הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
שלום חברים!
חדש כאן, משתף את השורות הבאות, חפץ לבנות סביב הדמות המתוארת כאן סיפור. אשמח לדעתכם.
סבתא היתה בשלנית גאה ולאף אחד היה אסור להכנס למטבח הקטן שלה. בקושי סבא קיבל אישור מיוחד להכנס להרתיח קפה לפנות בוקר, כדי שסבתא תוכל להמשיך לישון.
בשבת בבוקר - אחת לעשר דקות סבתא היתה אומרת "אוי איזה ריח יש לטשולנט". בזהירות בזהירות היתה נכנסת ומרשה רק לילד אחד להצטרף עמה אל תוככי קודש הקדשים. פותחת את הסיר וריח גן עדן התפשט בחלל הבית, וסבתא אמרה: "השבוע זה משהו משהו, עוד מעט סבא יבוא וכולנו נאכל לכבוד שבת".
אחרי הדגים כבר לא היתה מסוגלת לשבת במקומה. כל הזמן אמרה: "מה שלום הטשולנט במטבח? הוא מריח כל כך טוב. זה הכל בגללכם האורחים המיוחדים. תודה לכם שבאתם, בזכותכם כולנו נאכל עכשיו טשולנט מגן עדן". וגן עדן הזכיר לה את אבא שלה שלפני שנסע ל'שם', הזהיר אותה שתזכור מאיזו משפחה היא באה. עכשיו היא מנגבת מהר את הדמעות ורצה בצחקוק מאושר להביא לכולם לטעום ממה שאפילו המלאכים בגנעיידן לא מקבלים.
דבורה, הבת של דוד ישראל שאלה פעם והתחרטה מיד: "באבי, איך תמיד יוצא לך הכל אותו דבר, למה את לא מגוונת?" ובאבי אמרה "יוצא אותודבר כי אני עושה הכל אותודבר. כל שבוע באותו יום ובאותו שעון ובאותו מלח ופפריקה. לא משנה מה אני מצוננת או שמחה או כואבת ברגליים, תמיד אותודבר. בואי מאמעלע, את רוצה עוד מהטשולנט? תביאי צֶלַחַתּ שלך במקום שאת מדברת הרבה."
הכל היא עושה אותו דבר, גם מתלבשת איך שאמא לימדה אותה בכפר בצ'כוסלובקיה, עוד לפני שהיתה צריכה להתחפש לגויה. התחינות בערב שבת אותו דבר, אפילו הריח של הבית אותו דבר. הילדים והנכדים שלה בדיוק אותו דבר כמו האחים שלה. הם לא יכלו להתחפש אז לקחו אותם לאן שלקחו.
בשביל שלא לבכות עוד פעם, ולא לחשוב מה שלא צריכים, סבתא אומרת מהר לסבא: "אברום תביא לי מים מהסיפולוקס (כך קראה לסודה), ותשיר לי משהו לפני שדבוירל'ה מדברת עוד שטויות". סבא מרים את הסיפולוקס הכבד על השולחן, אחת לשבוע סבתא היא זו שמקבלת במקום לתת ולשרת כל הזמן. הוא ממלא לה את הכוס בחיוך ושר בקול גדול, בדיוק אותו דבר כמו בשבוע שעבר:
הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹדוֹ,
וְגַם הָאָרֶץ מָלְאָה חַסְדּוֹ,
רְאוּ כִּי כָל אֵלֶּה עָשְׂתָה יָדוֹ,
כִּי הוּא הַצּוּר, פָּעֳלוֹ תָמִים.
יוֹם זֶה מְכֻבָּד מִכָּל יָמִים, כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים:
חדש כאן, משתף את השורות הבאות, חפץ לבנות סביב הדמות המתוארת כאן סיפור. אשמח לדעתכם.
סבתא היתה בשלנית גאה ולאף אחד היה אסור להכנס למטבח הקטן שלה. בקושי סבא קיבל אישור מיוחד להכנס להרתיח קפה לפנות בוקר, כדי שסבתא תוכל להמשיך לישון.
בשבת בבוקר - אחת לעשר דקות סבתא היתה אומרת "אוי איזה ריח יש לטשולנט". בזהירות בזהירות היתה נכנסת ומרשה רק לילד אחד להצטרף עמה אל תוככי קודש הקדשים. פותחת את הסיר וריח גן עדן התפשט בחלל הבית, וסבתא אמרה: "השבוע זה משהו משהו, עוד מעט סבא יבוא וכולנו נאכל לכבוד שבת".
אחרי הדגים כבר לא היתה מסוגלת לשבת במקומה. כל הזמן אמרה: "מה שלום הטשולנט במטבח? הוא מריח כל כך טוב. זה הכל בגללכם האורחים המיוחדים. תודה לכם שבאתם, בזכותכם כולנו נאכל עכשיו טשולנט מגן עדן". וגן עדן הזכיר לה את אבא שלה שלפני שנסע ל'שם', הזהיר אותה שתזכור מאיזו משפחה היא באה. עכשיו היא מנגבת מהר את הדמעות ורצה בצחקוק מאושר להביא לכולם לטעום ממה שאפילו המלאכים בגנעיידן לא מקבלים.
דבורה, הבת של דוד ישראל שאלה פעם והתחרטה מיד: "באבי, איך תמיד יוצא לך הכל אותו דבר, למה את לא מגוונת?" ובאבי אמרה "יוצא אותודבר כי אני עושה הכל אותודבר. כל שבוע באותו יום ובאותו שעון ובאותו מלח ופפריקה. לא משנה מה אני מצוננת או שמחה או כואבת ברגליים, תמיד אותודבר. בואי מאמעלע, את רוצה עוד מהטשולנט? תביאי צֶלַחַתּ שלך במקום שאת מדברת הרבה."
הכל היא עושה אותו דבר, גם מתלבשת איך שאמא לימדה אותה בכפר בצ'כוסלובקיה, עוד לפני שהיתה צריכה להתחפש לגויה. התחינות בערב שבת אותו דבר, אפילו הריח של הבית אותו דבר. הילדים והנכדים שלה בדיוק אותו דבר כמו האחים שלה. הם לא יכלו להתחפש אז לקחו אותם לאן שלקחו.
בשביל שלא לבכות עוד פעם, ולא לחשוב מה שלא צריכים, סבתא אומרת מהר לסבא: "אברום תביא לי מים מהסיפולוקס (כך קראה לסודה), ותשיר לי משהו לפני שדבוירל'ה מדברת עוד שטויות". סבא מרים את הסיפולוקס הכבד על השולחן, אחת לשבוע סבתא היא זו שמקבלת במקום לתת ולשרת כל הזמן. הוא ממלא לה את הכוס בחיוך ושר בקול גדול, בדיוק אותו דבר כמו בשבוע שעבר:
הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹדוֹ,
וְגַם הָאָרֶץ מָלְאָה חַסְדּוֹ,
רְאוּ כִּי כָל אֵלֶּה עָשְׂתָה יָדוֹ,
כִּי הוּא הַצּוּר, פָּעֳלוֹ תָמִים.
יוֹם זֶה מְכֻבָּד מִכָּל יָמִים, כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים:
