שיתוף - לביקורת שפע ברכת ה׳

[הפצחן]

התור הארוך המשיך להזדחל בין המדפים העמוסים לעיפה בבית הזעיר במנחמיה.
אני, אברך צעיר, תינוק עמוס על ידי, עייף מלילה ומנסיעה. לפני מתנדנד אפרפר חשוב ונרגן למראה, כנראה אשכנזי. ספר כיס כלשהו משתקף לו במשקפיים.

נו. משעמם.
מפתחים שיחה.

״שולעם עליכם, הרב.״ אני מנחש לעצמי.
הוא מסתובב ומזכני בחיוך זעיר. ״עליכם. מה נשמע? מה יש לקטן?״
״אנחנו לא יודעים… כל הלילה בכה. ה׳ ישמור.״ מוחט את אפי ביד מזיעה. פתרון יעיל למחצה כשאין טישו.
״נו, נו. בעזרת ה׳ שיהיה רק לברכה.״
״בעזרת ה׳, בעזרת ה׳. למה אתם באים לכאן?״
״אה, לא. איזה אח של גיסי. ברוך ה׳ - איתנו הכל בסדר.״
״ה׳ יעזור. ה׳ יעזור. רק הוא יכול. שמעת על הפיגוע עכשיו בצומת קרנפים?״

אדהכי והכי, התור מזדער מהר, ברוך ה׳. סגולה קדומה של שיחות דביקות.

רזה נכנס, אחריו שמן, אחריו תורכי, אחריו חסיד עגמומי.

האפרפר מחליק פנימה והחוצה, ישתבח שמו. חיוך פרוש על פניו. חיוך השמור למי שקיבל ברכה אלוקית.

הגיע תורי.
אני אוסף את חלציי בשידולין, כולי פרכסת שרפים מופלאה.
הדלת נפתחת על ידי המשמש בקודש.

וואו.

הרב מפלוק, התינוק הקדוש ממנחמיה.
מקור הברכה.
מה היינו עושים בלעדיו, מה?

 

[שלחן עורך]

אחזתני רעדת שפכוכי גיחוכים.

 

[הפצחן]

העירני חכם אחד שהפואנטה תפסה טיסה לאיים המלדיביים ונעלמה אי שם
אז אסביר:
כוונתי בקטע הזה הייתה להזכיר.
לפעמים גם אנחנו כמו שני היצורים הנ"ל. חיים ברוך ה', רודפי ישתבח שמו - אבל בפועל שוכחים ונדבקים בממוצעים והאמצעים במקום בו עצמו.
לרוב, תפילה אמתית מהלב תעזור יותר מבבא כזה או אחר.