שיתוף וביקורת / פגישה שלישית

[RACHELIZ]

כבר חשבתי שעלה המשך..

 

[שני זאת אני :)]

כבר חשבתי שעלה המשך..

כנ"ל

 

[אשר שרבר]

אני מתלבט לאן להמשיך.
אולי אפילו לצעוד אחורה.

 

[שני זאת אני :)]

אני מתלבט לאן להמשיך.
אולי אפילו לצעוד אחורה.

הפרק הראשון היה מעולה
השני נראה שנכתב קצת באילוץ, ולא לגמרי מחיבור
לחזור אחורה, הכוונה בזמן ההתרחשות, או לשנות את הקודם?

 

[אשר שרבר]

הפרק הראשון היה מעולה
השני נראה שנכתב קצת באילוץ, ולא לגמרי מחיבור
לחזור אחורה, הכוונה בזמן ההתרחשות, או לשנות את הקודם?

לשנות את הקודם

 

[שני זאת אני :)]

לשנות את הקודם

בעד.

וזה יפה, לפעמים כבר מעדיפים לעצור מאשר לתקן.

 

[אשר שרבר]

טוב, אני מעלה פרק נוסף, עדיין מתלבט אם לדלג על הפרק הקודם, או להסתנכרן אתו אחר כך, ימים יגידו.
וגם קצר יותר לרווחת הקוראים.

 

[אשר שרבר]

אמא שלי בארץ, נעבאך כבר הגיעה ממילא, רוצה שנצא לצפון ליום יומיים, אולי עד אחרי שבת. רוצה לבוא גם?

תסעו ותהנו, מה אני מחותן כאן? היא בטח מרגישה שהגיעה סתם, חשבה שהבן שלה יתארס.

אז זהו, כנראה שתכננה בכל מקרה להגיע בשבוע הבא, משהו לביזנעס' שלה, היא מגיעה הרבה, אבל בגלל שדיברנו והיא הרגישה שמשהו מתפתח הקדימה. כנראה לכן גם לא כעסה עלי כל כך.

יפה. אומר יעקב ניטרלית בודק לאן תתפתח ההזמנה.

אז תבא?

לא נעים לי מה אני אתקע לכם בצימר? האם הבן והחבר? לא לעניין.

נראה לך? לא הסברתי את עצמי, קודם כל זה לא צימר זה מלון. וחוץ מזה, היא באה עם חברה שלה. רק הציעה לי לבוא, להתאוורר. אני אין לי מה לעשות איתן. היא אמרה שאביא חבר, והיא תיקח עוד חדר בשבילנו. רכב עם דלק על חשבון הבית, היא צמודה לבריכה ולחדר אוכל בדרך כלל.

יעקב סופסוף הרגיש שההקשבה האינסופית לשלמה משתלמת.

זה כבר נשמע מעניין יותר, למרות שאם אמא שלי תשמע מזה אפעס' זה לא יעבור, אבל נסתדר.

אמא של יעקב היא אשה של הדור הקודם, אבל לא מספיק מבוגרת בשביל לשחרר, כך שהיא שמרה על התכשיט שלה למרות שהוא כבר בן עשרים ושלוש ומה אשמתו שעוד לא התחתן ואין לו אשה ושני ילדים. שלמה היה מגיע אליהם לשבתות חופשיות. והכיר אותה. ואפילו כבר ידע מתי להשחיל בנחמדות חוצניקית עם מבטא שוויצרי וחיוך קונדסי סיפורים שכבר היו והסתיימו בכי טוב. כמו הלילה ההוא שהם חיכו לטרמפים עד הבוקר בדרך למירון, שזה עוד היה לפני ששלמה הוציא רשיון. אז אמא של יעקב רק הניפה עם היד, לאמור, שטוס'ים מה שאתם עושים שם.

ליעקב זו הפעם הראשונה שהוא פוגש באמא של שלמה, שמע עליה הרבה, אבל לא פגש. שלמה אפילו הציע לו פעם לנסוע אתו לשוויץ לשבת, על חשבונם. אבל הוא אפילו דרכון לא העז להוציא. כי מה אמא שלו תגיב. דווקא יכול להיות מעניין לנצל את ההזדמנות הזו. וגם קצת ירוק בעיניים באמצע הזמן לא יזיק לאף אחד.

 

[שני זאת אני :)]

נעבאך

איך זה קשור למשפט, או לא הבנתי לעומק את המילה

יתקע

אתקע

רכב צמוד על חשבון הבית, היא צמודה לבריכה ולחדר אוכל בדרך כלל.

אם תבא מילה אחרת במקום לחזר פעמיים על השורש 'צמד', המשפט יהיה יותר טוב

יעקב סופסוף הרגיש שההקשבה האינסופית לשלמה משתלמת.

מעולה! אומר הרבה על החבר הלזה.

ושתי ילדים.

שני ילדים

אבל זו הפעם הראשונה

אולי עדיף 'תהיה' הפעם הראשונה? כי הוא עדין לא פגש בה.
ונראה לי שצריך איזו מילת סיום בסוף הפסקה, כי הפסקה מתחילה ב'אבל', ונגמרת בלי לספר מה היה, אם יהיה רשום לדוגמא, והוא מסוקרן מאד, או וזאת הולכת להיות חוויה מעניינת, יש סגירה של הענין.

וכתוב טוב וזורם, התפנית מצוינת, מתאים לגמרי אחרי הפרק הראשון, וגורם לחכות להמשך.

 

[אשר שרבר]

איך זה קשור למשפט, או לא הבנתי לעומק את המילה

שיניתי קצת את הניסוח, מקווה שעכשיו יותר טוב.

אם תבא מילה אחרת במקום לחזר פעמיים על השורש 'צמד', המשפט יהיה יותר טוב

כנ"ל

אולי עדיף 'תהיה' הפעם הראשונה? כי הוא עדין לא פגש בה.

כנ"ל

ונראה לי שצריך איזו מילת סיום בסוף הפסקה, כי הפסקה מתחילה ב'אבל', ונגמרת בלי לספר מה היה, אם יהיה רשום לדוגמא, והוא מסוקרן מאד, או וזאת הולכת להיות חוויה מעניינת, יש סגירה של הענין.

כן, בוצע.

וכתוב טוב וזורם, התפנית מצוינת, מתאים לגמרי אחרי הפרק הראשון, וגורם לחכות להמשך.

תודה. ותודה על התיקונים וההערות.
(להשאיר את החלק של הסכרת, ולשייף את הפרק בהמשך, או לוותר על הפרק?)

 

[כנפיים]

הקטע כתוב נהדר!

כמה דברים הפריעו לי.
קודם כל הלכנו לאמא של יעקב, וליחסים בינה לבינו, וזה מצריך סיבה מוצדקת, כמו שימוש נכון ביחסים האלו בהמשך.

לי אישית מפריע מאד שאין מרכאות או גרש לסימון דיבורים או מחשבות. קשה ככה לעקוב.

אמא של יעקב היתה מהדור של פעם, אבל לא מספיק מבוגרת בשביל לשחרר,

היתה?

אולי כדאי "היא" או- "אמא של יעקב, מהדור הקודם, אבל לא מספיק..."
וזה יתכן, באמת, להיות מהדור הקודם אבל לא מספיק מבוגרת, או שהכוונה לבוגרת?

בכל אופן הקטע מעניין מאד, והכנות של הכתיבה נותנת המון.

 

[אשר שרבר]

קודם כל הלכנו לאמא של יעקב, וליחסים בינה לבינו, וזה מצריך סיבה מוצדקת, כמו שימוש נכון ביחסים האלו בהמשך.

בהחלט.

לי אישית מפריע מאד שאין מרכאות או גרש לסימון דיבורים או מחשבות. קשה ככה לעקוב.

דיברתי על זה בעבר, משום מה זה עושה לי בלאגן בעיניים, במיוחד כשאני כותב. וכבר הבאת את המקור מיהודה גזבר בעניין. ודשנו בזה. אני מתלבט בזה כל פעם מחדש. אדרבה אשמח לשמוע עוד. במיוחד כשחלק גדול מהסיפור הוא ציטטות.

בכל אופן הקטע מעניין מאד, והכנות של הכתיבה נותנת המון.

תודה רבה

 

[שני זאת אני :)]

שיניתי קצת את הניסוח, מקווה שעכשיו יותר טוב.

כן, הרבה יותר, במיוחד הסיום של הפסקה האחרונה.

(להשאיר את החלק של הסכרת, ולשייף את הפרק בהמשך, או לוותר על הפרק?)

בפרק על הסכרת לא היתה אמירה משמעותית כלשהיא, אולי כדאי להמשיך בלי להתייחס אליו, ולשלב את הענין הזה בפרקים הבאים במקום שתהיה לזה השפעה על מה שקורה בסיפור.
מחכים להמשך.

 

[RACHELIZ]

תפנית מעניינת.
חושבת שלפרקים קצרים מידי אין מספיק בשר. יכול להיות שרק לי זה מפריע.
כמובן לא לכתוב ארוך מידי אא"כ מדובר בפרקים לספר.

יעקב סופסוף הרגיש שההקשבה האינסופית לשלמה משתלמת.

המשפט הזה קצת צרם לי. הוא חבר שלו בדיעבד? מתוך רחמים בלבד?

התכשיט

המילה הזו בדר"כ מוצמדת לכאלו שעושים צרות...

 

[אשר שרבר]

אי אפשר להשאיר את הסיפור הזה ככה אלמן באמצע הדרך
קחו פרק נוסף על צמד הרווקים

הפעם הכנתי גרשיים לציטוטים. מקווה שזה בסדר, לא משוכנע בזה.

 

[אשר שרבר]

"אתחיל מצד ימין. לך אתה לצד שמאל, קח מכל דבר משהו" אמר שלמה מדושן עונג "נשים על השולחן נראה מה נאכל".

יעקב די נבוך להסתובב בחדר האוכל של המלון, בישיבה מגישים הכל על השולחנות ומה שלוקחים לבד מהבר זה בדרך כלל חלק מהארוחה ולא מנות לבחירה.

כאן היו ארבעה סוגי חביתות לא כולל ביצים קשות ועלומות, שלושה סלטי ירקות, דגים מעושנים ומקורמלים, פסטות, מי יכול לאכול פסטות מוקרמות על הבוקר רק מלראות את זה אפשר לשבוע. יש גם ירקות לבד, חמוצים ומוחמצים, תפוחי אדמה, יוגורטים בצבעים שונים, מפלי שוקולד וגבינות.

אוחחח, בישיבה בראש חודש אדר ב' אם הגעת בזמן היה לך גבינה צהובה. כאן היה שפע של גבינות במצבי צבירה שונים ובטעמים בלי סוף. שמנת עם שום זיתים ורגילה, קוטג' ומלוחה, עיזים וקרושים. בקיצור הוא לא ידע מאיפה מתחילים לאסוף כאן משהו ועל איזה צלחת לשים בכלל. ושלמה אומר לו תמלא, תתחיל משם ואני אתחיל מכאן, ניפגש באמצע. מי אמר שהשוויצרים מנומסים, אה?

הוא לא ידע מה מותר ומה אסור לו, אבל הוא כבר יסנן על השולחן את המאכלים שלא ישפיעו על היום שלו.

אם אמא שלו היתה רואה אותו עומד כאן כשלשמאלו גברת מפונפנת עם נוצה בכובע ולימינו גבר עב כרס המעמיס מכל טוב הכל כלול על שלושה צלחות ביד אחת, היא לא היתה מרוצה. אכול ושתו כי מחר נמות, עולם הזה לא היה כוס התה שלה. אבל הוא כמובן לא סיפר. נסע, אחר כך יעדכן.

אתמול הם היו אצל רבי שמעון. "אם אנחנו בצפון לא נעשה מעייריב אצל ר' שימען?" אמר שלמה בלי לחכות לתשובה בפרט כשיש רכב על חשבון הבית. הוא לא ידע אם כדאי באמצע הזמן להיות אצל ר' שימען, יש שם יותר מידי אנשים ומי יודע מה זה יעשה בשידוכים. אבל שלמה לא ויתר והוא לא יישאר לבד במלון, גם ככה מגרד לו להיות כאן. גם חסר לו שאמא של שלמה תמצא אותו לבד.

כמובן אחרי מעייריב ונס קפה בלי חלב אצל שניצר, אשר יגור בא לו ואבא של השכנים שלהם היה שם. הוא לא בטוח זיהה אבל ליעקב זה כבר עשה כואב בבטן למרות שהוא כבר בן עשרים ושלוש.

הם התיישבו ליד השולחן. בקושי נשאר מקום לג'בטה שהאיש חימם להם במיוחד. "נו יעקב, לאן ניסע היום?" שאל שלמה.

ויעקב ניסה לחשוב על מקום שלא מכירים ושלא יהיו בו בנות ולא משפחות ולא שכנים, מקסימום כמה ישיבע בוחרים שהחליטו להבריז כמוהם, ומקווה שלא יציעו את אחותם.

 

[הפקות כתיבה]

ממש יפה, הייתי מצפה ליותר עלילה, משהו שימשיך את פרק א ב.
ועוד תיקון קטן:

שלושה צלחות

שלוש.

 

[Almonit]

לדעתי האחרון הכי טוב, הכתיבה זורמת ומאפשרת קריאה רציפה .
מנוקדת בתיאורים שנעלמו מהפרקים הקודמים, ולא רק דיאלוגים .

ויעקב ניסה לחשוב על מקום שלא מכירים ושלא יהיו בו בנות ולא משפחות ולא שכנים, מקסימום כמה ישיבע בוחרים שהחליטו להבריז כמוהם, ומקווה שלא יציעו את אחותם.

יפה.