שיתוף קטע כתיבה - גיטה - חלק ב' שהוא חלק א' מינוס.

[אבימי]

עשרים וארבע שנים לפני הפרק הקודם:

גיטה נולדה ביום מוזר.

האביב, יומיים אחרי שנכנס עירני מדי, הלך להביא משהו. החורף המובס הסתכל לאחור, ראה שאין אויר, אז הוא שחרר גשם אפור כשירת ברבור מלאת כוונה.
האביב שמע משהו, וחזר בעצבים מופתעים, והניס את הגשם.
אוויר אין וגם הגשם חלף הלך לו.

רב יויסיף עמד, אפור, במרפסת הצרה, שיצאה באגביות ממסדרון בית החולים, ליד אחות שמנה שצעקה בטלפון. הוא לא ממש שמע אותה כמעט, ורק באופן מעורפל קלט שמשהו מציק לו באוזן.
הנסיון של רב יויסיף בבתי חולים מצומצם למסיבות לרגל חניכת האגף החדש. הוא תרם אותו. מנהלי מחלקה הוצגו לפניו בטשטוש. הוא קלט מהאירוע בעיקר שכולם מרוצים ממנו. גם החילונים. זה כלום בעיניו. והוא אהב את זה.
אבל עכשיו הוא עומד ופניו אין צבע.

זו השעה הרביעית אחרי שהאחות המילדת יצאה בריצה מחדר הלידה, ובכל האיפוק שהצליחה לגייס , אמרה לטלפון שבמסדרון, צוות ניתוח למיילדות ד', יאללה בואו. וחייכה אליו רק עם השפתיים. ורצה פנימה.

זו השעה השלישית אחרי שאח חדר ניתוח שחום עור טס החוצה מחדר הניתוח וצעק למסדרון - רינה, לחדר ניתוח 4 את ד''ר שורצין, ו200 מיליגרם איטופופין, בהול. האח הסתובב אליו ואמר לו בעיניים, אנחנו עושים הכל, תיכף ייצא אליך משהו. ורב יויסיף התחיל לצעוק שמה זה, ומה קורה, אבל האח פשוט זלג לתוך השטח ונעלם, רב יויסיף הרים את המרפקים שלו אל הפאות המגולגלות בקפידה אל מאחורי אזניו, בעוד שלושה אנשים לבושי לבן וירוק חולפים בריצה וממש קופצים פנימה.

זו השעה השניה אחרי שאדם בגיל העמידה והזקן צמוד הציג את עצמו לרב יוסיף ואמר שהוא דוקטור שורצין, והוא מנהל המחלקה, ושהוא בא לומר לרב יויסיף שהתפתח משהו לא צפוי, ושהצוות המקצועי שלו שמו לב לזה בזמן, ועכשיו בלה בלה רעלת שפרצה את בלה בלה אורות מסדרון מרצדים רב יויסיף נאחז בקיר הקר והניע את הגוש היבש שבתוך הפה שלו והצליח ללחוש, מה יקרה לה.

זה ארבעים דקות אחרי שמישהו הניח בידיו גוש הדוק כחלחל ורדרד ואמר לו, מזל טוב, אבא, זה בת. רב יויסיף הסתכל פעור עיניים בתינוקת שבאופן מפתיע בהתה בחלל בשקט עירני ותמה.
גיטה. הוא מלמל. על מה את מסתכלת, גיטה. הוא גילגל בפיו את השם שהוא ושיינא החליטו עליו. גיטה.
מישהו לקח מידיו את הילדה, והוא ראה את האח שחום העור יוצא מחדר הניתוח, הולך לאט ופורם את החלוק שלו. למה הוא הולך לאט.
למה הוא הולך לאט. למה הוא הולך לאט. את המשפט האחרון הוא צרח וניסה לפלס לו דרך פנימה. למה הוא הולך לאט.

רב יויסיף עומד כאן במרפסת ולידו האחות סיימה את השיחה. מישהו מניח יד על כתפו ואומר, יוסף רבינסקי? אתה צריך לבוא לחתום איתי על מסמכי שחרור לנפטרת.

גיטה באותו זמן היתה אחוזה עטופה ורחוצה בידי אחות מלאת דמעות בעינים, והמשיכה לבהות בתימהון עירני.


******
זהו פרק נוסף מקו העלילה על גיטה ושולעם בר,
חשבתי כל כך הרבה עליהם, שלא היתה לי ברירה אלא להתחיל ממש מהתחלה.
בבקשה, תנו לי את דעתכם.
מוקיר כל מילה שלכם,
אבימי
******

 

[אשר שרבר]

דיי, זה לא פייר, כל כך התאהבתי בזוג הזה, ככה לקחת לי אותה, עד שהוא התחיל להיפתח.
ומחה וכו'

עריכה, הכרחת אותי לבדוק שוב, ותודה, גיטה חיה וקיימת, אני מחכה להמשך.
דווקא אני חושב שזה צריך לבוא אחרי שנכיר את גיטה דהיום, לחפור בעברה, ולא כמינוס א'. אני מצפה לעלילותיה, ובעיקר לתובנתיה.

 

[אבימי]

אוי לא לא לא לא לא
זה מתאר את הלידה של גיטה עצמה!
בתור תינוקת!
זו אמא שלה ש....
אוי ווי אני יוסיף דברים שלא יישמע שזו היא..

 

[אשר שרבר]

אוי לא לא לא לא לא
זה מתאר את הלידה של גיטה עצמה!
בתור תינוקת!
זו אמא שלה ש....
אוי ווי אני יוסיף דברים שלא יישמע שזו היא..

כן, כתבתי כבר עריכה לתגובה

 

[גרפולוג]

פרק טראגי! סיטואציה מורכבת המלווה בזרמי רגש סותרים, המציפים את האב, ומניחים אותו על מפתן חדרי ליבו כשהוא, אפור.

הכתיבה מעולה. יש בה התרחשות רגשית ענפה. החדות בה הדברים מוצפים לפני הקורא, יוצרים איזה שוק, שגורמים לנסות ולחזור שוב לקטע בו הרופאים נלחמים על חייה, שמא עכשיו הסיום של הסיפור יהיה אחרת...

אני מצפה לראות את המשיכה שלך עכשיו בחוטי הדמות, איך הרקע הזה יהיה חלק באבני הפינה להעמדת אישיותה הפתוחה, וחובבת ההומור. (מישהו אמר, הדחקה? בריחה עצמית?...)

רב יויסיף עומד כאן במרפסת ולידו האחות סיימה את השיחה. מישהו מניח יד על כתפו ואומר, יוסף רבינסקי? אתה צריך לבוא לחתום איתי על מסמכי שחרור לנפטרת.

בקטנה, הקטע הקודם מתאר את ההתרחשות, וכאן כבר מדובר על 'שחרור' שזה בוודאי אחרי שר' יויסף יודע על התוצאות. אך לקורא מן הצד נראה כביכול זו ההודעה הרשמית הראשונה של בית החולים. וכאן זה נראה לא מהודק עם המאורע בקטע הקודם.
מקווה שהובנתי.

פיסקה שאהבתי:

האביב, יומיים אחרי שנכנס עירני מדי, הלך להביא משהו. החורף המובס הסתכל לאחור, ראה שאין אויר, אז הוא שחרר גשם אפור כשירת ברבור מלאת כוונה.
האביב שמע משהו, וחזר בעצבים מופתעים, והניס את הגשם.
אוויר אין וגם הגשם חלף הלך לו.

בהצלחה רבה!

 

[משויטט]

הודו לה' שחזרתי לקטע שזנחתי לא יודע למה אי מתישהו!
איזה תיאור חי, מוחץ לב.
אוהב מאוד את הסגנון שלך.

וכאן רבותי יש לנו בית ספר בינלאומי להאנשה מקצועית:

האביב, יומיים אחרי שנכנס עירני מדי, הלך להביא משהו. החורף המובס הסתכל לאחור, ראה שאין אויר, אז הוא שחרר גשם אפור כשירת ברבור מלאת כוונה.
האביב שמע משהו, וחזר בעצבים מופתעים, והניס את הגשם.
רב יויסיף עמד, אפור, במרפסת הצרה, שיצאה באגביות ממסדרון בית החולים, ליד אחות שמנה שצעקה בטלפון.

 

[אבימי]

תודה על מילותיכם אנשים יקרים
הלוואי שיכלתי להמחיש כמה טוב אתם עושים כשאתם מגיבים ככה בפרגון ובמחשבה
תודה גדולה

 

[סופריא - הוצאה לאור]

האביב, יומיים אחרי שנכנס עירני מדי, הלך להביא משהו. החורף המובס הסתכל לאחור, ראה שאין אויר, אז הוא שחרר גשם אפור כשירת ברבור מלאת כוונה.
האביב שמע משהו, וחזר בעצבים מופתעים, והניס את הגשם.
אוויר אין וגם הגשם חלף הלך לו.

אין עליך @אבימי! אין!!!

שווה ליהודי לחיות בעוה"ז שבעים שנה, ולסבול ייסורים רבים, ובלבד שיזכה לקרוא קטע זה.