מידע שימושי שיתוף סיפורים כל כח התפילה:)

[שיראל לוין]

היי,
אפשר לשתף כאן סיפורים על כח התפילה .
(בקשה של חברה)

 

[חיים המפיק]

הרב יעקב שכטר שליט"א, סיפר למגיד המישרים רבי שלמה לוונשטיין שליט"א, כי פעם הזמינו אותו לישיבה מסויימת לדבר בפני הבחורים. בין הדברים סיפר להם כי בקהילת אופקים, בתקופת הגה"צ רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל כמרא דאתרא, התגורר שם אברך חשוך ילדים.

השנים חלפו. צערו ויגונו של אותו אברך ורעייתו היו עצומים. הם ניסו לעשות כל סגולה שנאמרה להם – אך מאומה לא הועיל.

באחד הימים קרא לו הרב פינקוס ואמר: "יודע אתה, ישנה סגולה אחת שעדיין לא עשינו, אולם כעת אין לי זמן, תבוא אלי בבקשה בשעה שתים-עשרה בלילה...".

בשתים-עשרה נקש האברך בדלת ביתו של הרב פינקוס. הרב הוביל אותו אל הרכב, וכששניהם התיישבו החל בנסיעה.

"מה הסגולה?" – ניסה האברך להבין. "חכה" – השיב הרב.

הרכב דהר לכיוון באר שבע, ומשם לכיוון ירוחם... שלושים-ארבעים קילומטר של מדבר למלוא כל האופק. באמצע השום-מקום עוצר הרב פינקוס. "כאן תרד", הוא אומר לאברך, שמנסה למצוא איזה אות חיים בין החולות והשיממון.

"מה צריך לעשות? מהי הסגולה?" – הוא מנסה לשאול. והרב פינקוס עונה: "כעת השעה שתים-עשרה וחצי בלילה, אני אגיע בע"ה בשלוש וחצי לאסוף אותך... יש לך שלוש שעות לבכות ולצעוק... אף אחד לא שומע אותך כאן – רק הקב"ה. תבכה תצעק ותתחנן...".

סופו של הסיפור הוא – הרים הרב שכטר את קולו לפני הבחורים – שתשעה חודשים מאוחר יותר, נולד לבני הזוג הללו בן...

כשיצאתי מן הישיבה – סיים הרב שכטר – ניגש אלי אחד הבחורים ואמר לי: "כבוד הרב, אני הוא אותו הבן..."

(מתוך הספר "ופריו מתוק", מאת הרב ארז חזני)

 

[חיים המפיק]

רב קהילה מניו ג'רסי סיפר מעשה מדהים ואמיתי שהוא היה עד לו:
אישה ישישה בבית אבות סמוך לקהילתו נפטרה. ילדיה, שביקרו אותה באופן קבוע ודאגו לצרכיה, מילאו את חובתם והשגיחו שתיעשה לה טהרה וקבורה כדין. ביום החמישי ל"שבעה", צלצל הטלפון בבית האבלים. אחת הבנות שישבו שבעה הרימה את השפופרת ומעבר לקו שמעה לא פחות ולא יותר את קול אמה- שנקברה זה עתה.

הבת חטפה שוק והתעלפה במקום. המשפחה לא הבינה מה קרה… אבל כעבור דקה הטלפון צלצל שנית ומי אם לא האמא חוזרת ומתקשרת. הפעם הבת לא טרקה את הטלפון אלא הקשיבה: האם התלוננה ושאלה מדוע איש מן המשפחה לא בא לבקרה באותו שבוע?…

המשפחה דהרה לבית האבות והתברר שחל בלבול. אי הבנה מצערת מאד. מי שנפטרה הייתה בעצם שותפתה לחדר של האם, והצוות טעה בהודעתו…

לאחר שאנשי בית האבות התנצלו כראוי והמשפחה החלה – בשמחה רבה להסתגל לעובדה שאמם בחיים, הגיע תורם של אנשי בית האבות להזיע. היה עליהם לבצע תפקיד בהחלט לא נעים- להודיע לילדיה של השותפה לחדר, שאמם נפטרה לפני… 5 ימים.

צוות בית האבות התקשר בדחילו ורחימו לילדי האישה ההיא, וניסה להודיע להם בהדרגה ובעדינות על המאורע המצער. אך רק כשהזכירו את שם האם ולפני שאפילו הספיקו לדווח לילדים מה קרה, הודיעו אלה בגסות רוח ובחוצפה, כי אם שיחת טלפון זו יש לה קשר כלשהו לאימם- הם לא מעוניינים לדעת.

הם אמרו לצוות בית האבות כי "אמנו מבזבזת את זמנה כל היום וכל יום רק על תפילות, ואומרת תהילים", ואחר כך הוסיפו- "והדבר היחיד שהיא מתפללת עליו הוא, שכאשר תסתלק מן העולם תזכה לטקס קבורה יהודי כדין. אבל", התאכזרו הילדים, "אנחנו 'נסדר' אותה. כשהיא תמות לא נמלא את רצונה, ולא נערוך לה טקס יהודי דתי".

אנשי בית האבות הסבירו להם שכבר מאוחר מכדי לבצע את זממם, כיוון שהיא נפטרה ואף זכתה לקבורה כהלכה!

אמר הרב: התבוננו בכוחה של תפילה. ראו כיצד הקב"ה "הופך" את העולם כדי להיענות לתפילה! הישישה הצדקנית, למרות שהכירה את נפש ילדיה אשר סטו מן הדרך והייתה בטוחה שלא יצייתו לה, לא וויתרה לרגע ופנתה לעזרת הבורא בתפילה על דבר אחד- קבורה כהלכה. והקב"ה סיבב את כל הבלבול הזה כדי לענות לתפילותיה.

כל תפילה מתפילותינו, אמר הרב, יש לה אותו כוח ויכולת, בתנאי שאנו מתפללים באמת ולא מדקלמים.

בחג תשרי הבעל"ט ישב עם ישראל שעות ארוכות בבית הכנסת, שקוע בתפילה. התפילה נועדה לפעול- בתנאי שאנו ניתן את חלקנו. שנכוון היטב, שנבין מה שפתינו מוציאות מפינו, שנפעיל את הלב והרצון הפנימיים מתוך שאיפה שהתפילה תגיע לכסא מרומים.

כוחה של תפילה עצום ורב הוא.

"וחביבין ישראל שאין צריכין שליח, וכל בר נש בכוחו למצוא טוב על ידי תפילה, וד' מתאווה כביכול לתפילתן של צדיקים. התפילה היא מטה עוז ביד כל אדם, וכל שישים האדם מבטחו בו ית', כן יעלה וכן יצליח"- כותב מרן החזו"א זצוק"ל באגרתו.

[עיתון 'יתד נאמן']