מידע שימושי שמחה בקיום מצוות

[nar]

האם יש למישהי/ו חומר או מקורות על ההתלהבות והשמחה בקיום מצוות, ואיך שומרים על ההתלהבות הזאת? ואיך מפתחים אותה לאחר שהא דעכה?
רעיונות, מאמרים, סיפורים. כל דבר יתקבל בברכה!
תודה!

 

[אסתי-בראון]

מנסה לתת לך כמה כיוונים:

הפסוק הידוע בפרשת הקללות: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב..."

יש מאמר ידוע בספרי חסידות.
על מצוות מקבלים שכר בעולם הבא כי הרי "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא".
אבל על השמחה וההתלהבות (וכן ההכנה) בקיום מצוות מקבלים שכר כבר בעולם הזה.

יש משל על אדם שסוחב משא.
אם הוא יודע שיש לו בשק פחמים, אז הוא נאנח ורק מחכה להיפטר מהמשא.
אבל אם הוא יודע שיש בו יהלומים? כל ההרגשה שלו אחרת.
זה הפירוש של "נועם עול מצוות", שנלמד לחוש בנועם.

מצוות - מלשון צוותא, חיבור להקב"ה.
ועצם הידיעה הזאת יש בה כדי לגרום לנו לקים מצוות בשמחה.

 

[ששונית]

(1) ספר פלא יועץ - ערך כלילת יופי
צריך לשמוח שמחה גדולה בעשיית המצוה דכל מצוה ומצוה שתזדמן לו דורונא הוא דשדר ליה קב"ה ולפי רוב השמחה יגדל שכרו וגילה הרב האר"י ז"ל שכל מה שהשיג שנפתחו לו שערי החכמה ורוח הקודש היה על ידי שהיה שמח בעשיית כל מצוה שמחה גדולה עד אין תכלית כי כן ראוי לשמוח מכל זהב ומפז רב בהעמיק לחשוב אחרי מי יצא מלך העולם לחפוץ קרבתו לעמוד לשרתו ולאהבה איתו אשרי ילוד אשה אשר מלך גדול גבור ונורא המשילו במעשה ידיו כל שתה תחת רגליו שיהא בונה בשמים עליותיו ויעשה נחת רוח ליוצרו להנאתו ולטובתו באמת אין טובה ואין שמחה גדולה מזו ויפה אמר התנא יפה שעה אחת בתורה ומעש"ט בעולם הזה מכל חיי העולם הבא:

 

[nar]

תודה רבה על הטרחה!!!
קידמתן אותי.
אשמח לעוד...

 

[ליביטוב]

עצבות היא לא עבירה הכי גדולה אבל עצבות יכול להביא לעבירות הכי גדולות (ר'אהרן הגדול מקרלין)

אם אני לא טועה אומרים הפןך מכך על שמחה..

 

[ששונית]

מדרש רבה ויקרא - פרשה לד פסקה ח
אמר ר' יצחק למדתך תורה דרך ארץ שכשיהא אדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח שאלו היה ראובן יודע שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו (בראשית לז) וישמע ראובן ויצילהו מידם היה טוענו ומוליכו אצל אביו ואלו היה יודע בועז שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו ויצבט לה קלי עגלים פטומים היה מאכילה ר' כהן ורבי יהושע ברבי סימון בשם ר' לוי אמרו לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה ועכשיו אדם עושה מצוה מי כותבה אליהו ומלך המשיח והקדוש ברוך הוא חותם על ידיהם כההוא דכתיב (מלאכי ג) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב וגו'

 

[עיגול רבוע]

רבנו בחיי (דברים כח, מז):

תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה. יאשימנו הכתוב בעבדו ה' יתברך ולא היתה העבודה בשמחה, לפי שחייב האדם על השמחה בהתעסקו במצוות, והשמחה במעשה המצוה, מצוה בפני עצמו, מלבד השכר שיש לו על המצוה יש לו שכר על השמחה, ועל כן יעניש בכאן למי שעובד עבודת המצוה כשלא עשאה בשמחה, ולכך צריך שיעשה אדם המצוות בשמחה ובכוונה שלמה, וכן אמרו במדרש רות (רות רבה ה, ו) אילו היה יודע ראובן שהקב"ה מכתיב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם (בראשית לז, כא), בכתפו היה מוליכו לאביו, ואילו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו וראך ושמח בלבו (שמות ד, יד), בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו, ואילו היה יודע בועז שהקב"ה מכתיב עליו ותאכל ותשבע ותותר (רות ב, יד), עגלים פטומים היה מאכילה".​

רבינו בחיי בספרו כד הקמח - ערך שמחה :

"עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה דעו כי ה' הוא אלקים הוא עשנו ולא אנחנו עמו וצאן מרעיתו (תהלים ק). אין השמחה ראויה בעוה"ז כי אם בעבודת הש"י ולא תמצא בכל ספרי הקדש שישבח השמחה אלא בענין העבודה וההשגה בהקב"ה. הוא שכתוב (תהלים לג) רננו צדיקים בה', וכתיב (שם לב) שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב. וכתיב (שם קיט) שש אנכי על אמרתך. כי הצדיקים שלוחי הש"י זריזין לעבוד את הש"י בשמחה, וכן מצינו המאור הגדול שהוא רץ ומתנועע בגלגלו שכל תנועותיו בזריזות ועבודתו בשמחה, והוא שכתוב (שם יט) והוא כחתן יוצא מחופתו וגו' ובתפלת יוצר שמחים בצאתם וששים בבואם, וכן מצינו שהזכיר שלמה (קהלת ח) ושבח אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו כל ימי חייו אשר נתן לו האלקים תחת השמש. ואין האכילה והשתיה והשמחה בעוה"ז מלוין אותו לעה"ב כי אם השמחה בעבודת השי"ת, וכן אמרו במדרש קהלת (קהלת ח) כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו, וכי יש אכילה ושתיה מלוין לו לאדם לקבר אלא זו תורה ותשובה ומעשים טובים, וזהו שהזכיר שלמה ע"ה (משלי יג) אור צדיקים ישמח, כנה נפש הצדיק לאור לפי שהיא לקוחה משם ונבראת עמו ביום ראשון, ובא לומר כי נפש הצדיק היא שמחה במעשה המצות אבל בנפש הרשע שכנה אותה לנר הזכיר ידעך לפי שאין הרשעים שמחים בשמחת הנפש אלא כל שמחתם אינה אלא בשמחת הגוף ולכך תכלה שמחתם בכלות הגוף כשם שהנר יכלה אור בכלות השמן והפתילה. וכן הזכיר משה רבינו ע"ה (דברים כח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך וגו' הענישו בעבודתו כשלא היתה בשמחה:
השמחה הזאת היא מצוה מן התורה נצטוה אדם עליה כי היא עבודה גמורה לשי"ת חשובה יותר מן המצוה.
...
כי אם ישמח על המעשה הטוב הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו כי השמחה אשר שרשה בלב היא מתגלית בפנים ובאה לידי פועל ויש לו שכר על זאת כאלו עשה מצוה בפועל, וכן אם ישמח על הרע השמחה ההוא מתגלית בפנים ובאה לידי פועל, והנה הוא נענש על זאת כאלו חטא בפועל, ומצינו מקרא מעיד על ענין זה זהו שאמר שלמה (שם טו) לב שמח ייטיב פנים כי השמחה ההיא ניכרת בפנים..."​

שערי קדושה (למה"ר חיים ויטאל, תלמיד האריז"ל), חלק ב שער ד:

"העצבות גורמת מניעת העבודה וקיום המצות ובטול עסק התורה וכונת התפילה ומבטל מחשבה טובה לעבוד את ה', והיא שער התחלת גרוי הסתת היצר הרע אפילו אם הוא צדיק".​

רמב"ם, בסוף הלכות לולב:

"השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן עבודה גדולה היא וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר (דברים כ"ח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה ועל זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה וכן דוד מלך ישראל אמר (שמואל ב' ו') ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר (שמואל ב' ו') והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'".​

ספר ראשית חכמה - שער האהבה - פרק עשירי:

"כל העבודות החמורות שחייב האדם לעשות לתיקון השכינה צריכין שיהיו בשמחה, שנאמר (דברים כח כח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב, ואמר (תהלים ב יא) עבדו את ה' בשמחה, ופירשו בזוהר (ריש פרשת ויחי דף רטז ע"ב) זה לשונם, אמר רבי יוסי שכינתא לא שריא אלא באתר שלים ולא באתר חסיר ולא באתר פגים ולא באתר עציב, אלא באתר דאתכוון באתר דחידו ובגין כך כל אינון שנין דיוסף אתפרש מאבוי ויעקב הוה עציב לא שריא ביה שכינתא {תרגום: השכינה אינה שורה אלא במקום שלם ולא במקום חסר ולא במקום פגום ולא במקום אצוב, אלא במקום מכוון במקום של שמחה, ולכן כל אותן שנים שיוסף הופרש מאביו ויעקב היה עצוב לא שרתה בו שכינה}, תנא אמר רבי אלעזר אמר רבי אבא כתיב עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה לאפקא דלית פולחנא דקודשא בריך הוא אלא מגו חדוה {להוציא: שאין עבודת הקב"ה אלא מתוך שמחה}, דאמר רבי אלעזר לית שכינתא שריא מגו עצבות {אין שכינה שורה מתוך עצבות}, דכתיב (מלכים-ב ג טו) ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן, עד כאן לשונו.
ושמעתי בשם מה"ר יצחק די לוריא אשכנזי ע"ה {האריז"ל} שפירש פסוק תחת אשר לא עבדת וגו' מרוב כל, פירוש יותר אם היה לך רוב כל. והכוונה שיהיה שמח בשמחת הקדוש ברוך הוא ובמצוותיו ותורתו יותר מכל ממון שבעולם, כמו שהתורה נאמר בה (משלי ט יא) וכל חפציך לא ישוו בה כך לא ישוה שום שמחה שבעולם אצל שמחת מצוה. וכן פי' לעיל בפרק ב בענין האהבה...
ואופני קנות אדם שמחה בלבו הוא כשיחשוב ואופני בטובת הבורא יתברך עליו כמו שהארכנו אם בנתינת התורה וכו' ויאמר בלבו עילת כל העלות וסבת כל הסבות שברא והמציא כל הנמצאים בעבור האדם והשגחתו הפרטית עלי עם היות שלגדולתו אין לה תכלית וסוף ישגיח על יתוש קטן כמוני שאני נחשב לאין נגד גדולתו יתברך להטיב עמי בטובות העולם הזה ובטובות העולם הבא, והוא כמשל המלך שיש לו שרים ונכבדים לאין מספר וראה במדינתו עבד אחד וקראו ואמר לו רצוני שתעבדני ותהיה מהשרים העומדים לפני הרואים את פני המלך, ואמר לו אם תעבדני כראוי אשים מעלתך למעלה מהשרים הנכבדים אשר עמי, האין מן הראוי על העבד ההוא לעבוד עבודת רבו בשמחה ויאמר בלבו הואיל והמלך עם גדולתו וממשלתו שלא חסר לו דבר בחר בי לתועלתי שאהיה עובד לפניו אין מן הראוי שאעבוד עבודתי לפניו אלא בשמחה ובטוב לבב.
ובספר החסידים (ספר חסידים סימן יד) כתוב בשורש האהבה כי כדי לעבוד בשמחה יקח אדם משל מבשר ודם אם היה יודע דבר שהוא רצון המלך לא ישקוט ולא ינוח עד שישלים רצון המלך שהוא רימה ותולעה כמוהו ויהיה שמח שמחה גדולה על אשר באו מעשיו לפני המלך לרצון, הבורא שהוא חי וקיים על אחת כמה וכמה שיש לו לטרוח ולבקש איך יעשה וישלים רצון מצוותו, עד כאן לשונו. ועוד יחשוב ויאמר בלבו הרי כל צבא השמים עובדים עבודתם בשמחה ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם ועבודתם העליונה היא כפלים על עבודתנו, שהרי הגלגלים אינם שוקטים לעולם מתנועתם וכן השמש לעולם הוא סובב ובכל בקר כאשר הוא יוצא, יוצא בשמחה, שנאמר (תהלים יט ו) ישיש כגבור, והוא משורר לפני המקום שפירשו ז"ל שאומרים מזמור הודו לה' קראו בשמו, וכן פירשו בזוהר (זוהר פרשת ויקהל דף קצו ע"א)...".
הראשית חכמה מאריך שם עוד הרבה הרבה הרבה.​

עוד קטע משם:

"ובעומדו בבית הכנסת יהיה שמח שעומד ובעומדו בבית ה' כמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קכב א) שמחתי באומרים לי בית ה' נלך, ואומר (שם ד, א) נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו אל אל חי. ובעסק התורה יהיה שמח כמ"ש ר' נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו, ואמר וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי, ופירשו בגמרא שיאמר מודים אנו לפניך ה' אלהינו ששמת חלקינו מיושבי בית המדרש וכו' אני רץ לחיי העולם הבא ובמקומו נאריך בפירושו בעזרת ה'. ועוד אמרו רבותינו ז"ל (פסחים פט) על ענין אלישע שאמר (מלכים-ב ג טו) ועתה קחו לי מנגן וגו' ותהי עליו רוח אלקים מלמד שאין השכינה שורשה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ודברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה, שנאמר ועתה קחו לי מנגן וגו', אמר ר"י אמר רב וכן לדבר הלכה, אמר רב וכן לחלום טוב, איני וכו' עד דיתיב באימתא ופתח בשמעתא. בעסק המצות יהיה שמח שהרי המצות הם תכשיטי מלך והוא מתקשט בהם ראוי שיהיה שמח בפרט כאשר ידע מה תיקון עושה בעשיית המצוה ההיא ומה תועלת עושה לנשמתו, ואז יהיה שמח יותר, ובשער המצוות נאריך יותר. ועל זה נאמר (תהלים יט ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב, ובפרט בענין הצדקה צריך שיהיה שמח בנתינתה, כי הוא מתדבק עם השכינה, שנאמר (שם יז טז) אני בצדק אחזה פניך, כמו שנאריך במקומו. הלא תראה דוד המלך ע"ה וישראל כשהתנדבו לבנין הבית היה בשמחה שנאמר וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לידו"ד, וגם דוד המלך שמח שמחה גדולה, נמצא כי המצוה הנעשית בלב טוב היא עצמה נותנת שמחה. ובקבלת כל האדם בסבר פנים יפות יש בזה סוד כמו שפי' באדרא (אידרא דף קלג), זה לשונו, ותאנא מאי דכתיב (ישעיה סב א) שוש אשיש בה' בעתיק יומין אתמר דהא הוא חדוותא דכולא, עד כאן לשונו".​

עוד קטע:

ואחר שביארנו מהות השמחה והפכה ראינו ואחר לבאר בכמה פנים אנו חייבים בה, ונאמר אחר שהוא אמת שאהבה והשמחה שניהם דבר אחד כדפי' הרוצה להיות חסיד ושיקרא אוהב מזרע אברהם שנאמר בו זרע אברהם אוהבי, צריך להיות שמח בהיותו מברך להקדוש ברוך הוא בברכת הנהנין וכן בתפלתו ובתורתו ובמצותיו ובקבלת פני אדם בשמחה ובימי המועדים כמו שביארנו לעיל. בברכותיו יכוון לתת שבח והודאה לעילת הכל שברא הדבר ההוא ועל ידי השבח יתדבק באהבת הבורא ובגדולתו ורוממותו, כבר אמרנו שכל העליונים והנשמות למעלה כולם משבחות לבורא מפני הטובה שקבלו ממנו ולעולם עילת הכל שפעו ואורו אינו נמנע מלהשפיע, ועל זה אנו חייבים לברכו, ולסבה זו הוא ענין הברכות שתקנו אנשי כנסת הגדולה על כל דבר כדי שנזכור אהבת הקדוש ברוך הוא וגודלו ורוממותו והשגחתו התדירה עמנו בכל עת שברא הדבר ההוא על ידי שפעו בכח מדותיו העליונות כדי שיהנו התחתונים משפעו ועל ידו נהיה דבקים בו לעולם. ולכן צריך לתת השבח והברכה לבורא בלב טוב ועין טוב ובשמחה, וכן פירשו בזוהר (זוהר ריש פרשת במדבר) אמר שם על פסוק ה' זכרנו יברך שכאשר האדם מזכיר שבח חבירו צריך לברכו כדי שלא ישלוט בו עין הרע, ואמר ומאן דמברך לחבריה בעי קודשא בריך הוא דיברך ליה בעינא טבא בלבא טבא, מאן דמברך להקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה דבעי עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא, בגין כך ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, עד כאן לשונו.
והנה מענייני העולם הזה יקח האדם משל והנה לאהבת הקדוש ברוך הוא, ונודע כי הנותן מתנה לחבירו בלי טובה שקדם לו חבירו יחוייב מקבל המתנה ההיא לאהוב את הנותן אפילו אם תהיה המתנה מועטת, והנה הקדוש ברוך הוא שהוא הנותן הכל והוא נותן לכל, כאומרו כי ממך הכל בלי ספק שיחוייב האדם האהבה לו יתברך, וכאשר יחשוב האדם זאת בברכו ברכת הנהנין תתעורר בלבו האהבה, אמנם המברך ואינו מתכוון לתת שבח לבורא יתברך הוא נענש כמו שאמרו בספר החסידים, עיין שם. ועוד כי המברך בשמחה ובלב טוב נעשה מרכבה למדת החסד כי כמו שמדת החסד משפעת בוותרנות בלי הקפדה וברצון ושמחה, כי השמחה מצדה כדפי' כן המברך, והוא כענין ואברכה מברכיך כי כמו שהוא חפץ להשפיע ברכות לכנסת ישראל מצד החסד כן משפיעים לו מהחסד, וזהו נקרא טוב עין".​

בהקדמת מהר"ח ויטל לשער המצוות:

"גם דע כי העושה מצוה אין מספיק לו במה שיעשה אותם שהרי מצינו בדברי רז"ל שאמרו כל העושה מצוה א' מטיבין לו ומאריכין לו ימיו וכיוצא בזה אמרו כל המקיים מצוה פלונית יש לו כך וכך, והנה אנחנו ראינו כמה וכמה מצות שעושים בני אדם ואינם מתקיימים דברי רבותינו ח"ו בענין גודל שכרם אפילו בעוה"ז. אבל השרש שהכל נשען עליו הוא שבעשיית המצוה אל יחשוב שהיא עליו כמשא וממהר להסירם מעליו אבל יחשוב בשכלו כאלו בעשותו אותה המצוה ירויח אלף אלפים דינרי זהב ויהיה שמח בעשותו אותה המצוה בשמחה שאין לה קץ מלב ומנפש ובחשק גדול כאלו ממש בפועל נותנים לו אלף אלפים דינרי זהב אם יעשה אותה מצוה. וזה סוד הפסוק תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב כו' וזה סוד רב ברונא דחד יומא סמך גאולה לתפלה ולא פסק חוכא מפומיה כל ההוא יומא {לא פסק שחוק מפיו כל אותו יום}. וזה יורה על היות אמונת בטחונו בבורא יתברך בתכלית האחרון יותר משאם היה השכר מזומן לפניו בפועל. וכפי גודל שמחתו באמת ובטוב לבב הפנימי כך יזכה לקבל אור עליון. ואם יתמיד בזה אין ספק שישרה עליו רוה"ק. וענין זה נוהג בקיום כל המצות כלם בין בעת שעוסק בתורה שיהיה בחשק גדול נמרץ בהתלהבות עצום כאלו עומד לפני המלך ומשרת לפניו בחשק גדול למצוא חן בעיניו לקבל ממנו מעלה יתירה וגדולה".​

עוד ?

 

[miri]

יש הרצאה מקסימה של הרב יעקובזון על עבודת ד' בשמחה

 

[תזרים]

ב"מרוה לצמא" האחרון היה ראיון מיוחד עם ר' קלמן רוזנגרטן - איך לחבר ילדים לעומק והעוצמה של התפילה והמצוות, שווה להשיג!

 

[קומה גבוהה]

יש כאן חומר

 

[nar]

תודה ענקית!!!!

 

[זורבבל]

יש לבת שלי עבודה ביהדות בנושא שימחה וצריך לבחור 3תחנות במעל השנה ולהרחיב בכל אחת מהן את נקודה השימחה יש מישהי שיוכלה לתת לי עכשיו כי זה ממש דחוףףףףףףף