תביאי פתק מאמא!:(

  • הוסף לסימניות
  • #1
איך אתן מגיבות אם הבת שלכן מבקשת פתק על התנהגות לא נאותה?
המורה הענישה אותה שאמא תכתוב לה פתק.

הבת שלי ילדה נחמדת, אבל לא חלקה.
הא לא כמו הילדות המשעממות שיושבות יפה בשיעור וכל הזמן מקשיבות.
יש מורה שדואגת לשלוח לי פתקים במעטפות רשמיות של בית הספר אם הבת שלי שכחה ספר זה או אחר.

הילדה לא חוצפנית אלא לא חלקה. בדיוק כמו שאמא שלה היתה.
ואני יודעת ממה זה נובע.
לא מרצון לעשות רע או לא להקשיב, אלא זה טבעי.
לפעמים המורה משעממת ויש משהו חשוב להגיד לחברה,
לפעמים בא קצת להשתולל בהפסקה מעבר למה שמותר בבית הספר.
לא מכוונה רעה, אבל גם לא מכוונה טובה.

אמא שלי עשתה לי בעיות כל פעם שביקשתי פתקים כאלו, ואני זוכרת שכשהייתי קטנה החלטתי שלא אעשה את זה לילדים שלי.
ועכשיו אני נוהגת אותו דבר.
מסתכלת על הבת שלי בחומרה, וכועסת עליה.
כותבת לה פתק בפנים זועמות, עם הבטחה שיותר לא תחזור על המשובה הזו.

אבל לא טוב לי עם התגובה שלי.
מה אתן עושות?

או שהילדות שלכן כן חלקות?
אני לא נגד הבת שלי ומאד מבינה שאלו עשים שיכולים להתרחש.
אבל לא רוצה להגיב בשופי.
חשבתי הבוקר לכתוב פתק בחרוזים , אבל בסוף החלטתי שלא וכתבתי רגיל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
נכתב ע"י מוטיבציה;2470732:
איך אתן מגיבות אם הבת שלכן מבקשת פתק על התנהגות לא נאותה?
המורה הענישה אותה שאמא תכתוב לה פתק.

הבת שלי ילדה נחמדת, אבל לא חלקה.
הא לא כמו הילדות המשעממות שיושבות יפה בשיעור וכל הזמן מקשיבות.
יש מורה שדואגת לשלוח לי פתקים במעטפות רשמיות של בית הספר אם הבת שלי שכחה ספר זה או אחר.

הילדה לא חוצפנית אלא לא חלקה. בדיוק כמו שאמא שלה היתה.
ואני יודעת ממה זה נובע.
לא מרצון לעשות רע או לא להקשיב, אלא זה טבעי.
לפעמים המורה משעממת ויש משהו חשוב להגיד לחברה,
לפעמים בא קצת להשתולל בהפסקה מעבר למה שמותר בבית הספר.
לא מכוונה רעה, אבל גם לא מכוונה טובה.

אמא שלי עשתה לי בעיות כל פעם שביקשתי פתקים כאלו, ואני זוכרת שכשהייתי קטנה החלטתי שלא אעשה את זה לילדים שלי.
ועכשיו אני נוהגת אותו דבר.
מסתכלת על הבת שלי בחומרה, וכועסת עליה.
כותבת לה פתק בפנים זועמות, עם הבטחה שיותר לא תחזור על המשובה הזו.

אבל לא טוב לי עם התגובה שלי.
מה אתן עושות?

או שהילדות שלכן כן חלקות?
אני לא נגד הבת שלי ומאד מבינה שאלו עשים שיכולים להתרחש.
אבל לא רוצה להגיב בשופי.
חשבתי הבוקר לכתוב פתק בחרוזים , אבל בסוף החלטתי שלא וכתבתי רגיל.

כלום,
כותבת חותמת ועוברת הלאה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נכתב ע"י y&m;2470746:
כלום,
כותבת חותמת ועוברת הלאה.

כנ"ל, חותמת בלי לעשות עסק.
ומוסיפה הסבר הכי מתאים לגיל הילדה למה לטובתה כדאי לה לנסות ליסוע ב"מסלול עוקף מכשולים" ולא להתעמת חזיתית עם המורה, לטובתה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י מוטיבציה;2470732:
איך אתן מגיבות אם הבת שלכן מבקשת פתק על התנהגות לא נאותה?
המורה הענישה אותה שאמא תכתוב לה פתק.

הבת שלי ילדה נחמדת, אבל לא חלקה.
הא לא כמו הילדות המשעממות שיושבות יפה בשיעור וכל הזמן מקשיבות.
יש מורה שדואגת לשלוח לי פתקים במעטפות רשמיות של בית הספר אם הבת שלי שכחה ספר זה או אחר.

הילדה לא חוצפנית אלא לא חלקה. בדיוק כמו שאמא שלה היתה.
ואני יודעת ממה זה נובע.
לא מרצון לעשות רע או לא להקשיב, אלא זה טבעי.
לפעמים המורה משעממת ויש משהו חשוב להגיד לחברה,
לפעמים בא קצת להשתולל בהפסקה מעבר למה שמותר בבית הספר.
לא מכוונה רעה, אבל גם לא מכוונה טובה.

אמא שלי עשתה לי בעיות כל פעם שביקשתי פתקים כאלו, ואני זוכרת שכשהייתי קטנה החלטתי שלא אעשה את זה לילדים שלי.
ועכשיו אני נוהגת אותו דבר.
מסתכלת על הבת שלי בחומרה, וכועסת עליה.
כותבת לה פתק בפנים זועמות, עם הבטחה שיותר לא תחזור על המשובה הזו.

אבל לא טוב לי עם התגובה שלי.
מה אתן עושות?

או שהילדות שלכן כן חלקות?
אני לא נגד הבת שלי ומאד מבינה שאלו עשים שיכולים להתרחש.
אבל לא רוצה להגיב בשופי.
חשבתי הבוקר לכתוב פתק בחרוזים , אבל בסוף החלטתי שלא וכתבתי רגיל.

את ממש מזכירה לי אותי ואת הבן שלי.
גם אמא שלי כעסה מאד. מאד. ועשתה לי בעיות. ומבחינתי העונש הכי נורא היה להביא מאמא שלי פתק.
וגם אני כילדה חשבתי שאהיה יותר קלה עם הילדים שלי.

אבל תכלס אמא שלי הצליחה בחינוך שלי בסופו של דבר, אז אני לא רואה סיבה שלא לחקות את ההצלחה :)
והיום אני מגיבה בחומרה על כל תקלה בחיידר. שקורות לעתים. זה חמור מאד להפריע בשיעור בעיני, חמור להגיד משהו שנשמע כמחוצף גם אם לא היתה כונה ברורה (איך אמא שלי היתה אומרת "עוד בכונה זה היה צריך להיות, לא מספיק חמור ככה?").
מצד שני יש את כל התקופות בין לבין כדי להעריך את הילד על הישגיו, התנהגותו הטובה בד"כ, והנחת שהוא עושה לנו. כלומר במקרה שלנו התקשורת חיובית ובין תקרית לתקרית הכל ממש טוב.
זה לא סותר שכשהוא לא בסדר הוא לא בסדר ואני בהחלט מעבירה לו את המסר.. כמובן שהתגובה תלויה גם בחומרת המעשה. אבל כל תלונה טלפונית או בכתב מהרבה חמורה במידה מסוימת בעינינו. אין עיגולי פינות ובטח לא התעלמות. אולי אם הייתי השכנה הייתי יכולה לחתום על הפתק ולעבור הלאה. אבל הוא הבן שלי!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אוח
אני מזדהה עד אימה אם זה יעזור לך, אז לעודד אותך
אני הייתי בדיוק כזו. :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
לדעתי זו שאלה מאד כוללנית. זה מאד תלוי ברב'ה או במורה, ומאד קשור בילד/ה.
יש ילדים שעצם העונש להביא פתק מאמא מספיק חמור בשביל שאמא תוסיף על זה.
ויש ילדים שזה לא מזיז להם אז אמא צריכה להראות שהיא לא מרוצה מזה.

יש מורים שאם הם מבקשים פתק מההורים הילד כנראה עשה מעשה מאד חמור.
ויש מורים שמבקשים פתק מאמא על כל שטות, אז לא תמיד צריך לקחת את זה כזה בחומרה.

לפעמים כשאמא לא מגיבה בחומרה, ונותנת את הפתק בקלות. זה נותן לילד גב, לא כל העולם נגדי.

מאד צריך להכיר את הילד ואת המורה, ואת האינטרקציה ביניהם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
יש מורות שרוצות לידע את ההורים,
והפעם היה זה פתק מהמנהלת כי היא התוודעה למקרה והיתה חייבת להתייחס.
מה היא תגיד?
להביא פתק מהמנהלת?
נס שיש אמא.

אם אתן חותמות בלי לעשות עסק, גם אני אעשה את זה.
רציתי לדעת מה אמהות רגילות שאין להן משקעים, עושות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
לא טוב לך עם זה, אז אני רק מחזקת:
כעס מעולם לא שינה בנ"א.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נכתב ע"י nori;2470780:
את ממש מזכירה לי אותי ואת הבן שלי.
גם אמא שלי כעסה מאד. מאד. ועשתה לי בעיות. ומבחינתי העונש הכי נורא היה להביא מאמא שלי פתק.
וגם אני כילדה חשבתי שאהיה יותר קלה עם הילדים שלי.

אבל תכלס אמא שלי הצליחה בחינוך שלי בסופו של דבר, אז אני לא רואה סיבה שלא לחקות את ההצלחה :)
והיום אני מגיבה בחומרה על כל תקלה בחיידר. שקורות לעתים. זה חמור מאד להפריע בשיעור בעיני, חמור להגיד משהו שנשמע כמחוצף גם אם לא היתה כונה ברורה (איך אמא שלי היתה אומרת "עוד בכונה זה היה צריך להיות, לא מספיק חמור ככה?").
מצד שני יש את כל התקופות בין לבין כדי להעריך את הילד על הישגיו, התנהגותו הטובה בד"כ, והנחת שהוא עושה לנו. כלומר במקרה שלנו התקשורת חיובית ובין תקרית לתקרית הכל ממש טוב.
זה לא סותר שכשהוא לא בסדר הוא לא בסדר ואני בהחלט מעבירה לו את המסר.. כמובן שהתגובה תלויה גם בחומרת המעשה. אבל כל תלונה טלפונית או בכתב מהרבה חמורה במידה מסוימת בעינינו. אין עיגולי פינות ובטח לא התעלמות. אולי אם הייתי השכנה הייתי יכולה לחתום על הפתק ולעבור הלאה. אבל הוא הבן שלי!

התגובה שלך מקוממת אותי. מאוד!
אבל אני כנראה ממילא לא יצליח לשנות... :(

רק אנא תזהרי לא להרוס את הילד! ב"ה שאמא שלך לא הצליחה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
להביא פתק מאמא זה בעצמו העונש, לא?

יש שתי מטרות בפתק מאמא - משמעת, כלומר - עונש שהמורה תרויח
ולעדכן את האמא שהיא תדע מה קורה עם הבת שלה, שזה חשוב מאד.


עכשיו שאת יודעת שהיא הייתה צריכה להביא פתק, ושהיא עשתה ככה וככה, זה בידיים שלך איך ומתי להגיב, את לא צריכה ללכת לפי התכתיבים של המורה!

זה יכול להיות בנינוחות אחרי יומיים בארוחת ערב, זה יכול להיות מיד אחרי החתימה, משהו בסגנון״
1. לחתום - כדי לשמר את האמון של הבת שלך בך!
2. תספרי לי מה קרה? למה הרגשת צורך לעשות את זה? זה השפיע על עוד בנות לא להיתנהג?

שיחה פתוחה, שבה אתן יכולות לדון במה שקרה, בתוצאות של המעשה, וכו׳ בנינוחות.

עם השיחה תהיה לפני החתימה היא לא תהייה בנינוחות, ולא תשיג את אותו שיתוף פעולה! כמה מהחברות שלך פחדו לבקש חתימה מאמא שלהן וחתמו בעצמן?

עם זה חוזר על עצמו, ואין שינוי, את כן יכולה להבהיר לה (שוב, אחרי שחתמת!) שפעם הבאה את לא תחתמי בלי לדבר עם המורה קודם או שפעם הבאה היא תצטרך לשבת איתך ועם אבא ולדון בנושא קודם ומה אפשר לעשות בשביל שזה לא יחזור על עצמו בכזו תדירות וכו׳

חשוב להתריע על כך מראש.

במיוחד עם היא בעלת יותר אופי או מה שזה לא יהיה חשוב שיהיה צינור תקשורת פתוח ויכולת לדון בכאלה מקרים בנינוחות בשביל העתיד.

בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אני זוכרת את אמא שלי חותמת על הפתקים ואומרת לעצמה.. "אני הייתי יותר גרועה..."
לא גדלנו חצופים בגלל זה, אבל בהחלט זה לא היה ממש עונש להביא פתק מאמא, אולי לא תמיד הכי נעים..
אצלי בבית זה תלוי איזה ילד, יש כאלו שצריכים פרצוף כועס ומתבקשים להתנצל אחרת כל שני וחמישי יצטרכו חתימה ויש כאלו שעצם העונש מהמורה מרעיד את נשמתם ומספיק רק לחתום להם ולא לייסר אותם במילים נוספות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
כמה נקודות הנחה לגבי המקרה:
- כל ילדה רוצה להיות הכי טובה, ממושמעת, ציתנית וקשובה.
- כל ילדה מחכה לעזרה מ"הגדולים" איך להגיע להתנהגות ראויה.
- תפקידה של האמא לתת אמון (אמא=אמון) ביכולת של הילדה לרכוש התנהגות הולמת.
- אי אפשר/אסור לגבות התנהגות לא הולמת בבית הספר.
- גערות וענישה נוספת הם בבחינת זורק אבן אחר הנופל.
- מסר כפול של "תתנהגי טוב" / "תעשי מה שאת מרגישה ואני אבין אותך בכל מצב". רק יחמיר ויבלבל את הילדה.
בגיל הצעיר אין כמו מבצעים ופרסים, עד גיל עשר בערך זה הולך יופי.
להתסכל לילדה בעיניים עם כל ההבנה שלך (גם את היית שם...) ולשאול אותה אם היא רוצה עזרה איך לצמצם כמה שאפשר את ה"ארועים המרגיזים" והכאילו "בלתי נשלטים"?
- להציע מבצע התגברות, בו היא תשתף במעשי משובה שרצתה לעשות ולא הוציאה אל הפועל "התגברה".
- מה התמורה, החלטה שלך.
בדרך זו הילדה תבין שאת איתה ולא עם ההתנהגות. תבין שהמצב לא יכול להמשיך באותה צורה. תחווה הצלחות ותחוש את היכולת שליטה שלה במצב.
הרבה נחת!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אין סיבה להעניש ילד על דבר שקרה בכיתה, בדיוק כמו שלא יענישו אותו בכיתה על דבר שקרה בבית.
המטרה היא שהאמא תדע, וזה מספיק עצוב לילד להביא פתק שכזה.
מה שכן, כשזה קורה פעם ב..., אני מגיבה בהבנה וסלחנות, מביעה הבנה לכך שזה לא היה מרוע, חלילה, אלא מטעות, ומקווה שמקרה כזה לא ישנה.
כשהיה פעם מלמד, ששלח עם הבן שלי פתק כל שני וחמישי,על בעיות משמעת מגוחכות, (והבנתי שגם לילדים נוספים) הרמתי אליו טלפון, והסברתי לו, שאני לא אמורה להתמודד עם בעיות המשמעת שלו, ושיסתדר בבקשה, עם כל הבעיות במסגרת החיידר. (כמובן בכבוד, ולא במילים כאלה בוטות).
לדעתי זה ממש לא פייר לתת פתק על דברים של מה בכך. הילד צריך לסחוב איתו משא כבד יום שלום, ולפעמים כמה ימים, עד שמעז לשתף, ולהסביר את עצמו.
זה צריך להיות רק על בעיה רצינית ביותר, שאכן חשוב שההורים ידעו על כך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
לדעתי, כשזה פעם בכמה זמן לא צריך לעשות מזה עסק
רק להגיד לילד יפה שישתדל להתנהג יותר טוב ושלא יקרה שוב,
רק אם זה הופך למשהו קבוע מדי, שזה כבר מוגזם - דרוש טיפול יסודי יותר וההורים צריכים להיכנס לעניינים יותר ברצינות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
כמו שכבר כתבו כאן, רק ביתר הדגשה.
חינוך הוא אף פעם לא על "חם": לא בזמן שהילד נתפס במגרעת שלו, ולא בזמן ההתמודדות עם עונש כמו פתק.
אז זה הזמן להחליק ולהוכיח לילד, שמה שלא יהיה, ההורים כאן בשבילו.
את שיחות החינוך, הדיונים והמסקנות הנכונות, לשמור לעת רצון רגועה, באווירה מתאימה וברוח של פיוס וקבלה.

