הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
בס"ד
אחרי מעריב של מוצאי שבת, ב "היכל יוסף שלום" הסמוך לביתי, ניגש אלי אברך, חצי מוכר. מרושל כמו כולם, סתמי עם משקפיים, זקן צמוד ופנים ליטאיות סבר.
"אגוט וואך ר' מיכואל. אני רוזנקוורץ מהרחוב פה למטה, שמעתי שיש לכם בחור בבית".
"בחור?" תמהתי. מנסה להבין אם הוא פנה למיכואל הנכון.
"הבן שלכם לא עולה שנה הבאה לגן חיידר?"
"אהה... אתה מתכוון ליוסי שלי? כן כן. הבחור שלי משחק עכשיו בקליקס." הצהלתי לו פנים.
"אז תשמע!" חתך רוזקוורץ את הבדיחותא. "בטח יקפצו עליכם מכל החיידרים. כל השמות הנוצצים אולי אפילו חידרים מרמה ד' או ו'. תדע לך, אין כמו החיידר הוותיק "קהילת הרמה". אני לא רשם, אבל מנסיון אישי אין כמוהם".
מבטו הממושקף התיישר לכיווני, "בכלל אני לא רוצה לדבר על אחרים. אבל כשיש מקומות תת רמה בלי להזכיר שמות, ויש חיידר על רמה. אז אין התלבטות. ניסיון בחינוך, התמסרות ושלא נדבר על המבצועים".
בשלב זה, עבר לתנוחת המתקת הסודות. "גם מבחינת אוכלוסיה מתעקשים על הצביון. נכון שאצל אחרים על כל ספרדי יש שלושה אשכנזים ואצלנו רק שניים, אבל. כולם השפיצים של עולם הישיבות. בלי פשרות".
הייתי מפותע למדי, לא היית מוכן לכבוד הזה. במיוחד התרשמתי מהסינון הקפדני בנוגע לעדות המזרח.
"נראה, נראה." מלמלתי. "שבוע טוב".
בקושי עיכלתי את הסיטואציה החדשה, וכבר חיכה בשולי סדר ב' רשם אמיתי, פרצוף מוכר. כובע עגול, זקן תיש, צרור מפתחות, בלוטוס ועודף דמגוגיה. "שמע נא ר' ייד", ידיו נכרכות אל שכמותיי. "על 'תפארת ילדים' בירושלים בטח שמעת. החיידר ביידיש שעשה מהפכה בעולם החינוך. אז עכשיו הבשורה באה אלינו. המפקח הנודע הרב זלזניק, נעתר להקים סניף ממש כאן ברמה ו'. עם הברען עם הפריילאך".
קולו מתחמם, "אצלנו כל הטייערע קינדרלעך יצאו הייליכער יידן . הסינון קפדני, ואתה מתאים לנו כמו גאלע ליאפצ'וק".
"רמה ו' זה לא ממש כאן זה ממש שם." עניתי. מתעלם לחלוטין שאנחנו לא מדברים אפילו מילה ביידיש.
"נכון" לא התבלבל הרשם. "אבל יש לנו הסעה עם נהגים היימיש שבהיימיש. רגע בטח שמעת על ההפקות במסיבות חומש. אל תשכח שהמרא דאתרא שולח את הבנים שלו אלינו".
"ובכלל" קרץ אלי. "אל תשכח שכבר יש לנו הבטחה למבנה מרווח וממוזג דווקא ברמה ה' אצלכם".
לפתע התחוור לי גודל מעמדי החדש. זחיחות השתלטה עלי. "תראה רב... רב.. תזכיר לי את השם".
"נוכרמן, שעפסיל נוכרמן" הפליט תוך חיטוט בספר הטלפונים. להראות לי מי בדיוק השמות הנוצצים לשיעור א' של גן חיידר.
"תראה ר' שעפסיל נוכרמן.. נראה לי שההשקפה שלנו לא מתאימה בדיוק. והראיה שאתם קיבלתם מבנה, כי הנציג שלכם יושב בדיוק איפה שהנציג שלנו צריך לשבת" חבטתי בו תיסכול ישן. "כל טוב"
בימים הקרובים, קיבלתי ד"שים מכל החדרים בסביבה. פנו אלי דרך החברותא מ'תנא דבי חזקיה'. התקשרו מחסום מ'כאילו ילדו'. אפילו מרמה ב' שלחו מייל עם הצעה לשמש מיישיב בסדר ב' בכיתה ז', תמורת שליחת הילד לחיידר ההולך ומזדקן 'בני בנים'.
העניין החמיא לי והתאים לאישיותי הבכירה.
קניתי פראק. הסברתי לאשתי שתמיד ידעתי שיבוא היום. ליתר ביטחון הסתובבתי תמיד עם שקיות של ספרי 'קרינא דאיגרתא' ובתוכם 'שיעורי ר' שמואל –מכות'.
בתוך כל התהילה. התקשיתי להבין מדוע דווקא השכן והחבר מהכולל. מוטק'ה שטרן, לא פנה אלי. כידוע ליודעי חן, מוטק'ה משמש כאחראי הרישום בחיידר החדש והמצליח 'שמחת הלימוד'. ודווקא ממנו, דממה.
הוטרדתי קלות. אבל לא נתתי למוטק'ה חשוב ככל שיהיה, להרוס את תהילתי.
בוקר סתמי אחד, בתור לחיסון שפעת עבור יוסי חתן השמחה, פגשתי את אביאל עטיה חבר ילדות. מזכיר של תלמוד תורה ספרדי נחשב, ונציג התנועה בעירייה. "אהה מיקי אשכנזי מה ענינים?" פנה בסחבקיות עממית ונטולת גינונים.
"שהההה..., לחשתי בבהלה, תוך כדי פזילה לצדדים.
"מה נהיה? ומה זה הפראק הזה?" התקשה עטיה לזרום עם מעמדי החדש.
"אל תשאל" הסברתי. "אני מחוזר אצל כל החדרים הנחשבים. אני מבין אותך שאתה לא מבין. זה לא שאתה לא בסדר אתה מושלם. אבל הצביון חשוב, לכן פנו אלי ולא אליך. דור העתיד על כף המאזניים".
"פחחחחח...." גיחך עטייה. "ידידי אתה חי בקליפ. שום חיידר אשכנזי לא רוצה אותך. ברור לי שיש להם טעות. ברגע שהם ידעו שאתה מיקי אשכנזי מנתיבות, שלומד בכולל רבנות אצל הרב טוויטו, מהר מאד אתה תהיה ברשימת הדחיה".
"בכל אופן אם תתקע", חייך חיוך מלא חום. "תפנה אלי. אני אסדר אותך ב'מסורת אבות' אל תתבייש בצביון שלנו".
התפנצ'רתי קלות. אבל שמרתי על ארשת כבוד הנהנתי בראשי, ופיזמתי ניגון חסידי שורשי.
תוך כמה ימים התגשמה הנבואה. כל הרשמים קיבלו עידכון. שמי הועבר אותי מרשימת בני אשכנז. לדרג ב'.
החדרים הנחשבים נעלמו בעשן הבטחותיהם. במקומם עלו ובאו הרב נזרי מ'בני אברכים מצוינים', בהכוונת הגאב"ד. הרב קדוש 'מחניכי הישיבות המפוארים', בנשיאות מרן ראש הישיבה. והרב בן שושן מ'החדר הספרדי המרכזי'.
הסתגרתי בבית ליומיים.
בחלוף יומיים התעשתתי, רצתי למוטק'ה השכן והחבר, הרשם של 'שמחת הלימוד', זה שלא רצה אותי בשום שלב.
"מה קורה כאן?" התפלאתי. "תרחמו ר' מרדכי, תקבל אותי אצלכם".
"תראה אשכנזי..." הבהיר בחדות. "אני לא יכול לקבל אותך... המכסה התמלאה. זה לא שאתה לא בסדר אתה מושלם. אבל הצביון חשוב. דור העתיד על כף המאזניים".
"אני אגלה לך סוד". הטעים למול פרצופי המאפיר. "כולם פנו אליך מתוך בלבול. יש שני אשכנזים. חשבו שאתה אשכנזי האשכנזי, הוא אברך יקר שגר ברמה ג'. חצי יום עובד, אבל חושובער. בינתיים התבזבזו עליך, אשכנזי הספרדי".
"למה שהם יחשבו ככה?" לחשתי.
"כי אני אמרתי להם". גיחך מוטק'ה. "רציתי שיתעסקו אתך, בינתיים סגרתי עם אשכנזי השני. עכשיו הם פיספסו. גדול הא?"
"אני יצאתי פיסטוק", כמעט יבבתי.
"יודע מה ר' מיכאל. זרזיף רחמים חדר לליבו הליטאי. "אני אעשה לך הנחה. במקום שלושה, נקבל את יוסף חיים שלך, אם תביא אתך שני אשכנזים.
אחרי מעריב של מוצאי שבת, ב "היכל יוסף שלום" הסמוך לביתי, ניגש אלי אברך, חצי מוכר. מרושל כמו כולם, סתמי עם משקפיים, זקן צמוד ופנים ליטאיות סבר.
"אגוט וואך ר' מיכואל. אני רוזנקוורץ מהרחוב פה למטה, שמעתי שיש לכם בחור בבית".
"בחור?" תמהתי. מנסה להבין אם הוא פנה למיכואל הנכון.
"הבן שלכם לא עולה שנה הבאה לגן חיידר?"
"אהה... אתה מתכוון ליוסי שלי? כן כן. הבחור שלי משחק עכשיו בקליקס." הצהלתי לו פנים.
"אז תשמע!" חתך רוזקוורץ את הבדיחותא. "בטח יקפצו עליכם מכל החיידרים. כל השמות הנוצצים אולי אפילו חידרים מרמה ד' או ו'. תדע לך, אין כמו החיידר הוותיק "קהילת הרמה". אני לא רשם, אבל מנסיון אישי אין כמוהם".
מבטו הממושקף התיישר לכיווני, "בכלל אני לא רוצה לדבר על אחרים. אבל כשיש מקומות תת רמה בלי להזכיר שמות, ויש חיידר על רמה. אז אין התלבטות. ניסיון בחינוך, התמסרות ושלא נדבר על המבצועים".
בשלב זה, עבר לתנוחת המתקת הסודות. "גם מבחינת אוכלוסיה מתעקשים על הצביון. נכון שאצל אחרים על כל ספרדי יש שלושה אשכנזים ואצלנו רק שניים, אבל. כולם השפיצים של עולם הישיבות. בלי פשרות".
הייתי מפותע למדי, לא היית מוכן לכבוד הזה. במיוחד התרשמתי מהסינון הקפדני בנוגע לעדות המזרח.
"נראה, נראה." מלמלתי. "שבוע טוב".
בקושי עיכלתי את הסיטואציה החדשה, וכבר חיכה בשולי סדר ב' רשם אמיתי, פרצוף מוכר. כובע עגול, זקן תיש, צרור מפתחות, בלוטוס ועודף דמגוגיה. "שמע נא ר' ייד", ידיו נכרכות אל שכמותיי. "על 'תפארת ילדים' בירושלים בטח שמעת. החיידר ביידיש שעשה מהפכה בעולם החינוך. אז עכשיו הבשורה באה אלינו. המפקח הנודע הרב זלזניק, נעתר להקים סניף ממש כאן ברמה ו'. עם הברען עם הפריילאך".
קולו מתחמם, "אצלנו כל הטייערע קינדרלעך יצאו הייליכער יידן . הסינון קפדני, ואתה מתאים לנו כמו גאלע ליאפצ'וק".
"רמה ו' זה לא ממש כאן זה ממש שם." עניתי. מתעלם לחלוטין שאנחנו לא מדברים אפילו מילה ביידיש.
"נכון" לא התבלבל הרשם. "אבל יש לנו הסעה עם נהגים היימיש שבהיימיש. רגע בטח שמעת על ההפקות במסיבות חומש. אל תשכח שהמרא דאתרא שולח את הבנים שלו אלינו".
"ובכלל" קרץ אלי. "אל תשכח שכבר יש לנו הבטחה למבנה מרווח וממוזג דווקא ברמה ה' אצלכם".
לפתע התחוור לי גודל מעמדי החדש. זחיחות השתלטה עלי. "תראה רב... רב.. תזכיר לי את השם".
"נוכרמן, שעפסיל נוכרמן" הפליט תוך חיטוט בספר הטלפונים. להראות לי מי בדיוק השמות הנוצצים לשיעור א' של גן חיידר.
"תראה ר' שעפסיל נוכרמן.. נראה לי שההשקפה שלנו לא מתאימה בדיוק. והראיה שאתם קיבלתם מבנה, כי הנציג שלכם יושב בדיוק איפה שהנציג שלנו צריך לשבת" חבטתי בו תיסכול ישן. "כל טוב"
בימים הקרובים, קיבלתי ד"שים מכל החדרים בסביבה. פנו אלי דרך החברותא מ'תנא דבי חזקיה'. התקשרו מחסום מ'כאילו ילדו'. אפילו מרמה ב' שלחו מייל עם הצעה לשמש מיישיב בסדר ב' בכיתה ז', תמורת שליחת הילד לחיידר ההולך ומזדקן 'בני בנים'.
העניין החמיא לי והתאים לאישיותי הבכירה.
קניתי פראק. הסברתי לאשתי שתמיד ידעתי שיבוא היום. ליתר ביטחון הסתובבתי תמיד עם שקיות של ספרי 'קרינא דאיגרתא' ובתוכם 'שיעורי ר' שמואל –מכות'.
בתוך כל התהילה. התקשיתי להבין מדוע דווקא השכן והחבר מהכולל. מוטק'ה שטרן, לא פנה אלי. כידוע ליודעי חן, מוטק'ה משמש כאחראי הרישום בחיידר החדש והמצליח 'שמחת הלימוד'. ודווקא ממנו, דממה.
הוטרדתי קלות. אבל לא נתתי למוטק'ה חשוב ככל שיהיה, להרוס את תהילתי.
בוקר סתמי אחד, בתור לחיסון שפעת עבור יוסי חתן השמחה, פגשתי את אביאל עטיה חבר ילדות. מזכיר של תלמוד תורה ספרדי נחשב, ונציג התנועה בעירייה. "אהה מיקי אשכנזי מה ענינים?" פנה בסחבקיות עממית ונטולת גינונים.
"שהההה..., לחשתי בבהלה, תוך כדי פזילה לצדדים.
"מה נהיה? ומה זה הפראק הזה?" התקשה עטיה לזרום עם מעמדי החדש.
"אל תשאל" הסברתי. "אני מחוזר אצל כל החדרים הנחשבים. אני מבין אותך שאתה לא מבין. זה לא שאתה לא בסדר אתה מושלם. אבל הצביון חשוב, לכן פנו אלי ולא אליך. דור העתיד על כף המאזניים".
"פחחחחח...." גיחך עטייה. "ידידי אתה חי בקליפ. שום חיידר אשכנזי לא רוצה אותך. ברור לי שיש להם טעות. ברגע שהם ידעו שאתה מיקי אשכנזי מנתיבות, שלומד בכולל רבנות אצל הרב טוויטו, מהר מאד אתה תהיה ברשימת הדחיה".
"בכל אופן אם תתקע", חייך חיוך מלא חום. "תפנה אלי. אני אסדר אותך ב'מסורת אבות' אל תתבייש בצביון שלנו".
התפנצ'רתי קלות. אבל שמרתי על ארשת כבוד הנהנתי בראשי, ופיזמתי ניגון חסידי שורשי.
תוך כמה ימים התגשמה הנבואה. כל הרשמים קיבלו עידכון. שמי הועבר אותי מרשימת בני אשכנז. לדרג ב'.
החדרים הנחשבים נעלמו בעשן הבטחותיהם. במקומם עלו ובאו הרב נזרי מ'בני אברכים מצוינים', בהכוונת הגאב"ד. הרב קדוש 'מחניכי הישיבות המפוארים', בנשיאות מרן ראש הישיבה. והרב בן שושן מ'החדר הספרדי המרכזי'.
הסתגרתי בבית ליומיים.
בחלוף יומיים התעשתתי, רצתי למוטק'ה השכן והחבר, הרשם של 'שמחת הלימוד', זה שלא רצה אותי בשום שלב.
"מה קורה כאן?" התפלאתי. "תרחמו ר' מרדכי, תקבל אותי אצלכם".
"תראה אשכנזי..." הבהיר בחדות. "אני לא יכול לקבל אותך... המכסה התמלאה. זה לא שאתה לא בסדר אתה מושלם. אבל הצביון חשוב. דור העתיד על כף המאזניים".
"אני אגלה לך סוד". הטעים למול פרצופי המאפיר. "כולם פנו אליך מתוך בלבול. יש שני אשכנזים. חשבו שאתה אשכנזי האשכנזי, הוא אברך יקר שגר ברמה ג'. חצי יום עובד, אבל חושובער. בינתיים התבזבזו עליך, אשכנזי הספרדי".
"למה שהם יחשבו ככה?" לחשתי.
"כי אני אמרתי להם". גיחך מוטק'ה. "רציתי שיתעסקו אתך, בינתיים סגרתי עם אשכנזי השני. עכשיו הם פיספסו. גדול הא?"
"אני יצאתי פיסטוק", כמעט יבבתי.
"יודע מה ר' מיכאל. זרזיף רחמים חדר לליבו הליטאי. "אני אעשה לך הנחה. במקום שלושה, נקבל את יוסף חיים שלך, אם תביא אתך שני אשכנזים.
Reactions: שם משתמש: נחוץ, בנגייב, אש קודש! ועוד 24 משתמשים27 //