הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
עמנואלקו לא מראה כיווני שינה.
השנה וחצי שלו לא עובדות בקשר לשנת בוקר, ולוח שעות השינה שעליזה מטיפת חלב נתנה לנו טבע בשירותים ממש לפני הסתימה האחרונה.
אולי בגלל זה משש בבוקר הוא על הרגליים שלו ועל הראש של כולם, ושש שעות אחר כך, כלומר עכשיו, הוא שש אלי קרב כאילו הרגע פקח עיניים.
על השולחן בסלון שאריות ארוחת בוקר- לא אני הרשיתי- על ארון הספרים עומדת בזווית מסוכנת תערוכה ניידת בנושא חיי האנדיאנים בצפון קוריאה במלחמת העולם השניה או משהו, ועל הספה זוג רגליים ארוכות, שמחוברות לבעל הבית הזה בעצמו.
בין הרי הלגו שמנסים לדמות את הרי אררט לתיבת נח קרטונית שאמורה לנוח עליהם עם סיום המבול ומשום מה מחליקה ברעש אימים כל חמש שניות, אני מנסה להוביל קערת כביסה ריחנית, מה שחוסם את שדה הראיה שלי וגורם לי להיתקל בקרוקס ורוד עם פרפר בולט.
כשאני מרימה את הכביסה מטפטף ממנה נוזל שמזכיר מאד את כוס השוקו הבוקרית שקלטתי מזוית העין בקצה השולחן רגע לפני האסון, ואני עושה אחורה פנה וממלאה את המכונה שוב באותה הסחורה.
רק שלא תקיא.
השאגות שעולות מחדר הבנים מספרות שהשמיכה של מתתיהו שוב נגעה בסדין של עקיבא, מה שמבטיח שהוא יקום כדי לחבוט במתתיהו ולהתחיל סוף סוף את הבוקר שלו ואת ריצת הבוקר של אחיו.
קול נפץ וקריאת מזל טוב מהמטבח ממדווחים לי שזה הרגע שלי לדחוף את המיטות זו תחת זו, את המצעים להוסיף לערימת זה-לא-אני-פיזרתי של אתמול, ולעוף משם.
אחרי שאני אוספת את השברים,
הכל נראה כמו לא-יכול-להיות-יותר-גרוע אחד גדול וקולות המורות הבוקעים מכמה טלפונים מתוך האינספור שהצטיידנו בהם עושים לי צמרמורת.
"אני לא מבינה את התרגיל הזה!" נחמהלאה בוכה.
"מה קרה, שוב חילוק ריש ארוך?"
"לא! זה התעמלות! אני לא מבינה אם היא אמרה לעשות ככה-" נחמהלאה מתכופפת עד שראשה נוגע ברצפה, יד ימין למעלה ושמאל אחורה באלכסון,
"או ככה" היא בוכה, מסתובבת מתכופפת שוב, מורידה את הראש, יד ימין אחורה באלכסון ויד שמאל מונפת אל על. הדמעות מטפטפות דרך המצח שלה והשערות אל הרצפה ורחמיי נכמרים.
"את לא חייבת!" אני אומרת לה, ובטוחה בתמימותי שזה מה שירגיע אותה.
"אני כן!!! עכשיו זה המבחן!!" היא מייללת.
"די, די. בואי נראה" אני מקישה כוכבית שמונה ל'פעולות המקשים בעת שמיעת קובץ'
"הנה, זה 4." אני אומרת לה. "העברתי לך חמש דקות אחורה. עכשיו תשמעי שוב".
ופתאום החדר מסתחרר סביבי ונחמהלאה במקום להמשיך לתרגל, הולכת בצעדים מהירים אחורה, כשפניה אלי, נבלעת בחדר הבנות.
הי, עמנואלקו שהיה לידי הרגע התאדה, ואני שומעת אותו מקלף את העציץ המסכן מהפרחים שעליו.
מה זה? הוא עשה את זה לפני חמש דקות!
מבט מהיר לכיוון המטבח מראה שהצלחת ההיא עוד לא נשברה, והאסימון נופל לי במהירות שלא תיאמן.
אני עוברת במהירות ובשקט בין חדרי הבית. אפילו לא בודקת אם זה נצרך. פשוט תולשת בלחץ מסמרים עם שעוני הקיר שעליהם, ומרביצה לחיצות מהירות על מקשי הנייד שביד.
4- קול השאגה של עקיבא עולה שוב, אני רואה אותו מזנק מהמיטה שוב.
לא שווה את זה.
עוד 4-
טריקת מכונת הכביסה וריח השוקו באצבעותיי.
איכס.
4 נוסף- רעש מפולת הלגו, שרהלה מורטת את שערותיה עקיבא משתחל חזרה למיטתו.
אולי שווה, כי חזקיהו מדיח את הכלים? הוא מטפטף על כל הסביבה, אז אני מחליטה להמשיך.
4-
עקיבא עוד ישן
4,4,4,4,4,4,4,4,4,4
שרהלה ונחמהלאה לוקחות קורונפלקס בלי רשות אני עושה ת'עצמי ישנה, והספה עוד ריקה.
4,4,4, 4,4,4,אני מקישה ברצף, נותנת לרעשים שעולים לגווע בטרם יגיעו לאוזניי, ועוצרת לשמע טפיפות הרגליים הקטנות של עמנואלקו.
כן, זה ממש מתאים.
איזה יופי! שש בבוקר, הוא מחטט במגירה של האיפור, אבל זה לא נורא. כולם ישנים, והוא לא לקח משם כלום בסוף, רחשי החיטוט דווקא ממש טובים לי עכשיו.
זהו.
שקט.
אני מיטיבה את הכרית מתחת לראשי, פותחת את הספר שמחכה לי כבר ארבעים יום ולילה, מניחה את הטלפון בזווית המתאימה, אצבעי מונפת בהיכון מעל לוח המקשים.
בשניה שפיהוק ההשכמה שלי ממלא את אוזניי אני מקישה שוב 4,
וככה אני מבלה לי עד שייגמר הכל.
השנה וחצי שלו לא עובדות בקשר לשנת בוקר, ולוח שעות השינה שעליזה מטיפת חלב נתנה לנו טבע בשירותים ממש לפני הסתימה האחרונה.
אולי בגלל זה משש בבוקר הוא על הרגליים שלו ועל הראש של כולם, ושש שעות אחר כך, כלומר עכשיו, הוא שש אלי קרב כאילו הרגע פקח עיניים.
על השולחן בסלון שאריות ארוחת בוקר- לא אני הרשיתי- על ארון הספרים עומדת בזווית מסוכנת תערוכה ניידת בנושא חיי האנדיאנים בצפון קוריאה במלחמת העולם השניה או משהו, ועל הספה זוג רגליים ארוכות, שמחוברות לבעל הבית הזה בעצמו.
בין הרי הלגו שמנסים לדמות את הרי אררט לתיבת נח קרטונית שאמורה לנוח עליהם עם סיום המבול ומשום מה מחליקה ברעש אימים כל חמש שניות, אני מנסה להוביל קערת כביסה ריחנית, מה שחוסם את שדה הראיה שלי וגורם לי להיתקל בקרוקס ורוד עם פרפר בולט.
כשאני מרימה את הכביסה מטפטף ממנה נוזל שמזכיר מאד את כוס השוקו הבוקרית שקלטתי מזוית העין בקצה השולחן רגע לפני האסון, ואני עושה אחורה פנה וממלאה את המכונה שוב באותה הסחורה.
רק שלא תקיא.
השאגות שעולות מחדר הבנים מספרות שהשמיכה של מתתיהו שוב נגעה בסדין של עקיבא, מה שמבטיח שהוא יקום כדי לחבוט במתתיהו ולהתחיל סוף סוף את הבוקר שלו ואת ריצת הבוקר של אחיו.
קול נפץ וקריאת מזל טוב מהמטבח ממדווחים לי שזה הרגע שלי לדחוף את המיטות זו תחת זו, את המצעים להוסיף לערימת זה-לא-אני-פיזרתי של אתמול, ולעוף משם.
אחרי שאני אוספת את השברים,
הכל נראה כמו לא-יכול-להיות-יותר-גרוע אחד גדול וקולות המורות הבוקעים מכמה טלפונים מתוך האינספור שהצטיידנו בהם עושים לי צמרמורת.
"אני לא מבינה את התרגיל הזה!" נחמהלאה בוכה.
"מה קרה, שוב חילוק ריש ארוך?"
"לא! זה התעמלות! אני לא מבינה אם היא אמרה לעשות ככה-" נחמהלאה מתכופפת עד שראשה נוגע ברצפה, יד ימין למעלה ושמאל אחורה באלכסון,
"או ככה" היא בוכה, מסתובבת מתכופפת שוב, מורידה את הראש, יד ימין אחורה באלכסון ויד שמאל מונפת אל על. הדמעות מטפטפות דרך המצח שלה והשערות אל הרצפה ורחמיי נכמרים.
"את לא חייבת!" אני אומרת לה, ובטוחה בתמימותי שזה מה שירגיע אותה.
"אני כן!!! עכשיו זה המבחן!!" היא מייללת.
"די, די. בואי נראה" אני מקישה כוכבית שמונה ל'פעולות המקשים בעת שמיעת קובץ'
"הנה, זה 4." אני אומרת לה. "העברתי לך חמש דקות אחורה. עכשיו תשמעי שוב".
ופתאום החדר מסתחרר סביבי ונחמהלאה במקום להמשיך לתרגל, הולכת בצעדים מהירים אחורה, כשפניה אלי, נבלעת בחדר הבנות.
הי, עמנואלקו שהיה לידי הרגע התאדה, ואני שומעת אותו מקלף את העציץ המסכן מהפרחים שעליו.
מה זה? הוא עשה את זה לפני חמש דקות!
מבט מהיר לכיוון המטבח מראה שהצלחת ההיא עוד לא נשברה, והאסימון נופל לי במהירות שלא תיאמן.
אני עוברת במהירות ובשקט בין חדרי הבית. אפילו לא בודקת אם זה נצרך. פשוט תולשת בלחץ מסמרים עם שעוני הקיר שעליהם, ומרביצה לחיצות מהירות על מקשי הנייד שביד.
4- קול השאגה של עקיבא עולה שוב, אני רואה אותו מזנק מהמיטה שוב.
לא שווה את זה.
עוד 4-
טריקת מכונת הכביסה וריח השוקו באצבעותיי.
איכס.
4 נוסף- רעש מפולת הלגו, שרהלה מורטת את שערותיה עקיבא משתחל חזרה למיטתו.
אולי שווה, כי חזקיהו מדיח את הכלים? הוא מטפטף על כל הסביבה, אז אני מחליטה להמשיך.
4-
עקיבא עוד ישן
4,4,4,4,4,4,4,4,4,4
שרהלה ונחמהלאה לוקחות קורונפלקס בלי רשות אני עושה ת'עצמי ישנה, והספה עוד ריקה.
4,4,4, 4,4,4,אני מקישה ברצף, נותנת לרעשים שעולים לגווע בטרם יגיעו לאוזניי, ועוצרת לשמע טפיפות הרגליים הקטנות של עמנואלקו.
כן, זה ממש מתאים.
איזה יופי! שש בבוקר, הוא מחטט במגירה של האיפור, אבל זה לא נורא. כולם ישנים, והוא לא לקח משם כלום בסוף, רחשי החיטוט דווקא ממש טובים לי עכשיו.
זהו.
שקט.
אני מיטיבה את הכרית מתחת לראשי, פותחת את הספר שמחכה לי כבר ארבעים יום ולילה, מניחה את הטלפון בזווית המתאימה, אצבעי מונפת בהיכון מעל לוח המקשים.
בשניה שפיהוק ההשכמה שלי ממלא את אוזניי אני מקישה שוב 4,
וככה אני מבלה לי עד שייגמר הכל.
נערך לאחרונה ב:
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //