בקשת תפילה תאונה קטלנית בתחנת רב שפע, תתפללו!

[ליטאי פשוט]

ה' ירחם

 

[מחזיק מפתחות]

ממד"א:
כשיש נפגע חרדה -
הדבר הנכון ביותר זה לשאול אותה שאלות טכניות:
באיזה שעה?
איפה את עומדת כרגע?
מה את רואה?
ולא להכנס למקום רגשי
לאחמ"כ תנסי כמו שאמרו לך לשלוח אליה כוננית חוסן

 

[צריכה לחשוב...]

כן
אבל אני לא בטוחה שזה נכון
אין לי מ וושג מה לעשותתת מפחדת להזיק יותר מאשר להועיל

אם את יכולה להיות איתה וזה מתאים-כדאי. דמות שטוב לה אתה ושהיא סומכת עליה ולא מתביישת ממנה מהמשפחה או מבחוץ. להיות. להקשיב. לחבק. לנסות לשתות, לטעום משהו. להסביר שזה נורמלי. שזו חויה קשה מה שהיא עברה. לשדר אמפטיה. את לא צריכה לומר כלום מעבר לנ"ל ואין מילים בכזה מצב. תני ללב שלך לדבר, אפילו מרחוק.
יש לך תפקיד וזו מחמאה בשבילך שהיא פונה אליך, ה' יעזרך.

 

[malka yosefi]

אוטובוסים מידרדרים זו תופעה שלאחרונה מתרחשת יותר ויותר. רק בחודש האחרון 4 מקרים בי-ם. יש לזה סיבה. בד”כ ניטרול המנגנון החדש שמונע מאוטובוסים להתחיל בנסיעה כל זמן שאחת הדלתות פתוחות.

 

[חדזי]

יש גם משהי מדהימה שעושה טיפול EMDR עזרה ראשונה . רק שהיא גרה בצור הדסה . שלחתי אליה בהמלצת מנהל חוסן ,משהי שהייתה באותו מצב ופשוט תוך טיפול אחד יצאה לגמרי מהטראומה .

 

[מריומה~]

כן
אבל אני לא בטוחה שזה נכון
אין לי מ וושג מה לעשותתת מפחדת להזיק יותר מאשר להועיל

תתתקשרי למישהו נעזרה ראשונה נפשית מה שהציעו כאן שיבואו להיות איתה הם כבר יודעים איך לטפל וגם את לכי. אל תשאלי אותה אם היא רוצה או לא פשוט לכי ותהיי בקשר כל הזמן עם הצוות עד שיבואו.

 

[א.ר.ז.]

ין לי מוושג מה לעשותתת

מודל מעש"ה:
המודל מושתת על 4 עקרונות פשוטים

להתערבות מיידית במצבי חירום

וראשי התיבות שלו מעש"ה:


מ – מחויבות:

ליצור מחויבות שמעניקה תחושת ביטחון שאתם איתו והוא לא לבד.

“חיים, אני אתך ואני לא הולך לשום מקום”.

בזמן אירוע טראומטי האדם מרגיש בודד וחסר אונים.

וחשוב להחזיר לו את התחושה שהוא לא לבד.

ע – עידוד לפעילות יעילה:

הנטייה שלנו היא להרגיע את נפגע החרדה

לתת לו כוס מים ולשלוח אותו לנוח. לא כדאי!

במקום זה יש לעודד אותו לפעול כדי לסייע לעצמו ולסביבה

על ידי הוראות פשוטות

שמטרתן להפעיל אותה בהקשר של האירוע.

יש לגרום לו לפעול בעצמו,

לעזור לאחרים ולהפוך אותו מקורבן למסייע.

המטרה היא להחזיר לנפגע את תחושת השליטה.

לדוגמה: למי שהיה באסון במירון

ניתן לומר לנפגע החרדה:

“תתקשר לכל מי שהיה איתך,

ותדאג לכך שכולם יתקשרו עכשיו הביתה להודיע שהם בסדר”.

או, "תבדוק מתי תצא ההלוויה ומאיפה"

ש – שאלות מחייבות מחשבה:

ערוץ התקשורת עם נפגע החרדה בזמן האירוע

צריך להיות ערוץ שכלי ולא ערוץ רגשי

לא לעודד את הנפגע להביע את רגשותיו

במהלך האירוע ואחריו.

