למסירה שיתוף... שיר עכשוי על הימים שלפני 'בא פחדך'

[רבנים]

מיועד לפורום כתיבה ז"ל, אך עקב המחסום הביוקרטיה אשר הושם לאחר התחדשות הפורום, יזכו לראותו גם כל עמך יושבי הפורום הנכבד, תהנו....

שיר נאה (תקופת החגים להר' צבי גלברג, תרנ"ז)


בחדש הבא פחד קראני ורעדה

אם יתקע שופר ואנכי לא אחרדה

במוצאי יום מנוחה בלילה על משכבי

חצות לילה הקיצותי, כדונג נמס לבבי

שמש של בית הכנסת סובב הולך בעיר

בידו עשיית לבל יגשש באפלה כעורים קיר

ובידו מקבת לדפוק דלת ושער

לעורר ישנים הוזים שוכבים זקן ונער

מכה בפטיש החזק כהולם פעם וקורא:

"קומו משנתכם קומו לעבודת הבורא!"

לקול הקריאה יחרדו נרדמים יקוצו

נעורים משנתם בית הכנסת ירוצו

בידיהם ספרי הסליחות וספרי התהלים

ותחת זרועותיהם כיס הטלית והתפילים

אם בירכתי הבית איש עצל נרדם שמה

כפתן חרש לא ישמע לקול הנשמע ברמה

אשה זקנה וצנועה בקול יונים נוהמת

"מה לך נרדם? קום קרא לאלקיך" נואמת

מה לך עצל בחיק העצלות בחיבוק ידיים

מיום המשפט תחרד גם דגה במים!

עזוב עצלתיים בחפזון מתניך שנֵס

קל בימינך השליחות בשמאלך הפַּנֵס,

הסבתא בבית סימא בבית פנימה

וכה דרכה בקודש לעשות מימים ימימה

על ידה החדר כולו נהיה כמרקחה

רגש קודש עוררת בלב כל המשפחה

איש את אחיו ידחקון, יחפזון, יאוצו

עד בית האלקים חיש מהר ברגש ירוצו

לשוק הרוכלים כרגע נהפך שוק בית הכנסת

ובחצרות בית ה' עדת ישראל רומסת (פי' דורכת)

ושמה צקון לחשם בתפילה נפשם שפוכה

תשובתם הרמתה במוצאי יום מנוחה

בימי הסליחות "אויה" כל נפש נאנָחָה

ותתפלל ותאמר ה' שמעה סלָחָה,

ימי הסליחות האלה מאד איומים, נוראים

ובתומם עוד קשים מאלה הנם באים

ימים נוראים מק-ל שק-י לנו נִצְפָּנוּ

שופט כל הארץ יבוא במשפט עמנו

הפנקס פתוח ויד כל אדם כותבת

כל נפש חוטאת לפניו למשפט ניצבת

לא לשוא יצר חרט אנוש לא לשקר עשה עט

לא לשוא בצפורן שמור חרות שמור כל חטא

אין שכחה לפני כסאו כל סתר לו גלוי

לפניו חטא רובץ יודע במי אשם תלוי

טמיר ונעלם ק-ל מסתתר יודע ועד

אין נסתר ממנו לא איש חסיד גם איש זד

לא שומע אמרי ק-ל ואיש מוסר פורע

ואיכה יפול דבר אין אתנו יודע!