- הוסף לסימניות
- #1
בהשראת חזרת החטופים והחללים לביתם, ברוך השם!
אמא.
כבר שנתיים שאת בוכה,
מתייסרת על שאינני.
כבר שנתיים שאת רוצה,
לשמוע את קולי, 'הנני'.
אבל לא.
הנני לא כאן, גם לא שם,
רחוק ממך כל כך.
חיות אדם צמאים לדם,
לקחו לי את החיים, אותך.
עד הסוף.
עד הרגע האחרון היית,
נכחת בכל נשימה שלי.
עד שנפחתי נשמתי בכית,
למרחקים קולך שמעתי.
מספיק.
הגיע הזמן כבר לשחרר,
להישען עליו, על אבא.
אני לא מתכוון לוותר,
אתפלל אצלו עלייך, אמא.
שתשכחי.
כי חובה על המת שנשתכח,
גם מלב מיוסר ושסוע.
עולם חדש עוד ייפתח,
ובאחרית ימים לפנייך אפציע.
אני מבטיח.
חזרתי אלייך אחרי שנתיים,
בתוך ארון ולא על שתיי רגליים.
בזכות הדמעות ששפכת כמים,
מצאה נפשי מנוחה גם בשמיים.
תמשיכי.
תתפללי עוד, את גיבורה,
אבא מלקט כל תפילה שלך.
עוד רגע יבשר הבשורה,
ואת גואל הצדק אלינו ישלח.
אז, או אז, אזכה לראות פנייך,
ותווכחי, שתפילותייך לא שבו ריקם
הנושאים החמים