זה הרצוי. המצוי...:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
לא עברתי על כל התגובות
אבל הסיפור קרה עם אחד הבנים שלי, שחזר על עצמו שוב ושוב לבקש פתק מההורים
ואחרי כמה פעמים בעלי דיבר עם הרבי וב"ה הענין הסתדר

לא הרגשתי עדיין על בשרי עם הבנות לדבר עם המורה:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
נכתב ע"י bracha;2470795:
לדעתי זו שאלה מאד כוללנית. זה מאד תלוי ברב'ה או במורה, ומאד קשור בילד/ה.
יש ילדים שעצם העונש להביא פתק מאמא מספיק חמור בשביל שאמא תוסיף על זה.
ויש ילדים שזה לא מזיז להם אז אמא צריכה להראות שהיא לא מרוצה מזה.
ויש ילדים שהסיבה שהם מפריעים בכיתה זה בדיוק כדי שהמורה תכעס ותכתוב פתק ותיידע את אמא, ו.. יאלה בלאגן!.. (כמובן זה בתת הכרה, לא בבחירה מודעת)
המקום של אמא בכאלו מצבים הוא מאד עדין ורגיש. מצד אחד לא לזלזל ולהתייחס כראוי לכללי ולדרישות המוסד החינוכי, מצד שני לא להבהל ולעשות מזה עסק גדול, כי לזה בדיוק הילד חתר, לקבל את תשומת הלב בדרך השלילית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
נכתב ע"י spich;2471148:
כמו שכבר כתבו כאן, רק ביתר הדגשה.
חינוך הוא אף פעם לא על "חם": לא בזמן שהילד נתפס במגרעת שלו, ולא בזמן ההתמודדות עם עונש כמו פתק.
אז זה הזמן להחליק ולהוכיח לילד, שמה שלא יהיה, ההורים כאן בשבילו.
את שיחות החינוך, הדיונים והמסקנות הנכונות, לשמור לעת רצון רגועה, באווירה מתאימה וברוח של פיוס וקבלה.

זה הרצוי. המצוי...:)

את לא הראשונה שרושמת לדחות את שיחת החינוך לזמן אחר
אני דווקא אוהבת לעשות זאת, בשיחה נינוחה ומסבירה דווקא כשהברזל עדיין חם
הילד מתחרט על המעשה... מבין ששגה... מצטער על כך... אז אני אוהבת להסביר ביחד למה זה קרה? למה המורה כעסה? איך נימנע מכך פעם הבאה...
לפתוח את הנושא הרגיש שוב, בעוד יומיים... לדעתי חסר טעם לפעמים... כבר עברו מים רבים בנחל,
הילד כבר רוצה לשכוח מהטעות ומהעונש.
ואת מפסידה בינתים יומיים (או יותר) שבהם הילד יכל להתנהג בצורה אחרת ולהבין את טעותו.

כמובן שיש להבדיל בין התנהגות רעה (חוצפה/אלימות/התפרעות) לבין התנהגות רשלנית (שכחה מחברת/ספר/שיעורי בית)
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
נכתב ע"י מוטיבציה;2470732:
חשבתי הבוקר לכתוב פתק בחרוזים , אבל בסוף החלטתי שלא וכתבתי רגיל.

החלטתי להתייחס דווקא לשורה הזאת:
אם הדבר חוזר כל פעם ע"י אותה מורה, ונראה לך שהיא תזרום זה יהיה נחמד אם תכתבי בחרוזים, משהו שהילדה מתנצלת ותשדל וכו' וכו'. זה יכול להיות נחמד!
מנסיון עם תלמיד מסוים שהמורה כתבה לו מכתב לאמא (לא אני ולא לבני משפחתי!) ויצא לה חלק ממנו בחרוזים. האם שיתפה פעולה. זה היה נחמד ומשעשע, והוציא קצת את העוקץ מהכעס, למרות שהיו כמה וכמה הערות לתלמיד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אני נותנת פתקים בקלות רבה יותר מאשר אני קיבלתי, אך לא בקלות רבה מידי.
פתק מאמא זה עונש, ומוכיח על התנהגות לא נאותה.
אלא אם כן לפי סיפורי הילד - המורה הגזים או ניפח או לא התנהג נכון, הילד יקבל פתק שכתוב בו בצורה מכובדת את דעתי על העונש.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה