שיתוף - לביקורת שתי מדינות.

[הני ר.]

"דיי איפה? אני בהלם. בהלם והוא לא עונה לך? טוב ביי אחי. ביי"

הפאות הסבוכות או איך שלא קוראים לו מלמל לעצמו יאלללה עוד פיגוע.

"מה. אחי, מה קרה?"

מתעלם מזה שלפני שניה איחלתי לו ולשכמותיו למות עם פיגוע או בלי.

"תל אביב. ירי 1 אנוש 3 בינוני."

פותח גוגל עדיין אין מילה. אלה יש להם אנטנות בכיפה.

"איך אתה יודע?"

"אחי שם. התקשר לברר אם חבר נוסף איתי אמור להיות שם"

מאה שניות עוברות ודיווחים ראשוניים נשפכים לי.

כן פיגוע. תייר אחד מת בלי להבין למה ועל מה. ועוד כמה שאם רק היו מחליפים פה את השלטון וודאי היו בריאים עכשיו.

אני שותק.

הפאות מסתובב מקלל מסביבי בכל השפות דורש נקמה בשם ה' ובכל קרוביו.

אני מתיישב. הדגל עוד עוטף אותי.

עונה לשיחות דאוגות שלושה פצועים מכל מחנה אחד.

בכללי אני לא אדם של הפגנות ואולי גם לא של אנשים.

הכביש נסגר.

הפאות מתיישב מוציא סגריה. מושיט לי אחת

פעם ראשונה שאני מצטער שאני לא מעשן.

ופעם ראשונה שההתנשאות לא מספקת אותי. כשהפאות מעשן את הסגריה השלישית אני מושיט יד,

אש.

שאיפה.

"זאת סגריה ראשנה שלי. אחי"

"מה? למה אחי?"

"לא יודע. אולי בגלל שאמא טבעונית?

"חבר שלי נפצע בפיגוע"

"יאאא אחי מצטער לשמוע"

שלושה משלנו מתקרבים לצומת החשוכה.

"היה פיגוע. כמה עוד צריכים להיפגע שהאדיוט הזה יבין לפנות את הכיסא?"

ירין מתיישב לידי.

"שילכו כולם. איך הם אומרים שיהיה כפרה"

"זה חבר שלו. אחי"

אני ממרפק אותו.

אתה יודע את מה זה מעניין לי"

בוקס.

שלוש מדינות לא יספיקו. בדוק.