כללי תגובות דחוף בבקשה - אני באמצע עבודה

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני צריכה לצרף דף זה לפרוספקט אשמח לשמוע את הערותכם הנבונות, אני יודעת שהסל לא צרוב טוב וגם הצל שלו לא משהו (אגב הכנסת המוצרים עצמית) , חוץ מזה דחוף חוות דעת.צפה בקובץ המצורף 5153
 

קבצים מצורפים

  • 83769.jpg
    KB 334.1 · צפיות: 14
  • הוסף לסימניות
  • #2
הייתי הולכת על הראשון הכי נקי ומסודר בשאר כבר יש יותר מידי אלמנטים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
הגוון הירוק משתלב הכי טוב. (הוורוד מתערבב עם המשחקים, והכחול זה חזרה על צבע הסל)
אין הרבה מה להעיר, בסה"כ חמוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
הראשון טוב.
אבל למטה השורות לא ישרות (אתה רואה את זה לבד כנראה גם)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
חסר לך הפרטים של החנות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אולי לא הסברתי את עצמי טוב, זה הולך להיות 4 עמודים, וזה אחד העמודים הפנימיים.
כשיהיה מוכן אעלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
לדעתי הראשון הכי יפה. אולי הייתי מוסיפה צל לסל שלא ייראה סתם שטוח.
בסך הכל יפה
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
המילים: מוטוריקת הפה והאכלה מעוררות בי ... אהמ... במחילה.:eek:
חוץ מזה דווקא המוצרים השונים מעוררים בי ענין למדי וכלקוח נראה לי שבאחד העמודים של המוצרים הנפרדים ולא רק בתוך הסל היה לי מענין יותר והיה יותר במה להתעמק... יש בזה איזה אקשן
ואם כבר -אז אהבתי את השני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
מה שלדעתי חסר, זה איזו כותרת/סלוגן, משו שיכניס לאוירה, כי בחיי פעם ראשונה ששמעתי על מוטוריקת הפה, סלחו לי על הבורות.

הגרפיקה לכשעצמה מאוד יפה.
הצעה לסלוגן, אולי: "לאכול אותם..."
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
צודק, אבל זה בתוך פרוספקט שמסביר על החברה, ולכן לא נראה לי שזה יתאים להם, כבר אעלה את הפרוספקט
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
מעניין לראות.
השיפור נחמד רק תעשי/ה את החלזונות בצבע שיתאים
אבל הכי יפה זה הראשון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
מצטערת שאני מגיבה רק עכשיו פשוט הרגע נכנסתי

לפי דעתי אחר השינוי השני יותר מוצלח אך הייתי מנסה להוריד את הרקע
תכלס זה מאוד נחמד!:)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

ציבי זרקה את המעיל על השולחן בכניסה, מתוסכלת.
היא מרחה את נעליה בשטיח והורידה גם אותן בזעף.
"צהריים טובים" ראשו של נתי הציץ מדלת המטבח, מלווה בחיוך עולץ, שנמחק במיידית. "קרה משהו?"
ציבי הרימה אליו את עיניה ונאנחה. "כנראה".
"אוח".
"כן".
"כוס קפה?"
"אני אשמח".
"בכיף".

ציבי התכרבלה בפוך, מחממת את אצבעותיה בכוס הקפה שהכין לה נתי.
"אם את רוצה לשתף את מוזמנת", הוא הודיע תוך כדי טיגון. מעיף מבט קצר באשתו.
צמרמורת קלה עברה בה. "אני יודעת.."
"אני שמח".
היא נשפה על האדים. "אוף, התפללתי שזה לא יקרה וזה פשוט קרה".
נתי הסתובב; "שוב מרים?"
ציבי לגמה מעט מהכוס. "זה מתחיל לתסכל אפילו אותך.." דוק שקוף הבריק באישוניה.
"בשבילך אני מתוסכל. דיברתן?"
"ניסיתי, מבטיחה לך, והיא לא מוכנה להקשיב".
נתי בלע אנחה. "את רוצה שאנסה לדבר עם בעלה? אני פשוט באמת חושב שכדאי לסיים עם זה ודי, תראי איך זה גומר אותך.." הוא נושך את שפתו התחתונה.
היא קמה ממקומה וניגשה למקפיא, שולפת קופסת עוגיות טרייה שהכינה אתמול. "אתה צודק, באמת.. ואני זו שצריכה לעשות את זה".
"אבל זה לא כל כך מתקדם.."
"שוב צודק".
"שאתקשר וזהו?"
"לא".
נתי חש רצון עז לדפוק את ראשו בקיר. "ציבי. או שאת מתקשרת למרים עכשיו, או שאני אתקשר לבעלה", הוא מתקשח. "מה את מעדיפה?"
"שאני".
"אז עכשיו", הוא שלף את הפלאפון שלה מההטענה, מגיש לה אותו. "אני מחכה, ושומע יחד איתך, קדימה".
ציבי לקחה את הפלאפון באי שביעות רצון, מחייגת את המספר.
"מרים?"
"ציבי". נראה כי האש מלחכת את המקשים.
"כן".
"מה את רוצה עכשיו?" הקוצר רוח נשמע גם מחוץ לטלפון, והלחיים המסמיקות מספיקות לנתי.
תפעילי את המיקרופון, הוא מסמן לה, והיא לוחצת.
"רציתי לומר לך שהסצנה האחרונה ביננו הייתה לא נעימה לי". היא מנסה לקרר את פניה החמות.

שקט מעבר לקו. "את מצפה שאני אתנצל?"
"כן, מן הראוי".
גיחוך. "אז אני מאוד מצטערת, אבל ההתנצלות לא מתכוונת לבוא".
ניתוק.
נתי התקשה לבטא את הרגשתו. וציבי לא הגיבה.
"אני.."
"אין מה, פשוט לדלג, וזהו", ציבי קמה מהשולחן, וניגשה לכיור לשטוף את פניה.
"אסור לדלג, וזה סתם חבל", הוא לא הסכים. "אם תדחיקי זה יבוא בדרך אחרת, וכבר ראינו שזה ככה, זוכרת?"
היא נאנחה שוב. "כן. ושוב אתה צודק".
"בואי נחשוב מה אפשר לעשות". הוא מנסה לעודד.
"לעזוב עבודה".
"אוקי".
"מה???"
"מה קרה?"
ציבי שפשפה את עיניה. "אתה הסכמת שאני אעזוב את העבודה?" היא לא האמינה שהיא שומעת את מה שהיא שומעת.
נתי חייך. "זה שאת עוזבת עבודה לא אומר שאת לא עושה סוף לסיפור של מרים. לכי לישון עכשיו, את זקוקה לזה".


↤↤


"מה קורה פה היום??" שילת קצצה את ציפורניה.
"שילת?" רחל המזכירה דופקת בדלת, ופותחת חריץ דק. "אפשר?"
"כן כן, תיכנסי", העבירה שילת את כף ידה על המצח.
"נעמי התקשרה לומר שלא תוכל לבוא גם בהמשך השבוע". בישרה רחל.
"את לא רצינית. היא לא יכולה לא לבוא, אין לי מישהי אחרת בקבוצה של התסמונת דאון", היא מחווירה מעט. "יש לה מישהי להביא?"
רחל מורידה את עיניה אל הקסר שבידה. ואחר מחזירה. "לא.."
"היא צריכה לעשות את זה. עדכני אותה במהירות האפשרית. ושתתקשר אליי בבקשה".
"אעדכן"
"תודה".


↤↤


הסנדוויצ'ים שלהם כבר היו מוכנים על השיש, וציבי העבירה 'ויש' אחרון.
"בוקר טוב!"
ציבי הסתובבה, "בוקר אור".
"ציבי".
"כן נתי".
"אפשר לבקש חיוך של בוקר? התחלת דף חדש עכשיו", הוא מחייך בעצמו. "והבעיה שלך נפתרה".
היא נעצרה. "מה שאמרת עכשיו זה חלק מהמשפט הראשון או כחלק נפרד?" איבריה דרוכים.
"כחלק נפרד וכהמשך", הוא לחץ על הקומקום, והמים החלו לרתוח.
"נתיי"
"כן ציבי?"
"אפשר תשובה נורמלית?" ידיה נחו על מותניה, ממתינות.
הוא הצביע לה לשבת. "קודם קפה".
ציבי התיישבה, מותשת. "אפשר לפני?"
"כן", נתי עליז היום באופן מיוחד. "טיפלתי בשבילך בהתפטרות, ומצאתי לך עבודה חדשה".
עיניה התרחבו. "אתה צוחק עלי".
"דווקא לא.." העליזות פגה לאיטה. "את לא שמחה?"
היא צוחקת צחוק קצר. "אתה לא אמיתי".
"אבל עשיתי את זה באמת".
"לא נכון"
"ציבי.. אני עשיתי את זה".
"מה העבודה החדשה?" היא מנסה להתמקד בפן החיובי לעת עתה.
"מורה ממלאת מקום".
הלב מנתר.
"מורה", היא חוזרת אחריו לאט.
"כן", הוא מתחיל לחייך בחזרה. "תנחשי לאיזה מקצוע".
"תנ"ך??"
"כן, ב"ה"
"ווואווו!" הפנים שלה מאירות, וזה כל כך שווה את הכלום שעות שהוא ישן אתמול.
"אני שמח בשבילך מאוד" הוא מסיים לשתות את הקפה שלו וממשיך. "היום הראשון בעבודה מתחיל מחר, בכיתה ב', בבית ספר נווה שירה פה בעיר".
"איך עשית את זה?! אמאלה נתי אני לא מאמינה, ", היא מחייכת חיוך ענק.
"אז תתחילי", הוא מכתף את התפילין. "וחוץ מזה, שיש לך עניין לסדר היום".
האור כבה.
"מרים שוב?" המבט בעיניים מתחנן.
"אני מצטער, ציבי. את חייבת לעשות את זה" הוא מתחרט על המילים, היה מסמס לה או משהו. "אבל אני זמין תמיד לשמוע שאת אחרי השלב הזה.. שיהיה בהצלחה".
"תודה נתי.. בהצלחה בכולל".
דלת נסגרת בשקט.
השבוע סוף סוף הרגשתי מעצבת ראויה לשמה.

כל יום צצה קולגה אחרת שמספרת לי על העתקה חדשה שהעתיקו ממנה, ומראה דוגמאות מזעזעות בשקיפותן - אבל ממני אף אחת מעולם לא העתיקה כלום! הרגשתי לא מוערכת :)


לפני שנתיים עיצבתי לבמבוק, הלא היא מרב הצלמת המוכשרת, את הלוגו הזה:

1753814989268.png

ועודכנתי השבוע שיש לוגו תאום שלו שמסתובב בעולם. כמה תאום? ברמת הופרדו בלידתם. אותם צבעים, אותו פונט, אותה נראות. אותו תחום - גם החקיינית היא צלמת... יותר שכפול מזה לא יכול להיות.

יש תופעה הזויה שהולכת ורווחת לאחרונה במגזרנו הקטן

אנשים שמחליפים באופן גורף בין המושג 'העתקה ל'השראה'.
במקום לעבוד כמו שצריך וליצור מהלב והראש של עצמם, הם פותחים פינטרסט, 'הפסקת פרסומות', אתרים של קולגות - מחפשים משהו שנראה יפה, ויוצרים גרסה נוספת שלו. מקסימום משנים קצת צבע או פונט או מיקום.
כשפונים אליהם ושואלים מה זה ועל מה זה, מקבלים את אחת משתי התשובות הבאות:

"לא העתקתי, רק לקחתי השראה"
"זה אמור להיות מחמאה בשבילך"


גניבה אינה מחמאה

כנראה שלא ניכנס לבנאדם הביתה, נגנוב לו את הפמוטות, ונגיד שזו מחמאה בשבילו שיש לו פמוטות ששווים גניבה.
לא אמורים לנרמל את התופעה הזו, ולא אמורים לכבס מילים. אנחנו מגזר שאמון על יושרה ועל מצפון - איך מציאות כזו קורית בצורה כל כך רווחת?

זה לא רק פגיעה ביוצר, גם נזק ללקוח

כשפתחתי את הנושא הזה השבוע, קיבלתי המון תגובות כואבות מבעלי עסקים. אנשים שהשקיעו המון כסף בפרסום מקורי, מדויק, כזה שמבדל אותם, ואחרי חודשיים או שנה קם מתחרה קטן, חמוש בגרפיקאית סוג ד’, מעתיק אחד לאחד, והורס להם את כל התדמית. עשרות אלפי שקלים - לפח.

מישהי כתבה לי שההעתקה הייתה כל כך שקופה, שאנשים הגיעו עם הפלייר של המתחרים לחנות שלה - ודרשו את ההנחה שפורסמה שם!

אדריכלית שיתפה שאליה הגיע פעם מישהו, בירר מחירים, אמר שזה יקר - ולא סגר .אחרי חודשיים היא רואה אותו משתף בגאווה צימר חדש, שמועתק אחד לאחד מצימר שהיא עצמה עיצבה, ושמופיע אצלה באתר. הוא כנראה נכנס לאתר, עשה "לקיחת השראה", ושכפל בדיוק.
כשהיא פנתה אליו הוא אמר שהיא צריכה להיות מוחמאת שמעתיקים ממנה.

אמנית שיוצרת יודאיקה מדהימה עבודת יד, מצאה חיקוי עלוב של כתובה שעיצבה באתר מתחרה (וכשפנתה אליהם נענתה באדישות 'לקחנו השראה מפינטרסט'. אגב האתר הזה בדיוק טורח לכתוב בכל פינה שאסור להעתיק מהם כי יש זכויות יוצרים. כנראה שהזכויות הן חד צדדיות). ועוד ועוד סיפורים מקוממים ומרתיחים ממש.

מה ההבדל בין השראה להעתקה?

הרבה פעמים מעצבות עושות את זה בתום לב. הן באמת לא מתכוונות לרע, ובטוחות שזה בסדר ושזה נחשב השראה. אז בואו נברר מה זה באמת השראה:

השראה זה לראות משהו יפה, לקחת ממנו רעיון כללי או כיוון מסוים, וליצור משהו חדש לגמריי משלך. עם הסגנון שלך, החשיבה שלך והטאצ’ האישי שלך.

העתקה זה לקחת את אותו הדבר כמעט כמו שהוא, עם אותם צבעים, קומפוזיציה או אלמנטים, לשנות קצת - זה כבר לא מקורי ולא תמיד חוקי. כשאת שמה את שתי העבודות זו לצד זו, הן נראות בנות דודות? כנראה שאת עדיין ברמת העתקה.
השראה זה ללמוד, לפתח ולתת פרשנות אישית. העתקה זה לעשות קיצור דרך על חשבון מישהו אחר.

להעתיק זה פלילי

אפשר לתבוע על זה, אגב, ולקבל עד 100,00 שח אפילו בלי הוכחת נזק. תבדקו משפטית ותראו. אבל עזבו שניה את הערכאות והתביעות. כי תכלס רוב האנשים לא באמת יתבעו. אין להם כוח לזה.

בכנות, מול עצמך, בסוף היום, רק את והמסך: זו באמת העבודה שלך? הלב שלך שלם איתה? את מרגישה בנוח להציג ללקוחה עיצוב שלא את יצרת - ולקחת עליו תשלום מלא?
אי אפשר לרמות את הלב, ואי אפשר להשתיק אותו.
את יודעת לבד אם זה נולד ממך, או אם פשוט חיקית. הלב לא משקר.

ואם אין לב? לפחות שיהיה היגיון


גם אם ההעתקה 'חוקית' - מעצבת עם יושרה וכבוד מקצועי לא תעשה את זה. זה פוגע באמינות שלך, במקצועיות שלך.
זה לא רק לא מוסרי - זה גם לא חכם. להעתיק ממישהי אחרת זו הצהרה שאין לך סגנון, שאין לך מקוריות. זו פרסומת עצמית גרועה.

בסוף, זה לא רק מצפון. זה הפסד תדמיתי ואישי לטווח ארוך.

אם נראה לך שאף אחד לא יודע, תחשבי שוב

לפני כמה שנים מעצבת אחת, נגיד ששמה זילפה, עיצבה סדרת מודעות לאיזשהו ארגון. סדרה מהממת, מאופיינת מאד, עם שילוב צבעים ייחודי וטכניקה מסוימת שיוצרת נראות מזוהה.

תקופה לאחר מכן גרפיקאית בשם סניוריטה (בדוי!) העתיקה את הכל אחד על אחד לארגון מקביל - כולל הצבעים, הנראות, הפונטים והטכניקה, שמה קרדיט ופרסמה. (והשקט הנפשי הזה שבו שמים קרדיט על עבודה מועתקת הוא תופעה בפני עצמה. זה כמו לשים את הפמוטות הגנובים בחלון ולכתוב 'אני סניוריטה וגנבתי אותם')

זילפוש היתה באיזשהו כנס בתור מרצה, ושיתפה את סדרת המודעות הנ"ל. סניוריטה ישבה בקהל וקברה את פניה האדומות בטלפון. ואת הסיפור קיבלתי ממישהי שישבה מאחוריה וידעה על ההעתקה. יש מצב שזילפה לא יודעת אפילו מכל הסיפור - אבל סניוריטה יודעת, והקולגות יודעות, והשם יודע. וזה עצוב ומעורר רחמים.

אנחנו מגזר קטן ועולם קטן. הסיכוי שלא יעלו על חיקוי - הוא נמוך. את האנרגיות שמשקיעים על 'השראות' - עדיף להשקיע ביצירה. כל כך הרבה יותר משתלם.

תודה לקולגות שעזרו לי בכתיבת הפוסט הזה: רותי שפירא, כבי אלטמן, יפי שורץ, אורטל רחמים, יעל זפרני. הדיוקים והדוגמאות שלהן העשירו אותו המון.

שתפו את הפוסט הזה הלאה. אני מעדיפה להאמין שרוב המעתיקניות פועלות מתמימות וחוסר ידע. ביחד נעשה פה שינוי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה