סליחה, אבל למה כולם בטוחים בהנחת יסוד שספר שהוא לא רגש צריך להיות מתח ברמה של קוצר נשימה וכאב עצום???
אני אוהבת מתח אופטימי. כן. ושהוא הפיך.
חחח אהבתי. והאמת שאני מסכימה איתך.
אני לא אמרתי אף פעם שמחיר בלתי הפיך הוא מוות או איבוד איברים, אבל משום מה האשכול הזה מתעקש ללכת לכיוונים הטרגיים האלו

אני מדברת באופן כללי על מה גורם לתחושת מתח בסצנות מותחות. שוב: תחושת מתח נובעת אך ורק על ידי סיכון. זה יכול להיות סיכון לאבד את מספר הטלפון של השדכנית, וזה יכול להיות סיכון לשכוח את החומר למבחן. גם בספרי דרמה יש רמה מסוימת של סיכונים ומתח, אבל אף אחד לא מאבד שם איברים או חברים טובים ב"ה. בדרך כלל.
אני אתן לך דוגמא לשתי עלילות, תגידי לי מי מהן מושכת יותר:
בעלילה הראשונה, הבחורה מגלה סוד אפל מהעבר שלה. הסוד בעצם לא ממש מאיים עליה, כי היא נשואה באושר לאדם שהיה בעברו עבריין מורשע אז הסוד הזה הוא די הבעיה האחרונה שלו. ממש פיס אוף קייק יחסית למה שהוא עצמו עבר. גם מהשידוכים של הילדים היא לא חוששת כיוון שיש להם מספיק כסף (מכל מיני חשבונות עבר של בעלה), והם יכולים לשלם דירה בירושלים לכל ילד. הסוד אומנם קשור להוריה אבל היחסים ביניהם מצוינים ולאבא שלה בכלל יש דמנציה אז זה לא משנה כהוא זה. באופן כללי הסוד ממש הפתיע אותה וגרם לה לטלטלה רגשית, שעברה ברוך השם עם הזמן, כי הזמן עושה את שלו.
בעלילה השניה היא נשואה לאברך צדיק, והסוד האפל עלול להעמיד את יציבות הבית שלהם בסכנה. בנוסף הבן הבכור שלה על שפת שידוך מוצלח עם המשפחה שקשורה ישירות לסוד האפל. כמו כן היא מגלה שאבא שלה הוא זה שהסתיר ממנה כל השנים את הסוד הזה, אבל בדיעבד היא מבינה שכל השנים הוא ניסה לפצות על ההשלכות של הסוד הזה והיא יודעת שעלולות להיות תוצאות נוראיות אם היא תתעמת איתו בנוגע לזה. ואם כל זה לא מספיק, הסוד הזה מערער את יציבות הזהות שלה עצמה, והיא מוצאת את עצמה נתקלת בשאלות של זהות ומהות שהיא מעולם לא התמודדה איתן.
איזו עלילה היית רוצה לקרוא? את זו שאומנם יש בה טריגר, אבל אין בה שום סיכון, או את זו שרצופה סיכונים ממשיים לאובדן-אל-חזור? ואם היית קוראת את הספר השני, אבל בכריכה האחורית הסופרת (שרגישה מאד לצער של הקוראים) הייתה מבטיחה: אל תדאגו, הסוף יהיה טוב, הכל יהיה בסדר, הסוף הוא שהכל הסתדר עם כולם והענן הזמני הזה חלף כלא היה, היית עדיין רוצה לקרוא אותו?
סיכון זה דבר טוב. הוא גורם לנו להתעניין באמת בעלילה. אני רק מעלה על נס שכאשר הקורא רואה שוב ושוב את הגיבור ניצל מכל הסיכונים שבהם הוצב- הוא מבין את כללי המשחק. זה בדיוק כמו לכתוב הצהרה מרגיעה בכריכה האחורית. רק כאשר הקורא רואה שישנם סיכונים שמתממשים- ישנם אכן הפסדים- העניין שלו גובר. זה כל העניין של המתח.