לפעמים, לא האמא שולחת את הילדים, הם פשוט מגיעים על דעת עצמם, אומרים שיורדים לשחק למטה ופתאום מחליטים ללכת לחבר...
ואז זה ממש לא בעיה להגיד להם: "אי אפשר עכשיו". גם לשכנות שלי אמרתי שבמידה ובני דופק אצלם שרוצה לשחק עם חברו שבגילו, אם אין להם סבלנות שפשוט יסרבו. מה הבעיה?
כשמגיעים אלינו חברים, אם משחקים יפה, ניחא. אם מתחילים בלאגנים אני פשוט אומרת להם לחזור הביתה כי... (צריך לאכול/התינוק עצבני/יש לי עבודה/חסר מה?)
הסיפור שונה כשהאמא מתקשרת שצריכה לצאת ורוצה להשאיר את חברו של בני לכמה שעות... אז אי אפשר לשלוח אותו חזרה כשמתחשק...
היתה מישהי שפעמיים שלחה אלי את בנה כי היה לה איזה משהו, הבחנתי שהילד מאד מתקשה להתעסק ולשחק בצורה נורמלית, בקיצור מטרד רציני. האמא חזרה בשני הפעמים שעה שעתיים לאחר מה שסיכמה, ולא הרימה בנייד כלל.
בפעם השניה, לא האשמתי אותה כלל, רק את עצמי שהסכמתי לכך. כמובן שמאז למדתי להגיד לא!
אגב, יש גם מקרים הזויים בהם שכנה הופכת אותך למכולת... יש לנו מכולת צמודה לבניין שפתוח רצוף כל היום עד מאוחר בלילה, רק השכנה פשוט מתעצלת לרדת... גם היא וגם בעלה פשוט לא ידעו איך קונים במכולת. רק אצל השכנים. נתתי לה פעם שקית חלב אחרונה שקניתי לשבת, כי היא אמרה שעוד 10 דקות היא יורדת לקנות... החלב הזה לא חזר עד עצם היום הזה... וזה לא היה נגמר במצרכים. הגיעו לבקש דברים יותר הזויים. פשוט התחלתי להגיד שאין לי (אני לא קונה מיותר) ואנו לא לוקחים מהם מחוט ועד שרוך נעל. והתופעה הפסיקה.
מי שסובל מניצול יכול להאשים רק את עצמו. מדוע קוברים את המתים? פשוט כי הם נותנים שיקברו אותם!
