שיתוף | משימה בשטח עוין

[פרוגיוזרית]

אני מתקרב לדלת הפתוחה בשקט, ומציץ בזהירות מעבר לפינה.
השטח נקי. אין אף אחד. המסדרון שקט וחשוך. מצוין.
אני מסתער פנימה.
מתקדם מהר ובשקט, בלי להשמיע רחש. זריזות היא מילת המפתח. אין ואאוט, לפני שמישהו יצליח להשמיע אות אזעקה.
התאמנתי על זה כבר עשרות פעמים בחודש וחצי האחרון. בלי שחצנות, אבל אני מתקרב לשלמות.
אני סורק את הרצפה בזהירות וביסודיות. לא מפספס מילימטר. מחפש חפצים חשודים. אין כלום. הזמן אוזל, והמשימה עוד לא הושלמה.
רגע!
אני מאתר בפינה חפץ לבן קטן. נראה בדיוק כמו מה שאני מחפש.
אני מתקרב בזהירות, ומרים אותו. החפץ ריבועי וקטן, בעל מרקם קשיח ולא מוכר.
אני הופך אותו בידי, בודק היטב. לא מצליח עדיין לעמוד על טיבו. בהחלטה של רגע מכניס לפה, ומנסה לנשוך אותו.
מרוב ריכוז לא שמעתי אף אחד מתקרב.
בבת אחת שתי ידיים חזקות לופתות אותי מאחור.
אני אפילו לא יכול להתנגד בזמן שהן מוציאות את החפץ מהפה שלי בזריזות מיומנת.
מנסה להתפתל ולהשתחרר ללא הצלחה.
אני לכוד וחסר אונים.
ואמא אומרת:
"יהודה, איך עוד פעם מצאת משהו להכניס לפה?"

פרוגיוזרית

 

[עדיאל]

איזו הקצנה מדהימה.

 

[תפנית בעלילה]

הכנסתי אותי לכזו אוירה של דריכות....
אלופה שאת! קטע מדהים!

 

[פרוגיוזרית]

והנה הצעה מניקית @mina:

סיום מעט שונה - שנותן כבוד לביצועים ולכישורים של הגיבור הצעיר

גם ברגע גורלי זה אני לא שוכח את חשאיות המשימה, ושלא כמו בפעמים קודמות, הפעם אני מצליח לזהות בזמן את קול הפסיעות המתקרבות.
אני נדרך. לא מוכן לוותר על השלל, לא הפעם!
כעבור רגע לופתות אותי זוג ידיים מאחור, אצבעות תרות בחלל הפה שלי, לשווא. מאוחר מדי.
אני לא מצליח להתאפק ופולט צחוק שובב מול פניה המתוחים של אמא.
המשימה הושלמה בהצלחה!

(מוקדש באהבה למתוק שלי, בתקוה שהחפץ המדובר לא היה יותר מפיסת נייר קטנה...)

 

[אלישקף]

יפה!!!

 

[Natan Galant]

ניוחד מיוחד מיוחד!!!!
מפעים.
איזה פאנץ' מפתיע. גדול.

הייתי שמח לפתוח אתגר שלם כזה:
לתאר בטור שלם אירוע מזווית לא צפויה: מזווית של חפץ, תינוק, ג'וק, וכו'.

 

[רחלים]

הייתי שמח לפתוח אתגר שלם כזה:
לתאר בטור שלם אירוע מזווית לא צפויה: מזווית של חפץ, תינוק, ג'וק, וכו'.

קישוא..

 

[מרשמלו]

איזה יופי!!!
אחרי המתח---צחוק...

 

[Natan Galant]

ידיד יקר יש לי.
אנחנו נפגשים לפעמים יומיומית, ולפעמים חצי שנה של נתק מוחלט.
רֵע מסייע, אוהב הוא לי, ואף אני - אוהבו מאוד.
פעמים שהוא משיב נפשי ממש, ופעמים אני חושב שהוא לא עושה מספיק.
פעמים סבור אני שאין כמוהו, ופעמים סבור אני שהוא עושה רק רוח, ותו לא.
לעיתים סבור אני כי הוא ממלא את סביבתו ברעש בלתי פוסק, ולעיתים אוהב אני פשוט להקשיב לו, עת נרדם אני אט אט.

סקרן הוא, ולעיתים מזיז מבטו ימינה ושמאלה, בצורה הנראית מכאנית, ללא לב כלל.
לעיתים הוא קופא על מקומו ולא מסיט את מבטו כלל.

אני אוהב אותו על כרעיו, קרביו, על כנפיו.
כנפיו גדולות כל כך, יפות, מלאות חן וקסם.

לפעמים, בימים חמים מאוד- אני נגש קרוב אליו, מביט בו ובכנפיו- ונרגע לגמרי, מתקרר.

אני מחזיק לו טובה מרובה.
הוא גם תוצרת פירמה טובה.
בלו-סטאר.

מאוורר יקר, אוהבך אני.

 

[מרשמלו]

ידיד יקר יש לי.

לא יעזור לך,
אתה שקוף כבר מההתחלה....

 

[נריה מגן]

@פרוגיוזרית , קטע מעולה, פאנ'ץ מפתיע, מרענן - זה מה יש לומר.
@פנס בערפל הקטע שקוף מהרגע הראשון, אבל הוא ממש מתוק.
ואגב, היה כאן בעבר אתגר דומה:
https://www.prog.co.il/threads/אתגר.294650/#navigation

 

[פרוגיוזרית]

ידיד יקר יש לי.
אנחנו נפגשים לפעמים יומיומית, ולפעמים חצי שנה של נתק מוחלט.
רֵע מסייע, אוהב הוא לי, ואף אני - אוהבו מאוד.
פעמים שהוא משיב נפשי ממש, ופעמים אני חושב שהוא לא עושה מספיק.
פעמים סבור אני שאין כמוהו, ופעמים סבור אני שהוא עושה רק רוח, ותו לא.
לעיתים סבור אני כי הוא ממלא את סביבתו ברעש בלתי פוסק, ולעיתים אוהב אני פשוט להקשיב לו, עת נרדם אני אט אט.

סקרן הוא, ולעיתים מזיז מבטו ימינה ושמאלה, בצורה הנראית מכאנית, ללא לב כלל.
לעיתים הוא קופא על מקומו ולא מסיט את מבטו כלל.

אני אוהב אותו על כרעיו, קרביו, על כנפיו.
כנפיו גדולות כל כך, יפות, מלאות חן וקסם.

לפעמים, בימים חמים מאוד- אני נגש קרוב אליו, מביט בו ובכנפיו- ונרגע לגמרי, מתקרר.
אני מחזיק לו טובה מרובה.
הוא גם תוצרת פירמה טובה.
בלו-סטאר.

מאוורר יקר, אוהבך אני.

מסכימה עם קודמי, הקטע נהדר אבל שקוף.
נראה לי יכל להיות מעניין ומסתורי יותר לתאר מזווית המבט של המאוורר:

יש לי ידיד, שאיני יודע אם יקר אני לו או לא.
אנחנו נפגשים לפעמים יומיומית, ולפעמים חצי שנה של נתק מוחלט.
איני יודע מה גורם לו להתקרב אלי ומה גורם לו להתרחק ממני.
אני תמיד מסייע, עושה במיטב יכולתי לעזור לו.
והוא לעיתים מרוצה, אומר שאני משיב את נפשו ממש ושאין כמוני, ולפעמים מקטר עצבני ואומר שאני לא עושה מספיק. או שאני עושה רק רוח. או שאני מרעיש לו באוזן.
ואני, אני תמיד עושה אותו דבר, כל שלאל כנפי.
מה לעשות, אני רק מאוורר.

 

[מה הענינים]

גם בטור הזה שכתבה פרוגיוזרית - מובן מיד שהולך להיות כאן פאנצ' בסוף
החכמה היא לשלב בין כתיבה רגילה, שנראה כאילו אנו מבינים את הדמויות והרגשות שסביבם
ולבסוף עולו כוחו של הפאנצ' וגורם לקורא המתוסכל לקרוא מחדש את הטור ולגלות כמה שיטו בו

הייתי מציעה ליזום אתגר כזה, כמובן אחרי שהאתגר הקודם ינעל ויבחרו הזוכים המאושרים....

 

[נריה מגן]

גם בטור הזה שכתבה פרוגיוזרית - מובן מיד שהולך להיות כאן פאנצ' בסוף

מובן שהולך להיות פאנץ', לא מובן מהו הפאנץ' - וזה בדיוק העניין בפאנץ'.

הייתי מציעה ליזום אתגר כזה, כמובן אחרי שהאתגר הקודם ינעל ויבחרו הזוכים המאושרים....

https://www.prog.co.il/threads/אתגר.294650/#navigation[]

 

[עדיאל]

מובן שהולך להיות פאנץ', לא מובן מהו הפאנץ' - וזה בדיוק העניין בפאנץ'.

אכן, הענין בפאנץ' הוא שתדע שמגיע פאנץ' ולא יובן מהו, אמנם כן. אלא שבסוף יגיע הפאנץ' מכיוון בלתי צפוי, לא מהזווית שאליה כיוון הקורא את הפאנץ' מלכתחילה...

טוב, נושא הפאנצ'ים נלעס, דק עד דק.

 

[מה הענינים]

מובן שהולך להיות פאנץ', לא מובן מהו הפאנץ' - וזה בדיוק העניין בפאנץ'.

https://www.prog.co.il/threads/אתגר.294650/#navigation[]

חשבתי על האתגר המוצלח הזה כשכתבתי
אבל נראה לי הפעם מדובר על דבר שונה
לא קטע מנקודת מבט של חפץ, אלא קטע שנראה שמדבר על משהו מסוים, ורק השורה האחרונה מגלה כי בעצם הולכתי אתכם שולל...
וזהו הפאנצ'...

 

[חגי פאהן]

איזו הקצנה מדהימה.

לענ"ד לא מספיק. אבל אני רואה שהרוב דוקא נהנו מהפאנץ'... אולי כי אני מסתכל על העולם כמו תינוק? הייתי שמח לקרוא תיאור מפורט ומותח יותר של הרגשותיו של הדרדס.