תביאי פתק מאמא!:(

  • הוסף לסימניות
  • #21
נכתב ע"י מה הענינים;2471501:
אני נותנת פתקים בקלות רבה יותר מאשר אני קיבלתי, אך לא בקלות רבה מידי.
פתק מאמא זה עונש, ומוכיח על התנהגות לא נאותה.
אלא אם כן לפי סיפורי הילד - המורה הגזים או ניפח או לא התנהג נכון, הילד יקבל פתק שכתוב בו בצורה מכובדת את דעתי על העונש.

הילד לא אמור לדעת אבל מה שכתבת. ניתן בצורה מכובדת לכתוב במכתב סגור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
נכתב ע"י OR_Design;2471482:
תגובה מקוממת?
מענין אותי למה.
בעיני זה חמור מאד שילד מזמזם באמצע השיעור ולא הפסיק גם אחרי כמה הערות של המורה.
ובעיני חמור גם לקבל פתק שהיום הבן שלי הציק ודיבר מאד לא יפה לחבר.
לא אמרתי לצעוק ולהעניש , אני לא מענישה.
אבל לקבל מכתב כזה , לחתום ולהעביר הלאה ?? זה סוג של לתת לגיטימציה לדבר.
הילדים שלי יודעים שכמו שאני מחנכת לכיבוד הורים - כך בדיוק מכבדים מורים.
כשאני מקבלת פתק על התנהגות לא נאותה , גם אם לא תמיד אני מסכימה ב 100 אחוז , אני מראה לילד שאני בצד של המורה , וחייב להקשיב ולכבד.
קרה גם שהבן שלי הסביר את הצד שלו ואמרתי לו שאם כך הוא באמת צודק וכדאי שיסביר זאת למורה , ואם קשה לו אני אסביר , אבל באופן כללי - הוא יודע שמבחינתי חובה עליו לכבד בת"ת בדיוק כמו בבית.

מצד שני - טוב שעלה כאן הנושא הזה , אכן חשוב לשים לב להבין תמיד גם את הצד שלו , ושירגיש שאפשר לשתף את ההורים.

התאור שלך והתגובה שקוממה אותי שונים לגמרי.
היא כתבה שהיא מקפידה בחומרה על תקלות בכיתה.
חמור בעיניה שאמרו משפט שמובן כחוצפה גם אם לא התכוונו...
וש... ב"ה בין תקרית לתקרית יש גם תקופות נעימות שבהן היא מעריכה את הילד..

אז אני מקווה מאוד שהובן נכון, אבל אותי זה מזעזע מכמה סיבות:

א. ב"ה! ב"ה שהילד נורמלי ולא מצליח לשבת 3/4 שעה בלי להוציא הגה מפיו (אני רואה נשים שבאות להרצאות, משלמות בכסף ובזמן, ומפטפטות מידי פעם. אז ילד? שמכריחים אותו לשבת עם 30 חברים, באמת, כ"כ ורא שהוא מתפתה פה ושם ומפטפט?)

ב. הרבה שולח גם פתקים על התנהגות טובה? ואם כן, את מקפידה להחמיר על עצמך ולהראות לילד שאת מאושרת באותה מידה שאת כועסת??? או שאת הצד החיובי שלו את רואה רק בבית?

ג. אני רוצה שהילדים שלי ישתפו אותי במה שקורה איתם גם בלימודים, בין החברים ועם המלמדים. גם במקרים לא נעימים. תגובות קפדניות על כל "תקלה בחיידר" או מילה שנשמעת כחוצפה, יגרמו לילד שלא לספר ולשתף (ע"ע "תוהה לעצמי" ו"בעקבות" לגרום לילד לשתף גם במקרים לא נעימים, אז זו הדרך לכיוון ההפוך בדיוק)

המשפט הזה- "בין תקרית לתקרית" מזעזע בכלל, אבל לא בטוחה שאצליח להסביר נכון למה. אז מוטב שאשתוק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
האמת היא שצריך לטפל בבעיה מהשורש
אם הילדה מביאה מידי הרבה פתקים, תבדקי מה קורה שם! תהיי עירנית
ילדה שמביאה פתק פעם ב זה נורמלי. על בסיס יומיומי זה לא אמור להיות.
וכשיש פתק פעם ב בוודאי שצריך להגיב, אחרת את מאבדת את הסמכות שלך. אבל סמכות וגבולות זה לא כעס ולא חפירות. מספיק משפט קצר בטון רציני, משהו כמו: את יודעת שזה מאד לא מקובל עלי שאת מפריעה למורה, אני מבקשת שזה לא יקרה שוב.
ואז את פשוט חותמת ומייד מעבירה נושא, כמו : אז מה להכין לך לארוחת ערב?
ויותר לא לחפור, לא להזכיר ולא לנופף בזה.
מקווה שעזרתי לך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
נכתב ע"י מקופלת;2471565:
התאור שלך והתגובה שקוממה אותי שונים לגמרי.
היא כתבה שהיא מקפידה בחומרה על תקלות בכיתה.
חמור בעיניה שאמרו משפט שמובן כחוצפה גם אם לא התכוונו...
וש... ב"ה בין תקרית לתקרית יש גם תקופות נעימות שבהן היא מעריכה את הילד..

