שיתוף - לביקורת שיתוף לביקורת

[עדר רחלים]

אזהרת אלרגנים - נכתב עקב עצבנות יתר


יום אחד התעוררתי באמצע הלילה, נטלתי ידיים ושפשפתי את עיניי העייפות, מתלבטת האם לחזור לישון.

כשלפתע, יצור קטן, שחור ומשונה, נחת כמו משום מקום ונעמד בצמוד לנעלי הבית הפרוותיות שנחו על הרצפה.


"מי אתה?", שאלתי אותו בבהלה. "אני בירוקרטיה, נעים מאוד. אני עומד לגור כאן", הוא הסיר את כובעו השחור וקד קידה מרשימה.

"אתה נראה יצור מרתק", החוותי את דעתי הלא מלומדה.

"לא כולם חושבים ככה", ניצוץ לא ברור נדלק בעיניו שהחלו לזהור באדום בוהק, "ברגע שמגלים בדיוק מי אני, אנשים שונאים אותי ומנסים לגרש אותי כאילו הייתי מקק".

"ומי אתה?, מה יש לך להציע לעולם?", שאלתי את הגמד שהתמקם בקצה המדף שלי, בוחן בעיון את האוגדן הכתום שלי שבו אגדתי מסמכים, דפי ציורים ושאר ירקות.

"אני רק עוזר לאנשים", הוא אמר בקול תמים למדיי ושלף אתערימת הדפים מהאוגדן.


"חסרה לך פה תעודת סיום שנה בכיתה אלף", הוא פסק בסבר פנים חמור.

"ולמה בדיוק צריך את זה?", ניסיתי להבין.

"איך אני אדע שסיימת כיתה אלף?", התפלא בירוקרטיה, כאילו שאלתי למה השמש זורחת ביום ולא בלילה.

"ולמה זה מעניין אותך?", היצור התחיל לא למצוא חן בעיניי.

"את זה תשאירי לי", הוא צחק צחוק אפל, "אם את רוצה להמשיך לעבוד, שיהיה לך מה לאכול, איפה לישון וכסף לקנות מיץ מנגו - תהי חייבת למצוא לי את זה ועוד כמה פרטים קטנטנים", בירוקרטיה שלף מגילת קלף מגולגלת מכיסו והקריא: "מידת נעליים, מספר חורים בגרביים, צילום של ספח תעודת הזהות של מהללאל, מספר הפעמים בהם שמעת שירי אברהם פריד...".

"טוב טוב", קטעתי אותו בעצבים, "ומתי תלך?", דרשתי לדעת.

"לעולם לא, אני אשאר כאן ואמרר את חייך לנצח!", בירוקרטיה פרץ בצחוק מתגלגל והחל להמטיר עלי ערימות של טפסים שונים ומשונים, מתעלם מהעובדה שאני כמעט וטובעת בתוכם.


ומאז, ועד לאתמול והיום
בירוקרטיה מציק לי באופן איום.
לא עזרו תחנונים או בקשות
אצלו לא משתנות הדרישות
שום פתרון לגביו לא עזר
ותמיד הוא שב אלי וחזר