דרוש מידע שכר הגננות- סייעות-

  • הוסף לסימניות
  • #1
שלום וברכה
אשמח לדעת מה השכר השעתי
לגננת
גננת משלימה- (האם זה אותו שכר גננת קבועה או גננת משלימה, ביום החופשי)
סייעת
וסייעת רפואית

האם יש מחיר קבוע?
או שמשתנה בין המוסדות?!
מדובר על גן בנות

האם יש הבדל בין בני יוסף? בית יעקב- משרד החינוך?

האם גננת זה שכרת שעתי או גלובלי?!
תודה רבה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
זה מאוד מאוד משתנה איפה את עובדת
כל מקום זה אחר, אין משהו קבוע
אני לדוג' עובדת דרך עמותה חרדית (בפריפריה)
סייעת
עובדת כל השבוע, 7.30 עד רבע לארבע, יום אחד חופשי,
מקבלת 7000 גלובלי
גננת משלימה שעובדת איתי , גם כן 5 ימים בשבוע עד 13.20
פלוס יומיים שנשארת צהרון עד 15:45
מקבלת 8000
אני חושבת שגננת קבועה אצלנו מקבלת 60 לשעה, לפי סך השעות שלה
אבל בצורה גלובלית כל חודש
נגיד בחגים היא קיבלה משכורת רגילה... כמו חודש עבודה מלא
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
שלום וברכה
אשמח לדעת מה השכר השעתי
לגננת
גננת משלימה- (האם זה אותו שכר גננת קבועה או גננת משלימה, ביום החופשי)
סייעת
וסייעת רפואית

האם יש מחיר קבוע?
או שמשתנה בין המוסדות?!
מדובר על גן בנות

האם יש הבדל בין בני יוסף? בית יעקב- משרד החינוך?

האם גננת זה שכרת שעתי או גלובלי?!
תודה רבה!
יש פה המון נתונים שאי אפשר באמת לענות על כל זה בנשימה אחת.
מה שכן כל מקצוע שצוין כאן הוא תעריף אחר ולרוב גם התנהלות שונה.
גננת- איזו? עמותה? משרד החינוך? בני יוסף? אגו''י?
איזה תעודה יש לה? כמה שנים ותק?
יש מקומות שמשלמים גלובלי, לא משנה כל הנתונים מסביב-לרוב עמותות.
יש שמשלמים לפי/דרך משרד החינוך, ויש שמלבד זה גם לוקחים בחשבון נתונים אחרים שיש באותו מקום כמו מס' ילדים, שילוב וכ'.

גננת משלימה לרוב זה שעתי קבוע.
נע בין 50-80 ש''ח שוב תלוי במקום בזמן ובהתמחות.
פחות מתחשבים בותק אלא אם כן הוא משמעותי.

סייעת- גלובלי או שעתי.
לא בכל מקום יש התחשבות בותק, כן יש הרבה מקומות שכבר נכנס הנוהל של תוספת ממס' ילדים.
סייעת לדעתי זה טווח השכר הרחב ביותר מתחיל ב30 ויכול להגיע 70-80 במקומות מסוימים.

סייעת רפואית לרוב זה דרך העירייה.
משלמים לפי שעות עבודה, אבל אלו השעות הכי גמישות שיש,
ואין מחויבות לשום עבודה מלבד השגחה על הילד או עזרה רפואית במידה וצריך.

כל זה תמצית של התמצית בלי להכנס לבונוסים, שעות נוספות, פגישות ישיבות, אבחונים וכ'.
עולם החינוך הוא מסועף מאד.
אי אפשר לבחור מקצוע לפי שווי השכר כי זה משתנה לא רק ממקום למקום אלא מאחד לשני.

בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
יש פה המון נתונים שאי אפשר באמת לענות על כל זה בנשימה אחת.
מה שכן כל מקצוע שצוין כאן הוא תעריף אחר ולרוב גם התנהלות שונה.
גננת- איזו? עמותה? משרד החינוך? בני יוסף? אגו''י?
איזה תעודה יש לה? כמה שנים ותק?
יש מקומות שמשלמים גלובלי, לא משנה כל הנתונים מסביב-לרוב עמותות.
יש שמשלמים לפי/דרך משרד החינוך, ויש שמלבד זה גם לוקחים בחשבון נתונים אחרים שיש באותו מקום כמו מס' ילדים, שילוב וכ'.

גננת משלימה לרוב זה שעתי קבוע.
נע בין 50-80 ש''ח שוב תלוי במקום בזמן ובהתמחות.
פחות מתחשבים בותק אלא אם כן הוא משמעותי.

סייעת- גלובלי או שעתי.
לא בכל מקום יש התחשבות בותק, כן יש הרבה מקומות שכבר נכנס הנוהל של תוספת ממס' ילדים.
סייעת לדעתי זה טווח השכר הרחב ביותר מתחיל ב30 ויכול להגיע 70-80 במקומות מסוימים.

סייעת רפואית לרוב זה דרך העירייה.
משלמים לפי שעות עבודה, אבל אלו השעות הכי גמישות שיש,
ואין מחויבות לשום עבודה מלבד השגחה על הילד או עזרה רפואית במידה וצריך.

כל זה תמצית של התמצית בלי להכנס לבונוסים, שעות נוספות, פגישות ישיבות, אבחונים וכ'.
עולם החינוך הוא מסועף מאד.
אי אפשר לבחור מקצוע לפי שווי השכר כי זה משתנה לא רק ממקום למקום אלא מאחד לשני.

בהצלחה!
תודה על התשובה המפורטת,

אני לא שואלת ממקום של בחירת מקצוע-
הציעו לי כמה אופציות כרגע

ואין לי שמץ איך מתנהל נושא ההוראה- גננות...
באה מתחום של הייטק ומחשבים
ועכשיו מחפשת עבודה של קצת שעות
יש לי תעודת הוראה
בשבועיים האחרונים התחלתי מלויי מקום

מנסה להבין כמה הפער ואיך זה עובד
(זה של משרד החינוך, אני עם תעודת הוראה- ללא וותק)
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
יש פה המון נתונים שאי אפשר באמת לענות על כל זה בנשימה אחת.
מה שכן כל מקצוע שצוין כאן הוא תעריף אחר ולרוב גם התנהלות שונה.
גננת- איזו? עמותה? משרד החינוך? בני יוסף? אגו''י?
איזה תעודה יש לה? כמה שנים ותק?
יש מקומות שמשלמים גלובלי, לא משנה כל הנתונים מסביב-לרוב עמותות.
יש שמשלמים לפי/דרך משרד החינוך, ויש שמלבד זה גם לוקחים בחשבון נתונים אחרים שיש באותו מקום כמו מס' ילדים, שילוב וכ'.

גננת משלימה לרוב זה שעתי קבוע.
נע בין 50-80 ש''ח שוב תלוי במקום בזמן ובהתמחות.
פחות מתחשבים בותק אלא אם כן הוא משמעותי.

סייעת- גלובלי או שעתי.
לא בכל מקום יש התחשבות בותק, כן יש הרבה מקומות שכבר נכנס הנוהל של תוספת ממס' ילדים.
סייעת לדעתי זה טווח השכר הרחב ביותר מתחיל ב30 ויכול להגיע 70-80 במקומות מסוימים.

סייעת רפואית לרוב זה דרך העירייה.
משלמים לפי שעות עבודה, אבל אלו השעות הכי גמישות שיש,
ואין מחויבות לשום עבודה מלבד השגחה על הילד או עזרה רפואית במידה וצריך.

כל זה תמצית של התמצית בלי להכנס לבונוסים, שעות נוספות, פגישות ישיבות, אבחונים וכ'.
עולם החינוך הוא מסועף מאד.
אי אפשר לבחור מקצוע לפי שווי השכר כי זה משתנה לא רק ממקום למקום אלא מאחד לשני.

בהצלחה!
רק הערה: בזמן הזה, לא יתכן שסייעת מקבלת 30 ש"ח לשעה כי שכר המנימום הוא 35 ש"ח לשעה
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
רק הערה: בזמן הזה, לא יתכן שסייעת מקבלת 30 ש"ח לשעה כי שכר המנימום הוא 35 ש"ח לשעה
מכירה מקומות שעושים את זה.
זה מכוער, לא יפה, ואולי אפילו אכזרי אבל עושים.
מעגלים לסכום טיפה יותר כביכול הם משלמים לפי החוק אבל בעצם זה הבראה וחופשה שמשלמים שעתית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
תודה על התשובה המפורטת,

אני לא שואלת ממקום של בחירת מקצוע-
הציעו לי כמה אופציות כרגע

ואין לי שמץ איך מתנהל נושא ההוראה- גננות...
באה מתחום של הייטק ומחשבים
ועכשיו מחפשת עבודה של קצת שעות
יש לי תעודת הוראה
בשבועיים האחרונים התחלתי מלויי מקום

מנסה להבין כמה הפער ואיך זה עובד
(זה של משרד החינוך, אני עם תעודת הוראה- ללא וותק)
והציעו לך אופציות בלי פרטים על שכר?
את צריכה להשוות בין הצעות ספציפיות
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

  • תודה
Reactions: א.פ.ק. 12341 //
15 תגובות
בכל בוקר, עוד לפני שההורים מגיעים עם ילדיהם, הסייעות בגני הילדים כבר שם – מכינות את הכיתה, מסדרות את הסביבה הלימודית, ומקבלות בחום את הילדים. הן הדמויות הראשונות שמקדמות את פני הילד, והאחרונות שמוודאות שהכיתה חוזרת לסדר לקראת יום המחר. אך על אף המסירות וההשקעה האדירה – השכר שלהן נשאר מהנמוכים ביותר בשוק העבודה.

עבודה שדורשת לב ונפש
תפקידה של סייעת הוא הרבה מעבר ל"עוזרת לגננת". היא משמשת כאוזן קשבת, חיבוק מנחם, יד מנגבת דמעה. היא משתתפת בהאכלה, החתלה, ליווי לשירותים, הרגעה של בכי, גישור בין ריבים, ניקיון וסידור מתמיד – וכל זאת תוך שמירה על סבלנות, מקצועיות ואהבה.

שכר נמוך – דרישות גבוהות
על עבודה כה מורכבת, סייעת משתכרת לרוב סביב שכר מינימום. אין תגמול על מאמץ פיזי ורגשי, אין תנאים סוציאליים מכבדים, ואין ייצוג הולם לחשיבות עבודתן.
וכן בהרבה מקומות אין לה מחליפה אם היא רוצה לצאת לחופשה יום אחד או לימי מחלה היא לא יכולה אם היא לא מביאה מחליפה ולפעמים בשכר הרבה יותר גבוה המפקחות לא אלו הן שדאוגות למחליפה

תוצאה מדאיגה – פגיעה באיכות
עקב תנאי השכר הירודים והעומס הרב, רבים מהעובדים הפוטנציאליים בוחרים לא להיכנס למקצוע. כך נוצר מצב שבו מגיעות לתפקיד סייעות פחות מקצועיות, ולפעמים אף בעלות מגבלה שאינה מתאימה לעבודה כה רגישה. הילדים הם הראשונים שנפגעים מכך.

הורים יקרים – גם אתם חלק מהשינוי
בכל פעם שאתם רואים את הסייעת – תודו לה. תעריכו. תביטו עליה בעיניים טובות.

אם יש לכם מילה טובה לומר עליה – אמרו אותה גם לה, וגם להנהלה.
תבינו: מנקה בית פרטית מרוויחה פי 3 או 4 על ניקיון בלבד.
ואילו סייעת – גם מנקה, גם דואגת לילדים, גם מחתלת, גם מרגיעה, גם מחבקת, וגם חייבת לעזור לגננת.
זה לא "עוד עובדת" – זו אשת צוות מרכזית בגידול הילד שלכם.

הגיע הזמן לצדק
אם נרצה לשפר את רמת גני הילדים – חובה להתחיל בשיפור מעמדן של הסייעות: בשכר, בהכשרה, וביחס.
הן שם בשביל הילדים שלנו.
אנחנו צריכים להיות שם בשבילן.
הזדהתם אנא תעבירו הודעה זו הלאה שכל מקום יבינו אולי ישנו את ההתנהלות אך בעיקר הגיע הזמן שתעריכו

תשתפו תגיבו תעירו תעוררו תשלחו לכל מפקחת ולכל מנהל/ת של הגנים אין הדבר תלוי אלא בכם יש גנים שיש סייעות תסמונות וכו' בגנים עירוניים מגיעות כבר ערביות שחלילה לא נגיע למצב הזה
לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות
את הפוסט הזה קראתי במייל שקיבלתי ברשימת תפוצה של קובי.
2. חשיפה מיוחדת איך החרדים קונים דירות?

זה אחד הנושאים שהכי מסקרנים את הציבור בארץ.

כדי לענות על השאלה הזו אריאל פייגלין ראיין אותי לעיתון מעריב ויאמר לשבחו שהוא לא שינה ולא עיוות את מה שאמרתי

מפה לשם יצאה מזה סדרת כתבות.

זה מה שהם פרסמו:

כתבה ראשונה:

"ארבע מנורות בדירת שלושה חדרים": כך החרדים קונים דירות | חלק ראשון
בלי טיסות, בלי רכב ועם הכנסה שלא מאוד שונה מההכנסה הממוצעת למשק בית בישראל: המתמטיקה הפשוטה שמאחורי ההון העצמי החרדי

"בתור התחלה, בוא אני אגלה לך סוד - החרדים מרוויחים די יפה", אומר טורנהיים ל"מעריב". "אפילו מורה חרדית כבר מרוויחה היום 9,000 שקל נטו. תוסיף לזה אברך כולל שלומד שלושה סדרים ומביא 6,000-8,000 שקל בחודש ממלגות - גם זה נטו - וקיבלת ביחד משק בית שמכניס 14,000-16,000 שקל. זה כמעט שווה ערך להכנסה ממוצעת למשק בית בישראל".


עוד תפיסה שטורנהיים מבקש לנפץ היא זו שכל הנשים החרדיות הן מורות. "כבר לפני עשרים שנה החרדיות הפסיקו להיות רק מורות", הוא אומר בנחרצות. "כבר בדור הקודם הן הבינו שכדי להחזיק בית של תורה צריך לדאוג לפרנסה. אז הן נהיו רואות חשבון בהתחלה, ולפני עשור התחילה גם נהירה להייטק. היום יש כמויות של חרדיות שהן מתכנתות - שמתחילות ב-9,000 שקל כמו מורה עם ותק - ויכולות להגיע גם ל-20 ו-30 אלף. אלה נשים שמחזיקות את הבית, ולפעמים אפילו משלמות את המשכנתה של ההורים שלהן".

אבל ההכנסה היא רק חלק מהסיפור. האקו-סיסטם החרדי, מסביר טורנהיים, שונה בתכלית מזה החילוני. "החרדים מוכווני דירות מגיל אפס. יש שם הסתפקות במועט שהחילונים לא מכירים. אתה יכול להיכנס לבית של שלושה חדרים שיש בו רק ארבע מנורות, זהו. חשמל עולה להם 100 שקל בחודש. קונים רק מוצרי בסיס. אין חופשות, אין בילויים, אין רכבים", הוא מתאר.

"עד שהעירייה שינתה את המדיניות בבני ברק, בנו בניינים עם חניות תת-קרקעיות כי החוק חייב את זה, אבל זה פשוט נשאר ריק - כי אנשים בבני ברק לא מחזיקים רכבים. הם מעדיפים לחסוך את הכסף הזה להון עצמי לדירה לילדים. אני אישית גדלתי בבית שמהיום שנולדתי ידעתי שההורים שלי חוסכים כדי לחתן אותנו, ומהיום שהתחתנתי חסכתי כדי לחתן את הילדים שלי".

השילוב הזה - בין הכנסה שהיא ממוצעת לבין הוצאה שהיא משמעותית מתחת לממוצע - מאפשר למשפחה חרדית לחסוך 3,000-4,000 שקל מדי חודש, ולעיתים אף יותר אצל משפחות שבהן האם היא רואת חשבון או מתכנתת. כך מצליחים להגיע להון עצמי שמספיק לרכישת דירה לילדים.

עם זאת, טורנהיים מזהיר מהשינויים התרבותיים שעלולים לשבור את האיזון. "הבעיה מתחילה כשמרוויחים הרבה ואז גם מבזבזים הרבה", הוא אומר. "ברגע שהציבור החרדי נכנס למעגל ההכנסות הגבוהות - הוא נכנס גם למעגל הפיתויים של החברה הכללית: טיסות, סמארטפונים, חופשות, מותגים. פתאום משפחה שהייתה רגילה לחיות מצמצום מרגישה ש'מגיע לה קצת ליהנות', ושם בדיוק נוצר הסדק. לא בטוח שההכנסה הגבוהה תתורגם לחיסכון גבוה - לפעמים זה אפילו הפוך, כי ככל שיש יותר כסף, כך גדל גם היצר לצרוך אותו".

לדבריו, ככל שהמשפחה החרדית יותר "אדוקה" - כך היא גם חוסכת יותר. וככל שהיא מודרנית יותר - כך גדלים הפיתויים. "וזה מה שמתחיל לשחוק את היתרון שהיה לציבור החרדי במשך שנים: היכולת להסתפק במועט ולהפוך כל שקל להון עצמי לדירה".

כתבה שניה

ראיון שפרסמנו אתמול קובי טורנהיים, בעלים של משרד יעוץ משכנתאות ו"אושיית רשת" - מדורג מקום ראשון בסטטוס וואטסאפ, הרשת החברתית של המגזר החרדי, בתחום הנדל"ן – הסביר איך משפחות חרדיות מצליחות, כמעט בניגוד לכל היגיון כלכלי, לחסוך מאות אלפי שקלים לדירה בזכות אורח חיים צנוע ונטול מותרות.

אבל גם אחרי שההורים חסכו, מכרו את הרכב וויתרו על חופשות, נשאלת השאלה הגדולה באמת - איך לוקחים משכנתא במשפחה שבה אחד מבני הזוג הוא בלי תלוש שכר מסודר ובלי הכנסה קבועה? התשובה, כמו הרבה דברים במגזר החרדי, נמצאת במשפחה. "פה בדיוק נכנסת הערבות ההדדית", מסביר טורנהיים. "אצל חילונים, אם תגיד לבחור שאבא שלו יהיה ערב למשכנתה – או, "חס וחלילה", ישלם חלק ממנה - זה נגמר שם. הוא יעדיף כבר לוותר על הדירה".

"אצל החרדים זה ההפך: אבא ערב לילד, אח ערב לאח. אפילו ראיתי עסקאות שבהן גם האמא וגם האחות חתמו ערבות על המשכנתה של ילדה בת שמונה־עשרה. אחרי כמה שנים, כשהאחות הזו מתחתנת ומרוויחה, היא כבר ערבה בחזרה לאחותה הבאה בתור. זו מערכת של ערבות הדדית שמחזיקה את כל הסיפור הזה".

הבנקים מבינים את הפוטנציאל. "בנק מזרחי באופן מסורתי עובד עם הציבור החרדי, והחלק שלו בעוגת המשכנתאות עלה ל-41%", אומר טורנהיים. "יש לו לפחות ארבעה סניפים בבני ברק. בנק לאומי, הבנק הגדול בארץ, יש לו שניים. בנק הפועלים - אחד".

בשנתיים האחרונות, כשהציבור החילוני הוריד את הרגל מהגז בנדל"ן בגלל הרפורמה המשפטית, החרדים המשיכו לקנות. "החבר'ה בתל אביב, בחוגי ההייטק, רצו לקנות דירות בקפריסין, ביוון, פורטוגל - רק לא בארץ. מי קנה? החרדים. כי אצלם לא קונים לשנה-שנתיים. אין להם לאן ללכת, יש ילדים, צריך לקנות".

החרדה הזו לקנות דירה לילדים מגיעה לרמה שלעיתים ההורים גם ממשכנים את הבית שלהם כדי לעזור לילדים לקנות את הדירה הראשונה. "כן, זה קורה הרבה," מודה טורנהיים. "הורים מוכנים לשים את הדירה שלהם כבטוחה, בידיעה שכנראה בעוד עשור הם ייאלצו למכור ולעבור לשכירות - העיקר שלילדים תהיה דירה. זו תפיסה שמבחינתם חשובה יותר מהביטחון האישי שלהם. הרצון לחתן את הבת עם בחור טוב, עם בחור מישיבה טובה, גובר על הכל".

אבל זה לא יוצר מעגל קסמים שהיחידים שמרוויחים ממנו הם הבנקים? שכל דור ממשכן את הבית שלו כדי לקנות בית לדור הבא? טורנהיים מסכים, אבל חושב שהמעגל יישבר בדור שלנו. "הדור החדש כבר שם. הבנות מתכנתות, עובדות בבנקים, מרוויחות הרבה יותר מההורים. הן אלו שמחזיקות את המשפחה, והן אלו שמאפשרות את רכישת הדירה.

ועדיין, אחרי שכל זה נאמר ועם כל השכר שעלה, החיסכון הקיצוני והערבות המשפחתית, טורנהיים סבור שהמודל הנוכחי הגיע לקצה גבול היכולת במרכז, ושמכאן והלאה החרדים יקנו דירות בעיקר בפריפריה. "בני ברק שהייתה פעם יותר יקרה מפתח תקווה ורמת גן, הפכה לעיר הכי זולה בגוש דן אחרי לוד", הוא אומר, "החרדים פשוט הגיעו למקסימום יכולת ההכנסה שלהם".

מה דעתכם?

הנתונים האלו נשמעים לכם??
מורה מרוויחה נטו 9000 ש"ח? (לא מדברת על משרד החינוך)
אברך שלומד 3 סדרים מכניס ממלגות 6000-8000??
תספרו לי איפה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה