הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
מוקדש למנהל היקר של הפורום
ויש ללמוד מבלדה זו את היחס הראוי אליו...
המורה המזכירה והמנהל
הסיפור שמוגש לפניכם מכיל
קמצוץ של פרטים נכונים
עם כף גדושה של הומור ודמיון
ואולי גם שברי בוטנים
היה היתה מזכירה רפואית
של רופא מוכר וחשוב
היא גיסה של דודה של בן דוד של אשתי
(שימו לב לא אחזור על זה שוב)
זה לא משנה מתי היא נולדה
וגם לא- איפה היא גרה
מה שחשוב שמכאן ולהבא
נחליט שקוראים לה שרה
יום אחד נכנסה למרפאה
אישה זקנה ומבולבלת
מלאת קמטים מכף רגל עד ראש
נראית כמו "מקופלת"
הזקנה נעצה בפניה של שרה
זוג אישונים מפחידים
בדיוק כמו אלו שיש באגדות
לזקנות שאוכלות ילדים
"שלום שלום" אמרה הזקנה
"את נראית לי מאד מוכרת
את שרה צ'יקובסקי מד'3
נכון? כן אני נזכרת"
שרה הסתכלה בה כמה שניות
ולפתע היא סוף סוף קלטה
המורה לאנגלית מבית ספר עממי
אוי, כמה שהיא התקמטה!
"צדקת מורתי, אכן זאת אני
אך אינני בד' מזמן
וגם כבר לא קוראים לי צ'יקובסקי
שמי הוא היום תורג'מן"
"את היית תלמידה" כך אמרה המורה
"חרוצה, חכמה ועם 'פלפל'
היחידה שאף פעם לא טעתה
בין present progressive ל-simple.
אך יש תמונה מאד עצובה
שעדיין קשה לי למחוק
כשנתקעתי בלוח באמצע שיעור
והתחלת בקול רם לצחוק
וכשביקשתי ממך לצאת החוצה
התווכחת בעזות פנים
חוצפה שכזו למורה שכמותי
לא ראיתי הרבה שנים"
שרה נעלבה עד עמקי נשמתה
והרגישה "גוש" בגרון
למה תמיד כשלא רוצים
לזקנים פתאום יש זיכרון?
"סליחה המורה, אך זו לא אשמתי
זו אשמת חיה לוי (אז כהן)
לפתע פתאום בלי שום סיבה
היא דגדגה אותי חזק בבוהן"
"זה לא משנה. כשאומרים לך לצאת
קודם כל את צריכה להקשיב.
בתחילה מקיימים את צווי המורה
ואח"כ- דע מה שתשיב"
"אבל המורה! להוציא אותי סתם
זה ממש גובל בפשע
בגלל זה הפסדתי חומר למבחן
וקבלתי רק תשעים ותשע"
"אז עכשיו את עושה ממני פושעת?
לא כך מדברים אל מורה
את הולכת עכשיו במהירות הבזק
להירשם אצל המזכירה"
שרה חייכה חיוך רחב
זה הרגע שלו היא חכתה
אפשר לומר שהמשפט הזה היה
בבחינת "הרמה להנחתה"
"אין שום בעיה מורה יקרה
רק רציתי לך להזכיר
שכאן בקליניקה אני המזכירה
אז שלום ונעים להכיר
מנהל בית הספר אמור להגיע
לבדיקות ביום שני
אני קובעת לך תור ממש אחריו
כשתפגשו, לבטח תיהני"
המורה רק שמעה את המילה "מנהל"
ונפלה לאחור באימה
אחרי בדיקה קטנה התברר:
היא הלכה לבית עולמה
שרה כמובן הייתה בהלוויה
ופגשה את כל המורים
בסוף היום בדרכה לביתה
חלפו בראשה הרהורים:
"אם חיה כהן הייתה יודעת
לאיזה מצב זה יביא
היא בטח הייתה מדגדגת אותי
בשיעור של המורה לנביא..."
ויש ללמוד מבלדה זו את היחס הראוי אליו...
המורה המזכירה והמנהל
הסיפור שמוגש לפניכם מכיל
קמצוץ של פרטים נכונים
עם כף גדושה של הומור ודמיון
ואולי גם שברי בוטנים
היה היתה מזכירה רפואית
של רופא מוכר וחשוב
היא גיסה של דודה של בן דוד של אשתי
(שימו לב לא אחזור על זה שוב)
זה לא משנה מתי היא נולדה
וגם לא- איפה היא גרה
מה שחשוב שמכאן ולהבא
נחליט שקוראים לה שרה
יום אחד נכנסה למרפאה
אישה זקנה ומבולבלת
מלאת קמטים מכף רגל עד ראש
נראית כמו "מקופלת"
הזקנה נעצה בפניה של שרה
זוג אישונים מפחידים
בדיוק כמו אלו שיש באגדות
לזקנות שאוכלות ילדים
"שלום שלום" אמרה הזקנה
"את נראית לי מאד מוכרת
את שרה צ'יקובסקי מד'3
נכון? כן אני נזכרת"
שרה הסתכלה בה כמה שניות
ולפתע היא סוף סוף קלטה
המורה לאנגלית מבית ספר עממי
אוי, כמה שהיא התקמטה!
"צדקת מורתי, אכן זאת אני
אך אינני בד' מזמן
וגם כבר לא קוראים לי צ'יקובסקי
שמי הוא היום תורג'מן"
"את היית תלמידה" כך אמרה המורה
"חרוצה, חכמה ועם 'פלפל'
היחידה שאף פעם לא טעתה
בין present progressive ל-simple.
אך יש תמונה מאד עצובה
שעדיין קשה לי למחוק
כשנתקעתי בלוח באמצע שיעור
והתחלת בקול רם לצחוק
וכשביקשתי ממך לצאת החוצה
התווכחת בעזות פנים
חוצפה שכזו למורה שכמותי
לא ראיתי הרבה שנים"
שרה נעלבה עד עמקי נשמתה
והרגישה "גוש" בגרון
למה תמיד כשלא רוצים
לזקנים פתאום יש זיכרון?
"סליחה המורה, אך זו לא אשמתי
זו אשמת חיה לוי (אז כהן)
לפתע פתאום בלי שום סיבה
היא דגדגה אותי חזק בבוהן"
"זה לא משנה. כשאומרים לך לצאת
קודם כל את צריכה להקשיב.
בתחילה מקיימים את צווי המורה
ואח"כ- דע מה שתשיב"
"אבל המורה! להוציא אותי סתם
זה ממש גובל בפשע
בגלל זה הפסדתי חומר למבחן
וקבלתי רק תשעים ותשע"
"אז עכשיו את עושה ממני פושעת?
לא כך מדברים אל מורה
את הולכת עכשיו במהירות הבזק
להירשם אצל המזכירה"
שרה חייכה חיוך רחב
זה הרגע שלו היא חכתה
אפשר לומר שהמשפט הזה היה
בבחינת "הרמה להנחתה"
"אין שום בעיה מורה יקרה
רק רציתי לך להזכיר
שכאן בקליניקה אני המזכירה
אז שלום ונעים להכיר
מנהל בית הספר אמור להגיע
לבדיקות ביום שני
אני קובעת לך תור ממש אחריו
כשתפגשו, לבטח תיהני"
המורה רק שמעה את המילה "מנהל"
ונפלה לאחור באימה
אחרי בדיקה קטנה התברר:
היא הלכה לבית עולמה
שרה כמובן הייתה בהלוויה
ופגשה את כל המורים
בסוף היום בדרכה לביתה
חלפו בראשה הרהורים:
"אם חיה כהן הייתה יודעת
לאיזה מצב זה יביא
היא בטח הייתה מדגדגת אותי
בשיעור של המורה לנביא..."
