שיתוף וביקורת / פגישה שלישית

  • הוסף לסימניות
  • #21
כבר חשבתי שעלה המשך..
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
אני מתלבט לאן להמשיך.
אולי אפילו לצעוד אחורה.
הפרק הראשון היה מעולה
השני נראה שנכתב קצת באילוץ, ולא לגמרי מחיבור
לחזור אחורה, הכוונה בזמן ההתרחשות, או לשנות את הקודם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
טוב, אני מעלה פרק נוסף, עדיין מתלבט אם לדלג על הפרק הקודם, או להסתנכרן אתו אחר כך, ימים יגידו.
וגם קצר יותר לרווחת הקוראים.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #28
אמא שלי בארץ, נעבאך כבר הגיעה ממילא, רוצה שנצא לצפון ליום יומיים, אולי עד אחרי שבת. רוצה לבוא גם?

תסעו ותהנו, מה אני מחותן כאן? היא בטח מרגישה שהגיעה סתם, חשבה שהבן שלה יתארס.

אז זהו, כנראה שתכננה בכל מקרה להגיע בשבוע הבא, משהו לביזנעס' שלה, היא מגיעה הרבה, אבל בגלל שדיברנו והיא הרגישה שמשהו מתפתח הקדימה. כנראה לכן גם לא כעסה עלי כל כך.

יפה. אומר יעקב ניטרלית בודק לאן תתפתח ההזמנה.

אז תבא?

לא נעים לי מה אני אתקע לכם בצימר? האם הבן והחבר? לא לעניין.

נראה לך? לא הסברתי את עצמי, קודם כל זה לא צימר זה מלון. וחוץ מזה, היא באה עם חברה שלה. רק הציעה לי לבוא, להתאוורר. אני אין לי מה לעשות איתן. היא אמרה שאביא חבר, והיא תיקח עוד חדר בשבילנו. רכב עם דלק על חשבון הבית, היא צמודה לבריכה ולחדר אוכל בדרך כלל.

יעקב סופסוף הרגיש שההקשבה האינסופית לשלמה משתלמת.

זה כבר נשמע מעניין יותר, למרות שאם אמא שלי תשמע מזה אפעס' זה לא יעבור, אבל נסתדר.

אמא של יעקב היא אשה של הדור הקודם, אבל לא מספיק מבוגרת בשביל לשחרר, כך שהיא שמרה על התכשיט שלה למרות שהוא כבר בן עשרים ושלוש ומה אשמתו שעוד לא התחתן ואין לו אשה ושני ילדים. שלמה היה מגיע אליהם לשבתות חופשיות. והכיר אותה. ואפילו כבר ידע מתי להשחיל בנחמדות חוצניקית עם מבטא שוויצרי וחיוך קונדסי סיפורים שכבר היו והסתיימו בכי טוב. כמו הלילה ההוא שהם חיכו לטרמפים עד הבוקר בדרך למירון, שזה עוד היה לפני ששלמה הוציא רשיון. אז אמא של יעקב רק הניפה עם היד, לאמור, שטוס'ים מה שאתם עושים שם.


ליעקב זו הפעם הראשונה שהוא פוגש באמא של שלמה, שמע עליה הרבה, אבל לא פגש. שלמה אפילו הציע לו פעם לנסוע אתו לשוויץ לשבת, על חשבונם. אבל הוא אפילו דרכון לא העז להוציא. כי מה אמא שלו תגיב. דווקא יכול להיות מעניין לנצל את ההזדמנות הזו. וגם קצת ירוק בעיניים באמצע הזמן לא יזיק לאף אחד.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #29
איך זה קשור למשפט, או לא הבנתי לעומק את המילה
אתקע
רכב צמוד על חשבון הבית, היא צמודה לבריכה ולחדר אוכל בדרך כלל.
אם תבא מילה אחרת במקום לחזר פעמיים על השורש 'צמד', המשפט יהיה יותר טוב
יעקב סופסוף הרגיש שההקשבה האינסופית לשלמה משתלמת.
מעולה! אומר הרבה על החבר הלזה.
ושתי ילדים.
שני ילדים
אבל זו הפעם הראשונה
אולי עדיף 'תהיה' הפעם הראשונה? כי הוא עדין לא פגש בה.
ונראה לי שצריך איזו מילת סיום בסוף הפסקה, כי הפסקה מתחילה ב'אבל', ונגמרת בלי לספר מה היה, אם יהיה רשום לדוגמא, והוא מסוקרן מאד, או וזאת הולכת להיות חוויה מעניינת, יש סגירה של הענין.

וכתוב טוב וזורם, התפנית מצוינת, מתאים לגמרי אחרי הפרק הראשון, וגורם לחכות להמשך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
איך זה קשור למשפט, או לא הבנתי לעומק את המילה
שיניתי קצת את הניסוח, מקווה שעכשיו יותר טוב.
אם תבא מילה אחרת במקום לחזר פעמיים על השורש 'צמד', המשפט יהיה יותר טוב
כנ"ל
אולי עדיף 'תהיה' הפעם הראשונה? כי הוא עדין לא פגש בה.
כנ"ל
ונראה לי שצריך איזו מילת סיום בסוף הפסקה, כי הפסקה מתחילה ב'אבל', ונגמרת בלי לספר מה היה, אם יהיה רשום לדוגמא, והוא מסוקרן מאד, או וזאת הולכת להיות חוויה מעניינת, יש סגירה של הענין.
כן, בוצע.
וכתוב טוב וזורם, התפנית מצוינת, מתאים לגמרי אחרי הפרק הראשון, וגורם לחכות להמשך.
תודה. ותודה על התיקונים וההערות.
(להשאיר את החלק של הסכרת, ולשייף את הפרק בהמשך, או לוותר על הפרק?)
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
הקטע כתוב נהדר!

כמה דברים הפריעו לי.
קודם כל הלכנו לאמא של יעקב, וליחסים בינה לבינו, וזה מצריך סיבה מוצדקת, כמו שימוש נכון ביחסים האלו בהמשך.

לי אישית מפריע מאד שאין מרכאות או גרש לסימון דיבורים או מחשבות. קשה ככה לעקוב.

אמא של יעקב היתה מהדור של פעם, אבל לא מספיק מבוגרת בשביל לשחרר,
היתה?

אולי כדאי "היא" או- "אמא של יעקב, מהדור הקודם, אבל לא מספיק..."
וזה יתכן, באמת, להיות מהדור הקודם אבל לא מספיק מבוגרת, או שהכוונה לבוגרת?

בכל אופן הקטע מעניין מאד, והכנות של הכתיבה נותנת המון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
קודם כל הלכנו לאמא של יעקב, וליחסים בינה לבינו, וזה מצריך סיבה מוצדקת, כמו שימוש נכון ביחסים האלו בהמשך.
בהחלט.
לי אישית מפריע מאד שאין מרכאות או גרש לסימון דיבורים או מחשבות. קשה ככה לעקוב.
דיברתי על זה בעבר, משום מה זה עושה לי בלאגן בעיניים, במיוחד כשאני כותב. וכבר הבאת את המקור מיהודה גזבר בעניין. ודשנו בזה. אני מתלבט בזה כל פעם מחדש. אדרבה אשמח לשמוע עוד. במיוחד כשחלק גדול מהסיפור הוא ציטטות.

בכל אופן הקטע מעניין מאד, והכנות של הכתיבה נותנת המון.
תודה רבה
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
שיניתי קצת את הניסוח, מקווה שעכשיו יותר טוב.
כן, הרבה יותר, במיוחד הסיום של הפסקה האחרונה.
(להשאיר את החלק של הסכרת, ולשייף את הפרק בהמשך, או לוותר על הפרק?)
בפרק על הסכרת לא היתה אמירה משמעותית כלשהיא, אולי כדאי להמשיך בלי להתייחס אליו, ולשלב את הענין הזה בפרקים הבאים במקום שתהיה לזה השפעה על מה שקורה בסיפור.
מחכים להמשך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
תפנית מעניינת.
חושבת שלפרקים קצרים מידי אין מספיק בשר. יכול להיות שרק לי זה מפריע.
כמובן לא לכתוב ארוך מידי אא"כ מדובר בפרקים לספר.
יעקב סופסוף הרגיש שההקשבה האינסופית לשלמה משתלמת.
המשפט הזה קצת צרם לי. הוא חבר שלו בדיעבד? מתוך רחמים בלבד?
המילה הזו בדר"כ מוצמדת לכאלו שעושים צרות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
אי אפשר להשאיר את הסיפור הזה ככה אלמן באמצע הדרך
קחו פרק נוסף על צמד הרווקים

הפעם הכנתי גרשיים לציטוטים. מקווה שזה בסדר, לא משוכנע בזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
"אתחיל מצד ימין. לך אתה לצד שמאל, קח מכל דבר משהו" אמר שלמה מדושן עונג "נשים על השולחן נראה מה נאכל".

יעקב די נבוך להסתובב בחדר האוכל של המלון, בישיבה מגישים הכל על השולחנות ומה שלוקחים לבד מהבר זה בדרך כלל חלק מהארוחה ולא מנות לבחירה.

כאן היו ארבעה סוגי חביתות לא כולל ביצים קשות ועלומות, שלושה סלטי ירקות, דגים מעושנים ומקורמלים, פסטות, מי יכול לאכול פסטות מוקרמות על הבוקר רק מלראות את זה אפשר לשבוע. יש גם ירקות לבד, חמוצים ומוחמצים, תפוחי אדמה, יוגורטים בצבעים שונים, מפלי שוקולד וגבינות.

אוחחח, בישיבה בראש חודש אדר ב' אם הגעת בזמן היה לך גבינה צהובה. כאן היה שפע של גבינות במצבי צבירה שונים ובטעמים בלי סוף. שמנת עם שום זיתים ורגילה, קוטג' ומלוחה, עיזים וקרושים. בקיצור הוא לא ידע מאיפה מתחילים לאסוף כאן משהו ועל איזה צלחת לשים בכלל. ושלמה אומר לו תמלא, תתחיל משם ואני אתחיל מכאן, ניפגש באמצע. מי אמר שהשוויצרים מנומסים, אה?

הוא לא ידע מה מותר ומה אסור לו, אבל הוא כבר יסנן על השולחן את המאכלים שלא ישפיעו על היום שלו.

אם אמא שלו היתה רואה אותו עומד כאן כשלשמאלו גברת מפונפנת עם נוצה בכובע ולימינו גבר עב כרס המעמיס מכל טוב הכל כלול על שלושה צלחות ביד אחת, היא לא היתה מרוצה. אכול ושתו כי מחר נמות, עולם הזה לא היה כוס התה שלה. אבל הוא כמובן לא סיפר. נסע, אחר כך יעדכן.

אתמול הם היו אצל רבי שמעון. "אם אנחנו בצפון לא נעשה מעייריב אצל ר' שימען?" אמר שלמה בלי לחכות לתשובה בפרט כשיש רכב על חשבון הבית. הוא לא ידע אם כדאי באמצע הזמן להיות אצל ר' שימען, יש שם יותר מידי אנשים ומי יודע מה זה יעשה בשידוכים. אבל שלמה לא ויתר והוא לא יישאר לבד במלון, גם ככה מגרד לו להיות כאן. גם חסר לו שאמא של שלמה תמצא אותו לבד.

כמובן אחרי מעייריב ונס קפה בלי חלב אצל שניצר, אשר יגור בא לו ואבא של השכנים שלהם היה שם. הוא לא בטוח זיהה אבל ליעקב זה כבר עשה כואב בבטן למרות שהוא כבר בן עשרים ושלוש.

הם התיישבו ליד השולחן. בקושי נשאר מקום לג'בטה שהאיש חימם להם במיוחד. "נו יעקב, לאן ניסע היום?" שאל שלמה.


ויעקב ניסה לחשוב על מקום שלא מכירים ושלא יהיו בו בנות ולא משפחות ולא שכנים, מקסימום כמה ישיבע בוחרים שהחליטו להבריז כמוהם, ומקווה שלא יציעו את אחותם.


 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #37
  • הוסף לסימניות
  • #38
לדעתי האחרון הכי טוב, הכתיבה זורמת ומאפשרת קריאה רציפה .
מנוקדת בתיאורים שנעלמו מהפרקים הקודמים, ולא רק דיאלוגים .

ויעקב ניסה לחשוב על מקום שלא מכירים ושלא יהיו בו בנות ולא משפחות ולא שכנים, מקסימום כמה ישיבע בוחרים שהחליטו להבריז כמוהם, ומקווה שלא יציעו את אחותם.
יפה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

הם ישבו ב "קפה ללא תכלית" בית קפה קטן וצדדי שמתאים בדיוק למצבים כמו אלו.

כל מי שראה אותם חייך לעצמו תוך כדי ליחשוש "הם בפגישה...".

כן. הם בפגישה. פגישה שלישית.

אבל הפעם היא החליטה לחתוך. או לכאן או לכאן.

ואם עלתה בכם השאלה הגאונית: 'אם היא כבר עכשיו חושבת ככה- למה היא ממשיכה בכלל'?

זהו. היא באמת לא ממש יודעת...בסך הכל היא בחורה בת 26 וכמו שסבתא אומרת לה כבר אין ספור פעמים "תפסיקי להיות בררנית! את לא נעשית צעירה יותר..."

אז זהו. היא לא נעשית צעירה יותר ולכן גם היא לא מורידה מהר יותר. היא תבדוק מכל הכיוונים ותביא איתה את כל הסיבות המפורטות לסבתא ולהיתר ביטחון מתפללת שהוא יוריד לפני.

בכל מקרה היא כאן עכשיו. על תקן....זהו היא עדיין לא פענחה על תקן מה בדיוק...

"...אני אפילו זוכר שפעם עקבתי אחרי נמלה חצי שעה, רק כדי לראות אם היא באמת יודעת לאן היא הולכת או שהיא סתם עושה את עצמה."

"אהאה..." מה זו התשובה הזו? תגיבי משהו!

"וואוו, אתה יודע שזה מראה על יכולת התמדה, על...."

מה עוד? על שריטה חמורה בתאי המוח. על שעמום!

"על היכולת לדבוק במטרה. לא כולם היו מסוגלים לזה, אני חושבת שאפילו לי לא היתה מספיק סבלנות בשביל זה חחח"

שיסיק מכך שאין לי סבלנות בכלל. לא מעניין אותי.

"בכלל אני פחות מתעניינת בבעלי חיים...אני...נראה לי שאני נמשכת לטבע אחר. יותר נופים ואולי גם..."

"וואוו נופים", הוא קטע אותה בחוסר נימוס משווע.

"תדעי לך שאני אוהב מאד לטייל בארץ, בעיקר באזורים של סלעים געשיים. למשל ברמת הגולן יש בזלת כהה, שהיא בעצם תוצאה של התקררות מהירה של לבה... זה פשוט מדהים, לא להאמין שזה היה פעם רותח!"

"הא... " קצת בשוק מהחיתוך המהיר. לא תכננה את זה.

"אז זהו. חוץ מטבע אני מאד אוהבת מוזיקה בעיקר מתחברת לסגנון..."

"חזנות! תודי שאין על חזנות. ההייתי פעם בקונצרט..."

רק זה היה חסר לה...חזנות.
למזלה בדיוק באותו הרגע הגיע המלצר וקטע את שיחתם באחת. מה שבעצם גרם לשקט.

שקט. סוף סוף שקט. בדקה הראשונה זה היה נחמד. אך כשחלפו להן 3 דקות זה כבר הפך למביך.

היא מנסה להיות נחמדה, לא רוצה שתיפול שתיקה מביכה… אבל כל שאלה שעולה לה בראש נשמעת או מוזרה, או קלישאתית, או סתם מעיקה. כנראה שהוא חורר לה את הראש ברמה בלתי הפיכה.

"אולי סתם שאלה כללית, 'משהו נעים'... 'מה משמח אותך?' כן. ואז הוא יגיד לימוד. שוב פעם לימוד.

היא מחייכת, כאילו בטוחה בעצמה, אבל בפנים היא מחפשת נואשות:

ושא. כל נושא. שיחה. תבנית. הצלה. מישהו. אולי רעש רקע שיגרום לו לדבר על מזג האוויר'!

היא שתקה. הוא שתק.
הכוסות עמדו דוממות על השולחן כאילו גם להן כבר נגמרו הנושאים.

גם בתוך הראש שלו אוטוסטרדה.

"נו... תשאל משהו, תשאל כבר."
"מה? לשאול מה היא אוהבת לעשות בזמנה הפנוי ? זה נשמע כמו ראיון עבודה."
"אולי לשאול אם היא אוהבת חורף או קיץ? לא, זה סתם שטחי."
"מה היא חושבת על חסכונות ? לא ! אתה נשמע כמו יועץ מס."
"מה דעתך על בורקסים? לא לא לא!!! אל תידרדר
!"

ובינתיים – כלום. שתיקה.

"יאללה. תירה שאלה. תזרוק משהו, הכי פשוט. רק שיזוז משהו באוויר הזה!"

"השקט הזה מזכיר לי קצת את מה שקרה לי במשרד אתמול..." היא הצליחה לדלות ממוחה המחורר איזה בדיל של סיפור. "ישבנו ב..."

"במשרד? יווו את לא מבינה מה הזכרת לי עכשיו..."

'אין ספק, היא אלופה בלהזכיר ולהעלות לי נושאי שיחה'

וכבר פתח במונולוג ארוך המתאר את הקורות אותו במשרד התחבורה עם בעיית הרב-קו.

'מה אני עושה פה ? למה זה מרגיש כמו מבחן פתע – שאני אמורה גם לעניין, גם לאתגר, גם לא להפריע?'

היא אפילו לא שומעת את ההמשך...איבדה את זה. אין לה כבר כח. היא מבינה שכרגע היא על תקן צופה בלבד. לא. בעצם היא קהל בהרצאה בה הקהל זורק מילה והמרצה ישר פותח במונולוג ארוך ומשעמם על הנושא הנבחר.

היא לגמה מהשתייה, לא כי הייתה צמאה – אלא כי זו הייתה הפעולה החברתית היחידה שנשארה לה...

אחר כך סבתא תגיד לה שהורידה סתם.



ועכשיו באמת:

לכל נושאי התגית "בשידוכים":
אם שאלתם שאלה- חכו לתשובה. אם קיבלתם תשובה- אל תפרשו את זה כ "הזדמנות להפליג עם סיפור ילדות על----" אלוקים יודע על מה...
רחמו. פשוט רחמו. לא על עצמכם – על הצד השני.
נכון, יש לכם מה להגיד. אבל תנו גם לשני להשתעמם מהדברים של עצמו, לא רק מכם.
פגישה = היא לא פודקאסט, לא ראיון עבודה וגם לא שיעור כללי...
הא...ועוד דבר, קטן, שולי, כמעט זניח:
תתעניינו. כן כן, בצד השני. זה שיושב מולכם.
לא חייבים לחפור לו בנשמה, לא צריך להביא שאלון אמריקאי –
אבל משפט אחד שהוא לא על עצמכם, זה בסיס.
תשאלו מה מעניין אותו. אם אתם לא בטוחים מה לשאול – תשתמשו בשיטה פשוטה:
דמיינו שאתם מדברים עם מישהו שלא רוצה לשמוע עליכם.
(רמז: לפעמים זה המצב האמיתי).
בסוף זה לא משנה אם אתם אוהבים בזלת, חזנות... אם אתם לא רואים את הצד השני, סביר שגם הוא לא יראה אתכם – בפגישה הבאה.

בהצלחה לכולנו,
ושיזרום, או לפחות – שיגמר מהר ובלי נזקים🤞

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה