שיתוף - לביקורת שלושת הסופרים, ותחרות בעיתון

  • הוסף לסימניות
  • #1
א היה אדם בעל כישרון כתיבה בינוני. לא מבריק, לא גרוע. יום אחד ראה בעיתון מודעה על תחרות סיפורים, ונדלק.
כל הלילה כתב, ומחק וכתב. הולך למטבח חוזר עם קפה, הולך לחלון חוזר עם רעיון. ושוב למטבח ושוב לחלון.
בבוקר החליק באצבע רועדת על הנוסח הסופי, נשק לנייר, קיפל בזהירות, הכניס למעטפה ושלח.
הוא לא זכה.
לאחר חודשיים שוב הייתה תחרות.
ושוב כל הלילה, כותב ומוחק, מטבח, חלון. בבוקר נשיקה, קיפול, מעטפה.
לא זכה.
וכך פעם אחר פעם. מכתבי דחייה נערמו, ביטחונו נסדק, אבל הוא המשיך.
אחרי שנה וחצי - זכה.
הזכייה לא הייתה סוף הסיפור אלא תחילתו. תחנונים לעורכי עיתונים, מאבקים עם מו"לים, תיקונים אינסופיים, דחיות נוספות, ויתורים.
תקוות נסיונות אכזבות.
אבל הוא התעקש.
לבסוף, ספר יצא. ועוד אחד, ועוד. קולו נשמע, שמו התפרסם.

אתם בוודאי מכירים אותו.

++++

ב היה כותב מצוין. מוכשר באמת.
יום אחד ראה בעיתון מודעה על תחרות סיפורים, אמר "שיהיה".
שרבט משהו, ושלח.
זכה מיד.
אמר לעצמו: "נו, נו, הלך לי הפעם".
הוא שלח עוד פה ושם, פרסם מעט, הוציא ספר קטן אחד. וחדל.

כמה ממכם שמעו עליו. אולי.

++++


ג היה הכותב הטוב ביותר שאי פעם נולד.
כישרון נדיר, חד, עמוק, כתיבה משגעת, שיכולה להפוך עולמות.
יום אחד ראה בעיתון מודעה על תחרות סיפורים.
הוא נאנח בזלזול, “אין לי סיכוי”
והמשיך לקרוא את העיתון.

למרבה הצער. אתם לא מכירים אותו.

++++
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
א היה אדם בעל כישרון כתיבה בינוני. לא מבריק, לא גרוע. יום אחד ראה בעיתון מודעה על תחרות סיפורים, ונדלק.
כל הלילה כתב, ומחק וכתב. הולך למטבח חוזר עם קפה, הולך לחלון חוזר עם רעיון. ושוב למטבח ושוב לחלון.
בבוקר החליק באצבע רועדת על הנוסח הסופי, נשק לנייר, קיפל בזהירות, הכניס למעטפה ושלח.
הוא לא זכה.
לאחר חודשיים שוב הייתה תחרות.
ושוב כל הלילה, כותב ומוחק, מטבח, חלון. בבוקר נשיקה, קיפול, מעטפה.
לא זכה.
וכך פעם אחר פעם. מכתבי דחייה נערמו, ביטחונו נסדק, אבל הוא המשיך.
אחרי שנה וחצי - זכה.
הזכייה לא הייתה סוף הסיפור אלא תחילתו. תחנונים לעורכי עיתונים, מאבקים עם מו"לים, תיקונים אינסופיים, דחיות נוספות, ויתורים.
תקוות נסיונות אכזבות.
אבל הוא התעקש.
לבסוף, ספר יצא. ועוד אחד, ועוד. קולו נשמע, שמו התפרסם.

אתם בוודאי מכירים אותו.

++++

ב היה כותב מצוין. מוכשר באמת.
יום אחד ראה בעיתון מודעה על תחרות סיפורים, אמר "שיהיה".
שרבט משהו, ושלח.
זכה מיד.
אמר לעצמו: "נו, נו, הלך לי הפעם".
הוא שלח עוד פה ושם, פרסם מעט, הוציא ספר קטן אחד. וחדל.

כמה ממכם שמעו עליו. אולי.

++++


ג היה הכותב הטוב ביותר שאי פעם נולד.
כישרון נדיר, חד, עמוק, כתיבה משגעת, שיכולה להפוך עולמות.
יום אחד ראה בעיתון מודעה על תחרות סיפורים.
הוא נאנח בזלזול, “אין לי סיכוי”
והמשיך לקרוא את העיתון.

למרבה הצער. אתם לא מכירים אותו.

++++
המשך.
>>>

ד.
היה סופר מחונן-מדופלם.
בפרוג שירבט וחלם.
מקלדתו קימץ ובלם.
צץ ונעלם.

למרבה הצער אנחנו "רק קצת" מכירים אותו.
@אבינועם גולדברג
;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
  • הוסף לסימניות
  • #6
מקסים, מקסים!
התחברתי מאוד לתוכן.


אם יורשה לי, בתור אחת שניסתה שנים לשלוח לעיתונות ולהוצאות לאור ויודעת שיש עוד שניסו לשלוח, לכתוב את דעתי:

יש גם אדם שניסה והשתדל שנים על גבי שנים ו... לא הצליח.
וגם הוא צריך מקום של כבוד.

כי אפשר לשלוח לעיתונות, תשלחו לעיתונות בלי הפסקה ככל שניתן, למה לא? אם בא לכם להתאמן בסבלנות ולחכות שיום אחד הכתיבה שלכם תמצא חן בעיני מישהו שיש לו השפעה לתת לכם משרה או מקום בתחום.

אבל יחד עם זה תנסו ליצור משהו אישי, עצמאי, בלי להמתין לאישור של איש.

כמו שאומרים: מקסימום תצליחו.

וגם אם לא הצלחתם באופן מובהק – תגיעו למקום בו הבנתם שפעלתם! ותתפתחו באישיות שלכם.

את האישור האדם אמור להביא לעצמו. וככל שיאשר את עצמו יותר – כך יותר יצליח!

ואלף מחיאות כפיים לא שווים למילה טובה אחת אמיתית שאדם יגיד לעצמו, ואלף שריקות בוז לא שווים למילת זלזול של אדם כלפי עצמו.

אם כל אדם צריך אדם אחד שיאמין בו – למה שזה לא יהיה אתה שתאמין לעצמך? למה שאת לא תאמיני לעצמך?

ואם את לא שלימה עם הטקסט ברמה שלא בא לך שיגיע לציבור – זה סימן שאת אמורה ויכולה לכתוב משהו חדש.

המדד הוא התחושה שלך ולא האישור של הסביבה, שלא תמיד מתעניינת או מבינה, ושיש לה אינטרסים מאוד מגוונים ובלתי אובייקטיביים, כי אין אדם שמצליח להיות אובייקטיבי.

המדד הוא אתם והתנועה שלכם, תנועה של התקדמות היא תנועה של הצלחה גם אם מסתמן כשלון...
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
הצעה- אולי היה עוצמתי יותר לכתוב בסדר הפוך?
לסיים בטעם הטוב של ההצלחה?
את מדברת מהצד של הסופרים.
מהצד של הציבור, הסיפור הראשון הוא עם טעם רע של כישלון - קיבלנו משורר בינלאומי חסר כשרון
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אפשר את אופציה ה'?
ה.
הוא היה כותב ענק מהרגע הראשון!
כמובן היה לו מה להשתפר, כמו שהוא הבין תקופה ארוכה אחרי שהתחיל לכתוב כשקרא טקסט ראשוני שלו. אבל מה שבטוח - היה לו את זה!
והוא שלח לעיתונים, ולהוצאות לאור, וכתב בפרוג, ובפרוג חלק פרגנו לו, וחלק פחות, אבל ככה זה. אדרבה! זה מעיד שיש לך סגנון כל כך ייחודי שנוגע רק לאנשים מסוימים בלב, ולאנשים אחרים פחות, וזה בסדר.
והוא המשיך לשלוח לעיתונים. ובכלל העיקר זה המימוש העצמי! והוא ימשיך לשלוח לעיתונים.
ואם תשאלו מישהו אחר שהוא לא הוא או אחד מהניכפולים שלו, הוא גם יענה לכם,
שהוא כותב משמים וטרחן, שאמנם במהלך שנותיו בפרוג הוא שיפר כמה טכניקות, אבל דבר אחד לא השתנה - פשוט אין לו את זה! אבל הכי הזוי הוא שהוא דבק במטרה שהוא סימן לעצמו, ולרגע לא עוצר לבדוק אולי הוא חותר למקום הלא נכון. כאילו, אמנם לכתוב זה אכן מימוש, אבל זה לא אומר שזה כתוב טוב, או לפחות ברמה שיספק למישהו את דקות הפנאי שלקח לעצמו כדי להנות מאיזו הסחת דעת מנוסחת היטב.
ודווקא חבל, יש לו תחומים אחרים שהוא ממש טוב בהם, בין אם בתחומי היצירה האמנותית כמו ציור ומוזיקה, ובין אם בתחומי הבין אישי כמו יחסי אנוש מצוינים, חינוך, תורת הנפש וכאלה. אבל הוא תקוע כמו בורג שמסתובב על ריק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
??

חשבתי שהקטע בא לספר בדיוק את ההיפך.
סופר שיצירותיו אינן אהודות על הציבור, אינו מתפרסם.
הכיוון היא יותר - לא האנשים המוצלחים בתחומם מתפרסמים, אלא דווקא אלה העקשנים והאמביציונרים. ונמצא העולם מפסיד, כי הרבה מוכשרים באמת נשארים בצללים בגלל חוסר הערכה עצמית. והרבה בינוניים נמצאים בפסגה רק בגלל האומץ.
(זה מזכיר קצת את העיקרון הפיטרי)
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
  • הוסף לסימניות
  • #14
ושם הופכים להיות טובים מאוד
אולי זה נכון במקרים מסוימים. אבל על פי רוב, ההגעה לפסגה לא הופכת אותך לטוב. אם כבר להיפך, אתה מתחיל לאבד את הכישרון לטובת הפופוליזציה.
איינשטיין אמר ככל שאני מתפרסם כך אני נעשה טפש יותר
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אני חושבת שסופר, אמיץ ואמביציונרי ככל שיהיה, לא יהפוך לפופולרי אם יצירותיו אינן ראויות לכך.

האם הקטע מגדיר הצלחה של סופר, לפי כמות הספרים אותם הוציא? לא לפי איכותם?
דעתי הצנועה שהכמות משפרת את האיכות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
קטע יפיפה ונכון במיוחד. בס"ד מושלמת הוא מגיע אלי בדיוק בתקופה שבה אני צריך אותו :) (בחודשים האחרונים אני במשבר כתיבה עמוק, ופתאום אחד אחרי השני מגיעים מכל מיני מקומות דברים שמעודדים אותי להמשיך... אז תודה רבה על הקטע המעולה הזה, שהחזיר לי עוד טיפה מהחיות אליה נזקקתי בשביל הכתיבה...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
א היה אדם בעל כישרון כתיבה בינוני. לא מבריק, לא גרוע. יום אחד ראה בעיתון מודעה על תחרות סיפורים, ונדלק.
כל הלילה כתב, ומחק וכתב. הולך למטבח חוזר עם קפה, הולך לחלון חוזר עם רעיון. ושוב למטבח ושוב לחלון.
בבוקר החליק באצבע רועדת על הנוסח הסופי, נשק לנייר, קיפל בזהירות, הכניס למעטפה ושלח.
הוא לא זכה.
לאחר חודשיים שוב הייתה תחרות.
ושוב כל הלילה, כותב ומוחק, מטבח, חלון. בבוקר נשיקה, קיפול, מעטפה.
לא זכה.
וכך פעם אחר פעם. מכתבי דחייה נערמו, ביטחונו נסדק, אבל הוא המשיך.
אחרי שנה וחצי - זכה.
הזכייה לא הייתה סוף הסיפור אלא תחילתו. תחנונים לעורכי עיתונים, מאבקים עם מו"לים, תיקונים אינסופיים, דחיות נוספות, ויתורים.
תקוות נסיונות אכזבות.
אבל הוא התעקש.
לבסוף, ספר יצא. ועוד אחד, ועוד. קולו נשמע, שמו התפרסם.

אתם בוודאי מכירים אותו.

++++

ב היה כותב מצוין. מוכשר באמת.
יום אחד ראה בעיתון מודעה על תחרות סיפורים, אמר "שיהיה".
שרבט משהו, ושלח.
זכה מיד.
אמר לעצמו: "נו, נו, הלך לי הפעם".
הוא שלח עוד פה ושם, פרסם מעט, הוציא ספר קטן אחד. וחדל.

כמה ממכם שמעו עליו. אולי.

++++


ג היה הכותב הטוב ביותר שאי פעם נולד.
כישרון נדיר, חד, עמוק, כתיבה משגעת, שיכולה להפוך עולמות.
יום אחד ראה בעיתון מודעה על תחרות סיפורים.
הוא נאנח בזלזול, “אין לי סיכוי”
והמשיך לקרוא את העיתון.

למרבה הצער. אתם לא מכירים אותו.

++++
המשך.
>>>

ד.
היה סופר מחונן-מדופלם.
בפרוג שירבט וחלם.
מקלדתו קימץ ובלם.
צץ ונעלם.

למרבה הצער אנחנו "רק קצת" מכירים אותו.
@אבינועם גולדברג
;)
אפשר את אופציה ה'?
ה.
הוא היה כותב ענק מהרגע הראשון!
כמובן היה לו מה להשתפר, כמו שהוא הבין תקופה ארוכה אחרי שהתחיל לכתוב כשקרא טקסט ראשוני שלו. אבל מה שבטוח - היה לו את זה!
והוא שלח לעיתונים, ולהוצאות לאור, וכתב בפרוג, ובפרוג חלק פרגנו לו, וחלק פחות, אבל ככה זה. אדרבה! זה מעיד שיש לך סגנון כל כך ייחודי שנוגע רק לאנשים מסוימים בלב, ולאנשים אחרים פחות, וזה בסדר.
והוא המשיך לשלוח לעיתונים. ובכלל העיקר זה המימוש העצמי! והוא ימשיך לשלוח לעיתונים.
ואם תשאלו מישהו אחר שהוא לא הוא או אחד מהניכפולים שלו, הוא גם יענה לכם,
שהוא כותב משמים וטרחן, שאמנם במהלך שנותיו בפרוג הוא שיפר כמה טכניקות, אבל דבר אחד לא השתנה - פשוט אין לו את זה! אבל הכי הזוי הוא שהוא דבק במטרה שהוא סימן לעצמו, ולרגע לא עוצר לבדוק אולי הוא חותר למקום הלא נכון. כאילו, אמנם לכתוב זה אכן מימוש, אבל זה לא אומר שזה כתוב טוב, או לפחות ברמה שיספק למישהו את דקות הפנאי שלקח לעצמו כדי להנות מאיזו הסחת דעת מנוסחת היטב.
ודווקא חבל, יש לו תחומים אחרים שהוא ממש טוב בהם, בין אם בתחומי היצירה האמנותית כמו ציור ומוזיקה, ובין אם בתחומי הבין אישי כמו יחסי אנוש מצוינים, חינוך, תורת הנפש וכאלה. אבל הוא תקוע כמו בורג שמסתובב על ריק.
ויש את אופציה י.
י. היה בחור צעיר שראה מודעה על תחרות כתיבה, והוא 'שבר ת'ראש', השקיע, כתב, מחק ושוב כתב, התאמץ ממש וקיווה לזכות, אבל ידע שהמזל בד"כ הולך לקרוא ספרים בשעה שיש תחרויות והגרלות, ותמיד מפספס את הרגע שהוא צריך 'למשוך בחוטים' ולתת לו לזכות, אבל בסדר, שיהיה... זה המזל שלו...
והוא לא זכה.
והוא שלח בשנה הבאה עוד קטע שכתב. אלא שהפעם הוא ניסה ללמוד מהטעויות של הפעם הקודמת, הוא אפילו ניסה לנתח מה גרם לסיפור של הזוכה משנה שעברה לזכות, אבל הוא נאמן לכתיבה שלו, והוא הגיש לבסוף את הכתיבה שלו, ולא את שלה.
והוא לא זכה.
אולי באמת הוא היה צריך להעתיק ממנה...

וזהו.

טוב, לא באמת. החלומות שלו עדיין מבזיקים לו בראש, הוא עדיין קורא ספרים (ולאחרונה ממש המון), והוא שומר רעיונות לספרים שעולים לו בראש, והוא מפנטז להוציא את הספרים הרבים שהוא מדמיין בראש וממש מתלהב מהם. ולמוד ניסיונות, הוא (חלילה וחס) מנחם את עצמו בראש, שגם אם חלילה לא ילך כמו שרוצים, הוא יוצא ספר בודד לעצמו, כרוך ומושקע, ויהיה מאוד גאה במה שהוא הצליח ליצור.
כי ההצלחה לא תמיד נמדדת במכירות ופרסום.
(אהממ... טוב, היא כן נמדדת, אבל ההצלחה האישית? היא אישית).

אבל הוא נהנה מזה, מבסוט שהוא הצליח לעמוד ביעדים האישיים שלו (וזה אומר, להתגבר על מלאנ'תלפים הסחות דעת שהיה יכול לעשות במקום להיות מול המסך הלבן והבוהק של ה'וורד', עם מקלדת שקטה ושחורה שבוהה בו בשקט תמידי, עם רעיון דל מילים בראש שהוא מייחל להגשים ב-400 עמודים (80,000 למקצוענים). והוא באמת ניסה להשתפר, והסביבה תמכה אבל הוא דווקא חיפש ביקורת, כי היה לו חשוב מזה.
אז במקרה כזה, יותר נוח לו.
הוא עדיין חולם להיות סופר, והוא ממש ממש ממש רוצה להגשים את החלום, אבל הוא לפחות בדרך.
הוא לא צריך את המקום הראשון בתחרות כתיבה כדי שיוכיח לו את זה...
הכותב הזה הוא @יוסף יצחק פ.





אוי, איזה רגשן אני... זה יצא אישי מדי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
ויש את אופציה י.
י. היה בחור צעיר שראה מודעה על תחרות כתיבה, והוא 'שבר ת'ראש', השקיע, כתב, מחק ושוב כתב, התאמץ ממש וקיווה לזכות, אבל ידע שהמזל בד"כ הולך לקרוא ספרים בשעה שיש תחרויות והגרלות, ותמיד מפספס את הרגע שהוא צריך 'למשוך בחוטים' ולתת לו לזכות, אבל בסדר, שיהיה... זה המזל שלו...
והוא לא זכה.
והוא שלח בשנה הבאה עוד קטע שכתב. אלא שהפעם הוא ניסה ללמוד מהטעויות של הפעם הקודמת, הוא אפילו ניסה לנתח מה גרם לסיפור של הזוכה משנה שעברה לזכות, אבל הוא נאמן לכתיבה שלו, והוא הגיש לבסוף את הכתיבה שלו, ולא את שלה.
והוא לא זכה.
אולי באמת הוא היה צריך להעתיק ממנה...

וזהו.

טוב, לא באמת. החלומות שלו עדיין מבזיקים לו בראש, הוא עדיין קורא ספרים (ולאחרונה ממש המון), והוא שומר רעיונות לספרים שעולים לו בראש, והוא מפנטז להוציא את הספרים הרבים שהוא מדמיין בראש וממש מתלהב מהם. ולמוד ניסיונות, הוא (חלילה וחס) מנחם את עצמו בראש, שגם אם חלילה לא ילך כמו שרוצים, הוא יוצא ספר בודד לעצמו, כרוך ומושקע, ויהיה מאוד גאה במה שהוא הצליח ליצור.
כי ההצלחה לא תמיד נמדדת במכירות ופרסום.
(אהממ... טוב, היא כן נמדדת, אבל ההצלחה האישית? היא אישית).

אבל הוא נהנה מזה, מבסוט שהוא הצליח לעמוד ביעדים האישיים שלו (וזה אומר, להתגבר על מלאנ'תלפים הסחות דעת שהיה יכול לעשות במקום להיות מול המסך הלבן והבוהק של ה'וורד', עם מקלדת שקטה ושחורה שבוהה בו בשקט תמידי, עם רעיון דל מילים בראש שהוא מייחל להגשים ב-400 עמודים (80,000 למקצוענים). והוא באמת ניסה להשתפר, והסביבה תמכה אבל הוא דווקא חיפש ביקורת, כי היה לו חשוב מזה.
אז במקרה כזה, יותר נוח לו.
הוא עדיין חולם להיות סופר, והוא ממש ממש ממש רוצה להגשים את החלום, אבל הוא לפחות בדרך.
הוא לא צריך את המקום הראשון בתחרות כתיבה כדי שיוכיח לו את זה...
הכותב הזה הוא @יוסף יצחק פ.





אוי, איזה רגשן אני... זה יצא אישי מדי...
חזק ואמץ! אל תרתע ואל תחת!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

הכתוב מדבר על נשים וגברים כאחד D:

תסגור.את.הדלת.
מכירים את זה שיוצא לכם להעיר למישהו והוא פשוט לא מיישם?
ואמרתם שוב ושוב.
לא פעם.
לא פעמיים
ולא גלידה אחת או שתיים.
אולי סניף שלם יספיק.
אולי אפילו לא.
וכמה כבר אפשר להגיד?
בזמן האחרון היה לי מקרה
שקניתי לעצמי משהו טעים
ולאחר שבשטח ציבורי הוא כמעט נגמר
החלטתי להחזיר אותו לשטח שלי בטאבו.
לא צריך להגזים ולהחביא
פשוט לשים בטריטוריה המוגדרת.
ואז יום אחד אני באה לקחת מהמשהו הטעים
שנשאר באותו מקום ב ד י ו ק .
באותה פוזה אפילו.
משום מה הוא הוריד במשקל
לא יכול להיות.
הקופסא ריקה.
מישהו אכל את הטעים שלי.
ולא רק שלא טרח לזרוק את הקופסא
אלא החליט להשאיר אותה עומדת על כנה כדי לתעתע
אולי כדי לתת לי עוד תקווה קטנה
לא יודעת מה חשב ה"גנב"
העצבים זרמו לי בכל הורידים
וקול שופר המבשר את בוא המלחמה נשמע:

"את יודעת שהוא עובר תקופה קשה"
- לא איכפת לי זה לא תירוץ!

"זה לא בכוונה"
- החטיף לא קפץ לפה שלו בטעות!
וחוץ מזה - למה לא לשאול? לבקש?

"אולי הוא התבייש או פחד ממך"
- לא זכור לי שנשכתי מישהו מאז המעון וגם זה בספק.

"אבל אולי גם את לפעמים לוקחת משהו בלי לבקש"
-לא לוקחת משהו שאי אפשר להחזיר!

"אפשר להחזיר!"
- אני לא אבקש ועכשיו רציתי ואין לי!

"ואם הוא היה חטוף?"
-

כאן עלתה בי מחשבה
אם הוא היה חטוף?
היית דנה לכף זכות.
למה? כי הוא סובל.
גם ה"גנב" שאותו אני מכירה סובל.
וכנראה היה זקוק למשהו שימתיק לו.
לא צריך להגיע לרמת סבל של חטוף בשביל לוותר.
כי לפעמים לפני שהמוח חושב היד פועלת..
לא.
כאן הוא חשב. וידע. ועשה.
אז מה עוד נשאר?

כאן נזכרתי במקרה שקרה גם הוא בתקופה האחרונה.
"למה אתם לא סוגרים את הדלת עד הסוף?? נכנסים זבובים!!"
כל פעם הדלת נשארת פתוחה ''קצת'' ואז נכנסים זבוב וצריך להלחם להוציא אותו.
איזה אסון.
כמה באמת אפשר להעיר על לסגור את הדלת?
כמה אפשר לסגור אחריכם כל פעם מחדש??
תסגור את הדלת.
אל תטפטף.
תנקה אחריך.
שים את הבגד בתוך סל הכביסה ולא בחוץ. (מוכנה שיצוץ לו חצי שרוול.)
למה זה זרוק על הרצפה ולא בתוך הארון??
למה שוב אכלת מתוך הסיר והחזרת את הכף??
למה שוב אכלת הכל לבד כשיש עוד אנשים בבית??
מה הבעיה להתחשב??
כמה. אפשר. להעיר. כמההה?

ואז.
בחסדי השם עלתה בי מחשבה.
פניתי לזה שהעיר על למה את הדלת לא סוגרים.
אבל גם אתה לא סוגר את הדלת ונכנסים זבובים?
-אני? מה פתאום אני תמיד סוגר!
כן אתה גם לא סוגר את הדלת.
כ-ו-ל-נ-ו לא סוגרים את הדלת.
שאלת כמה אפשר להעיר לבן אדם שיעשה מה שמבקשים ממנו?
כמה פעמים בורא עולם מבקש מאיתנו 'תסגרו את הדלת' ואנחנו לא סוגרים?
כמה פעמים הוא בכבודו ובעצמו צריך 'לקום' לסגור את הדלת שאנחנו השארנו פתוחה?
למה? למה אנחנו לא סוגרים??
יכנסו זבובים! מרעין בישין! צועק לנו אבא.
גם אם זה פתח קטן!
"לפתח חטאת רובץ"
לפחות תסגרו את הרשת!
תאמינו לי.
מספיק זבוב מרדן אחד שיכנס ויטייל לו בהנאה בכל הבית בשביל לטמטם משפחה שלמה.
ועדיין.
אנחנו לא סוגרים את הדלת.
והלוואי וזו באמת היתה רק דלת.
אבל לא.
יש יותר מזה.
לשון הרע. שמירת עיניים. קפדה. רכילות. גזל. קנאה. כעס. ברכה ללא כוונה.
כמה כבר אבא שבשמיים יכול לבקש מאיתנו?

אז ה' ברחמיו ריחם עליי והזכיר לי את זה.
בשביל לדון את אותו 'גנב' לכף זכות.
ולזכות לרגע אחד קטן של 'ארך אפיים'
מאז.
כל פעם שאני רואה שמישהו שוב לא ''סגר את הדלת''
אני משתדלת להזכיר לעצמי כמה דלתות פתוחות אני השארתי.
וכמה ה' בכבודו ובעצמו סוגר אותן.
ואומר לנו שוב. ושוב. ושוב.
בניי.
אהוביי.
בבקשה.
תסגרו את הדלת.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה