שיתוף - טלית ומנורה -

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #2
וואו!
אומנות של ממש!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
ואוו ואוו ואוו!!! מושלם! איזו רמה!!
מי שישתמש בטלית, תגידי לו שיעמוד בשורה האחרונה בבית הכנסת
שלא יבלבל את האנשים בזמן התפילה :eek: ;)
אבל שיעמוד ליד הדלת, שכל מי שיכנס יראה, יהנה ויקנא... (או יזמין גם) ♥
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
זה דורש הסברים - ויותר מאחד..
ראשית איזה טלית זאת ?
לבעלי יש טלית שנראית אחרת גם החומר שממנו היא עשויה וגם הדוגמה
ושנית כמובן איך ציירת ?
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
נכתב ע"י *גלומה:
וואהו!!
מיוחד!
זה ריקמה?
לחצ/י כדי להרחיב...
זה ציור - על הטלית,

נכתב ע"י gbg:
זוכרות זוכרות
וגם פטיפורים יפים, איפה הייתם ?;)
לחצ/י כדי להרחיב...
תודה עכשיו אני עובדת קשה על בניית אתר מכירתי - יש למה לחכות בע"ה! :)

נכתב ע"י אות לי:
זה דורש הסברים - ויותר מאחד..
ראשית איזה טלית זאת ?
לבעלי יש טלית שנראית אחרת גם החומר שממנו היא עשויה וגם הדוגמה
ושנית כמובן איך ציירת ?
לחצ/י כדי להרחיב...
זו טלית ארוגה בעבודת יד!
אני מקבלת את הטלית ממי שאורג אותה בעצמו ומציירת עליה לפי הזמנה.
הפעם הזמינו את המנורה - לפני כן ציירתי על טלית שמיועדת לילדי בית הכנסת - את שבעת המינים
עם ברכת הבנים.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

    • שאלה
    6
    • prog
    בטחוני פיקוד העורף: צפי לשיגורים למרכז והדרום
  • prog //
    • דובר צהל מזהיר הערב יש צפי לשיגורים לעבר מרכז ודרום הארץ
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש להשמע להנחיות פיקוד העורף
    • שאלה
    27
    • prog
    בטחוני אירוע בטחוני בבני ברק
  • prog //
    • נפל טיל ברחוב אביי ורבא. יש הרס רב
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש נפילות נוספות גם בפתח תקווה

    אשכולות דומים

  • 81
    • eco care
    לימודים אז למה הבית רועד? בואו נצלול למדע שמאחורי הגלים.
  • eco care //

    • כשהקירות רועדים (ולמה אין לי פתרון קסם)​



    אני רוצה לשתף אתכם בשאלה שאני נשאל לא מעט, ומקרה אחד ספציפי מהשבוע האחרון שממחיש את אחד האתגרים הגדולים ביותר בעולם האקוסטיקה.

    השבוע קיבלתי פנייה ממשפחה המתגוררת במרחק של כ-50 מטרים מכביש ראשי. הבעיה שלהם מוכרת וכואבת: בכל פעם שרכב עם מוזיקה עוצמתית עובר בכביש, הם לא סתם "שומעים" את המוזיקה – הם מרגישים אותה. הבאסים (הצלילים הנמוכים) חודרים אל תוך הבית, והתחושה היא כאילו הרמקול יושב אצלם בסלון.

    בעלת הדירה, מיואשת וחסרת אונים, התקשרה וביקשה לקבוע פגישת ייעוץ. היא רצתה שאגאל אותה מהייסורים הללו בזמנים בהם היא רוצה לנוח בביתה. היא הייתה מוכנה לשלם כל מחיר עבור פתרון, וכמובן עבור הייעוץ עצמו.

    שאלתי מספר שאלות מנחות, הבנתי את הסיטואציה, ואז נאלצתי לומר לה את המשפט הכי קשה ליועץ: "גברתי, אני מצטער, אין לי מה להציע לך".

    היא התחננה. היא התעקשה לשלם. אמרתי לה ביושר: "אם אין לי פתרון אמיתי, אין ייעוץ". הבטחתי לה שבמקום לקחת כסף לחינם, אכתוב כאן את ההסבר המלא למה שקורה אצלה בבית.

    אז למה הבית רועד? בואו נצלול למדע שמאחורי הגלים.

    שיעור קצר בפיזיקה של הקול​


    כדי להבין את הבעיה, צריך להבין מהו קול. גלי קול הם אנרגיה מכנית הנעה בתווך (כמו אוויר) בצורת גל. מהירות הקול באוויר היא בערך 343 מטרים בשנייה (בטמפרטורת החדר).

    כל צליל מאופיין בתדר (Frequency), הנמדד בהרץ (Hz). התדר מציין כמה מחזורי גל נוצרים בשנייה אחת.

    אבל הנתון הקריטי להבנת המקרה שלנו הוא אורך הגל
    . יש נוסחה פשוטה שמסבירה את היחס:

    בואו נפרק את זה לדוגמאות:
    • תדר של 1 הרץ: זהו גל ענק. אורכו 343 מטרים!
    • פסנתר (לה אמצעי - 440 הרץ): אורך הגל הוא כ-78 סנטימטרים. גל קצר יחסית.
    • באס עמוק (כ-15 הרץ): כאן מתחילה הבעיה. אורך הגל הוא: כ 23 מטר.

    למה 50 מטר זה "קרוב מדי"?​


    מה שבעלת הדירה מרגישה שמרעיד את הבית, אלו התדרים הנמוכים (Low Frequencies), בטווח של 15-60 הרץ.

    כשאורך הגל הוא כמעט 23 מטר, המשמעות היא שהמרחק בין הכביש לבית (50 מטר) מכיל רק כ-2 מחזורי גל שלמים. במונחים אקוסטיים של תדרים נמוכים, זה נחשב לטווח אפס. הבית נמצא ממש בתוך "שדה הקרב" של הגל.


    הקירות שקופים לבאסים​


    כאן אנו מגיעים לליבת הבעיה ההנדסית. תדרים גבוהים (מעל 100-200 הרץ) מתנהגים כמו שרובנו מדמיינים "גלים" – הם פוגעים בקיר, חלקם נבלעים וחלקם חוזרים. קיר בטון או חלון כפול עוצרים אותם בקלות יחסית.

    אולם, בתדרים הנמוכים, חוקי המשחק משתנים:
    1. עקיפה (Diffraction): גלי קול ארוכים (כמו ה-23 מטר שלנו) לא "רואים" מכשולים קטנים. הם פשוט עוקפים אותם.
    2. חדירות: בתדרים אלו, הקול מתנהג פחות כמו קרן ויותר כמו שינוי לחץ אטמוספרי כולל. קירות סטנדרטיים כמעט ולא משפיעים על האנרגיה הזו. הגל עובר דרך הבטון כאילו הוא עשוי מנייר.
    3. תדר עצמי (Resonance): הגרוע מכל – לעיתים אורך הגל של הבאס תואם את המידות הפיזיות של החדר או של האלמנטים בבניין. במצב כזה נוצרת "תהודה" (רזוננס), והקירות או החלונות מתחילים לרעוד בעצמם ומגבירים את הרעש בתוך הבית.

    האם יש פתרון?​


    לצערי, ברוב המקרים של בנייה קיימת – התשובה היא לא, או לפחות "לא במחיר שפוי".

    הפתרונות לתדרים נמוכים דורשים טיפול במסה קיצונית או בשיכוך ויברציות מורכב:
    • הקשחה מאסיבית: עיבוי הקירות והחלונות בצורה דרסטית כדי לשנות את תדר הרזוננס שלהם.
    • ניתוק מגע: בניית "חדר בתוך חדר" הצף על קפיצים או גומיות מיוחדות – פתרון שישים באולפני הקלטות, אך כמעט בלתי אפשרי לביצוע בדירת מגורים קיימת.
    לכן, במקרה קיצון כזה, המלצתי היא לא לזרוק כסף על פתרונות מדף שלא יעזרו (כמו ספוגים אקוסטיים שלא מדגדגים לתדרים הנמוכים). אם מתעקשים, הדרך היחידה היא להזמין יועץ אקוסטיקה לביצוע מדידות ויברציות. רק מיפוי מדויק של התדרים המרעידים את המבנה יכול אולי – וגם זה בספק – להצביע על אלמנט ספציפי שניתן לחיזוק.

    אז בפעם הבאה שאתם שומעים באס מרעיד את החלון, תזכרו: אתם לא שומעים מוזיקה, אתם מרגישים גל לחץ באורך של משאית סמי-טריילר שעובר דרך הקיר שלכם.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: בהמתנה, ...Naomi, 7שבע7 ועוד 5 משתמשים8 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    eco care
    eco care
    בהמשך למה שכתבתי חשבתי לתת הסבר : כשאורך הגל גדול יותר מהבניין נתחיל מהעובדה הכי קריטית להבנת...
  • 307
    • ת
    שיתוף - לביקורת פיפו, אברכים ובריון ברכב אדום
  • ת.עקבי //
    • 'פִיפוּ', כך אני קורא לפיאט פונטו החביבה עליי. היא חלודה בקצוות, עכברוש במרכז ולא נופלת מחולדת ביבים בני ברקית ממוצעת. היא תשרוד הכול. בוץ, בטון, תאקרים, שוטרי תנועה ואת מבחן הטסט השנתי.

    אז מה הסוד של פיפו, שנמסרה לי בחיני חינם ממש לפני שבוצעה לה המתת חסד במגרש הגרוטאות, ספרה מאז כבר ארבע שנים טובות ועמוסות קילומטרז' וגוררת שריקות התפעלות בכל פעם בה אני פוגש את הנדיב חסר המזל?

    הסוד פשוט – פיפו היא רכב אברכים. ההילוך – רובוטי, מה חשבתם?! - לא תמיד עובר; השלט מזמן כבר יצא לפנסיה; לאיתות יש רצונות וחיים משלו; וכל הצתה גוררת אנקות מאמץ.

    נו, אז תגידו: רכב אברכים יש הרבה, בני ברק מלאה בהם!

    אז לא. ברכב אברכים אני מתכוון ממש – רכב אברכים. לא רק שלי, אלא של כל השכונה. כל הרוצה יבוא וייטול. מי לביקור משפחתי, מי לקניות שבועיות, מי לבילוי נחמד ומי לטיסה בקרקע בני ברק. רק לא לשכוח למלא דלק. אתם אולי אוכלי חינם, אבל פיפו שלי אוכלת יוקר.

    למה בעצם אני מאריך כל כך?

    קודם כל – שאפו קטן לפיפו לא יזיק. איך אני אומר תמיד? אפילו הכבל מעריך. אז תציצו שוב למעלה, הפעם לא ברפרוף. ות-ע-ר-י-כ-ו!

    שנית – שוב בעניין ההערכה. פיפו שלי כל כך אברכית שאפילו חיצונים יודעים לזהות אותה. ופה, בעצם, מתחיל הסיפור הכי הזוי שקרה לי אי פעם.

    אני לומד מחוץ לעיר, ויוצא כל יום במסלול קבוע ש – מצטער על הטשטוש, אבל פיפו מספיק עמוסה גם ככה - מתחיל בX ונגמר בY ובין לבין עובר בין עוד כמה אותיות ABC. אוסף כמה אברכים, אלא מה?

    אז נסעתי לי ככה, ביום שמשי, את הדרך המוכרת. החמה צלתה את פיפו מבחוץ, המזגן התאמץ להקפיא אותי מבפנים. לצידי ישב אמרוסי, מאחוריו כהן, עוד אחד באמצע שאיני זוכר את שמו, נקרא לו שלימזל, ולצידו שלומיאל, למה הוא תמיד שוכח את הכובע מתחת לשלימזל, שכמובן נכנס אחרון.

    ופה הייתה הטעות שלי. אמנם פיפו כל כך מקסימה שאני לא מוצא שום צורך ללטוש עיניים במכוניות אחרות, אבל ישנם אחרים שלא מסתפקים בשלהם ואוהבים מאד להתעניין בזו הנוסעת צמוד להם.

    האחר צופר. ולי לא נותרת ברירה אלא להזליג לו מבט. ואיך לומר? אני לא אוהב את מה שאני רואה.

    הרכב צבוע אדום, שזה עצמו כבר מחשיד. סטיקרים מסובבים אותו מכל עבר – ניר עוז. קפלן. חטופים. מלחמה. תמשיכו הלאה, אני בנסיעה, כן?

    והנהג – אוהו, הנהג – רסטות. עגילים. גופיה. משקפי שמש. קעקועים. שרירים. והיד שלו... חוץ מכך שהגודל שלה הוא כמעט היקף המותניים שלי, היא מסמנת לי משהו שאולי ברור, אבל משום מה לא מתחשק לי לנסות להבין את משמעותו.

    "פתח חלון", אמרוסי, יש לציין, מבין רמזים מעולה. את המציאות – פחות. אבל הוא לא אשם. הבחור חזר בתשובה, יש לו עבר צבאי עשיר. הנייעס לא מדגדגים לו, הוא רק חושש שיקפיצו אותו למילואים. אחחח, איך אנשים אוהבים להתלונן.

    "פתח חלון", שוב אמרוסי. נודניק כבר אמרתי? לא. הנה לכם.

    הייתי מציית לו, האמת. רק יש בעיה קטנה. ממש קטנה. פיפו שלי רכב אברכים. ורכב אברכים, איך לומר בעדינות, הרי היא פה, ושומעת אותי... היא מתקשה מעט בפתיחת חלונות...

    ויש עוד בעיה קטנה. לא, גדולה. אנחנו על רמזור אדום, ובמוחי עולה עכשיו רק המדרש על החיה ההיא במצרים. נו, איך קוראים לה, שפתחה דלתות דרך חלונות.

    לא משנה, הבנתם. וגם הבריון ההוא, מהמכונית הצועקת 'שמאל', מבין שהבנתי ושאני לא מעוניין לבצע, והוא, בהתאם, מגביר את סימניו.

    אני לבסוף נכנע, פותח קצת. ממש מעט בגודל קצה האף שלי, רק כדי לסמן שאני לא פוחד. הרי אין לי ממה לפחד, הזרוע המשורגת שלו לא תצליח להשתחל דרך החריץ.

    "אתם!" צורח הבריון במלוא אונו, מרים אגרוף. "אחים שלי! גאה בכם! תמשיכו ללמוד!"

    וזהו. נו, מה חשבתם כבר שיקרה?! הוא בטח הבין פתאום שפנה אל חמישה אברכים, שגודל הזרוע שלהם יחדיו עולה על שלו, ונבהל. חזר בו.

    והכול, כמו שאמרתי, בזכות פיפו. אילולי היא, היה החלון נפתח עד סופו, ולי – לא היה נותר מה לספר...

    *

    חייבת לציין: מבוסס על סיפור אמיתי
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, מנוחה כהן, צ'יטה ועוד 32 משתמשים35 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קשת החיים
    איזה יפה, ממש הכנסת אותי לאוירה!
  • 639
    • א
    שיתוף - לביקורת כל ההתחלות זוועה
  • איש המילה הכתובה //
    • יום ראשון של 'זמן אלול' בישיבה החדשה. אווירת התחדשות מחשמלת. כמו תינוק שזה עתה בקע לעולמו. הכול נקי. הכול פתוח. את העבר מכסה שכבה רעננה של הזדמנות חדשה ומבטיחה.

    אני יושב רכון על הגמרא. סוגיית "תוקפו כהן" על הפרק. עט, ערמת דפים ויד כותבת במרץ חידושים נפלאים.

    פתאום אני מרגיש יד רכה על הכתף, זה ה"ראשיבה" במבט אבהי אוהב וגאה. הוא לוקח לאחר נטילת רשות רטורית בלבד את ערמת הדפים, ומתחיל לקרוא בחיוך גאה. מסך שחור יורד לי מול העיניים. אני עומד לעוף מהישיבה כבר ביום הראשון. לא ראיתי את זה קורה בתסריטים הגרועים ביותר.

    חיוכו של הראשיבה נמחק מהר מאוד. תווי זעם פשטו על פניו ויצרו מבט מרטיט. העיניים שנעץ בי יכלו בקלות להחליף את מערכת "מגן אור" להפלת טילים בלייזר.

    בדפים היה כתוב אולי על תקיפה, וייתכן אולי שהתוקף אפילו היה כהן בהשתייכותו השבטית, לא באמת זוכר, אבל בכל מקרה לא היה לו שום קשר לסוגיית "תוקפו כהן".

    "מה השטויות האלה? על מי אתה עובד?", באו המילים הצולבות לאחר שתיקה מצמיתה שהרגישה נצח.

    מרוב הלם חוויתי מעצור בנשק התירוצים שלא הצלחתי לתפעל, אז שתקתי. ובכלל באיזה אופן אפשר להסביר כתיבת טורי קומדיה ביום הראשון בישיבה, במקום כתיבה עיונית ופלפולית על אודות הנלמד.

    "תמתין ליד חדרי", באה ההוראה הצפויה.

    לאחר ייבוש ממושך הגיע הראשיבה לחדרו עם הדפים שלי. הוא טרק את הדלת, והותיר אותי בחוץ רועד כעלה יבש נידף ברוח.

    לאחר כדקה החלו להישמע פרצי צחוק אדירים מהחדר. "יופי", אמרתי לעצמי, "החומר מוצא חן בעיניו, אולי זה ישפר את מצב רוחו וימתיק את גזר דיני", קוויתי.

    לאחר חצי שעה נפתחה הדלת. עיניו היו אדומות מצחוק. "קח את הדברים שלך ועוף הביתה לצמיתות", ציווה ללא רחם. "רגע, אבל זה לא הצחיק אותך? שמעתי אותך צוחק", התחננתי על נפשי.

    "מה פתאום. שאני אצחק מהעוללות הזאת? נכון, יש לי נטייה שכשאני בוכה זה נשמע כמו צחוק. ואני בכיתי. בכיתי נורא על זה שאני נאלץ להעיף בחור שחשבתי שיגיע רחוק. חוץ מזה, הקטעים שלך ממש לא מצחיקים", תירץ והעליב.

    ואני פחדתי פחד מוות לחזור הביתה לאבא מאוכזב ולאמא כאובה. אז התמקמתי במחסן שחבר סידר לי, שם ישנתי. בימים נכנסתי לחדר מחשבים, להעביר את זמני כאן בקהילת כתיבה מקצועית, לה ייעדתי את פרקי "סוגיית תוקפו כהן" שכתבתי.

    לתדהמתי גיליתי שם פתאום טקסטים מוכרים לי, המילים שקראתי הדהדו בי בזיכרון טרי מאוד. "רגע, זו "סוגיית תוקפו כהן שלי", הזדעקתי פתאום, מפר בגסות את השקט הנעים שבחדר. מיהרתי לבדוק את הכינוי של המפרסם, והצמדתי יד לפה כמפהק כרוני כאשר גיליתי שהוא מכנה עצמו "ראשיבה".

    בין הסטנדרים הוא מסתובב כמו טווס, כאשר בפועל הוא בכלל שודד טקסטים נלוז. רתחתי כמו קומקום שמסרב לתת למימיו הפוגה עם הגיעם לנקודת הרתיחה. וכל מה שרציתי הוא להטביע את הראשיבה במים האלה בדיוק.

    פניתי אליו בהודעה פרטית נזעמת, "מי אישר לך לגנוב את החומרים שלי. לא שמעת על קניין רוחני", הטחתי בו בישירות. הוא לא נותר חייב ובניגוד לטוריו, הפגין יצירתיות יוצאת דופן בתירוציו: "קודם כל מה שתלמיד ישיבה עושה במסגרת הישיבתית נחשב לקניין רוחני של המנהלים. חוץ מזה, פרסמתי את החומרים כדי לגלות איפה אתה מסתובב כשאתה לא בישיבה. ידעתי שתקפוץ כמו אידיוט. ואם זה מה שאתה עושה במקום להוכיח לנו את רצינותך, אתה לעולם לא תחזור לישיבה", הבטיח.

    התרסקתי על המקלדת. יצא לי טור נזעם שבלמתי ברגע האחרון את פרסומו. בכל זאת, אולי עוד אחזור לישיבה.

    ראיתי את התגובות לטוריו של הראשיבה, הן היו נלהבות. ליבי נחרך בקרבי.

    ובינתיים הוא התמכר לריגוש. העלה עוד ועוד חומרים שלי. והקוראים בתגובה הזמינו עוד ועוד, הוא סיפק ללא הרף.

    יום אחד הגיע טלפון מפתיע. זה היה הוא, הראשיבה, הגנב. הוא מוכן לתת לי צ'אנס אחד נוסף ואחרון, אבל רק אם אפגין רצינות מקסימלית. את אושרי באותם רגעים אי אפשר לתאר במילים. קפצתי על המציאה, והבטחתי לעצמי שאני לא מפקשש את זה הפעם.

    התיישבתי במקומי בבית המדרש, ועמלתי על תלמודי שעות על גבי שעות. כתביי הפעם היו בנויים לתלפיות. עקרתי הרים, טחנתי אותם זה בזה, ומהאפר ייצרתי דיו ממנו כתבתי חידושים שהאירו כצאת השמש בגבורתו.

    מרחוק ראיתי את הראשיבה מתקרב. הוא הולך להתמוגג. בעיני רוחי כבר ראיתי אותו משתיק את בית המדרש ומכריז: מורי ורבותי, מ-ה-פ-ך. אם הוא יכול כולכם יכולים!

    הוא עצר לידי, קרא את כתביי בחיוך, שהחליף מהר מאוד בתווי אכזבה מבעיתים. "תגיד, בשביל הקניין הרוחני הזה החזרתי אותך? מזה יש לי כבר מספיק. נגמר לי המלאי והציבור דורש עוד, תכתוב לי עוד חומר, אבל אתה יודע, מהסוג הטוב".
    • חחח
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: T;), רשב"י, בְּרוֹ ועוד 50 משתמשים53 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    אז כפי ששיערתי, אין לי מושג שבור לגבי זה ;) ווואו תודה רבה 😄😄😄😄 וואו, תודה רבה על מילים...
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה