תגידו איך שולחים ילדים ללימודים במצב הזה.??

  • הוסף לסימניות
  • #1
טילים רקטות מחבל באוטובוס... איך ממשיכים עם כל זה לקיים מערכת לימודים סדירה?
לתת להם לנסוע באוטובוס או לא? ברגל יותר טוב? ואם יש אזעקה כשהם חוזרים מהתלמוד תורה ידעו מה לעשות ?
אני ממש פוחדת לשלוח בכזה מצב , אבל החיים ממשיכים. מה אתם אומרים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אמא יהודיה מתפללת ומתפללת ומתפללת. ומאמינה בו שכל מה שיקרה זה הכי טוב בשבילה בעולם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נכתב ע"י שושיה;898804:
אמא יהודיה מתפללת ומתפללת ומתפללת. ומאמינה בו שכל מה שיקרה זה הכי טוב בשבילה בעולם!
זה ברור..
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נו, אז יש לך עוד שאלות???
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
נכתב ע"י שושיה;898804:
אמא יהודיה מתפללת ומתפללת ומתפללת. ומאמינה בו שכל מה שיקרה זה הכי טוב בשבילה בעולם!

אני שואלת את עצמי מי לא נורמלי. אני או אתם (כל המצלצלים המזדהים) :eek:
כל כך בקלות אתם מוכנים להביא בחשבון פיגוע טרור, כי השם עושה רק טוב בשבילנו?
גם פצצה אטומית אתם לוקחים בכזה איזי?
וסרטן?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אה, ושושיה - אין לי שאלות. יש בי פחד.
סותר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מי, תמיד אפשר לבקש שהטוב יהיה מתוק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
נכתב ע"י נוי;899138:
מי, תמיד אפשר לבקש שהטוב יהיה מתוק.

ברור, וזה מה שאנחנו עושים :)
זה לא סותר שמחשבה על תקופת הפיגועים ... איך לומר? לא עושה לי טוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
תודה מי על תרגום שאלתי למילים פשוטות יותר, ומי שלא הבינה או חשבה שאיני מאמינה שהכל מאת ה' וכו' וכו, שתתחיל להרגע..
גם אני מאמינה שהכל מאיתו ית' ומה שצריך לקרות יקרה, ולכל כדור יש כתובת...וכו' וכו' ..... אבל האם זה סותר שיש בי פחד? אתן לא מפחדות מכל מ שמי פרטה למעלה??
באמת מי הנורמלי פה ?
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נכתב ע"י שושיה;899104:
נו, אז יש לך עוד שאלות???
אין לי שאלות! זה רק קשה ומפחיד .. ושאלתי טכנית \נפשית איך עושים את זה ? אני לא יודעת אם יש לך ילדים שאת שולחת החוצה .. כשיהיה לך כמה ילדים שאת שולחת כל בוקר החוצה...אולי תרגישי מה שאני מרגישה
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
רותי, אני ממש מבינה ומזדהה. אין קשר בין החשש לשלום ילדינו לבין האמונה ברבונו של עולם! אנחנו מאמינים שכל מעשיו של הקב"ה לטובה, ובכל זאת אנשי כנסת הגדולה תיקנו את תפילת "רפאנו", "ברך עלינו" "גאלנו" ועוד. יש עניין להזכיר ולהתפלל על הטוב והשפע שאנחנו מבקשים מריבונו של עולם לחונן אותנו בו. והאמונה שהכל לטובה, גם אם בעיני בשר ודם האסון נראה רע, היא אחרי הניסיון. לפניו- יש זכות וחובה להתפלל ולבקש שלא נעמוד בפני הניסיון הזה של הצדקת הדינים.
ובגישה המעשית: לנהל שיחה רצינית עם כל ילד בנפרד ולוודא שהוא זוכר את כללי ההתנהגות במקרה של אזעקה חלילה. ואם את גרה בבני ברק, אז אין ממה לחשוש. כי אין שטחים לא מאוכלסים והזמן בין האזעקה לנפילת הטיל הוא דקה וחצי. המון זמן בשביל לרוץ לבניין קרוב. לגבי פיגועים מסוג אחר, אין לי כל כך מה להציע חוץ מתפילה. אבל זה נראה לי כמו החשש ממחלה ממארת. אין לנו שליטה על מה שיקרה. שוב, רק להאמין ולקוות שלא ננוסה לעולם. עוד משהו: להמנע ככל האפשר מצריכת חדשות במהלך היום, זה מעורר פחדים ברמות שלא תתוארנה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
נכתב ע"י רותי12;899204:
אין לי שאלות! זה רק קשה ומפחיד .. ושאלתי טכנית \נפשית איך עושים את זה ? אני לא יודעת אם יש לך ילדים שאת שולחת החוצה .. כשיהיה לך כמה ילדים שאת שולחת כל בוקר החוצה...אולי תרגישי מה שאני מרגישה

אז בואי אספר לך, אני כפי הידוע לך מהצפון, ולפני תקופת זמן היתה איזו בעיה במערכת האזעקות של כל הצפון, זה היה ב11 בבוקר ואני הלכתי עם עגלת התאומים וילדיי בתוכה, המקום בו אני גרה ברובו שומם ואין לך מבנים להכנס כדי להתגונן, המבנה הקרוב ביותר שיכול היה לבוא בחשבון היה בית הוריי ששכן כ-100 מטרים משם כפי נסיוני (הרב) ממלחמת לבנון השניה עוד באמצע האזעקה היתה הנפילה מה שאומר שאם לא מצאת לעצמך מקום מיד בתחילת האזעקה יכול להיות שכבר מאוחר מידי...
נחזור, הייתי ברחוב ולפתע שמעתי את האזעקות העולות ויורדות מכל הכיוונים (מכל הערים באזור כולל האזעקה שלנו) מה שקרה לי זה בלאגן בראש, "אני אמא" צרחתי על עצמי "תשמרי על הילדים שלך" התחלתי להשתולל עם העגלה לא ידעתי אם להוציא את הילדים (תינוק בן כמה חודשים ותינוק בן שנה) ולשכב עליהם בין השיחים הסמוכים או לרוץ לבית של הורי ולהמר ע"כ שלא אספיק, פתאום נעצרתי ואמרתי לעצמי "רגע, לכל טיל יש כתובת, נכון? אז מה זה יעזור שאני ארוץ, אשכב ואתחבא? אם הקב"ה החליט שזה יפול עלי, זה יפול אז עכשיו שאין לך מה לעשות תאמיני בו!"
לאמשנה שבסוף לא היה כלום...
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
פחד כמו הוא- לא מקדם לשום דבר. האם תשבי איתם בבית ותשמרי מתחת הכנפיים שלך? ואם ח"ו ייפול הטיל על הבית, מה אז עושה הבנ"א? אבל כשהפחד הזה מנווט אותך להחלטה של מה נכון לנהוג, להיות זהירה, להזהיר אותם וכל מה שדבורי כתבה למעלה, אז עשית משהו, ולא ישבת ורעדת בלי תכלית.
ועוד משהו, שזה אולי מופנה יותר אל "מי":
אני זוכרת, בספר "ניחוח פרחי השלג" , שמתאר יהודיה שהתחבאה בין הנוצרים בתקופת השואה, ופעם אחת במהלך נסיעה הם ראו איך נאצים הורגים ביריות אם ותינוקה שיצאו לרגע מהשגרירות ההולנדית שהחביאה אותם. התיאור עצוב ומצמרר, בפרט המשפט הבא:
"אין בידיים של אם יהודיה לגונן על התינוק שלה!" (פחות או יותר זה היה הנוסח)
הרבה פעמים כשנזכרתי בזה- הצטמררתי, ובפרט כשנולדו לי ילדים וחשבתי על המשמעות...
עד שיום אחד נפתחו לי העיניים. חשבתי לעצמי: גם אם אין בידיים של אם יהודיה לגונן עליו- הרי יש מישהו שנמצא מעלינו, רואה ומתבונן ומכוון, שאוהב אותנו אהבת עולם, והוא החליט שזו המטרה של האם היהודיה עכשיו- לקדש את ה' במותה ובמות בנה. לאיזה חיי נצח זוכה האם הזו! ולאיזה אור זוכה הבן שלה!
אז נכון שאנחנו רוצים הקב"ה ירחם עלינו, ונזכה לקדש את שמו בחיינו, אבל צריך לזכור שיש הרבה מעבר לזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
נכתב ע"י שושיה;899361:
אז בואי אספר לך, אני כפי הידוע לך מהצפון, ולפני תקופת זמן היתה איזו בעיה במערכת האזעקות של כל הצפון, זה היה ב11 בבוקר ואני הלכתי עם עגלת התאומים וילדיי בתוכה, המקום בו אני גרה ברובו שומם ואין לך מבנים להכנס כדי להתגונן, המבנה הקרוב ביותר שיכול היה לבוא בחשבון היה בית הוריי ששכן כ-100 מטרים משם כפי נסיוני (הרב) ממלחמת לבנון השניה עוד באמצע האזעקה היתה הנפילה מה שאומר שאם לא מצאת לעצמך מקום מיד בתחילת האזעקה יכול להיות שכבר מאוחר מידי...
נחזור, הייתי ברחוב ולפתע שמעתי את האזעקות העולות ויורדות מכל הכיוונים (מכל הערים באזור כולל האזעקה שלנו) מה שקרה לי זה בלאגן בראש, "אני אמא" צרחתי על עצמי "תשמרי על הילדים שלך" התחלתי להשתולל עם העגלה לא ידעתי אם להוציא את הילדים (תינוק בן כמה חודשים ותינוק בן שנה) ולשכב עליהם בין השיחים הסמוכים או לרוץ לבית של הורי ולהמר ע"כ שלא אספיק, פתאום נעצרתי ואמרתי לעצמי "רגע, לכל טיל יש כתובת, נכון? אז מה זה יעזור שאני ארוץ, אשכב ואתחבא? אם הקב"ה החליט שזה יפול עלי, זה יפול אז עכשיו שאין לך מה לעשות תאמיני בו!"
לאמשנה שבסוף לא היה כלום...

צודקת 100%
אבל יש עניין של השתדלות
אי אפשר לעמוד באמצע הכביש ולהגיד אם נגזר עלי אני אדרס...
אבל במקרה שלך באמת לא היה לך מה לעשות, אלא לבטוח באלוקים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אני לא מדברת על מקרה שאין מה לעשות כמו שקרה לך שושיה, שאגב גם במקרה כמו שלך לא פשוט לאמא הכי מאמינה,לאמא יש רגש אימהי ובכל זאת היא פוחדת על ילדיה יותר מעל עצמה . אני מדברת על מצב שיש לנו חובה להשתדל . אנחנו ממש בתקופת מלחמה (טילים +פיגועים) מי אמר שזה חכם להמשיך בשיגרה ולשלוח את הילדים לבית הספר ? למה באשדוד לא שולחים ? תגידו: כי יש שם הרבה טילים. אבל האמת מה זה משנה לעצם העניין טיל אחד או מאה טילים?
האם הילדים שלנו במצב שישמעו אזעקה ויהיו ברחוב ידעו לעבור את הכביש בזהירות ולחפש בניין ולעלות בו לקומה שניה בצורה מחושבת וזהירה?
זה ממש לא יתכן שהם יצליחו לעשות את זה מרוב בהלה\פחד\חוסר אונים\חוסר ניסיון.
לכן אני שואלת איך שולחים אותם לת"ת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
נכתב ע"י רותי12;899468:
אני לא מדברת על מקרה שאין מה לעשות כמו שקרה לך שושיה, שאגב גם במקרה כמו שלך לא פשוט לאמא הכי מאמינה,לאמא יש רגש אימהי ובכל זאת היא פוחדת על ילדיה יותר מעל עצמה . אני מדברת על מצב שיש לנו חובה להשתדל . אנחנו ממש בתקופת מלחמה (טילים +פיגועים) מי אמר שזה חכם להמשיך בשיגרה ולשלוח את הילדים לבית הספר ? למה באשדוד לא שולחים ? תגידו: כי יש שם הרבה טילים. אבל האמת מה זה משנה לעצם העניין טיל אחד או מאה טילים?
האם הילדים שלנו במצב שישמעו אזעקה ויהיו ברחוב ידעו לעבור את הכביש בזהירות ולחפש בניין ולעלות בו לקומה שניה בצורה מחושבת וזהירה?
זה ממש לא יתכן שהם יצליחו לעשות את זה מרוב בהלה\פחד\חוסר אונים\חוסר ניסיון.
לכן אני שואלת איך שולחים אותם לת"ת?

ככה, דבר ראשון לא שולחים את הילדים באשדוד ללימודים כי המוסדות לא מוכנים לקחת אחריות למה שיקרה והם גם לא מצוידים בדיוק במרחבים מוגנים
תגידי, ל"ע איך יודעים ילדי שדרות כל פעם כיצד לנהוג? הם לא נבהלים ובורחים כל פעם? קודם כל הם ידעו ולא יבהלו ותלוי בך! איך שאת תשדרי את זה להם, אבל תסמכי עליהם כי הם מסוגלים.
את פוחדת גם מפיגועים, תשלחי איתם כל יום שני מטבעות לצדקה, אחת להלוך ואחת לחזור שכידוע "שלוחי מצווה אינם ניזוקים"
חוצמיזה את יכולה לתרגל עם הילדים שלך שוב ושוב מה לעשות במצבי חרום, עד שתראי שהם מורגלים בכך.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה