שיתופון | מעשה בחביתה

  • הוסף לסימניות
  • #21
אל יאוש!
אחד התחביבים של הישיבע בוחערים שלי.
להכין חביתה, וכל פעם לנסות תבלינים אחרים.
ו:"אמא תזוזי, אני מסתדר, רק תגידי אפשר כבר לשפוך את השמן, וזה מספיק?, והביצה אפשר כבר. זהו בסדר את יכולה ללכת".
היום הם מלמדים את בת הזוג להכין חביתה מתובלת ועסיסית.
גם שלי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
היופי המיוחד של פנס הוא לתאר את העולם המוכר ביותר מהזוית הקיצונית ביותר בצורה הטובה ביותר.
אם היית שואל - הייתי מייעץ: שב ותקרא את כל ספרי אפרים קישון עד שתדע אותם בעל פה ישר והפוך. אחרי הקטע האחרון אני מוכן לומר בזהירות: לא חסר לך הרבה כדי הפוך להיות כמוהו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
הייתי מוסיפה על דברי @נריה מגן
קח את הספר סיפורי חסידים החום המצהיב.
הפוך אותו לסידרה רבת מכר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
בגלל ההרשאות כתיבה האסורות לכל מאן דכפי, אולי בפסח דכפין וייכול, @לאי ביקשה לצרף תגובה:


אין לי הרשאות כתיבה
אבל רק לתשומת ליבכם/לב כל הקוראים

"רוב השפים הגדולים הם גברים"

איך זה מסתדר???
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
@הסכת ושמע מבקש להגיב ל @לאי

נכון שרוב ה'שפים' גברים
אבל לכל שף יש כמה עוזרי שף מה שאין כן במטבח של הבית האמא/האשה עושה הכל
ולא רק מתבלת וטועמת ומוסיפה מלח אלא מביאה סיר ממלאה מים, מקלפת תפו"א, קוצצת,
מתבלת וכו'
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
בגלל ההרשאות כתיבה האסורות לכל מאן דכפי, אולי בפסח דכפין וייכול, @לאי ביקשה לצרף תגובה:


אין לי הרשאות כתיבה
אבל רק לתשומת ליבכם/לב כל הקוראים

"רוב השפים הגדולים הם גברים"

איך זה מסתדר???
הם לא.
מבקרי המסעדות, המעניקים תארים לשפים- הם עצמם קליקה גברית...
ונו, למה אין נשים בקליקה הנ"ל?
רק לגברים יש זמן פנוי לאכול במסעדות, מן הסתם.
לא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
אתה שורדן אתה... הצלחת להתגנב למטבח, לנסות להכין חביתה... ולהישאר חי בשביל לספר לנו על זה!!!
אין מה להגיד שהצלחת להצחיק אותי עד דמעות, כרגיל...

ואין מה לעשות, לפעמים אנחנו מנסים לעשות משהו בפרץ של נדיבות ואיכשהו זה נעלם לנו.
מכירים את זה שאתה יושב לך באוטו משועמם עד מוות, מחכה שהאור יתחלף לירוק. ואז מופיעה מאזדה 3 מהצד שהנהג הנואש שלה מסמן לך בלהיטות לעזרה. לפתע כל ארסנל האנרגיות החיוביות הלא מנוצלות שלך מוצאות אפיק פתוח לזרום אליו...
אתה פותח את החלון ומגלה 'נהג חדש', ילדון שלקח את האוטו של אבא שלו, עם צ'ופ שגזור בצורה גרועה ופנים מלאות חצ'קונים עד שהאף שלו נראה כמו עץ גויאבות.
הוא שואל אותך מתחנן, "תגיד, אתה יודע איך מגיעים ליריחו?"
ובגלל שבאותו רגע אתה איש טוב ביום טוב אתה עונה לו מיידית, "בטח, סע אחריי".
וזהו. האור מתחלף לירוק.
אתה ממשיך הלאה. אשתך מתקשרת, שואלת אם זכרת לאסוף את השמלה שלה מהניקוי יבש בשביל האירוסין של שלוימי, אתה אומר לך שבטח ובו זמנית דופק ברקס ומפרסס למכבסת גאולה.
והוא אחריך.
אתה שומע שירים של בוקי מזורי, שהצליח בינתיים להפוך לסולן המצליח והמפורסם של להקת הרוק החרדית "שירת העצבים". נכנס לקבל ברכה מהאדמו"ר מקורצוויל. ביציאה מהחניה אתה דופק אוטו של מישהו, שם לו מספר טלפון על השמשה, ואז מזהה שזאת הבנטלי של @נריה מגן , במחשבה של רגע מוריד את הפתק עם המספר וחושב בלב 'גם ככה הוא טחון ואנחנו חברים מפורום ספרות'.
והוא אחריך.
רץ לבנק. קונה טיטולים במבצע מהסופר. מדבר בטלפון עם קוקי. קולט שהיא כן משקרת ורב איתה כל הדרך לבנק. עוצר למעריב...
והוא אחריך. אבל אתה שכחת ממנו.
סוף היום עוצר בחניה ליד הבית ורק חולם על הקפה החם שאשתך מכינה לך ברגעים אלו.
ואז מישהו מאחוריך מהבהב לך עם הפנסים הקדמיים. מאזדה 3..
אתה קופא.
הבחורצ'יק יוצא מהאוטו.
אתה פותח את החלון לאט. הלב שלך מדלג על פעימה או שתיים. הבושות אוכלות אותך ומציפות את הדם אל הלחיים.
"תודה גבר".
"בכיף... בכיף...", אתה ממלמל.
המתבגר זורק מבט מסביב ואז רוכן לכיוונך. החלון מתמלא מאדי הנשימה הטרופה שלך.
"איזה קטע", הוא אומר, "קצת מצחיק שביריחו יהיה רחוב בשם שבטי ישראל, לא ככה?"
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
אתה שורדן אתה... הצלחת להתגנב למטבח, לנסות להכין חביתה... ולהישאר חי בשביל לספר לנו על זה!!!
אין מה להגיד שהצלחת להצחיק אותי עד דמעות, כרגיל...

ואין מה לעשות, לפעמים אנחנו מנסים לעשות משהו בפרץ של נדיבות ואיכשהו זה נעלם לנו.
מכירים את זה שאתה יושב לך באוטו משועמם עד מוות, מחכה שהאור יתחלף לירוק. ואז מופיעה מאזדה 3 מהצד שהנהג הנואש שלה מסמן לך בלהיטות לעזרה. לפתע כל ארסנל האנרגיות החיוביות הלא מנוצלות שלך מוצאות אפיק פתוח לזרום אליו...
אתה פותח את החלון ומגלה 'נהג חדש', ילדון שלקח את האוטו של אבא שלו, עם צ'ופ שגזור בצורה גרועה ופנים מלאות חצ'קונים עד שהאף שלו נראה כמו עץ גויאבות.
הוא שואל אותך מתחנן, "תגיד, אתה יודע איך מגיעים ליריחו?"
ובגלל שבאותו רגע אתה איש טוב ביום טוב אתה עונה לו מיידית, "בטח, סע אחריי".
וזהו. האור מתחלף לירוק.
אתה ממשיך הלאה. אשתך מתקשרת, שואלת אם זכרת לאסוף את השמלה שלה מהניקוי יבש בשביל האירוסין של שלוימי, אתה אומר לך שבטח ובו זמנית דופק ברקס ומפרסס למכבסת גאולה.
והוא אחריך.
אתה שומע שירים של בוקי מזורי, שהצליח בינתיים להפוך לסולן המצליח והמפורסם של להקת הרוק החרדית "שירת העצבים". נכנס לקבל ברכה מהאדמו"ר מקורצוויל. ביציאה מהחניה אתה דופק אוטו של מישהו, שם לו מספר טלפון על השמשה, ואז מזהה שזאת הבנטלי של @נריה מגן , במחשבה של רגע מוריד את הפתק עם המספר וחושב בלב 'גם ככה הוא טחון ואנחנו חברים מפורום ספרות'.
והוא אחריך.
רץ לבנק. קונה טיטולים במבצע מהסופר. מדבר בטלפון עם קוקי. קולט שהיא כן משקרת ורב איתה כל הדרך לבנק. עוצר למעריב...
והוא אחריך. אבל אתה שכחת ממנו.
סוף היום עוצר בחניה ליד הבית ורק חולם על הקפה החם שאשתך מכינה לך ברגעים אלו.
ואז מישהו מאחוריך מהבהב לך עם הפנסים הקדמיים. מאזדה 3..
אתה קופא.
הבחורצ'יק יוצא מהאוטו.
אתה פותח את החלון לאט. הלב שלך מדלג על פעימה או שתיים. הבושות אוכלות אותך ומציפות את הדם אל הלחיים.
"תודה גבר".
"בכיף... בכיף...", אתה ממלמל.
המתבגר זורק מבט מסביב ואז רוכן לכיוונך. החלון מתמלא מאדי הנשימה הטרופה שלך.
"איזה קטע", הוא אומר, "קצת מצחיק שביריחו יהיה רחוב בשם שבטי ישראל, לא ככה?"
אני בוכה עם המחוצ'קן כבר רבע שעה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
  • הוסף לסימניות
  • #31
@פנס בערפל למה להסתבך?
אתה רוצה חביתה? בוא אלי.
(עם פטריות שיטאקי ובצלצלי שאלוט, בשביל הגיוון, ולמען השם בלי זעתר!)
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
@פנס בערפל למה להסתבך?
אתה רוצה חביתה? בוא אלי.
(עם פטריות שיטאקי ובצלצלי שאלוט, בשביל הגיוון, ולמען השם בלי זעתר!)
יואל, אצלך אני אוכל ר-ק בשרי, מנסיון: החלטה חכמה מאוד, משתלמת ביותר. למעשה- אני מקווה שלא ינכו לי חלק מהעולם הבא בגלל ההנאה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
  • הוסף לסימניות
  • #37
מתסכל כמה שזה טוב!
למה מתסכל?
כי הקוראים פשוט מתוסכלים מחוסר הארגון הבסיסי של חצקל, אבל קורע מצחוק כתמיד

הערת עידוד קטנה:
ככה בדיוק היתה נראית הפעם הראשונה שהכנתי סיר פסטה.. ואם הייתי מתייאשת לא הייתי מגיעה לאן שאני היום (פסטה ברוטב פטריות קנוי של אוסם)
מקווה שעודדתי :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
היי....

מישהו נכנס אל המטבח שלי והפך אותו לגמרי,

יענקקקקקקקקקקיייייייייי!!!

מה עשית במטבח???

למה כל המטבח מריח בריח של שמן שרוף?!

למה כל הסוכר שפוך אל תוך הכיור?!

כמה פעמים אמרתי לך שכשמכינים קפה שופכים את הסוכר עם כפית?! למה אתה לא מבין, ולמה עם שתי דקות ישבת במטבח הכנת כוס קפה פעמיים בכוסות זכוכית ולא בכוס נייר?!
אתה אחר כך תשטוף את הכלים?!
וכשמכינים חביתה משתמשים אך ורק בשלושה כלים, כוס, מזלג, ומחבת!
אני עומדת לכתוב הוראות שימוש במטבח להצמיד קוד לכל ארון ולנעול את הכיריים, ואולי ככה נצליח להתמודד עם כל הנזקים...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

הפעם הקדמתי לבדיקת הראייה.
הסמטה הצרה באזור הישן של תל אביב, שקטה ומפחידה. ורק מכונית חדישה מזמזמת בחנייה. כשבתוכה זוג צעיר ועצבני מאד.
המעלית במבנה האבן העתיק, מושבתת. אז טיפסתי בגרם המדרגות המעוגלות מרוב זיקנה, אל הקומה הרביעית, כף יד אחת מחליקה על מעקה ברזל צבוע מחדש בצבע שמן אוף ווייט. ריח מעורב של מאפים מתוקים, אידי דלק מהגנרטור, והים המלוח, נדבק לקירות כמו טיח ישן.
ההזיה הקבועה שלי צצה: אמא שלי לפני עשרים שנה, עומדת בפתח המטבח ומתחננת שאוכל סוף סוף.
למה עיניתי אותה?

בכניסה למרפאה קידם את פני פעמון מתכתי חורק. מאחורי הדלפק ישב בחור עם שיער ארוך מאד, אחוז שעמום.
“דוקטור גרניש יאחר” אמר כשעיניו בחלון. כאילו מצפה לראות את האוטו של הדוקטור מגיע. “הוא הסתבך באיזה פקק כנראה”.
“איפה המזכירה הקבועה?” שאלתי.
“ילדה. תאומים”. הוא הסתובב באיטיות מחרידה אל מסך המחשב ”שם”?
על הדלפק הייתה קערית זכוכית עם סוכריות. לקחתי אחת, רחרחתי, והחזרתי
אמא שלי הייתה משלבת ידיים מאחורי גבה ומסתכלת עלי בעיניים חצי עצומות, אני לא זזה עד שאתה אוכל. אתה רזה כמו שלד.
”שם”?

לא אמרתי כלום.

הטלפון צלצל. הבחור הסתכל על הטלפון ולא הרים.
”שמעת שדוקטור גרניש עומד להתחתן?” אמר לי.
”זאת ארוסתו, מצלצלת כל חמש דקות. היא הייתה כמעט עיוור. והוא החזיר לה את הראייה”
הבחור פתח מגירה והוציא קוקיה מצחיקה. הוא אסף את שיערו וסירק אותו באצבעות רזות ולבנות.
”בעין אחת”. אמר כשהקוקיה תפוסה בין שיניו.
”החזיר לה את הראייה בעין אחת”? שאלתי
”לא. הייתה עיוורת בעין אחת. אשה גבוהה מאד. הדוקטור מגיע לה לסנטר”.
אמא שלי הייתה נמוכה. וכפופה מאד. הייתה מבשלת פתיתים ומערבבת ומערבבת ומערבבת.

”שם”?

דוקטור בלום בודק אותי כל שנה כבר מגיל חמש. מעולם לא איחר. האיש הזה היה שתקן ומעורר אימון. ונדמה לי שאמא שלי הכירה אותו מאיזה מקום. מאיזה עבר עלום. עיירה ישנה ברוסיה.


“הוא מתחתן. מה?” גיחכתי וצעדתי צעד לאחור.
“אין עדיין תאריך” משך בכתפיו, “אבל האשה מתקשרת כל חמש דקות”. הוא לחץ על מקלת המחשב באצבע אחת שוב ושוב, כשמשהו לא הצליח לו.
כשאמא שלי הייתה שורפת סיר בטעות. אני הייתי בורח לחצר. לא הייתי מסוגל לראות את צערה. אבצ לאכול לא הסכמתי. דווקא.

בדיוק אז נפתחו הדלתות בזעזוע. שתי נערות מצחקקות נכנסו, אחריהם אשה עם הגלה. ואחריה דוקטור גרניש בכבודו ובעצמו, בידו זר פרחים עטוף בצלופן.

“המעלית שוב מקולקלת?” אמר בקול עצוב.
”תכנס, אבינועם. אני רק מוצא כוס מים לפרחים האלה. ובא לבדוק אותך”.

הבחור עם הקוקו פנה אל האשה והעגלה. ”שם”?

רכן לעבר אוזני ואמר בקול צרוד: “איפה ציפי?” שאלה האשה.
”ילדה. תאומים”. הוא התיר משום מה את הקוקיה שלו ופיזר את השיער.
”שם”?
האשה לא שמעה היא הייתה כפופה אל התינוק בעגלה.

היא הייתה מושיטה לי כף, אמא שלי, כמו תינוק. ”רק את זה” אמרה ”אחד ודי”.

נכנסתי לחדר הבדיקות. מעבר לדלת שמעתי אותו פונה אל הנערות. ”שם”? והן מצחקקות ולא מצליחות לענות.

הדוקטור התיישב מולי והניח שקית בורקס על השולחן.
”אז איך ראייה שלך?” שאל בשקט. במבטא רוסי. דומה לשל אמא, רק בלי השין השורקת שלה.
”אני רואה הזיות” אמרתי.

”שב פה. ותצמיד מצח למכשיר”. אמר הרופא. בחוץ צלצל הטלפון. לא הרימו.
השפה התחתונה של הדוקטור נעה. הרגשתי.

הדוקטור הדליק פנס מסנוור מולי. ”תסתכל למעלה”.
”עכשיו ימינה”.
”מה אתה רואה בהזיות שלך”?

”את אמא שלי”.
השפה התחתונה של הדוקטור נעה. הרגשתי

”תכניס משהו לפה, אי אפשר ככה יותר!” הייתה אומרת כשהייתי יוצא בצהריים בלי לטעום כלום.

”דוקטור, אפשר אחד?” הצבעתי על השקית,

כשיצאתי מהמרפאה וירדתי במדרגות המעוגלות מזיקנה, לעסתי בורקס מתפורר.
ובכיתי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה