"ש.ד.כ.נ.י.ת- מי ימצא"

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #23
תכל'ס, העיקר שהיום שום שידוך כזה לא היה קם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
בטרמינולוגיה של היום - רבי עקיבא בהחלט מוגדר כבעל תשובה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

    • שאלה
    6
    • prog
    בטחוני פיקוד העורף: צפי לשיגורים למרכז והדרום
  • prog //
    • דובר צהל מזהיר הערב יש צפי לשיגורים לעבר מרכז ודרום הארץ
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש להשמע להנחיות פיקוד העורף
    • שאלה
    27
    • prog
    בטחוני אירוע בטחוני בבני ברק
  • prog //
    • נפל טיל ברחוב אביי ורבא. יש הרס רב
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש נפילות נוספות גם בפתח תקווה

    אשכולות דומים

  • 42
    • נ
    שיר להשליך
  • נאו ממש //
    • ריבונו של עולם, אם נדבר גלויות
    לפעמים לא ברור לי
    מה מצפים ממני להיות
    הלחץ משתק את בינתי
    ולרגע
    שכחתי מי זה היגיון בריא
    ומהו רוגע

    אסור להתפעל הרי
    מנצנוצים של הגלות
    אבל אני מוצאת את עצמי
    אחוזת התפעלות
    מהתסריט המשוגע הזה
    שיצרת
    אוחזת בשיניים מילים
    שאמרת
    קולות של אמונה ומנגד של ייאוש
    מטריפים את דעתי
    מונעים ממני לחוש
    את היד החמה שמלטפת
    את ראשי
    את הנשמה שלי
    שמשתוקקת לשיר

    כל
    כל מה שקורה
    הכול באהבה
    הכול לטובה
    כל כך לטובה
    והעולם המכוסה
    זה שלא רואים בו את הטוב
    זה פשוט בגלל
    שהוא הרבה יותר קרוב
    ואור שם מסנוור
    עוצמתי הרבה יותר
    ממה שגלוי
    ומתוק
    אבל אבא
    אני רוצה את הטוב הגלוי
    הטיפה יותר רחוק
    רק שיהיה מתוק

    ריבונו של עולם אני יודעת
    שבאמת באמת אני לא יודעת כלום
    והעולם הזה כל כך מתעתע
    שהשביל הישר ביותר
    מתגלה כתלול ועקום
    איפה הייתי כשחילקו לכולם ביטחון
    כנראה בתור של המחשבות העמוקות
    אז הגעתי למסקנה
    שבמקום להשתגע
    צריך את כל העצב לנקות

    לשחרר את הגב מכובד השק
    לזכור שאפשר להשליך
    אתה הרי תמיד תתפוס אותו
    ותיתן לי שוב כוח להמשיך
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: RGS, AVITALLL, טמיאל ועוד 2 משתמשים5 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תוכי צבעוני
    וואו כתיבה יפיפיה ומסר מטלטל....
  • 543
    • ב
    שיתוף - לביקורת כזה מין טמבל...
  • בת. //
    • יצא לי לאחרונה לשוחח עם אדם פחות חכם ממני (זה די נדיר, אבל נותרו עוד כמה כאלה כנראה).
    שוחחנו
    התווכחנו
    מה אומר לכם, הבנאדם פשוט לא קולט ענין. טמבל גמור.
    מסכן, מה לעשות זו לא אשמתו, כך נולד.

    אבל מה שמקומם, שהוא בטוח דווקא שהוא כן חכם.
    ולא זו בלבד, אלא הוא משוכנע שהוא הרבה יותר חכם ממני...
    אני רואה בעיניים שלו איך במקום לקבל בהכנעה את העובדה שהוא לא מבין את דברי החוכמה שלי, הוא סבור שאני זו שלא יורדת לסוף דברי השטות שלו!

    רק שבעצם יוצא שאני והוא חושבים אותו דבר בדיוק! וגם הוא היה יכול לכתוב את הפוסט הזה עלי...
    אבל תכלס ברור לי הרי שהוא הטיפש ולא אני.
    אההממ.. ואולי לו ברור ההיפך
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: מ. ש, שין אלף, נח שוורצברגנדרוביץ ועוד 37 משתמשים40 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אבינועם גולדברג
    פוסטמודרניזם גורס שכל אחד מסתכל על העולם לפי התפיסה הפנימית שלו, ואין להשיג אמיתות אובייקטיביות.
  • 357
    • א
    שיתוף תהליך שנים שאני יושבת מולך ורק בוכה
  • אסתיאר //
    • בס"ד

    אני לא יודעת איך זה קורה, אבל כל פעם שאני מחליטה ואומרת לעצמי:
    "היום – אני הולכת להתבודד. לספר לו הכול. לדבר איתו באמת…"
    זה מגיע. אני מגיעה.
    אבל... כלום.
    משהו חסום.
    שלט של "אין כניסה" תלוי שם, ואני עומדת מבחוץ. משותקת. מאוכזבת. בוכה.

    ושוב אני רואה אותם – את האנשים שמדברים איתו בפשטות.
    הם משתפים, מספרים, שופכים לב.
    ואני? הלב שלי יוצא.
    אני מבטיחה לעצמי: "הפעם אני אעשה את זה גם".
    ושוב – זה מגיע.
    ושוב – כלום לא מגיע.
    לא בא. לא נפתח.

    אני יוצאת מהשיחה מתוסכלת, שבורת לב.
    ולא רוצה לדבר יותר.
    למה אני כל כך חסומה?
    למה כולם יודעים לדבר איתו כל כך טוב, להגיד לו הכול,
    ואני רק בוכה מולו כשכואב –
    ולא מצליחה כמעט להוציא הגה מהפה?

    למה, אבא? למה?

    שנים שאני יושבת מולך ובוכה.
    שנים שאני מדברת איתך –
    אבל הכול בדממה. בזעקה פנימית. בלי קול.

    ושוב אני פוגשת אותם –
    אלה שמספרים איך הם אומרים לך דברים כל כך פשוטים וקרובים:
    "אבא, זאת חדוה, אתה שומע?
    עבר עליי יום לא קל…
    הילדים אמנם מתוקים, אבל הרגשתי שפשוט נגמר לי הכוח…"

    ואני שומעת אותם ושואלת את עצמי:
    מה יש להם שאין לי?
    למה זה יוצא להם כל כך טבעי, ולי זה כל כך חסום?

    אני מחפשת תשובות.
    ולא יודעת מה לענות.
    אולי אני פשוט לא רוצה מספיק, כמו שאמא אמרה לי כל החיים?
    שאני לא מתאמצת באמת?
    אז אני מבטיחה לעצמי: היום אתחיל שוב. אתאמץ מחדש.

    אבל שוב…
    הכאב הזה.
    אבא, למה זה חסום לי מולך?
    למה אני כבר שלוש שנים לא מצליחה באמת להתבודד?
    למה אני לא מצליחה פשוט לדבר איתך?
    לספר מה עובר עליי?
    למה זה נגמר בבכי – בלי מילים?

    וברגע קטן של אור –
    הארת לי משהו, אבא.

    שאלת אותי פתאום בלב:
    "האם אי פעם ידעת לספר?"
    "האם מישהו אי פעם באמת שאל?"

    כשהגעת מהגן בוכיה, אחרי שהגננת העמידה אותך בפינה סתם כך –
    מישהו שאל מה קרה?
    שאלו, בלשון חסרת סבלנות לשמוע את הבכי הצורמני...


    כשבכיתה ה', הסתובבת שעות ברחוב, מחפשת קשר,
    מישהו שאל אותך, קצת יותר מהשאלה, איך עבר עליך היום?
    לא ממש.

    כשכבר היית נערה, אחרי יום קשה של מבחנים,
    מישהו חיכה לך בבית ושאל – "איך היה המבחן באמת, לא רק לצאת ידי חובה?"
    לא.

    אז מה הפלא, ילדה שלי, שאת לא יודעת לדבר עכשיו?
    שאת לא מכירה את השפה הזאת של שיתוף?
    של ביטוי רגשות?

    הימים עברו, השנים חלפו, והלב נסגר.
    רגשות? שיתוף? הקשבה?
    מי לימד אותך איך עושים את זה?

    אז איך תוכלי לדעת לדבר איתי –
    כשאף פעם לא לימדו אותך איך לדבר בכלל?

    אני לא יודעת איך משתפים.
    אני לא מכירה את זה.
    אני לא יודעת מה אומרים.

    אבל אבא שלי, אני רוצה.
    כל כך רוצה.

    רוצה לבוא אליך כל יום, שעה ביום.
    רוצה לשבת איתך.
    רוצה להיות קרובה.

    אבל הדלת סגורה.
    אני עומדת מול שער נעול, רוצה להיכנס – ולא יודעת איך.

    רוצה לספר לך הכול כמו כולם,
    לא רק לבכות.
    לספר לך שכואב לי.
    לספר שאני – בסך הכול ילדה קטנה שלך,
    שמסתובבת עם כאב וגעגוע,
    ורק רוצה יד חמה, חיבוק, קרבה.

    רוצה לשתף אותך באמת,
    להרגיש אותך איתי.
    לשבת איתך, אבא,
    ולא לרצות שהזמן ייגמר.

    אבל אבא…
    הדלת נעולה.
    משהו סגר לי אותה מבפנים.

    אבא, חדש אותי.
    תן לי להתחיל מחדש.
    תן לי להחזיר את הימים שהיו חשוכים – אל האור שלך.
    תחזיר אותי אל הקדושה, אליך.

    תן לי לדעת את הדרך.
    לגלות את השביל.
    אני כל כך רוצה, אבא.
    מתחננת:
    תן לי לפגוש אותך מחדש.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: חיה_chaya, שולי איטח, אבק קוסמי ועוד 48 משתמשים51 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אסתיאר
    כן. זה טעות , לא יכולתי לתקן אחר כך.
  • 226
    • ח
    שיתוף - לביקורת אמא, זה לא סוף העולם
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    אמא למתבגרים בתקופת מלחמת העולם השלישית

    פעם אמרו שזה אתגר לגדל מתבגרים.
    היום זה כבר לא אתגר, זה פשוט לא בידיים שלנו.
    (לפי דעתם, כן?)

    ההתמודדות כולה שלהם.
    תנסי לבקש שייכנסו לממ"ד, הם יסבירו שאין בזה שום צורך.

    אני אומרת להם: "יש אזעקה, תיכנסו לממ"ד."
    והם עונים: "אמא, זה צבע אדום רק באזורים הפנימיים של אזור ג'.
    אנחנו באזור ג'-מערב, וזה ממש לא אותו דבר."
    ואני, רק רציתי שהם ייכנסו לחדר בלי לצעוק.

    לא פלא שהם מעדיפים לא להישאר בבית.
    בבית יש אזעקות.
    ובית זה מקום שבו עוד חושבים שצריך להיכנס כשיש אזעקה.

    פעם עוד האשימו אותנו בשקט, היום הם פשוט אומרים לנו.
    ותוך כדי מלחמה את שואלת איפה הם,
    "הלכתי לקנות פיצה. בעיר אחרת.
    כי פה סגור.
    אבל אל תדאגי אמא, אני עובר עוד מעט לעיר אחרת, שם יש מקלט".

    חושבים לבד, הולכים לבד, שוכחים לעדכן,
    אבל תמיד נזכרים לשלוח רשימת דרישות מהסופר.
    "מים בטעם ענבים, לא אפרסק",
    "ולקנות שוב את הסבון הזה שהיה פעם בירוק זוהר",
    "ולמה אין שוקולד קפוא?"

    אזעקה? לא דחוף.
    אבל שנגמרו הצ’יפס בטעם ברביקיו?
    זה כבר מקרה חירום.

    וכמובן, תמיד יש תזמון מושלם:
    דווקא כשאני רצה למקלט,
    הטלפון רוטט עם הודעה דחופה:
    "אמאאא, את יכולה לבדוק אם יש לי חולצה לבנה בחדר כביסה?
    יש לי עכשיו משהו חשוב!"

    ואני לא יודעת מה יותר מלחיץ,
    אזעקה באמצע הבית,
    או חולצה לבנה שאיננה.

    ובדיוק אז יש אזעקה נוספת.
    ואני לא בטוחה אם לרוץ למקלט או לארון.

    ולמה אני לא מבינה שהעולם ממשיך, שיש אוטובוסים, שיש סטטיסטיקות,
    ובסטטיסטיקה, דווקא העיר שלי לא מועדת לפורענות.

    תוך כדי הטילים, גם בירורים על שידוכים.
    טוב שלאנשים יש זמן לענות.
    ואז החקירה שלי על "המועמד" מצטרפת לחקירות הכלליות על "מה קורה בעולם".

    רק שעכשיו צריך גם למצוא מקום מוגן לפגישה.
    צריך לדעת איך מגיעים, איך חוזרים, מי בדיוק עם מי,
    ומי כבר אכל פיצה.

    אה, ומה ענו לי על הטיל המיועד,
    סליחה, המועמד המדובר.
    הכול מתערבב כשאת הורה למתבגרים בימי לחימה.
    טילים, שידוכים, אזעקות, בירורים,
    העיקר לא להתבלבל ולשלוח את הבן לפגישה עם קסדה.
    הגיוני להתבלבל כשאת אמא למתבגרים, לא?

    אני עדיין לא יודעת מה בדיוק המשמעות של מלחמת העולם השלישית.
    אולי תכף אדע.
    ודיי לי במלחמות העולם הקטנות שאני מנסה להרגיע.
    ודיי לי באווירה טובה,
    ואולי, אולי זה כל מה שהעולם מבקש.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ספרות בנשמה, AUVI, NOA# ועוד 27 משתמשים30 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הילדה "המאומצת"
    ואוו מדהים. באיזה עולם אנחנו חיים?:(
  • 373
    • צ
    שיתוף - לביקורת מעבר לאהבה
  • צופה מהצד //
    • הוא לא טרק את הדלת.
    הוא יצא בשקט לעשן למטה. אבל אני לא יכולתי להישאר בבית. הלב שלי דפק כמו אחרי ריצה מהירה ידעתי שאני חייבת. לרדת אליו. ידעתי גם שזה לא יהיה לרוחו של גדליה. ניסיתי. לנקות את האמוציות. ולחשוב נקי. מהראש . מה הדבר הנכון בשביל כולם לרגע הזה.

    פתחתי את הדלת. הוא לא היה בתוך הבניין. אבל אחרי חיפוש קל. איתרתי אותו. בחניה. באיזור של פחי הזבל. נעמדתי על ידו בשתיקה והנחתי יד על כתפו הוא הצטמרר אבל הניח לי.
    "אל תכעס " התחננתי.
    "אני לא כועס אמא. את יודעת שאני לא. אבל גם לי זה קשה. כשכועסים. כשכועסים עלי. וכל הזמן "
    רציתי לחבק אותו. כל כך רציתי אבל רק אמרתי. משתדלת ככל האפשר לשמור על כבודו של גדליה ועדיין. חייבת לומר ולהבהיר את מה שחייב להיאמר. "אתה יודע שגם אני מסתייגת. מכל זה. גם אני לא יכולה לסבול. שהילד הטהור שלי. מריח מבושם למרחק של קילומטר. ולמרות זאת. אני מסתייגת מהמילים שנאמרו .. תמיד יש לך מקום בבית. וגם בלב. שלנו. של כולנו. "
    "לא של אבא" הוא עונה. מהר מדיי. "אתה טועה" אמרתי .. בעצמי לא בטוחה. אבל חייבת להגן. עליו וגם על גדליה. "אבא אוהב אותך מאד. הכעס הוא בטוי לאהבה לאכפתיות. קשה לו תבין קשה לכולנו "

    אני מבין אמא. את לא צריכה להוכיח לי כלום. ברור לי שאתם צודקים אבל ברור לי גם. שאני צודק. אבל בעיקר לא אכפת לי מי צודק. כמה בן אדם יכול לשרוד. כשכל מה שהוא עושה נשפט לחומרא את מבינה. ? אין לי שום מוטיבציה. לבוא לקראתכם. ..... כי מה שאני לא אעשה. תמיד אבל תמיד. לא יהיה מספיק טוב. הוא שונא אותי. אני מציין את זה כעובדה זה לא בשביל לעורר רחמים או להתמסכן....... " הוא שתק. מספר שניות. ...... תודה אמא. את יכולה לעלות. הביתה. אני ארגע עוד כמה דקות הכל בסדר.
    "אבל תבין צדיק. מה ציפית שיקרה. כששמת על עצמך את הריח המבחיל הזה. אתה יודע שאנחנו לא יכולים להכיל. דברים כאלה. "
    הוא הסתכל עליי. עיניים עייפות. עייפות ומלאות בכאב. "אני לא מצפה מכם לכלום אמא. זה אתם שמצפים ממני. "
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שמח-לעזור, אני וביתי, מוז'יניקית ועוד 25 משתמשים28 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הילדה "המאומצת"
    אני אישית אהבתי מאד מסר חשוב!!
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה