שיתוף וביקורת/ קוביית שוקולד

[גדי ישראלי]

נהניתי מאד מהתוכן והכתיבה. אבל -
2 הערות כתיבה שהן לטעמי האישי בלבד.
1. כשאתה מתאר מישהו או מישהם אל תשתמש יותר מדי ב"הוא" עשה. הוא הלך, והוא חזר, והוא קפץ... והוא רחום יכפר עוון...
אלא תוסיף תיאורי עצם ופעולה. למשל, במקום הוא שכב על האדמה, הוא סגר את עיניו והוא הרים את ידיו. תכתוב, הוא שכב על האדמה, עיניו נעצמו לאיטן וידיו הורמו כלפי מעלה. יש מסכים?
2. בחיים, אבל בחיים, אל תשתמש במילה "בקיצור" כשאתה כותב תיאור ספרותי. אבל רק בחיים, כי "במתים חופשי".

תודה על רגעי נוסטלגיה של אושר...

 

[אשר שרבר]

כפרה עליך צדיק
1. אתקן בטיוטה שלי, יכפר עוון, יכפר. למרות שבתחילות הקטעים אני שם לב שזה מוגזם, וקצת קשה יהיה לתקן, אבל יכפר עוון, ונתקן.
2. בחיים, אבל בחיים אתה לא תגיד לי מה לעשות, בנת? מה אתה אומר להחליף ב אקיצער זה גם נוירא?

חזק וברוך.

 

[יענקי R]

נפלא!
מתוק יותר מקוביית שוקולד או ממשחק במגרש העירוני.

מזכיר לי נשכחות:
לפני כעשור ומחצה היה לנו מג"ש נפלא. כן, של אחה"צ.
מה אומר לכם? אם יש מג"ש שאזכור אותו לנצח (!) באופן חיובי ביותר - זה הוא, ורק הוא.
הירידה שלו לרגשות של הילדים-נערים (גילאי 14 +-), הייתה יוצאת מן הכלל.
אמנם שוקולדים הוא לא חילק, אבל אז כנראה זה פחות עניין אותנו; הוא חילק למשל 'סבבה' (ההוא של הבוטנים. יש עדיין?) ועוד פיצ'יפקס בסגנון.
ומעל לכל - יציאה למגרש פעם בשבוע-שבועיים. בהפתעה.
זו הייתה שנה שזכורה לכולנו לטובה, ויותר.
ולא תחשבו שהוא חיפף בחומר הלימודי ובשיעורים - בכלל לא. הוא דרש מאתנו את המקסימום, והוא הצליח.
בדגש על 'הוא'. כי ביחס לאחרים, שאולי פחות דרשו אבל גם פחות נתנו יחס. והתוצאות בהתאם.

עצה טובה לכל המלמדים - אל תתעצלו לרדת לרגשות, המוחבאים בדרך כלל, של התלמידים. תנו מעצמכם מעבר לנורמות. התלמידים לא יאכזבו.
מתכון בטוח להצלחה בס"ד.

 

[סופריא - הוצאה לאור]

'סבבה' (ההוא של הבוטנים. יש עדיין?)

בטח.