שמונה בעקבות אחד.....

[חנון]

זה גם סביבתי,
תארי לעצמך ילד שמתרגל בבית הוריו להלוות כל מה שזז גם אם יש בחנות מעבר לרחוב... או כל שבוע בקביעות להשאיל ביום שישי את המעבד מזון... ובמקרה ואת לא בבית הם ישאלו אותך אם הם יכולים לקפוץ לקחת דרך המרפסת, מה הבעיה בכלל?

תארי לך שנתת ממתק לשכן ואחרי רגע כל אחיו באו לבקש כי הם מתגרים...(כולל הגדולים!)

הילדים האלו לומדים שהעולם קיים בשבילם, כולל את, ביתך וחפצייך...

עכשיו אם אני שכנה גב' "לא נעים לי" אני אחלק פעם ועוד פעם לכל האחים, וחבילת החמצוצים תגמר לפני שהיא תתחיל ואני אתעצבן על ההורים שלא מחנכים את הילדים, ואלווה את המעבד ואחרוק שיניים גם אם נתקעתי וזה מעצבן אותי.

ואם אני גב' "מה שנכון לי ולהם" אני אודיע לילדים שעכשיו נתתי ממתק לחיים, הם מוזמנים לקיים את מצוות "לא תחמוד" ופעם אחרת אני אתן למשהו אחר. הם לומדים ומפנימים את המסר הם לא יבוא לבקש עוד פעם.
אני אתן את המעבד מזון ואדרוש שהוא יהיה אצלי נקי עד השעה הרצויה לי, אחרי פעמיים ימאס להם לעבוד את המעבד והם יפסיקו לשאול אותו.

בזה שאתם שמים גבולות לילדים ממשפחות בהן החינוך הסביבתי לקוי בעניין מעצם זה שההורים כאלו, אתם עוזרים להם להפנים נורמות חברתיות שהם לא מודעים להם! זה פשוט חסד!

להורים שלי יש שכנים כאלה שמלווים מחוט ועד שרוך נעל דברים הכי הזויים שיכול לעלות על הדעת וממש רחמנות כל ההתנהלות של הבית שם
אם אתחיל לכתוב אני לא אגמור

זה המון זמן.
שעה זה גג בשביל ילדים. אח"כ מתחילים להשתולל/להמרח וכו'

דווקא הם ילדים רגועים ומשחקים מאוד יפה גם אצלי וגם אצלה

 

[יהודיתה]

לגבי האמא שהופיעה עם ילדה לאחר שלא ענו לה לטלפונים:
לעניות דעתי זו בטח הפרעה נפשית של האם. ולא כפי שכתבו כאן שזה ניצול-
יש גבול לניצול!!

 

[ariels]

אני קוראת ומסכימה עם רובכן,
אבל-
חייבת לחדד את הנושא של התגובה של האמא/המארחת

אצלי תקופה ארוכה שהייתי צריכה עזרה בשמירה אחה"צ על הילדים עקב אישפוז של בעלי,
היתה לי שכנה/חברה מדהימה שהסכימה כל הזמן, היא היתה בשבילי פקק בכל פעם שנתקעתי בלי בייביסיטר,
היא טענה שזה בכיף, בשמחה, מבחינתה כל יום, שהיא לא מרגישה אותם, שהם פשוט מתוקים,
שהם עוזרים לה עם הילדים שלה ועוד ועוד. (זה היה 3 ילדים כשהקטן בן חצי שנה)
תמיד נתנה לי את ההרגשה הכי טובה בעולם שזה ממש בכיף.

אין ספק שזו היתה הצלה. ואני מודה לה תמיד על היותה מלאך בתקופה קשה.

אבל כשאני קוראת את האשכול הזה אני חושבת שאולי היא בעצם התכוונה בלב שזה קשה וזה מפריע וזה מוגזם ואני חסרת טקט... אבל בפה אמרה דברים אחרים כי לא נעים??

אני לא חושבת שאני חסרת טקט, ולא מנצלת. במקרה שלי ברור לי שהיא התכוונה באמת ונהנתה מכל רגע (עד היום היא מבקשת שאביא אותם)

אבל כתבתי את זה כדי שתבינו שלפעמים הצד השני שומע מה שאומרים ולא מה שאתם לוחשים בלב או אחרי שמנתקים.
חשוב להגיד מה שמרגישים ולא לומר משהו אחד ולהתכוון משהו אחר. אנשים לא מלאכים.

מזל יקרה
אני בטוחה שהשכנה שלך עשתה זאת בשמחה אמיתית וכנה.
וגם ברור שהמצב שאת מתארת הוא לא מצב רגיל, וגם לא מצב של ניצול חלילה.
ועוד משהו -
כשבאים לעזור באמת, בשמחה ומאור פנים לחברה או שכנה שמאוד צריכה - מקבלים כוחות אחרים, כמו תוספת כוח משמים על כך שנרתמת לעשות חסד.
אני ראיתי שזה ממש כך.

אבל מה שמתאר כאן באשכול הוא אחר לגמרי.......

 

[mig]

זה נשמע הזוי!
לעניות דעתי זו בטח הפרעה נפשית של האם.

אז מה,
מתהלכים סביבנו הרבה אנשים עם הפרעות כאלו ואחרות,
אנחנו לא אמורים לתת להם לנהל אותנו.

 

[לבן]

אז מה,
מתהלכים סביבנו הרבה אנשים עם הפרעות כאלו ואחרות,
אנחנו לא אמורים לתת להם לנהל אותנו.

מיג, את עובדת בתחום?
בשביל להתבטא ככה, צריך דוקטורט על האנשים הללו.
המדהים הוא, שאנשים כאלו הם שזקוקים יותר מכולם לאסרטיביות ולהצבת גבולות.
וכשמציבים להם אותם- מופתעים לראות שהרבה פעמים הם לא בועטים בהם, אלא דווקא מקבלים אותם בשביעות רצון. כאילו אומרים "תודה, זה מה שביקשתי".

 

[mig]

המדהים הוא, שאנשים כאלו הם שזקוקים יותר מכולם לאסרטיביות ולהצבת גבולות.
וכשמציבים להם אותם- מופתעים לראות שהרבה פעמים הם לא בועטים בהם, אלא דווקא מקבלים אותם בשביעות רצון. כאילו אומרים "תודה, זה מה שביקשתי".

נכון מאד.
וכשמודעים לכך קל יותר להעמיד את הגבול.

 

[חוה זילבר]

מיג, את עובדת בתחום?
בשביל להתבטא ככה, צריך דוקטורט על האנשים הללו.
המדהים הוא, שאנשים כאלו הם שזקוקים יותר מכולם לאסרטיביות ולהצבת גבולות.
וכשמציבים להם אותם- מופתעים לראות שהרבה פעמים הם לא בועטים בהם, אלא דווקא מקבלים אותם בשביעות רצון. כאילו אומרים "תודה, זה מה שביקשתי".

באותה מטבע,
את מתעסקת בתחום?

 

[לבן]

באותה מטבע,
את מתעסקת בתחום?

כן.

 

[חוה זילבר]

מרגישים לפי הגישה,
אני ממש בעד!

 

[soundwave]

גם כשמדובר בילדה בת 11?

ב"ה

מוגזם לחלוטין.

 

[למען דעת]

כנראה ששיאים של חוסר טקט נשברים כל הזמן, לא ידעתי שחוסר טקט הוא אינסופי...

רק שני דברים הם אינסופיים: היקום והטמטום האנושי, ואני עדיין לא בטוח לגבי הראשון. - אלברט אינשטיין

 

[לבן]

רק שני דברים הם אינסופיים: היקום והטמטום האנושי, ואני עדיין לא בטוח לגבי הראשון. - אלברט אינשטיין

עם הניסוחים שלו, בטוח פספסנו איזה אריסטו לטובת המדע.

 

[y&m]

להורים שלי יש שכנים כאלה שמלווים מחוט ועד שרוך נעל דברים הכי הזויים שיכול לעלות על הדעת וממש רחמנות כל ההתנהלות של הבית שם
אם אתחיל לכתוב אני לא אגמור

לא כדאי לכתוב בפרוש תיאור מקום שניתן לדעת ממנו מי האנשים (מי שמכיר אותך).

אפשר לכתוב סתם הכרתי משפחה...

 

[efrat1]

חברו של בן ה3 שלי הגיע אלינו לביקור.
אמו צלצלה אלי לומר לי שבגלל שהוא נגמל לא מזמן, והוא עדיין נמוך ומתקשה להגיע לאסלה, אם הוא צריך לשירותים שאני ארים אותו(!) אל שפת האמבטיה(!) כדי שהוא יעשה לתוכה(!)
כמובן שהיא אמרה זאת ממש לטובתי, והסבירה לי שזה כדי שלא ישפריץ לי על האסלה מסביב (!).
אז אמרתי לה בנימוס שאם הוא יצטרך אני פשוט אשלח אותו הביתה.


אני אמורה לנקות את האמבטיה, כי הבן שלה לא מצליח להתפנות אל תוך האסלה???

 

[minach]

מסכימה עם כל מילה

 

[yaffat]

אפרופו חברים-
איך הולך לכם עם הזמנת חברים? בקלות?
לא יודעת למה רק אצלנו זה לוגיסטיקה.
הגדולים מסתדרים, הולכים, מזמינים ובאים בכוחות עצמם אבל לקטנים אני צריכה לתווך.
הזמנתי חברה לבתי בת 3, פעם ראשונה,דברנו ב2 בצהרים, האמא בטלפון אמרה שבטח, היא תשמח, היא תטלפן אלי ב4
ו...
מאז לא שמעתי ממנה.(היה לי שכל לא לומר כלום לבתי וכך לא היתה מצידה אכזבה.)
ספור דומה קרה לפני כשבוע, הזמנתי בטלפון בלילה שלפני, חבר לבן שלי, האמא אמרה בטח, הוא יכול, למה לא...וכנראה שכחה, למחרת לא ענתה לי לטלפון וכמובן הוא לא הגיע ובני התאכזב.
מוזר.

מוכר מאוד.
הבן שלי בן 3 כל יום מחדש מתחנן ללכת לחבר אן שחבר יבוא אליו.
דוקא חבר מהגן!
כל פעם מחדש אני עושה סבב טלפונים לכל החברים עד שאני משיגה מישהו.
זה גיל קשה בענין הזה...

 

[GRN]

מזל יקרה
אני בטוחה שהשכנה שלך עשתה זאת בשמחה אמיתית וכנה.
וגם ברור שהמצב שאת מתארת הוא לא מצב רגיל, וגם לא מצב של ניצול חלילה.
ועוד משהו -
כשבאים לעזור באמת, בשמחה ומאור פנים לחברה או שכנה שמאוד צריכה - מקבלים כוחות אחרים, כמו תוספת כוח משמים על כך שנרתמת לעשות חסד.
אני ראיתי שזה ממש כך.

אבל מה שמתאר כאן באשכול הוא אחר לגמרי.......

מה שמתואר באשכול זה נשים שקשה להן מאוד לומר לא. חשוב להן להיחשב בסדר ועוד כל מיני דברים כאלו.

 

[אבי100]

כנראה ששיאים של חוסר טקט נשברים כל הזמן, לא ידעתי שחוסר טקט הוא אינסופי...

* ההבדל בין גאונות לטיפשות הוא שלגאונות יש גבולות (אלברט איינשטיין)

 

[mirier]

בעניין האשכול...היום קרה לי מקרה הפוך.
הבן שלי ביקש להזמין חבר שגר קצת במרחק, אימו של החבר העדיפה שהבן שלי יגיע אליהם.
בעלי לקח אותו בדרך לכולל וסוכם שאחת הבנות תחזיר אותו קרוב לבית והאם תתאם איתי את הזמן שהם יצאו.
כשהזמן התקדם והאם לא התקשרה, התקשרתי בעצמי לבדוק. ואז...התברר שהיא ניסתה לתפוס אותי אבל הטלפון שלנו לא צלצל בינתיים היא צירפה אותו לארוחת הערב. עד שהתפנתה אחת הבנות נהיה כבר מאוחר מאד אז הצעתי שכבר בעלי יאסוף אותו במקום להטריח אותם.
ואז...הפדיחות לא נגמרות, בעלי לא עונה, נגמרה הבטריה...
בקיצור, רצתי בעצמי כל עוד רוחי בי, השארתי תינוקת פיצית שהתעוררה וצרחה, ואספתי אותו בעצמי.
התנצלתי מיליון פעם. אבל כל הזמן הדהד לי בראש האשכול הזה, וחשבתי לעצמי כמה צריך לדון לכף זכות.

 

[מלפפון]

בעניין האשכול...היום קרה לי מקרה הפוך.
הבן שלי ביקש להזמין חבר שגר קצת במרחק, אימו של החבר העדיפה שהבן שלי יגיע אליהם.
בעלי לקח אותו בדרך לכולל וסוכם שאחת הבנות תחזיר אותו קרוב לבית והאם תתאם איתי את הזמן שהם יצאו.
כשהזמן התקדם והאם לא התקשרה, התקשרתי בעצמי לבדוק. ואז...התברר שהיא ניסתה לתפוס אותי אבל הטלפון שלנו לא צלצל בינתיים היא צירפה אותו לארוחת הערב. עד שהתפנתה אחת הבנות נהיה כבר מאוחר מאד אז הצעתי שכבר בעלי יאסוף אותו במקום להטריח אותם.
ואז...הפדיחות לא נגמרות, בעלי לא עונה, נגמרה הבטריה...
בקיצור, רצתי בעצמי כל עוד רוחי בי, השארתי תינוקת פיצית שהתעוררה וצרחה, ואספתי אותו בעצמי.
התנצלתי מיליון פעם. אבל כל הזמן הדהד לי בראש האשכול הזה, וחשבתי לעצמי כמה צריך לדון לכף זכות.

ואי, בגלל האשכול השארת תינוקת צורחת..
זה מה שאומר לא לקחת אשכולות בפרוג ברצינות..
אז האמא צירפה אותו פעם אחת לארוחת ערב, מבטיחה לך שלא קרה לה כלום.