שנה ראשונה משמעת!!

[שיררי]

זו השנה הראשונה שאני מלמדת ויש לי בעיה אשמח אם תוכלו לעזור לי:
יש לי 30 ילדות בכיתה ד אני רוצה עצות איך להתחיל את השיעור בשקט, כשכבר התחלתי, השיעור זורם פחות או יותר..
מה עושים יש לי ארבע ילדות שממש משתדלות להפריע מה אני עושה איתן? אני לא אוהבת להוציא החוצה וגם לא עונשים איומים לדעתי אין להם תועלת.
ולבעיה העיקרית לפני שנה יצאתי מהסמינר אז הם רואות אותי כאילו אני יותר קטנה, אני לא גרה בישראל וכאן הכל הרבה יותר קטן אני חברה של האחיות שלהן, הן מכירות אותי מהסמינר כשהייתי קומה מעלהן והן חושבות כאילו אפשר לעבוד עלי.
לפני שבוע וחצי התחלתי שנה חדשה אז אני חושבת אולי הן מנסות אותי?
שלא תחשבו זה לא בית ספר שלוקח מורות צעירות הילדות רגילות למורות מבוגרות, אני התקבלתי כי... בקיצור.. היה לי פרוטקציה וגם יש לי אופי חזק (ככה אמרו לי) אבל כל הביטחון נעלם לי כשאני נכנסת לכיתה...
אמרו לי שהספר משמעת מתוך אהבה יעזור לי מאד אבל אין לי אותו..
אז מה אתן מציעות מה אני צריכה לעשות? והאם זה נורמלי מה שקורה לי?

 

[שולה]

אוי, אני כל כך מבינה אותך. זוכרת גם אני את השנה הראשונה (שהיתה ממש ממש לא מזמן...)
ארבעה חודשים אחרי שסיימתי את הסמינר, הפכתי להיות מחנכת של כיתה ד'. הם אומנם היו כיתה של 'מלאכיות', באמת משהוא נדיר בהרכב העדין של הבנות, אבל גם הם ניסו אותי.
מה שכן, אני יכולה לתת לך קצת 'טיפים' שלי עזרו:
א. בימים הראשונים להיות מורה רעה 'קלפטע'. הכל אסור. לא לדבר, לא לאכול, לא לשיר ולא לרקוד. אחרי כמה ימים, שהבנות הבינו שכאן הולך להתנהל שיעור כסדרו, אפשר להיות חביבים ואפילו לצחוק איתם ביחד על 'פשלה' שלי... אני יודעת שזה נשמע קצת גרוע, אבל מנסיון, זה לא כ"כ נורא, והבנות מאד מהר מצליחות להנות.
עוד טיפ-
כשהמורה נכנסת לכיתה כולן עומדות בדממה במקום. אין בקשות של 'רגע לצאת' 'לשתות' 'למחוק את הלוח' 'לומר משהוא למורה' וכו' הכל יסבול דיחוי של דקה. בזמן הזה, של עד שהבנות מאורגנות לשקט המורה עומדת בפתח גם היא בדממה. אחרי שכולן עומדות שקטות ורגועות, אז המורה נכנסת הבנות מתיישבות ואם יש בקשה - הן יכולות לבקש.
הרבה הרבה הצלחה!

 

[תקוה]

זה קשה מאוד.
צריך לא לשכוח מה' שיתן את הכוח ואת הלב והמוח לדעת מה לעשות.

אפשר ע"י מבצע לשבוע. ולפי ההצלחות או הכשלונות תראי אם להמשיך אותו.

 

[צל]

הבנות גם מרגישות אם המורה בטוחה בעצמה ולא נבהלת מכל תגובה.
הרבה פעמים במקום עונש תעזור יותר תגובה מילולית (גם בהומור)אך בשום אופן לא פוגעת!!!
דוגמא:
נכנסתי פעם לכיתה שמורתן עדיין לא ילדה והשאלות היו למעלה מראשי...
התשובה היתה (עם חיוך ובנחת)בפסח שואלים קושיות. ואכן זה עזר ונהיה שקט,כנראה הן קלטו שלא יוציאו ממני תשובה.
וכן אני משתמשת הרבה בתשומת לב אישית לבנות גם מעבר לשיעור כמו למשל: לזכור להביא שכפול לילדה שחסרה גם בלי שביקשה,מכתבים לתפילה,יום הולדת, שמחות ועוד. זה יוצר מצב שלא מתחשק לילדה להפריע למורה שדואגת לה וחושבת עליה. וזהו המצב האידיאלי כמובן.
המון הצלחה!
יעצו לי בזמנו לומר כל בוקר את מזמור א' בתהילים עד המילים:"וכל אשר יעשה יצליח"

 

[א.ד.]

להיות מוכנה היטב לשיעור ולעשות אותו מענין מאד!
בכתה ד' הן אוהבות מאד סיפורים.
אפשר לגוון עם סיפור בתמונות. העיקר למצוא רעיונות איך שהשיעור יהיה מענין.
השקט שיהיה בשיעור וההקשבה תקנה לך משמעת מצוינת!

 

[תור הזהב]

מנסיון: כשיש רעש אימים להתחיל לדבר בשקט שיראו שאת אומרת משהו מרתק, אולי אפילו להוציא אביזר מעניין ולדבר עליו,או לכתוב משהו מפתיע על הלוח ולהמשיך לדבר בשקט, בד"כ הילדות שרצו לשמוע את הדברים צעקו על הרעשניות שהן מפריעות,
להיות קשוחה, בהתחלה-בלבד.
להגיב בהומור,
לא להיפגע!
לא לפגוע!
כשבת מדברת(אם זה מפריע לך) להסתכל עליה ולא להתיק מבט ממנה עד שמשתתקת ומסתדרת ויושבת ישר ועדיין עם המבט עליה ואז אחרי כמה שניות, להזיז, והמורות הקשוחות במיוחד היו מוסיפות "תודה"...

 

[תור הזהב]

ושכחתי לחזור על מה שכבר כתבו,
תענייני אותן.
יהיה לך הרבה יותר קל.
הרבה הרבה יותר קל. הן תחכינה לשיעורים שלך, ולא בגלל שזה שיעור חופשי,
בעצם... לא צריך לומר לך, הן רק לפני שנה היית תלמידה.

 

[sara100]

לפי דעתי צריך להתחיל חזק. חזק חזק...
רק לומדים, כולן עומדות. שותקות, אח"כ יושבים. לרשום זה גם מאיים... אנ לפעמים מתחילה לזפור עם האצבעות אחת,,, שתיים.... ובד"כ מחכים רק לאחת שתיים.. אז אני שואלת אותן אם אני צריכה לספור שלוש.....

אבל אח"כ מרפים, וזה נהיה לבד, כי אנו בנ"א. ויודעות שגם התלמידות בנ"א

 

[שיררי]

תודה רבה רבה על כל העצות!!!!!!!!!
לסיכום:
1.בהתחלה להיות חזקה, רצינית, קשוחה.
2.לענינן אותן מאד!! (מה עושים כשהנושא משעמם? לדוג עכשיו אני מלמדת בנביא שירת דבורה)
3.להכנס לכיתה רק כשכולן יושבות (מה עושים כשאחת בדוקא הולכת לאט לאט או מתעקשת לא לשבת?)
4.להיות בטוחה בעצמי.
5. להיות מוכנה לשיעור
6.הרבה הרבה תפילה
צל מאד אהבתי את הרעיון שלך להתייחס לכל אחת לדוג כמו שאמרת כשמישהי חולה או יום הולדת תודה...

ובאמת לכולן תודה רבה רבה, גם מנחם אותי לדעת שזאת לא רק צרה שלי "צרת רבים חצי נחמה"
ולמי שיש עוד עצות בבקשה שתכתוב...

 

[שיררי]

כפילות....​

 

[תקוה]

שירת דבורה משעמם????????
הפרק הכי שמח הוא זה.
שרנו את כל הפרק עם מנגינה מיוחדת.
וסתם כך אם את מלמדת נביא- כל פרק הוא כל כך מיוחד כשהייתי מורה הייתי בוחרת את הבנות שהכי הקשיבו או התנהגו הכי יפה והן היו ממחישות את מה שלמדו בפרק הזה. עם הכוונה כמובן. את הפרקים הללו שהבנות הכי זוכרות..

 

[תרצה]

בגיל הזה, גם פרסים קטנים יכולים להיות עוזרים טובים.
אם את נותנת "עדש" או "שוקולד ציפס" לילדה שיושבת יפה ומשלבת ידיים הראשונה - מיד כל הטור שלה מתיישב ככה...
סיפרה לי מורה מצוינת שהיא משתדלת לצ'פר את הטובות ולהתעלם מהמפריעות, כך 'שווה' להיות טובה אצלה ואילו המפריעה לא זוכה לתשומת לב בכלל - וזה 'לא שווה' לה.
הצופרים יכולים להיות גם מטלות שכל הבנות משתוקקות למלא: כתיבה על הלוח, שליחות את המזכירות, הצגת קטע כלשהו וכדו'.

ה' יעזור שתהיה לך סיעתא דשמיא ותצליחי!

עוד משהו שנזכרתי: שמעתי פעם בהרצאה של הרב יחיאל יעקובזון את העיצה הבאה, לגבי ענישה בכלל: הוא טוען שאחת הסיבות שילד נבהל כשמאיימים עליו רגע לפני העונש, זה בגלל שהבטחון העצמי של המחנך חזק יותר, כיוון שהוא מרגיש שיש לו את העונש מאחוריו. ואם נדבר אל החניך באותו טון כאילו מתוכנן כאן עונש - ובלי לאיים בעונש, התוצאה תהיה זהה.
כשניסיתי זאת, אכן כך היה. פתאום לדברים שלך יש יותר תוקף ואת לא צריכה את העונש כדי לאיים.
"לשבת במקום מיד" - והן יושבות במקום מיד, בלי שתהיה אחת שתזדחל. (ואם יש מישהי שמנסה אותך בכל זאת, את נועצת בה מבט ארוך וקשה והיא ממהרת למקומה)
ושוב, הכל כמובן בס"ד.

 

[שמואל גרינשטיין]

שירת דבורה משעמם?!?!?!
אני מלמדת שופטים, אמנם בכיתה י' וזהו אחד הפרקים האהובים עלי ועל תלמידותי כאחד.
אם תכתבי לי מייל אוכל לשלוח לך את המערך אמנם לא תוכלי הכל ללמד אותן, אך להעשיר את עצמך ודאי וודאי.

בעניין המשמעת - גם אני חושבת שההענין הראשון הוא להיות מוכנה היטב לשיעור(כן, כולל מראה לוח, הכתבה במחברות שיעורי בית וכו') ומלבד זאת - ככל שתהיי בטוחה בעצמך הבנות תרגשנה זאת ותפסקנה לנסות אותך...

בהצלחה רבה
חני

 

[רחלי פרנקל]

בעניין הילדות המפריעות:
כשאת רואה שילדה שבדרך כלל מפריעה יושבת חצי דקה בשקט, כדאי ישר לתת לה מילה טובה, כמו: את מתנהגת נפלא! בדרך כלל, תלמידה ששומעת כזה משפט לא ממהרת שוב להפריע.
בכלל, הדרך החיובית היא תמיד יותר טובה, כמובן שטוב מאד להיות חזקה בהתחלה בעיקר אבל גם בהתחלה ללכת על כוון של התייחסות יותר לטובות מאשר למפריעות. כמו באמצע שיעור לתת פתאום משהו ילדה מצטיינת או לרשום על הלוח דווקא את המצטיינות ולא להפך.
ונקודה נוספת חשובה מאד: לא להפסיק את השיעור כל חצי שניה עם הערות לכל כוון! זה מפריע, מנתק את הרצף, גורם לעוד הפרעות (כי יש זמן מיותר כשהמורה עסוקה עם המפריעה...) וכו'
מה שלא מפריעה למהלך השיעור המתנהל כדאי לעבור עליו במבט, סימן עם היד, או אפילו לקרוא לילדה בסוף השיעור.
בהצלחה רבה רבה!!!

 

[שקוף]

סליחה שאני פולשת
אבל אני זוכרת את המורות ה(סליחה על הביטוי) צוציקיות מהחיתולים באות אלינו לכיתה ו-
את שםה- החוצה! את בסוף- למנהלת ואת מקדימה להתיישר...
"חזקות" קראו לזה פה.
אני זוכרת איך פחדנו מהמורות האלו וצחקנו עליהן כשהן יצאו מהכיתה.
פחדנו- כי הן באמת היו מפחידות. (אפילו בסמינר)
וצחקנו כי זה מאד מגוחך. את מנסה להשתלט בכח.
כח זה לא תרופה.
זו דעתי.
ונכון מאד מה שאמרו כאן שתהיי בטוחה בעצמך. זה כח לדעתי.
את בטוחה בעצמך, את משדרת שאת יודעת מה שאת אומרת/עושה/... וכו'.
הם מאמינות לך.
ואגב- תכניסי לך חזק לראש: "אני יצליח! אני אהביה מורה גדולה! הבנות תאהבנה אותי! תחכינה לשיעורים שלי!.".. וכו'.. וכמובן לגרום להם לזה.. כן?
תצליחי מאאאד!

 

[שיררי]

תודה רבה רבה לכולן!!!!!!!!!!!!!!!
מזל שיש לי את פרוג!!
העצות שלכן אני אתחיל ליישם אותן כבר מחר ואחר כך אספר לכן איך היה..
תקוה וחני תודה על העצות בקשר לשירה הייתי צריכה להתחיל אותה מחר אבל אדחה אותה ואתכונן יותר..

חני המייל שלי הוא <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
תעזרי לי מאד אם תשלחי את המערך. תודה

רחלי ותרצה הארתם את עיני אתן צודקות עכשיו אני עושה חשבון נפש שמאז תחילת שנה לפני שבוע וחצי אני מתעסקת רק אם המפריעות באמת משתלם לפריע!!. למדתי את זה בפדגוגיה אבל מה לעשות כשאני נמצאת שם כל הפדגוגיה נשכחת...

זו הכיתה הכי גדולה בבית ספר (כאן אין כל כך הרבה בנות) לפעמים כשאני משתפת אותן בשיעור מתחילה כל אחת לספר איזה סיפור וקשה לי מאד להשתיק אותן נראה לכן שאם אני אתחיל לשיר איזה שיר של שקט זה יועיל? או שזה יראה יותר מחנה קיץ מאשר כיתה?

 

[שיררי]

סליחה שאני פולשת
אבל אני זוכרת את המורות ה(סליחה על הביטוי) צוציקיות מהחיתולים באות אלינו לכיתה ו-
את שםה- החוצה! את בסוף- למנהלת ואת מקדימה להתיישר...
"חזקות" קראו לזה פה.
אני זוכרת איך פחדנו מהמורות האלו וצחקנו עליהן כשהן יצאו מהכיתה.
פחדנו- כי הן באמת היו מפחידות. (אפילו בסמינר)
וצחקנו כי זה מאד מגוחך. את מנסה להשתלט בכח.
כח זה לא תרופה.
זו דעתי.
ונכון מאד מה שאמרו כאן שתהיי בטוחה בעצמך. זה כח לדעתי.
את בטוחה בעצמך, את משדרת שאת יודעת מה שאת אומרת/עושה/... וכו'.
הם מאמינות לך.
ואגב- תכניסי לך חזק לראש: "אני יצליח! אני אהביה מורה גדולה! הבנות תאהבנה אותי! תחכינה לשיעורים שלי!.".. וכו'.. וכמובן לגרום להם לזה.. כן?
תצליחי מאאאד!

ראיתי את התגובה שלך אחרי שכתבתי...
תודה רבה על ההערה גם אני זוכרת את המורות האלו ואני מאד מנסה לא ליהיות כמותן!!

אני הוצאתי מסקנה שהמורה צריכה ליהיות קוסמת
גם קשוחה גם רצינית גם חיכנית גם בטוחה גם מוכנה גם להרים את הקול גם להנמיך גם להעניש גם לתת פרסים גם שמאל דוחה גם ימין מקרבת וגם וגם...

בחרתי לעצמי מקצוע קשה לא? אבל מה לעשות אני מאד מאד נהנית למסור שיעורים הידיעה שאני חורתת (כך אומרים?? אני לא מורה לעברית) בנשמות הרכות האלו יראת שמים מידות טובות, ממלאת אותי בסיפוק הרבה יותר מהגרפיקה(שזה מקצועי השני)..

 

[MIRIBZ00]

נסיון אישי:
אני בדקות הראשונות של השיעור מענישה על משמעת ולו הכי קטנה.
ואח"כ ממשיכה רגיל.
שנית אם יש ילדות ש.... אני פשוט לא מתייחסת ואומרת לתלמידות שאני אוסרת עליהם להסתכל על תלמידות אלו במהלך השיעור. - ומי שיצור איתם קשר יענש. זה עובד ועוד איך! התלמידות מנסות וצועקות וכשאין להם גיבוי לא ממני ולא מהתלמידות הן מתקפלות מהר למקום. אבל אני משתמשת בזה רק למקרים קיצוניים במיוחד.
ד"א חוזר משרד החינוך שאין להוציא תלמידות מהכיתה.
אני עובדת עם אוכלוסיה קשה. לכן התגובות שלי קיצוניות.

 

[אושר]

מצטרפת לדעתה של תרצה בנוגע לתגמולים, כמו עדש וכד',
אלו עובדים הכי טוב!
אצלי בתיק יש גם כמה מציצות ושוקולדים, וכאשר יש ילדה שאני מחליטה שמגיע לה במיוחד (למשל: עמדה במקום מיד כשהגעתי) אני ניגשת אליה ומביאה לה את זה. כמו קסם כולן מסתדרות במקומות...
עוד דבר שעוזר פלאים: לכתוב טורים (א, ב, ג, וכד') ולתת נקודה לטור המצטיין בכל פעם. בסיום השיעור או היום מתגמילים אותם במשהו (אפילו מדבקה)

הערה חשובה: אל תתיחסי אל המפריעות כאל רעות וטורדניות. הרבה פעמים מדובר בילדות שלהן עצמן קשה, רקע קשה או משהו מציק. ובכלל, ילדות קטנות (וגם גדולות, זו האמת) לא מפריעות מרוע ורשעות ומתוך רצון להציק למורה, אלא מתוך טפשות.
המטרה היא להמשיך לאהוב אותן למרות ההטרדות.
יש לי שתי תלמידות מכיתה ב' המעצבנות והמציקות והמופרעות שהיום הן החברות הכי טובות שלי, משקיעות במחברות, מקשיבות, קצת קופצניות, כי זה האופי, אבל לא בצורה של הפרעה שיטתית.
ו, עוד משהו.
תדעי שמעצם היותך גדולה מהן- יש לך סמכותיות עליהן. את לא צריכה לצעוק ולצווח כדי שהן תדענה את זה.
הסמכותיות קיימת! מציאות. את האחראית עליהן.
הן סומכות עליך, נניח, שאם יהיה איזה ג'וק או עכבר את תצילי אותן, נכון? ברגע שיודעים שזה קיים בבסיס- ההרגשה היא נינוחה יותר וממילא המשמעת קלה יותר.
המון המון הצלחה!

 

[שולה]

אני מאד לא אוהבת לתגמל את הילדות בממתק או בפרס על דרך קבע. כי מה יקרה ביום שאין לי? מותר להפריע?

בכיתת חינוך שלי (ד') הן יודעות שיש לי פנקס (יפה, של וקסברגר שכתוב עליו 'להורים היקרים') ובכל יום שתי בנות מקבלות 'פתק נחת' להורים.
הבנות סופרות כמה כל אחת קיבלה כמו יהלומים. יש תחרות סמויה כל השנה (גם עכשיו, בשיא השיגרה) מי תקבל היום ואני יכולה לראות בנות שממש נלחמות עם עצמן לא לדבר, להפריע וכו' כדי שהן תוכלנה לקבל היום פתק.

ואם יום אחד אין לי את הפתקים עלי? אז אותן בנות שמגיע להן מספרות להורים שהגיע להן ולמחרת יקבלו 4 פתקים.
מה שקרה שבמהלך השנה שעברה, אבא של אחת הבנות שהוא סוכן של 'וקסברגר' שלח לי מתנה כמה פנקסים.