אז אני מקווה מאוד שהובן נכון, אבל אותי זה מזעזע מכמה סיבות:

א. ב"ה! ב"ה שהילד נורמלי ולא מצליח לשבת 3/4 שעה בלי להוציא הגה מפיו (אני רואה נשים שבאות להרצאות, משלמות בכסף ובזמן, ומפטפטות מידי פעם. אז ילד? שמכריחים אותו לשבת עם 30 חברים, באמת, כ"כ ורא שהוא מתפתה פה ושם ומפטפט?)

ב. הרבה שולח גם פתקים על התנהגות טובה? ואם כן, את מקפידה להחמיר על עצמך ולהראות לילד שאת מאושרת באותה מידה שאת כועסת??? או שאת הצד החיובי שלו את רואה רק בבית?

ג. אני רוצה שהילדים שלי ישתפו אותי במה שקורה איתם גם בלימודים, בין החברים ועם המלמדים. גם במקרים לא נעימים. תגובות קפדניות על כל "תקלה בחיידר" או מילה שנשמעת כחוצפה, יגרמו לילד שלא לספר ולשתף (ע"ע "תוהה לעצמי" ו"בעקבות" לגרום לילד לשתף גם במקרים לא נעימים, אז זו הדרך לכיוון ההפוך בדיוק)

המשפט הזה- "בין תקרית לתקרית" מזעזע בכלל, אבל לא בטוחה שאצליח להסביר נכון למה. אז מוטב שאשתוק.

התגובה שלך מזעזעת אותי באותה מידה.
כמה מסקנות את מוציאה מתגובה ואיך שאת מוציאה דברים מהקשרם. באמת מזעזע.

אז קדם כל להגיב בחומרה זה לא אומר לצעוק, להרביץ או אפילו לכעוס.
זה פשוט לא להעלים עין, להתעלם ולהעביר בקלות. זה לשים על זה משקל גם אם היה לי ולילד יותר נח לחשוב ולהגיד לא נורא, קורה ולהמשיך הלאה.

דבר שני אין לי מושג מי המורים של הילדים שלך. אבל המורים אצלינו לא מצפים מילד לשבת כמו רובוט 3/4 שעה. ואם הם אמרו לילד להביא פתק על פטפוט בשעור זה סימן שפעם אחר פעם אחר פעם הילד הפר את הכללים, לא הקשיב למורה, והרגלי הלמידה שלו חיבים שיפור. אם ילד התחצף ולא משנה למה זה חמור. ואת זה אני מסבירה לו קדם כל. אחרי זה אפשר גם לדבר איך ומה אנחנו אומרים כשאנחנו כועסים וזה בסדר לכעוס ואולי אפילו מביעים אמפתיה לכעס. אבל הרבה לפני שהגענו לפרוט הזה אני מגיבה בחומרה על כל חוצפה כלפי איש חינוך. ואם זה לא נראה לך. אז דווקא אמא שלך חנכה אותך לא בסדר. לא אמא שלי. בעיני לפחות.

אם לא הייתי מאמינה בילד, חושבת שהוא מסוגל, יודעת שעדיו לגדולות ואני מצפה ממנו בהחלט ליותר ברור שהייתי אומרת נו חמודי, לא נורא, בא נחתום על הפתק, עד מחר יעבור למורה.

אבל הוא הבן שלי, ואף אחד לא יעשה את העבודה במקומי. לכן אני מתיחסת בחומרה קרי: אני ממש מאוכזבת לשמוע, זה לא מתאים לך, אצלינו לא מתנהגים כך. כל כך חבל. ואומרת לו שנמשיך לדבר על זה בלילה. אז ברור לי שעכשיו הוא עם מצב רוח נעכס (וזה לא קל לא לו ולא לי) והוא מודאג ולא נח לו מהשיחה שתבוא בערב. אבל זה מבחינתי להתיחס בחומרה. כמו שאני יודעת שלמעשים שלי יש השלכות שלא תמיד נעים לי להתמודד איתם חשוב לי שידע שלהתנהגות לא נאותה יש השלכות לא נעימות. והקטע הלא נעים הזה. בעיני חשוב לתת לו מקום.
בערב, אחרי השיחה, אחרי החרטה והקבלה לעתיד יבוא גם החלק המפיס והבעת האמון.

מה שבאתי להגיד בין תקרית לתקרית זה על מה שכתבו שחשוב להכיל ולקבל את הילד. אז זה ברור לי כשגרה. בימים רגילים חשוב כל הזמן להכיל, לקבל, לחזק. אבל דווקא בהחלט כשקורית תקרית זה לא הזמן להגיד אוהבים אותך איך שאתה. זה הזמן להפעיל את השמאל דוחה. גם אם זה לא נעים לו או לי.
ותרבות ההכלה במחילה שמגיעה אלינו מכוון המערב, פושטת את הרגל, אני לא אתן לה לפגוע בילדים שלי. אני אחנך כמו שמסרו בידי אבותי. חוסך שבטו שונא בנו. אז נכון שהשבט בימינו הוא לא מקל. אבל הוא קיים. ומי שלא- מסכן הילד שלו. הוא ילד שההורים שלו הורסים אותו. לא הורים מחנכים שכואבים לשמוע על התנהגות פחות נאותה של ילדם. ודואגים שהיא לא תשנה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
כל אחת כותבת מזוית החוויה האישית שלה.
הפתקים שאני נתקלתי בהם עד היום היו מגוחכים והביאו לידיעתי אירועים שלא התפקיד שלי לטפל בהם.
אני חושבת שיש, ברמה מסוימת, "הפרדת רשויות" בין הבית לבין בית הספר, כמובן להוציא מקרים חריגים, ואת העירוב של ההורים בבית הספר צריך לשמור כנשק יום הדין למקרים קיצוניים.
ילדה שציחקקה פעם בשיעור, שכחה פעם ספר או מחברת או אחרה לשיעור אמורה לקבל תגמול להתנהגותה במסגרת בית הספר, זו לא הרשות שלי.ואני חושבת שהמורה במסגרת תפקידה אמורה לטפל במקרים הנ"ל.
ולכן, אם המורה לא מתמודדת בעצמה עם דברים כגון אלו שהם בתחום אחריותה אין לי שום ענין לקחת את האחריות עלי.
במידה וקרה ענין חמור וחריג שמצריך עירוב של ההורים אני חושבת שצריך ליידע את ההורים טלפונית או לפחות במכתב סגור ומפורט, ואז ההתייחסות היא אחרת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
נכתב ע"י שישיה;2472031:
כל אחת כותבת מזוית החוויה האישית שלה.
הפתקים שאני נתקלתי בהם עד היום היו מגוחכים והביאו לידיעתי אירועים שלא התפקיד שלי לטפל בהם.
אני חושבת שיש, ברמה מסוימת, "הפרדת רשויות" בין הבית לבין בית הספר, כמובן להוציא מקרים חריגים, ואת העירוב של ההורים בבית הספר צריך לשמור כנשק יום הדין למקרים קיצוניים.
ילדה שציחקקה פעם בשיעור, שכחה פעם ספר או מחברת או אחרה לשיעור אמורה לקבל תגמול להתנהגותה במסגרת בית הספר, זו לא הרשות שלי.ואני חושבת שהמורה במסגרת תפקידה אמורה לטפל במקרים הנ"ל.
ולכן, אם המורה לא מתמודדת בעצמה עם דברים כגון אלו שהם בתחום אחריותה אין לי שום ענין לקחת את האחריות עלי.
במידה וקרה ענין חמור וחריג שמצריך עירוב של ההורים אני חושבת שצריך ליידע את ההורים טלפונית או לפחות במכתב סגור ומפורט, ואז ההתייחסות היא אחרת.

אני מסכימה איתך לגמרי.
יכול להיות שגם יש הבדל גדול בין בנות לבנים. אני כותבת בתור אמא לבנים. אף פעם לא ערבו אותי על שטויות הנ"ל וברור שאם ילד שכח ספר אני לא אעשה ענין. ולמרות שלא אגיד לילד אבל ביני לבין עצמי אחשוב שהרבה שלו אמור להתמודד עם זה וזה לא קשור אלי.
מהנסיון שלי על כל פנים נדרשתי לפתק או רבה התקשר רק במקרים של הפרת משמעת/ התנהגות לא נאותה/ מריבה חריגה בין ילדים. ולמקרים כאלו התיחסתי בשרשור זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
הבת שלי בת 4 סיפרה לי היום על מעשה שנעשה אתמול בגן והיא התחילה עם זה ש"מאמי, היום עשיתי עבירה".... ואז היא סיפרה ותגובתי הייתה שזה לא מתאים לה כי היא כ"כ גדולה ופעם הבאה לא עושים דברים כאלה.
אז היא ענתה לי חבל שסיפרתי לך, לשאלתי למה, אז היא אומרת "כי לא רציתי שככה תעני"...
פה כבר לא היה לי מה לענות.....
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
לא פוליטקלי קורקט. סורי

איזה מסר מקבל ילד שאמא קוראת, חותמת ולא עושה ענין?
שהרבה סתם נודניק?
שזה מעולה לגמרי להתנהג כך בשיעור?
שלאמא לא איכפת?
אולי קצת איבדנו את הראש מרב לחץ ליצור משקעים.
אולי הלחץ שלנו ממשקעים יוצר משקעים מסוג אחר?
שאמא שלא היה לה כ"כ איכפת איך התנהגתי למשל?

לא, רגע, לפני הביצים והאבנים שרוצים להעיף עלי, שניה-
גם אני לא מוציאה לילד את הלב עם פינצטה לפני שאכתוב ואחתום.
אבל בהחלט אצפה לשמוע מה היה ולמה- בלי כעס והפחדה אבל בהחלט עם התענינו והסקת מסקנות על מה מתאים ומה לא ואם אני יכולה לכתוב לרבה שדברנו ואתה תשתדל שלא יקרה שוב וכו'
אין קטע לכעוס- העונש זה כבר הכאבי בטן שנהיו לו מהרגע שהרבה ביקש - כי הוא צריך לזכור לומר בביתר ולא לשכוח להביא פתק וכו' (ולא כי הוא מת מפחד מאמא-העול והאי נעימות מספיקים)

ילד שמרגיש שהבית מכבד את המסגרת החינוכית בצורה נורמלית, נתרם מאד!

(כמובן שלא נצדיק עוולות ולא מדובר ברבה דורש פתקים סידרתי בלי קשר וכו וכו וכו )
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
אני ממליצה לכתוב ,כך
השמח להיפגש עם המורה ולדון איך אנו יכולות לעזור לילדה - רוצה את העצות שלך ומהכיון הראיה שונה
מתי אפשרי להיתקשר או להיפגש?

הרי את רוצה שלביתך היה יותר טוב ??
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
נכתב ע"י nori;2471999:
התגובה שלך מזעזעת אותי באותה מידה.
כמה מסקנות את מוציאה מתגובה ואיך שאת מוציאה דברים מהקשרם. באמת מזעזע.

אז קדם כל להגיב בחומרה זה לא אומר לצעוק, להרביץ או אפילו לכעוס.
זה פשוט לא להעלים עין, להתעלם ולהעביר בקלות. זה לשים על זה משקל גם אם היה לי ולילד יותר נח לחשוב ולהגיד לא נורא, קורה ולהמשיך הלאה.

דבר שני אין לי מושג מי המורים של הילדים שלך. אבל המורים אצלינו לא מצפים מילד לשבת כמו רובוט 3/4 שעה. ואם הם אמרו לילד להביא פתק על פטפוט בשעור זה סימן שפעם אחר פעם אחר פעם הילד הפר את הכללים, לא הקשיב למורה, והרגלי הלמידה שלו חיבים שיפור. אם ילד התחצף ולא משנה למה זה חמור. ואת זה אני מסבירה לו קדם כל. אחרי זה אפשר גם לדבר איך ומה אנחנו אומרים כשאנחנו כועסים וזה בסדר לכעוס ואולי אפילו מביעים אמפתיה לכעס. אבל הרבה לפני שהגענו לפרוט הזה אני מגיבה בחומרה על כל חוצפה כלפי איש חינוך. ואם זה לא נראה לך. אז דווקא אמא שלך חנכה אותך לא בסדר. לא אמא שלי. בעיני לפחות.

אם לא הייתי מאמינה בילד, חושבת שהוא מסוגל, יודעת שעדיו לגדולות ואני מצפה ממנו בהחלט ליותר ברור שהייתי אומרת נו חמודי, לא נורא, בא נחתום על הפתק, עד מחר יעבור למורה.

אבל הוא הבן שלי, ואף אחד לא יעשה את העבודה במקומי. לכן אני מתיחסת בחומרה קרי: אני ממש מאוכזבת לשמוע, זה לא מתאים לך, אצלינו לא מתנהגים כך. כל כך חבל. ואומרת לו שנמשיך לדבר על זה בלילה. אז ברור לי שעכשיו הוא עם מצב רוח נעכס (וזה לא קל לא לו ולא לי) והוא מודאג ולא נח לו מהשיחה שתבוא בערב. אבל זה מבחינתי להתיחס בחומרה. כמו שאני יודעת שלמעשים שלי יש השלכות שלא תמיד נעים לי להתמודד איתם חשוב לי שידע שלהתנהגות לא נאותה יש השלכות לא נעימות. והקטע הלא נעים הזה. בעיני חשוב לתת לו מקום.
בערב, אחרי השיחה, אחרי החרטה והקבלה לעתיד יבוא גם החלק המפיס והבעת האמון.

מה שבאתי להגיד בין תקרית לתקרית זה על מה שכתבו שחשוב להכיל ולקבל את הילד. אז זה ברור לי כשגרה. בימים רגילים חשוב כל הזמן להכיל, לקבל, לחזק. אבל דווקא בהחלט כשקורית תקרית זה לא הזמן להגיד אוהבים אותך איך שאתה. זה הזמן להפעיל את השמאל דוחה. גם אם זה לא נעים לו או לי.
ותרבות ההכלה במחילה שמגיעה אלינו מכוון המערב, פושטת את הרגל, אני לא אתן לה לפגוע בילדים שלי. אני אחנך כמו שמסרו בידי אבותי. חוסך שבטו שונא בנו. אז נכון שהשבט בימינו הוא לא מקל. אבל הוא קיים. ומי שלא- מסכן הילד שלו. הוא ילד שההורים שלו הורסים אותו. לא הורים מחנכים שכואבים לשמוע על התנהגות פחות נאותה של ילדם. ודואגים שהיא לא תשנה.

פותחת האשכול שאלה איך להתנהג עם ילדה נורמלית ובריאה שמביאה פתקים על תקלות קטנות שלא באות מחוצפה או מרצון לא להקשיב (המילים שלה)

את עונה לה וכותבת שאת מתייחסת בחומרה על תקלות בכיתה וכו'

מישהוא אמור להבין שאת מתכוונת "שפעם אחר פעם אחר פעם הילד הפר את הכללים, לא הקשיב למורה, והרגלי הלמידה שלו חיבים שיפור"?

עכשיו את כבר מתארת את זה שונה לגמרי. כלומר- לא ענית בכלל לשאלה הפותחת...

השתמע ממני מכות או צעקות? איך הגעת לזה??

זה בדיוק ההסבר למה אנשי מקצוע לא יכולים לענות נכון על שאלה של 3 דקות בשידור. אחת אומרת תקלה בכיתה ומתכוונת ל הפרת כללים פעם אחר פעם. בעוד שהאחרת התכוונה בכלל לפטפוט קליל בשיעור משמעמם...:)

ועדיין אני חושבת שמורה ששולח/ת פתקים על התנהגות שלילת, היה אמור לשלוח גם פתקים על התנהגות חיובית כדי לאזן (ברור לי שזה לא מה שקורה בשטח, אבל כך אמור היה להיות לע"ד)
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
מכימה לחלוטין עם nori ,
רבה / מורה ששולחים פתק עם תלמיד, זה לא על שכחה ח"פ או פטפוט ח"פ, אלא משהו חוזר ונשנה, או משהו מאורגן- הווה אומר לדוג': הוא ארגן שכל ילדי הכיתה יזמזמו בשיעור וכדו',
וכן לא דומה שכחת ספר בפעם השלישית ברצף- שדרישת החתימה מההורים היא ע"מ לידע אותם טכנית בנעשה בכיתה- שאז צריך לחשוב עם הילד מה יגרום לו לזכור ולהתארגן נכון,
לילד שארגן מעשה משובה כיתתי / דיבר בחוצפה / בגסות אל המורה / ילד שהמורה צריך להעיר לו מס' פעמים בשיעור על צעקות שהוא צועק לבר מקצה הכיתה וכדו'
אז להערכתי האמא צריכה להסביר לילד- שבגלל שהוא כ"כ יקר לה ועושה לה כ"כ הרבה נחת, היא רוצה שהוא יבין איך ילד צריך להתנהג איך לדבר עם המורה- ושהיא לא מוכנה שזה ישנה שוב.
ו-כן זה לא צריך להיות נעים לילד- לטובתו- כדי שהוא ישתפר מכך, לא למרוט את נוצותיו אלא לחשוב - איך גורמים לזה לא לקרות שוב.
ואמא צריכה לישר קו (לפחות לעיני הילד ובאזניו) עם מערכת החינוך ע"מ שהילד יפיק ממנה תועלת (אם יש לך ביקורת העבירי אותה לא דרך אוזניו של הילד)
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
תודה על התגובות.
מסכימה עם כולם:)
שוחחתי אתמול עם המורה שלה לגבי נושא אחר, ודיברתי על הפתקים.
המורה אמרה שהמורות לא ממהרות להביא סתם פתקים אלא רק אם זה דבר חוזר ונשנה.
ולגבי המקרה האחרון, היא אמרה שהוא היה חמור והמנהלת לא ידעה איך להגיב עליו.
לגבי הילדה- זה לא שהיא רוצה להתנהג בחוצפה, אבל היא כן מתנהגת ככה.
מה לעשות? לא אצל כל הילדים יש היררכיה והם יכולים לנהוג בהתרפסות.
יש לה דעה והיא אומרת אותה.
לכן היא הרבה פעמים נתקעת עם מורות שלא ממש מסוגלות להכיל שמדברים אליהן בגובה העיניים.
מצד שני מאד חשוב לה לרצות את המורה ולשמח אותה.
היא ארגנה יומולדת למורה יחד עם עוד חברה.
והם עשו את זה בצורה מאד מכובדת מתוך רצון לשמח את המורה (שנהנתה אגב).
היא רוצה להשתתף בשיעוןר ואומרת הערות מתוך רצון להראות למורה שהיא חכמה, וגם לא להשתעמם.
אני כותבת את זה ומרגישה שאני מתארת את ההתנהגות שלי כשהייתי בלימודים..
לכן אני כ"כ מבינה אותה.
זה לא מגיע מרצון להתחצף, אלא מרצון להיות שותפה ופעילה.
מתוך האופי הזה.
אבל בבית הספר הרבה פעמים התגובות הללו מתנגשות קצת.
מצד אחד המורות נהנות מזה, כי זה יוצר בכיתה אווירה של השתתפות ורצינות (היא חרוצה),
ומצד שני, לפעמים זה יותר מדי בשבילן.
אז היא מרכזת אליה קצת אש.
השאלה שלי איך להתייחס לזה.
האם להראות כעס (למרות שבתוכי אני לא ממש כועסת וכן מבינה), או לחתום ודי.
מה המטרה שאמורה להיות מול עיני?
האם יש לי יכולת לשנות אותה?
אני זוכרת שהיתה לי מורה שגערה בי מאד, והחלטתי להשתנות ולא להשתתף יותר.
וכמעט חטפתי דיכאון. עמדתי בהחלטה אולי יומיים.
זה לא נובע מרצון לעצבן, אלא כן להיות במרכז ולהשמיע את הקול.
מטבע הדברים זה עלול קצת לעצבן את המערכת.
השאלה שלי מה אני אמורה להראות לה?
כי אני לא רוצה שהיא תפסיק את זה, זאת היא וזה האופי שלה.
זה צורך נפשי שלה. כמו שלד זקוק לנעליים, היא זקוקה לתשומת לב הזו.
אם היא תשתוק כל השיעור, או תתנהג כל הזמם יפה לא יהיה לה ביטוי.
היא עלולה להיות מחוקה.
לכן כשהיא מביאה לי פתק אני מבולבלת איך להגיב.
סליחה על האורך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
אולי כדאי להקנות לה דרכים אחרות, חיוביות יותר, לקבלת שימת לב?
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
תראי, אולי שתינו קלטנו אחרת מה שמוטיבציה תארה. אני מאד התחברתי אל התיאור וזהיתי את הילדה שהייתי ואת הילד שאני מגדלת. היא כתבה:

הא לא כמו הילדות המשעממות שיושבות יפה בשיעור וכל הזמן מקשיבות.
הילדה לא חוצפנית אלא לא חלקה.

אני חושבת שאני יודעת על מה היא מדברת, ולכן מיד חברתי אותה אל מה שאני מכירה. יתכן שאני טועה והתכונה למשהו אחר לגמרי. ויתכן ואת טועה ולא קראת בין השורות על מה היא מדברת (אני לא חושבת שלמישהי באמת מציק שהילדה שלה שכחה ספר עד שתעלה את הנושא בפרוג)

אגב, הילדה שלה נשמעת לי מתוקה לגמרי. ממש לא מבהילה אותי. אבל מה לעשות היא צריכה ללמוד כמו שאני הייתי צריכה ללמוד שאין ברירה ולפעמים צריך ללכת בתלם, או להקשיב כשמשעמם לי, ולשתוק גם כשממש מכעיסים אותי ויש לי מה לענות.

אני בכלל לא חושבת שמשהו פה אסון, יודעת מה, אני אפילו לא צריכה לשלוט בעצמי לא לכעוס כשאני נדרשת לפתק. כי אני באמת לא כועסת. כי אני יודעת שזה טבעי. וזה אופי. ושהוא מקסים בד"כ. ושזה יעבור לו חלקית. ושזה לא יעבור לו חלקית ובעוד תקופה תהיה הפעם הבאה.

ובמקביל לכל הנ"ל אני בהחלט מראה פנים כעוסות, ולא אומרת לו את מה שאמרתי לך כי הוא ילד. והוא היה לא בסדר. והוא צריך לדעת את זה. ואני מעדיפה שהוא ילמד דרכי שיש דברים לא נעימים אחרי שמתנהגים לא יפה. ושלא מישהו אחר או החיים בעצמם ילמדו אותו. אבל נראה לי את כל זה כבר אמרתי..
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
לדעתי ולפי מה שאת כותבת עכשיו
חשוב מאד לשתף את הצוות של המורות בבעיה הזאת
להתיעץ איתן
להראות להם שאת איתםפ
ולהתקשר אחרי שבועיים לברר מה קורה ואם יש שיפור
במקביל לשאול את הילדה מה יכול לעזור לה
איפפה היא חושבת שיש לה יכולת לתרום לכיתה
להציע למורה דרכים חלופיות לעונש
לבקש מהמורה אורך רוח וסבלנות
ככל שההורים במקרה כזה מעורבים יותר (לא מתערבים)
הצוות יותר מוכן לקבל לשמוע ולהבין את הילדה
כי הוא רואה שיש לה גב חזק
ויש הורים שמבינים ורוצים את טובת הילד והמוסד חינוך ולא הולכים ראש ברא

בהצלחה
היא נשמעת מותק!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
נשלח בטעות פעמים
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
נכתב ע"י מוטיבציה;2472278:
תודה על התגובות.
מסכימה עם כולם:)
שוחחתי אתמול עם המורה שלה לגבי נושא אחר, ודיברתי על הפתקים.
המורה אמרה שהמורות לא ממהרות להביא סתם פתקים אלא רק אם זה דבר חוזר ונשנה.
ולגבי המקרה האחרון, היא אמרה שהוא היה חמור והמנהלת לא ידעה איך להגיב עליו.
לגבי הילדה- זה לא שהיא רוצה להתנהג בחוצפה, אבל היא כן מתנהגת ככה.
מה לעשות? לא אצל כל הילדים יש היררכיה והם יכולים לנהוג בהתרפסות.
יש לה דעה והיא אומרת אותה.
לכן היא הרבה פעמים נתקעת עם מורות שלא ממש מסוגלות להכיל שמדברים אליהן בגובה העיניים.
(חתכתי את ההודעה שלך בגלל האורך, אבל מתייחסת לתוכן במלואו)
את צריכה לשוחח עם הילדה על זה. עוד פעם ועוד פעם.
לא ממקום מטיף או מוכיח, אלא ממקום שמנסה להבין. מה קשה לה, מה קורה בשיעור. מה קרה לקבלות הטובות מפעם שעברה?
לעמת את הרצון שלה להיות פעילה ושותפה לבין דרישות המערכת.
להציג לה את נקודת המבט של המורות. שתבין ותתרחב ותפעל ממקום נכון (בת כמה היא?).
לשאול מה קרה ולמה היא חושבת שהמורה הגיבה קשה, ולמה דוקא לה, ומה יש בה שהמורות נתפסות אליו. זה יכול להיות משהו חיובי מאד בהקשרים אחרים - כמו אופי דומיננטי או כריזמה, אבל בהקשר מסוים יכול להפריע.

זו ההזדמנות ללמד כישורי חיים, להעמיק יכולת התבוננות עצמית.
ללמד על להיות חכם ולאו דוקא צודק,
על החשיבות לציית לסמכות גם כשאנחנו חושבים אחרת, כי זה משליך על עוד שטחים בחיים.
ועל לבחון את התנאים והנסיבות ולהתאים את התגובות.
לדבר על היכולת לבטא את האופי המיוחד והמקסים שלה בקונסטלציות אחרות שבהן הוא חיוני ותורם.
הפתק של המורה הוא הזדמנות נהדרת להכנס לכל זה. גישה סלחנית פשוט תפספס את זה וחבל.

זה שאת מכירה את המקום הזה, לא אומר שהבת שלך פועלת בדיוק משם. יש ביניכן קוי אופי דומים ואולי זהים, אבל כדאי להקשיב לה ולראות איך היא רואה את הדברים. לפעמים דיוקים קטנים עושים את ההבדל. המקום שלה הוא לא המקום שלך, גם אם הוא דומה מאוד.
ההקשבה חשובה כאן. לומר "את יודעת, אני חושבת לעצמי, למה זה קורה לך, הרי את ילדה כל כך טובה ואוהבת לשמח את המורות... לא מסתדר לי עם חוצפה/ פטפוט/ זלזול וכו'" ולשמוע ממנה איך היא רואה את הדברים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
נכתב ע"י מוטיבציה;2472278:
תודה על התגובות.
מסכימה עם כולם:)
שוחחתי אתמול עם המורה שלה לגבי נושא אחר, ודיברתי על הפתקים.
המורה אמרה שהמורות לא ממהרות להביא סתם פתקים אלא רק אם זה דבר חוזר ונשנה.
ולגבי המקרה האחרון, היא אמרה שהוא היה חמור והמנהלת לא ידעה איך להגיב עליו.
לגבי הילדה- זה לא שהיא רוצה להתנהג בחוצפה, אבל היא כן מתנהגת ככה.
מה לעשות? לא אצל כל הילדים יש היררכיה והם יכולים לנהוג בהתרפסות.
יש לה דעה והיא אומרת אותה.
לכן היא הרבה פעמים נתקעת עם מורות שלא ממש מסוגלות להכיל שמדברים אליהן בגובה העיניים.
מצד שני מאד חשוב לה לרצות את המורה ולשמח אותה.
היא ארגנה יומולדת למורה יחד עם עוד חברה.
והם עשו את זה בצורה מאד מכובדת מתוך רצון לשמח את המורה (שנהנתה אגב).
היא רוצה להשתתף בשיעוןר ואומרת הערות מתוך רצון להראות למורה שהיא חכמה, וגם לא להשתעמם.
אני כותבת את זה ומרגישה שאני מתארת את ההתנהגות שלי כשהייתי בלימודים..
לכן אני כ"כ מבינה אותה.
זה לא מגיע מרצון להתחצף, אלא מרצון להיות שותפה ופעילה.
מתוך האופי הזה.
אבל בבית הספר הרבה פעמים התגובות הללו מתנגשות קצת.
מצד אחד המורות נהנות מזה, כי זה יוצר בכיתה אווירה של השתתפות ורצינות (היא חרוצה),
ומצד שני, לפעמים זה יותר מדי בשבילן.
אז היא מרכזת אליה קצת אש.
השאלה שלי איך להתייחס לזה.
האם להראות כעס (למרות שבתוכי אני לא ממש כועסת וכן מבינה), או לחתום ודי.
מה המטרה שאמורה להיות מול עיני?
האם יש לי יכולת לשנות אותה?
אני זוכרת שהיתה לי מורה שגערה בי מאד, והחלטתי להשתנות ולא להשתתף יותר.
וכמעט חטפתי דיכאון. עמדתי בהחלטה אולי יומיים.
זה לא נובע מרצון לעצבן, אלא כן להיות במרכז ולהשמיע את הקול.
מטבע הדברים זה עלול קצת לעצבן את המערכת.
השאלה שלי מה אני אמורה להראות לה?
כי אני לא רוצה שהיא תפסיק את זה, זאת היא וזה האופי שלה.
זה צורך נפשי שלה. כמו שלד זקוק לנעליים, היא זקוקה לתשומת לב הזו.
אם היא תשתוק כל השיעור, או תתנהג כל הזמם יפה לא יהיה לה ביטוי.
היא עלולה להיות מחוקה.
לכן כשהיא מביאה לי פתק אני מבולבלת איך להגיב.
סליחה על האורך.

-
אחרי הפירוט עכשיו, הדברים נשמעים קצת אחרים.
איזה ילדה כיפית יש לך:):)
-ומה פתאום לשנות אותה???
אנחנו מכוונות, לא משנות.

בהחלט יש מקום לשיח עם הילדה.
כי באמת לא לכל המורות זה מתאים, יש מורות שיהנו מאוד מאוד מכזו ילדה. ויש שירגישו מאוימות ממנה.
היררכיה לא אומר התרפסות.
הירככיה חייבת להיות לכל אדם ובכל גיל. (רב ותלמיד זה עד 120)
היררכיה נותנת לילד כח וחוזק.
היררכיה אומרת כי יש אנשים שהם מעלי, ואני אמורה לכבד אותם ולהכנע לדרישות שלהם גם אם הם לא תמיד נעימות לי.
צריך לדבר עם הילדה על כך שיש מורות שיותר קשה להם עם השחרור והזרימה וכו' וכו' ועליה להתחשב בהם. החיים מספיק מלאים שעדיין יש מקום לשותפות פעילה בהרבה מישורים אחרים, בלי לאיים על אף אחד.
בלתי ניתן לשנות/לחנך את האחרים סביבינו.
אפשר לאט לאט להדריך אותה לשימת לב מי נמצא לידה, וכיצד להתנהג עם כל אחד.
- כמובן מתוך כבוד מלא למורה.

אפשר דרך דוגמא סתמית. כמו שיש מישהו שאלרגי לגלוטן יש אלרגי לשותפות פעילה.
לא אומר על מורה פחות טובה.
יש מורה שדרכה לומדים להתבטא, יש מורה שדרכה לומדים להכנע למסגרות.

המון נחת!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
נקודה למחשבה:
אם הבעיה בניסוח הדברים שלה שנשמעים כחוצפה, לדעתי כדאי לכוון אותה,
כי למרות שאולי גם המורה נהנית כביכול מה"אקשן"
וגם החברות מחייכות, כי לפעמים היא עושה להן את העבודה ומעיזה לומר מה שהן לא היו מעיזות,
בכל אופן, לא מתקבל עליה רושם טוב.
אלא יותר כמו: בא נסלח לה, חסר לה קצת טקט. אבל תודה רבה שדיברה עבורנו.

ואם הענין הוא התערבות רבה מדי בשיעור,
כך שלא מאפשרת להעביר חומר וגורמת לבלגן בשיעור
אולי לבקש ממנה לנסות להתאפק לפחות פעם אחת, או פעמיים בשיעור ולא מיד להתפרץ.
כמובן בשיתוף עם המורה, שתדע שהיא כרגע בתהליך,
שתתן לה אפשרות ביטוי ברשות, ז"א, שתפנה אליה שאלה וכד'
ושתבין גם אם לא תמיד היא מצליחה לעצור את עצמה.
ובכל מקרה שתדע שהיא רק תרויח אם תתנהל בצורה מכובדת.

הרבה הצלחה ורוב נחת!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה