שיתוף - יומן שלושים יום

  • הוסף לסימניות
  • #23
  • הוסף לסימניות
  • #24
לדעתי כדאי להכניס לפה גם את הפרק הראשון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
אם אעיר את הילדים ואקח פיקוד על פרויקט ההשכמה, זה ייראה בעיניה כאילו אני מנסה לשקם את הזוגיות.
אני עושה את זה כי אני רוצה לקבוע בשטח עובדות שמשדרות 'עסקים כרגיל'.
אז אני מבטיח לעצמי שזו הפעם האחרונה שאני נוהג ככה כלפיה, ומנסה לתת לה את התחושה שיש לנו בית נורמלי, שיש בו עזרה הדדית - פעם אני קם עם הילדים ופעם היא קמה, מתוך תקווה שגם הפעם זה יחליק איכשהו.
האמת, זה לא סוף העולם. תמיד לאחר מעשה אני לא מבין ממה חרדתי כל כך.

וואו... וואו... כמה תובנות בקטע אחד. אדיר!
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
נו??????
אני במתח

אני אוהבת מאוד את העובדה שאת/אתה מביא את אחד הצדדים לעומק, (וכמובן הקוראים מזדהים איתו), אבל בכל אופן מודה בזה שהוא לא בוודאות טלית שכולה תכלת...
מה שנכון ואמיתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
יום 28.

היום נסענו לבני ברק לחתונה של בת דודה שלה. אני שונא אירועים כאלו. זאת יציאה של ממש מאזור הנוחות. אתה מכריח את עצמך לפגוש אנשים שאין לך כל חשק לפגוש בהם וכופה את עצמך להחליף אתם משפטים חלולים, והכל סתם בשביל איזה פרוטוקול שאף אחד לא יודע ולא מבין מה הצורך בו ומה משמעותו.

מעניין, הנפשות הקרובות היחידות שיש לי בתוך המשפחה, ושאני שמח לפגוש בהם, מתגוררות דווקא בחו"ל. אשתי טוענת שאם היו גרים בארץ, גם אותם הייתי שונא. זה לא נכון.

הפעם נוספה לכל זה גם תחושה מוזרה של פרידה ממשפחה. אני לא יודע אם אשתתף בחתונה הבאה של מישהו מהמשפחה הזו. אולי באותו זמן כבר נהיה פרודים, אולי אפילו גרושים, אולי יתפתח מאבק איתנים על הדירה, אולי ירוצו שמועות על הכדורים הפסיכיאטריים שהוא לוקח ועל התכנים המתועבים שהוא צפה בהם באישון ליל עד שאשתו תפסה אותו. נשמות טובות יאמרו שמזמן כבר רואים שמשהו לא תקין אצלו, אחרים יגידו שזו חכמה גדולה להגיד את זה לאחר מעשה, וכולם כאחד יפטירו ויאמרו: 'מה שקורה היום, זה לא יאומן'. ייאמן, טמבלים. יו"ד צרויה, אל"ף קמוצה.

בפינת הרחובות רבי עקיבא-חזון איש עמדו אנשים והמתינו בקוצר רוח לאור הירוק שברמזור. אברך אחד התחיל לחצות את הצומת שניות ספורות לפני שהרמזור התחלף. שמעתי את המחשבות שלו עד לצד השני של הצומת: 'אני פשוט גר כאן, אני עובר כאן שש פעמים ביום, אז אני יודע מה הסדר של הרמזורים ומתי אפשר כבר להתחיל לעבור. אני לא כמוכם שבאים לכאן לקניות מכל הארץ ולא מכירים את העיר. שימו לב, אני מקומי, אני בדרך לכולל ערב. אם יש לכם שאלות נוספות, אולי איפה איצקוביץ' או איפה פוניבז', אתם מוזמנים לפנות אליי, אני אענה בשמחה. אל תטעו בי, אני לא באמת ממהר'.

דקה אחרי שחצינו את הכביש התברר שטעינו. לא היינו צריכים לחצות אותו, ועכשיו צריך לשוב על עקבותינו. חזרנו למעבר החצייה והוא שוב היה מלא באנשים. אמרתי לה: "תחשבי על זה, זה פשוט מפעים, עברנו כאן לפני דקה ועמדו פה לפחות מאה איש משני צדי הכביש, והנה עכשיו עברה דקה ועומדים כאן שוב מאה איש, אחרים לחלוטין, אין להם שום קשר עם אלו שעמדו כאן לפניהם, הם ממהרים למקומות אחרים בתכלית". ידעתי שהיא לא מקשיבה אבל המשכתי ללהג את מחשבותיי: "זה כאילו מתחלף פה יקום פעם בדקה. תחשבי שפעם בדקה חוצה כאן את הכביש כל הקהילה החרדית בירוחם. זה לא מדהים? מה בעצם מחבר כאן בין כולם? איך הצליח היצור הזה שנקרא אדם למצוא את המכנה המשותף בין כל הפריטים שלו ולהתחבר לקבוצות של אלפים ורבבות? מהו הדבק הזה?". הופ, היא חצתה את הכביש ולא שמתי לב. לא נורא, אני אחצה אותו עם המאה הבאים בתור.

החתונה הייתה משעממת כרגיל. המוזיקה הייתה מחרישת אוזניים והבחורים שעישנו בחוץ הרגישו חשובים מאוד. הם כאלו מסכנים. נראה לי שהמשפחה שלה כבר מרחרחת את הפירוד, למרות שהיא הבטיחה שלא דיברה על כך עם אף אדם. כשהושטתי את ידי ללחוץ את ידו של אחיה, ראיתי על פניו מבט מנוכר. אם רק הייתי פותח את הפה ומספר לכל המשפחה מה הוא באמת הגיס הזה.

אבא שלה חייך אליי את החיוך הרגיל שלו והמלצר הגיש רבע עוף ענקי. אם זה כרע התרנגולת שעליו עומדים הנישואין שלנו – הם לא יתפרקו לעולם.

אני קצת מקצר היום, כי היתה איזו התפתחות שטורדת את שלוותי ומפריעה לי להתרכז בכתיבה. ביי בינתיים.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #35
@קדיתא
אתה ענק, כריש, לוויתן.
מדהים.
עלה והצלח.
תן בראש.
מחכה בקוצר רוח להמשך.

פנס.
ציטטות אהובות במיוחד...
אשתי טוענת שאם היו גרים בארץ, גם אותם הייתי שונא. זה לא נכון.

אחרים יגידו שזו חכמה גדולה להגיד את זה לאחר מעשה, וכולם כאחד יפטירו ויאמרו: 'מה שקורה היום, זה לא יאומן'. ייאמן, טמבלים. יו"ד צרויה, אל"ף קמוצה.

שמעתי את המחשבות שלו עד לצד השני של הצומת:
הטור מדמם, ומצחיק וגם עצוב.
אומנות!

זה המשפט, בעיניי:
הופ, היא חצתה את הכביש ולא שמתי לב. לא נורא, אני אחצה אותו עם המאה הבאים בתור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
וואו, וואו, וואו.
@קדיתא, היכן אצרת את כל זה עד היום, אה?

רק האומץ ועוז הרוח לכתוב כזה טור, שווים הררים רמים של לייקים נערמים.

ואיזו כתיבה משובחת, איזו העברת תחושות מדויקת, נוגעת ללב, פוצעת.

והמשפט הזה, סלח לי @פנס בערפל. אמנם ציטטת, אך לא נתת מספיק משקל, לא הדגשת את העוצמה שבמשפט, את העולם המלא שצפון בו:

ייאמן, טמבלים. יו"ד צרויה, אל"ף קמוצה.

ערכתי, אפושטער יוד גם זיהה, זה עתה שמתי לב...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #39
אז כל אלו שפנו אלי בבהילות לשאול למה התלהבתי מהמשפט הזה.
לא יודע אם לזה @קדיתא התכוון, אבל יש בזה עומק:
המשפט הוא בעל דו משמעות לדעתי.

1: בעברית תקנית כותבים ייאמן ולא יאומן.
2: המשפט הזה 'מה שקורה היום זה לא יאומן' הוא משפט דלוח, נבוב, מעצבן, מתסכל. הכל ייאמן, זהו, תסתכלו למציאות בעיניים, תראו ותאמינו לזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
היה שווה לחכות...
מצפים להמשך בכליון עיניים...
וואו, וואו, וואו.
@קדיתא, היכן אצרת את כל זה עד היום, אה?

רק האומץ ועוז הרוח לכתוב כזה טור, שווים הררים רמים של לייקים נערמים.

ואיזו כתיבה משובחת, איזו העברת תחושות מדויקת, נוגעת ללב, פוצעת.
זה התחיל מצויין, המשיך נהדר וכעת זה מעולה. הולך ומשתבח!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת ציפי והאופנים....
מעשה באופנים

לציפי עוד שניה יש יומולדת, היא מתרגשת, היא רוצה מתנה ליומולדת, בקשה מאבא. אבא. תקנה לי בבקשה אופניים!!!! אני רוצה!! א ו פ נ י ם. אבא מקשיב. אבא רשם. שמח. ציפי לא יודעת אבל הוא כבר הכין לה אופניים מזמן.... אבל ציפי,היא ילדה קטנה בינתיים, לא למדה עדיין לרכוב על אופניים, הוא ישמור לה את זה, כשתהיה בנויה עוד יותר. חזקה עוד יותר. תדע לרכוב עליהם... קודם שתדע ללכת לבד ורק אז אופניים. אז הוא לוחש לה את זה ושומר לה אותם, וציפי, לא קבלה אופניים בינתיים. אבל ציפי לא שומעת... ציפי רוצה אופנים.ועכשיו!!! אז היא מבקשת שוב. אבא, מתי נקנה לי אופנים? אני רןצה א ו פ נ י ם . ממש עוד מעט יש לה יומולדת. חשוב לה עד היומולדת לקבל אופנים. להרבה חברות שלי יש אופניים, אבא, אתה יודע? רק לי אין! אני גם רוצה! אני לא חווה את עצמי בצורה חיובית בלעדיהם, אתה יודע? אני פיזית מדכאת בי כוחות... אבא הקשיב. אבא שומע. הוא תמיד שומע את ציפי. והוא שמח. כי הרי יש לה אופניים. הוא הכין לה,הוא כבר קנה! בול למידה שלה. לא גדולים מידי. ולא קטנים מידי. אופניים שיתאימו בדיוק למידות של ציפי! זה אצלו. הוא רק מחכה שהיא תגדל טיפה, מה לא ברור? רק טיפה! אם היא תתנהג יפה, ותקשיב בקולו, גם כשמשהו לא מריח לה כל כך טוב, ומתחשק לה נורא לדחוף את דעותיה האישיות והתאוריות המוזרות שלה, והיא תרכין את הראש, אז הוא יקנה לה. אבל רק שתרגע. ועכשיו תרגע. כי הוא יודע מה הוא עושה!!! אז הוא לוחש לה, ציפי, מי אוהב אותך הכי בעולם? אבא שלך! מי יודע הכי טוב מכולם מה טוב לך? אבא! אז תנשמי, את תקבלי אופניים , אבל לא עכשיו.. .אבל ציפי לא שומעת. היא מתעלמת, אולי. אין לה אופניים, נקודה. היא לא רואה אופניים אז הוא לא אוהב אותה. הוא שכח אותה!! הוא פיזית שכח אותה!!!! ציפי רוצה אופניים ועכשיו! אז למה אבא לא קונה לה??? היא בוכה יותר חזק. אני רוצה אופניים. ובכלל לא אכפת לי כלום! וגם לא מה שטוב! אבא אתה מתעלם ממני??? ואבא רואה אותה. הוא מסתכל. והוא שמח, שוב. כי היא רוצה אופניים ויש לו אפניים מיוחדות בשבילה. איזה כיף שהיא רוצה אותם. אבל הוא גם בוכה. כי ציפי בוכה. והיא עצובה. והיא לא מבינה שהוא כבר הכין לה. מה לא ברור, ציפי!!! אז הוא בוכה איתה. חזק הוא בוכה. כי גם היא בוכה חזק. הרי מי שיודע להיות שמח מאוד, הוא לפעמים עצוב מאוד. הכל חזק אצל ציפי. עוד יום עובר. ואותו דבר... ציםי מסיקה מסקנה שאבא לא אוהב אותה. מה כבר ביקשתי, אופניים לדהור עליהם? היא עצובה. חבל. חבל שציפי לא מבינה, שהאופניים מתחבאות ממש לידה, אבל היא לא תקבל אותם שנייה לפני שהוא ירגיש שהיא מוכנה לרכוב עליהם. כי אבא אוהב אותך ציפי. הכי בעולם.
ואבא חזק. ואבא גיבור. שום דבר לא שובר אותו. איזה כיף שאבא אף פעם לא נאנח.... ככה הוא לא נשבר מהדמעות שלה. וממשיך לעשות אתה מה שהכי טוב ל ה .
וחבל. שלפעמים אנחנו כמו ציפי.... בוכים. או בורחים. ולא סומכים עליו מספיק...

אז.... דבר ראשון אשמח לביקורת
ודבר שני אשמח לדעת אם הייתי ברורה
.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה