הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
ב"ה
פעם, כשהייתי ילדה, פרצה מלחמה עם עיראק.
דחו לנו את המבחן במושגים, ושמחנו.
היום, שוב מלחמה. ושוב מושגים.
אני לומדת שיש עיר בשם כרמשינאן,
ושיש 90 מיליון תושבים באיראן.
שיש מתקן העשרה גרעינית, שבו מסתובבות צנטריפוגות שמפרידות את האורניום,
ו"העשרת אורניום" זה לא שם של ספר,
אלא תהליך שמעלה את ריכוז ה־U-235 בשביל כורים... או נשק.
אני לומדת שיש טיל שנקרא מצרר,
אולי על שם האיש הצר והצורר,
והוא מתפצל ומתפזר לכל עבר.
אני לומדת שיש אנשים שאוהבים את עם ישראל באמת:
כמו חאווייר מיליי, נשיא ארגנטינה,
או מייק האקאבי, מושל לשעבר של ארקנסו ותומך נלהב בזירה הציבורית.
אני לומדת שיש כמה סיבובים בעולם, ויש גם סיבוב אחרון.
אני גם לומדת שבנימין נתניהו שם פתק בכותל,
ואמר שרק עם סייעתא דשמיא אפשר לנצח.
אני לומדת גם מושגים שלא מלמדים בבחינה:
שהתרעה היא לא רק צפירה מהרחוב,
אלא גם זמזום פנימי שמתעורר פתאום,
תחושת “משהו קורה”, גם כשבחוץ הכול שקט.
שסוללת הגנה יכולה להיות שיחת טלפון אחת עם חברה,
או פסוק אחד שמתחזק פתאום ונשאר איתך כל היום.
ששיגור זה לא רק טיל,
לפעמים זו תקווה שעולה מהלב,
רצון אדיר שמתפלל: "אולי זה הזמן לגאולה?"
שכשאין מבוגר אחראי שיגיד לי ללכת לישון,
אני צריכה להיות האחראית של עצמי.
שפיקוד העורף יכול להתריע על אזעקות,
אבל אני זאת ששומרת על הלב שלי שלא יפחד.
שמרחב מוגן זה לא רק חדר עם דלת אטומה,
אלא גם מקום פנימי של בטחון בה',
של אמירת פסוקי אמונה והתכנסות שקטה.
ששגרה היא מושג מתעתע,
כי היא נראית שקטה,
אבל בעצם היא דינמית, משתנה, לא שגרתית בכלל.
שאפשר לשבת בפארק, לשמוע צחוק של ילדים ברקע,
ובינתיים, מתנהלת מלחמת עולם שלישית.
שכל מה שכתוב בספרים הקדושים,
קם. מתרחש. מתגשם.
לנגד עינינו.
וזה פלא גדול.
פעם, כשהייתי ילדה, פרצה מלחמה עם עיראק.
דחו לנו את המבחן במושגים, ושמחנו.
היום, שוב מלחמה. ושוב מושגים.
אני לומדת שיש עיר בשם כרמשינאן,
ושיש 90 מיליון תושבים באיראן.
שיש מתקן העשרה גרעינית, שבו מסתובבות צנטריפוגות שמפרידות את האורניום,
ו"העשרת אורניום" זה לא שם של ספר,
אלא תהליך שמעלה את ריכוז ה־U-235 בשביל כורים... או נשק.
אני לומדת שיש טיל שנקרא מצרר,
אולי על שם האיש הצר והצורר,
והוא מתפצל ומתפזר לכל עבר.
אני לומדת שיש אנשים שאוהבים את עם ישראל באמת:
כמו חאווייר מיליי, נשיא ארגנטינה,
או מייק האקאבי, מושל לשעבר של ארקנסו ותומך נלהב בזירה הציבורית.
אני לומדת שיש כמה סיבובים בעולם, ויש גם סיבוב אחרון.
אני גם לומדת שבנימין נתניהו שם פתק בכותל,
ואמר שרק עם סייעתא דשמיא אפשר לנצח.
אני לומדת גם מושגים שלא מלמדים בבחינה:
שהתרעה היא לא רק צפירה מהרחוב,
אלא גם זמזום פנימי שמתעורר פתאום,
תחושת “משהו קורה”, גם כשבחוץ הכול שקט.
שסוללת הגנה יכולה להיות שיחת טלפון אחת עם חברה,
או פסוק אחד שמתחזק פתאום ונשאר איתך כל היום.
ששיגור זה לא רק טיל,
לפעמים זו תקווה שעולה מהלב,
רצון אדיר שמתפלל: "אולי זה הזמן לגאולה?"
שכשאין מבוגר אחראי שיגיד לי ללכת לישון,
אני צריכה להיות האחראית של עצמי.
שפיקוד העורף יכול להתריע על אזעקות,
אבל אני זאת ששומרת על הלב שלי שלא יפחד.
שמרחב מוגן זה לא רק חדר עם דלת אטומה,
אלא גם מקום פנימי של בטחון בה',
של אמירת פסוקי אמונה והתכנסות שקטה.
ששגרה היא מושג מתעתע,
כי היא נראית שקטה,
אבל בעצם היא דינמית, משתנה, לא שגרתית בכלל.
שאפשר לשבת בפארק, לשמוע צחוק של ילדים ברקע,
ובינתיים, מתנהלת מלחמת עולם שלישית.
שכל מה שכתוב בספרים הקדושים,
קם. מתרחש. מתגשם.
לנגד עינינו.
וזה פלא גדול.