יש להימנע מלומר לו בעת האירוע:

“זה בסדר שאתה מפחד, נרגש ובוכה”

כן אפשר לומר:

“תספור ותאמר לי כמה אנשים נמצאים סביבך עכשיו?”

או “כמה זמן אתה מחכה לאוטובוס חזרה הביתה?”

כלומר, שאלות שמחייבות הפעלת מחשבה ולא הפעלת הרגש.

ה – הבניית האירוע:

חשוב מאד לספר לנפגע מה היה קודם ומה אח"כ

ולהדגיש שהאירוע הסתיים ונגמר.

לאחר האסון במירון,

מומלץ לומר לנפגע חרדה שהיה שם:

“אתמול היו הרבה מאד נפגעים.

פינו כבר את כולם. כוחות ההצלה הגישו עזרה.

האירוע הסתיים. עכשיו הכול כבר מאחורינו”.

לאחר מכן הכי חשוב זה לתת לאדם לספר את הסיפור שוב ושוב.

מההתחלה- לפני שהכל התחיל כשעוד היה בסדר,

ועד הסוף- אחרי שהכל נגמר והוא חזר הביתה.

יהיה קשה לו לספר את ההתחלה והסוף,

הוא יספר את הרגע הטרגי שוב ושוב ולא יצליח לספר את הרגע לפני ואחרי.

זה התפקיד שלכם לעזור לו.

לשאול אותו שאלות מכוונות כדי ליצור רצף של הסיפור.

לא לשאול שאלות על ההרגשה שלו!!

רק על מה קרה, ואיך קרה. לפי סדר ההתרחשות.

 

[מריומה~]

יש גם משהי מדהימה שעושה טיפול EMDR עזרה ראשונה . רק שהיא גרה בצור הדסה . שלחתי אליה בהמלצת מנהל חוסן ,משהי שהייתה באותו מצב ופשוט תוך טיפול אחד יצאה לגמרי מהטראומה .

זה נראה לי אחרי
עכשיו צריך עזרה ראשונה מיידית
היא משמעותית לכל ההחלמה

 

[אימון- והנחייה בNLP]

עכשיו רואים ממצלמות האבטחה איך שהאוטובוס מידרדר רואים שם עשרות רבות של אנשים רצים לכל הכיוונים ממש כמו בפיגוע אז אולי אפשר קצתץ לדון לכף זכות את אלו שחשדו בהתחלה

 

[מריומה~]

מודל מעש"ה:
המודל מושתת על 4 עקרונות פשוטים

להתערבות מיידית במצבי חירום

וראשי התיבות שלו מעש"ה:


מ – מחויבות:

ליצור מחויבות שמעניקה תחושת ביטחון שאתם איתו והוא לא לבד.

“חיים, אני אתך ואני לא הולך לשום מקום”.

בזמן אירוע טראומטי האדם מרגיש בודד וחסר אונים.

וחשוב להחזיר לו את התחושה שהוא לא לבד.

ע – עידוד לפעילות יעילה:

הנטייה שלנו היא להרגיע את נפגע החרדה

לתת לו כוס מים ולשלוח אותו לנוח. לא כדאי!

במקום זה יש לעודד אותו לפעול כדי לסייע לעצמו ולסביבה

על ידי הוראות פשוטות

שמטרתן להפעיל אותה בהקשר של האירוע.

יש לגרום לו לפעול בעצמו,

לעזור לאחרים ולהפוך אותו מקורבן למסייע.

המטרה היא להחזיר לנפגע את תחושת השליטה.

לדוגמה: למי שהיה באסון במירון

ניתן לומר לנפגע החרדה:

“תתקשר לכל מי שהיה איתך,

ותדאג לכך שכולם יתקשרו עכשיו הביתה להודיע שהם בסדר”.

או, "תבדוק מתי תצא ההלוויה ומאיפה"

ש – שאלות מחייבות מחשבה:

ערוץ התקשורת עם נפגע החרדה בזמן האירוע

צריך להיות ערוץ שכלי ולא ערוץ רגשי

לא לעודד את הנפגע להביע את רגשותיו

במהלך האירוע ואחריו.

יש להימנע מלומר לו בעת האירוע:

“זה בסדר שאתה מפחד, נרגש ובוכה”

כן אפשר לומר:

“תספור ותאמר לי כמה אנשים נמצאים סביבך עכשיו?”

או “כמה זמן אתה מחכה לאוטובוס חזרה הביתה?”

כלומר, שאלות שמחייבות הפעלת מחשבה ולא הפעלת הרגש.

ה – הבניית האירוע:

חשוב מאד לספר לנפגע מה היה קודם ומה אח"כ

ולהדגיש שהאירוע הסתיים ונגמר.

לאחר האסון במירון,

מומלץ לומר לנפגע חרדה שהיה שם:

“אתמול היו הרבה מאד נפגעים.

פינו כבר את כולם. כוחות ההצלה הגישו עזרה.

האירוע הסתיים. עכשיו הכול כבר מאחורינו”.

לאחר מכן הכי חשוב זה לתת לאדם לספר את הסיפור שוב ושוב.

מההתחלה- לפני שהכל התחיל כשעוד היה בסדר,

ועד הסוף- אחרי שהכל נגמר והוא חזר הביתה.

יהיה קשה לו לספר את ההתחלה והסוף,

הוא יספר את הרגע הטרגי שוב ושוב ולא יצליח לספר את הרגע לפני ואחרי.

זה התפקיד שלכם לעזור לו.

לשאול אותו שאלות מכוונות כדי ליצור רצף של הסיפור.

לא לשאול שאלות על ההרגשה שלו!!

רק על מה קרה, ואיך קרה. לפי סדר ההתרחשות.

אולי תתמצתי את זה לכמה מילים מעשיות ?
נראה לי קצת קשה ללמוד עכשיו מה לעשות ולדעת מה לעשות

 

[אוקינוס]

מצב הפצועים - אהרן רבינוביץ: לבי"ח שערי צדק והדסה עין כרם פונו 6 פצועים. 1 במצב קשה, (צעירה כבת 21), 2 בינוני, בהם ילד כבן 6, ושלושה קל, בהם ילד כבן 4 ותינוקת.

אריה ארליך: ‏רחוב שמגר בירושלים הוא אחד הצירים המפחידים ביותר בעיר. מורד תלול, עמוס במאות הולכי רגל בכל רגע נתון, קניון וחנויות שוקיי חיים משני הצדדים - ומאות אוטובוסים שנוסעים במורד הציר התלול והסואן בין הולכי הרגל. כל יום קורה שם נס - הלילה לא.

גם הלילה היה שם נס!!!! עצום!!!!
יש הסרטה ממצלמות האבטחה שרואים את תחילת ההתדרדרות, היו שם ניסים מטורפים!!!!!!!

 

[אימון- והנחייה בNLP]

זה בסדר מי שמוצה סיבה ליתלונן הוא תמיד את סיבה למה זה לנכון תנסה לדבר על קיר זה כמו כול זירה שאף אחד לא יודע בטוח מה קרה

נכון מאוד רק יש כאלה שמתעצבנים כנראה בגלל שהם רוצים לברוח ממצב של פיגוע ששם יש מישהו שאשם מה שאין כן בתאונה שכפי הנראה לפחות באירוע הזה שהנהג לא אשם אז אולי הם יוכלו לישון יותר רגוע שלא מישהו עשה את זה בדווקא

 

[מתעניינת:)]

שלושת ההרוגות הינם בנות משפחה אחת

 

[בוקר מואר]

גם הלילה היה שם נס!!!! עצום!!!!

אסור לקרוא לאסון- נס.
יש גבול.

בכל פיגוע אפשר להגיד נס שלא מתו כפול אנשים..

 

[בנימיני]

אחרי צפייה בתיעוד של מצלמת אבטחה שתיעדה את התאונה אני לא מבין איך זה הסתיים ב13 נפגעים
היו אמורים להיות עשרות נפגעים!
האוטובוס עלה על המדרכה בכניסה לבניין שמעל רב שפע (ליד השביל) ונעצר בתחנה
מדובר בעשרות מטרים של התדרדרות!

גם ברגעים קשים כאלה
התבוננו חסדי השם!

 

[אנוכי]

אסור לקרוא לאסון-נס.
יש גבול.

בכל פיגוע אפשר להגיד נס שלא מתוכו כפול אנשים..

ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, בודאי גם שם נמצא השי"ת

 

[לורנס]

אסור לקרוא לאסון- נס.

כתבו שהיה שם נס, לא שזה היה נס.
בכל אסון יש ניסים ב"ה.
כל אלו שעברו את השואה בצורה הכי מפחידה - עברו ניסים גדולים

 

[~מיכלי~]

מודל מעש"ה:
המודל מושתת על 4 עקרונות פשוטים

להתערבות מיידית במצבי חירום

וראשי התיבות שלו מעש"ה:


מ – מחויבות:

ליצור מחויבות שמעניקה תחושת ביטחון שאתם איתו והוא לא לבד.

“חיים, אני אתך ואני לא הולך לשום מקום”.

בזמן אירוע טראומטי האדם מרגיש בודד וחסר אונים.

וחשוב להחזיר לו את התחושה שהוא לא לבד.

ע – עידוד לפעילות יעילה:

הנטייה שלנו היא להרגיע את נפגע החרדה

לתת לו כוס מים ולשלוח אותו לנוח. לא כדאי!

במקום זה יש לעודד אותו לפעול כדי לסייע לעצמו ולסביבה

על ידי הוראות פשוטות

שמטרתן להפעיל אותה בהקשר של האירוע.

יש לגרום לו לפעול בעצמו,

לעזור לאחרים ולהפוך אותו מקורבן למסייע.

המטרה היא להחזיר לנפגע את תחושת השליטה.

לדוגמה: למי שהיה באסון במירון

ניתן לומר לנפגע החרדה:

“תתקשר לכל מי שהיה איתך,

ותדאג לכך שכולם יתקשרו עכשיו הביתה להודיע שהם בסדר”.

או, "תבדוק מתי תצא ההלוויה ומאיפה"

ש – שאלות מחייבות מחשבה:

ערוץ התקשורת עם נפגע החרדה בזמן האירוע

צריך להיות ערוץ שכלי ולא ערוץ רגשי

לא לעודד את הנפגע להביע את רגשותיו

במהלך האירוע ואחריו.

יש להימנע מלומר לו בעת האירוע:

“זה בסדר שאתה מפחד, נרגש ובוכה”

כן אפשר לומר:

“תספור ותאמר לי כמה אנשים נמצאים סביבך עכשיו?”

או “כמה זמן אתה מחכה לאוטובוס חזרה הביתה?”

כלומר, שאלות שמחייבות הפעלת מחשבה ולא הפעלת הרגש.

ה – הבניית האירוע:

חשוב מאד לספר לנפגע מה היה קודם ומה אח"כ

ולהדגיש שהאירוע הסתיים ונגמר.

לאחר האסון במירון,

מומלץ לומר לנפגע חרדה שהיה שם:

“אתמול היו הרבה מאד נפגעים.

פינו כבר את כולם. כוחות ההצלה הגישו עזרה.

האירוע הסתיים. עכשיו הכול כבר מאחורינו”.

לאחר מכן הכי חשוב זה לתת לאדם לספר את הסיפור שוב ושוב.

מההתחלה- לפני שהכל התחיל כשעוד היה בסדר,

ועד הסוף- אחרי שהכל נגמר והוא חזר הביתה.

יהיה קשה לו לספר את ההתחלה והסוף,

הוא יספר את הרגע הטרגי שוב ושוב ולא יצליח לספר את הרגע לפני ואחרי.

זה התפקיד שלכם לעזור לו.

לשאול אותו שאלות מכוונות כדי ליצור רצף של הסיפור.

לא לשאול שאלות על ההרגשה שלו!!

רק על מה קרה, ואיך קרה. לפי סדר ההתרחשות.

תודה רבה!!
אני נוסעת אליה עכשיו(ב"ה ש"במקרה" אני במרחק נסיעה קצר יחסית בגלל שהייתי באיזור)
שכחתי לציין בעלה לא בעיר (נמצא במרחק של שעה נסיעה..........) והיא בהריוןןן
אני מתה מפחחדדד
ה' יעזוור
תודה לכולם על העצות שיהיו רק בשורות טובות

 

[ציפור כחולה]

תיעוד מצמרר: מצלמת אבטחה תיעדה את רגע התאונה הקטלנית - JDN

תיעוד חדש שמתפרסם הערב ממצלמות אבטחה על רגעי התאונה הקטלנית ברחוב שמגר בירושלים בו נהרגו אישה כבת 30, ילדה כבת 7 ופעוטה כבת 3 • על פי חקירה ראשונית עולה כי האוטובוס איבד את הבלמים ונכנס בתחנת האוטובוס

www.jdn.co.il

אמאלה הוא עלה על המדרכה הרבה לפני היו גם ניסים מזעזע.

 

[ציפי-ה]

אסור לקרוא לאסון- נס.

מה המקור?