התייעצות תודעת עוני

[רינהרינה]

אני שמחה להבין מדבריך שאף פעם לא היית בצד הנזקק.
ואם היית בו, אז ממש ממש שכחת כנראה.
רק מי שלא היה שם, או לגמרי שכח, מבין כמוך את מה שכתבתי.
אם היית בצד הזה אי פעם, היית יודעת שאויר לנשימה, זה לא מותרות, אלא מה שנותן את האפשרות לא לטבוע לגמרי....
מאחלת לך מכל לב לא להגיע לשם, כדי שאף פעם לא תביני מקרוב מה שכתבתי.

מה שתיארתם הוא די קיצוני, ואכן נוגע ללב,
אבל יש הרבה שנמצאים בצד הנזקק לא עד כדי שנלחצים מלמלא את הרב קו ומלשלוח כסף למתנה למורה.

 

[כל מה שמעוצב]

במילים אחרות, גם צדקה יכולה להיות אנוכית, ויכולה גם לא...

כמה מדוייק.
כמה עצוב

 

[חדר האוצרות]

אני שמחה להבין מדבריך שאף פעם לא היית בצד הנזקק.
ואם היית בו, אז ממש ממש שכחת כנראה.
רק מי שלא היה שם, או לגמרי שכח, מבין כמוך את מה שכתבתי.
אם היית בצד הזה אי פעם, היית יודעת שאויר לנשימה, זה לא מותרות, אלא מה שנותן את האפשרות לא לטבוע לגמרי....
מאחלת לך מכל לב לא להגיע לשם, כדי שאף פעם לא תביני מקרוב מה שכתבתי.

זה אולי קצת אחרת,
ותלוי במי מדובר
אבל לפעמים אנחנו נותנים צדקה, וכשקונים בה משהו שאין לנו מספיק כדי לפרגן לעצמנו זה קצת מכווץ את הלב
אני מתייחסת לכסף של מעשרות ככסף שהוא לא חלק מההכנסה שלי, אני באמת לא מרגישה שאני נותנת....
אבל אם יש משהו שאין לי, וגם אין לי ככ דרך לממן אותו כרגע (כמו שואב שוטף) ובכסף של הצדקה משהו אחר קונה בו שואב שוטף אני קצת חושבת שאולי הייתי "תורמת" את זה לעצמי

וכסף שהולך על מותרות או סתם דברים נחמדים נופשים ופינוקים ולא הולך על מחייה בסיסית אני מעדיפה לתרום לאלמנות ויתומים, שהכי מגיע להם בעולם שתהיה להם עוד שמחה!!!!

 

[כל מה שמעוצב]

זכותך להתייחס איך שאת רוצה
אבל שורה תחתונה יש הלכות צדקה.
זה מאד נחמד וכיף בשביל לספק לי את צרכי, להרגיש שהייתי מושיעה של משפחה בישראל
ולולא חסדי היו אוכלים לחם עוני, והנה בזכות ליבי הרחום יש להם אוכל נורמלי...
אבל אם אני יודעת שהכסף שאצלי הוא כלל לא שלי והוא לא בא בשביל לתת לי הרגשה טובה
שעזרתי למי שאין לו (ואולי אפילו התנשאות קלה) אז מה עניני מה עשה
עם הכסף רגע אחרי שזה הגיע אליו??

כל מילה!!!

 

[חדר האוצרות]

מבינה את ההרגשה שלך , זה קשה ומקומם !
אבל --
"תנו רבנן: די מחסורו - אתה מצווה עליו לפרנסו, ואי אתה מצווה עליו לעשרו; אשר יחסר לו - אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו.

לפעמים שומעים את הציטוט הזה גם מאנשים שיש להם נקודת פתיחה מאוד נמוכה.... או ממוצעת
והם החליטו על עצמם שיש להם צורך "סוס לרכב עליו"
"סוס לרכב עליו" מדבר על אנשים עשירים שאיבדו את הנכסים שלהם, -

 

[רינהרינה]

זה אולי קצת אחרת,
ותלוי במי מדובר
אבל לפעמים אנחנו נותנים צדקה, וכשקונים בה משהו שאין לנו מספיק כדי לפרגן לעצמנו זה קצת מכווץ את הלב
אני מתייחסת לכסף של מעשרות ככסף שהוא לא חלק מההכנסה שלי, אני באמת לא מרגישה שאני נותנת....
אבל אם יש משהו שאין לי, וגם אין לי ככ דרך לממן אותו כרגע (כמו שואב שוטף) ובכסף של הצדקה משהו אחר קונה בו שואב שוטף אני קצת חושבת שאולי הייתי "תורמת" את זה לעצמי

ספציפית על השואב שוטף- אם יש לך לתת סכומים מכובדים לצדקה כנראה שיש לך גם איך לממן שואב שוטף,
רק שבעינייך זה לא מספיק נצרך אלא פינוק.
לכל משפחה יש צרכים אחרים,
ייתכן שהמשפחה שתרמת לה חוסכת בדברים אחרים שלך ניראים צורך בסיסי.

 

[חדר האוצרות]

ספציפית על השואב שוטף- אם יש לך לתת סכומים מכובדים לצדקה כנראה שיש לך גם איך לממן שואב שוטף,
רק שבעינייך זה לא מספיק נצרך אלא פינוק.
לכל משפחה יש צרכים אחרים,
ייתכן שהמשפחה שתרמת לה חוסכת בדברים אחרים שלך ניראים צורך בסיסי.

אני פשוט תורמת חומש
ויש חודשים שחוץ ממנו אני מוסיפה צדקה,
זאת מצווה מאוד אהובה עלי,

 

[כל מה שמעוצב]

לא אכנס לדיני מעשר אבל ההלכה לא מסכימה איתך

אני מוכרחה לדעת איזו הלכה מהלכות מתנות לעניים לרמב"ם לא מסכימה איתה?!

ההלכה הזאת?
"מצות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני אם היתה יד הנותן משגת שנאמר פתוח תפתח את ידך לו ונאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך ונאמר וחי אחיך עמך"

או זאת?
"וכל הרואה עני מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה עבר בלא תעשה שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון."

או זאת?
"לפי מה שחסר העני אתה מצווה ליתן לו אם אין לו כסות מכסים אותו אם אין לו כלי בית קונין לו אם אין לו אשה משיאין אותו ואם היתה אשה משיאין אותה לאיש אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על הסוס ועבד רץ לפניו והעני וירד מנכסיו קונין לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו שנאמר די מחסורו אשר יחסר לו ומצווה אתה להשלים חסרונו"

או אולי זאת?
"עני שאין מכירין אותו ואמר רעב אני האכילוני אין בודקין אחריו שמא רמאי הוא אלא מפרנסין אותו מיד היה ערום ואמר כסוני בודקין אחריו שמא רמאי הוא ואם היו מכירין אותו מכסין אותו לפי כבודו מיד ואין בודקין אחריו."

 

[כל מה שמעוצב]

מה שתיארתם הוא די קיצוני, ואכן נוגע ללב,
אבל יש הרבה שנמצאים בצד הנזקק לא עד כדי שנלחצים מלמלא את הרב קו ומלשלוח כסף למתנה למורה.

לצערי, לא קיצוני בכלל.
תתחילו סקר ותגלו אמת עצובה שמסתתרת מאחורי הרבה דלתות.
וכשאלו החיים היומיומיים, לפעמים סכום שמאפשר קניה של סט יפה, או שואב שוטף, ימנע את הצורך מלתמוך במשפחה שהאמא התמוטטה כי כבר לא יכלה לשאת את הקושי יותר....

 

[כל מה שמעוצב]

וכסף שהולך על מותרות או סתם דברים נחמדים נופשים ופינוקים ולא הולך על מחייה בסיסית אני מעדיפה לתרום לאלמנות ויתומים, שהכי מגיע להם בעולם שתהיה להם עוד שמחה!!!!

כבר כתבו כאן למעלה, שיש כל מיני סוגים של נותני צדקה.
אולי תקראי שוב את מה שכתבה @מאופסת

זה מאד נחמד וכיף בשביל לספק לי את צרכי, להרגיש שהייתי מושיעה של משפחה בישראל
ולולא חסדי היו אוכלים לחם עוני, והנה בזכות ליבי הרחום יש להם אוכל נורמלי...
אבל אם אני יודעת שהכסף שאצלי הוא כלל לא שלי והוא לא בא בשביל לתת לי הרגשה טובה
שעזרתי למי שאין לו (ואולי אפילו התנשאות קלה) אז מה עניני מה עשה
עם הכסף רגע אחרי שזה הגיע אליו??

 

[כל מה שמעוצב]

@כל מה שמעוצב יפה כתבתם
הבעיה היא שאנשים לעיתים מבקשים להציל, ולא לפנק. על זה הם מתלוננים.
להציל מרעב (לא לפרגיות), להציל מהמצב הזה שהרב קו לא טעון ואין איך לנסוע נסיעה הכרחית. לפנק זה כבר אקסטרא בסולם הצרכים. לו ידעו שהצורך לך לפינוק היו בוחרים בנזקק אחר שישתמש בתרומתם להצלה

כמו שכתבה כאן

את הבעיה שיש אנשים שקשה להם לתת צדקה סתם, אז הם מחפשים את ההנאה שתהיה להם מלהרגיש שהם ״מצילים״ ו-״מושיעים״ והתחושה של- אם לא התרומה שלי הם היו גוועים ברעב,
זה גם עניין חלוקות הלחם, זה הרבה יותר מספק את הרגשת התורמים שהם נותנים לאברכים את פת לחמם מאשר לתת פשוט תמיכה כספית לשם שמים בלי לנסות למצות את ההנאה מהתרומה שלהם,
בסוף הכי חסר זה התרומות שיאפשרו לנתמכים להיות כמו כולם, וכן- גם להתפנק מדי פעם זה צורך בסיסי!

ועוד

במילים אחרות, גם צדקה יכולה להיות אנוכית, ויכולה גם לא...

 

[ילילי]

אני פשוט תורמת חומש
ויש חודשים שחוץ ממנו אני מוסיפה צדקה,
זאת מצווה מאוד אהובה עלי,

אשרייך ואשרי חלקך. כל הכבוד לכם.

 

[אוזן שומעת]

כשאין כסף, קונים את הדבר הכי זול שמשרת את הצרכים הפרקטיים. כל דבר מעבר לזה הוא מותרות, ומי שמוציא על מותרות כסף שאין לו, זה בדיוק בזבוז.
אם יש צורך פרקטי במגהץ יקר, בסדר. אבל לקנות מגהץ יקר כשאפשר מעשית להסתפק באחד זול כי "זה האופי שלי לקנות את הכי משוכלל"? לא רואה דרך להגדיר את זה אחרת מאשר בזבוז. אנחנו לא עבדים לאופי שלנו.
אפשר לבנות קייס לקניה מסוימת של מוצר מותרות גם מכספי צדקה, אבל מי שזו תופעה אצלו, הוא בזבזן.

לא כתבתי "הכי משוכלל", כתבתי הרבה נתונים שיכולים להשפיע על המחיר אפילו שלפי אופיי הייתי קונה משהו אחר

יש מציאות של 'אני לא מספיק עשיר כדי לקנות בזול'...
הרבה פעמים זול שווה זול ואחרי שנה אתה שוב קונה מגהץ ב500 כשמגהץ ב1200 מחזיק יפה 7 שנים ושלום.

אני רואה גם אלמנות שמחתנות בראוותנות מטורפת ונשארות עם עודף עקב הסטטוס בלבד ולא מטעמי מחסור וכמה קרנות עוזרות להן בלי פרופורציה לצרכים? כשזוגות רגילים מתעלפים מהנטל.
קופות צדקה לא מיועדות רק לרעבים ללחם, הן מספקות המון צרכים רגשיים, ומשתדלות היום מאוד לתקן את הגשר ולא לבנות בתי חולים.

אם בחרנו לתת בעצמינו או דרך גוף - לתת ולשחרר. אין צורך לעקוב.

השאלה המקורית שלי היתה טכנית ופרקטית אך בהחלט קיבלתי המון חומר למחשבה.

אכן, ואמר לי לפני תקופה גבאי צדקה גדול מאוד (לא של שום קופה, פשוט יהודי צדיק נאמן וישר שהרבה אנשים סומכים עליו) שבדיוק היום הוא נתן לאלמנה שמחתנת כסף לקניית תכשיטי זהב עבור עצמה, והוסיף שזה חשוב לא פחות מעזרה לאחרים במימון המנות של החתונה

לאנשים נזקקים לעיתים נלקחת זכות הבחירה בהרבה מאד תחומים. זה לא קל בכלל! ואלו שחשוב להם לתת דווקא תלושים שא"א לקנות בהם אלכוהול וסיגריות ואולי גם לא גבנ"צ, יישר כח על התרומה, אבל יש דרגה מעבר לכך. תנו להם כסף ושיבחרו מה לעשות איתו. גם אם אתם הייתם בוחרים אחרת.

 

[רינהרינה]

אני מוכרחה לדעת איזו הלכה מהלכות מתנות לעניים לרמב"ם לא מסכימה איתה?!

ההלכה הזאת?
"מצות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני אם היתה יד הנותן משגת שנאמר פתוח תפתח את ידך לו ונאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך ונאמר וחי אחיך עמך"

או זאת?
"וכל הרואה עני מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה עבר בלא תעשה שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון."

או זאת?
"לפי מה שחסר העני אתה מצווה ליתן לו אם אין לו כסות מכסים אותו אם אין לו כלי בית קונין לו אם אין לו אשה משיאין אותו ואם היתה אשה משיאין אותה לאיש אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על הסוס ועבד רץ לפניו והעני וירד מנכסיו קונין לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו שנאמר די מחסורו אשר יחסר לו ומצווה אתה להשלים חסרונו"

או אולי זאת?
"עני שאין מכירין אותו ואמר רעב אני האכילוני אין בודקין אחריו שמא רמאי הוא אלא מפרנסין אותו מיד היה ערום ואמר כסוני בודקין אחריו שמא רמאי הוא ואם היו מכירין אותו מכסין אותו לפי כבודו מיד ואין בודקין אחריו."

הציטוטים שהבאת זה לתת צדקה לעני עבור צרכים אמיתיים ולא עבור פינוקים ומותרות.

ציטוט מספר שערי צדק על הלכות צדקה:
"מצות צדקה היא רק לפרנס את העני ולמלאות מחסורו, אבל לא לעשרו, ולכן צריך לתת לעני כל מחסורו כפי הרגלו וההרגל הממוצע בין אנשי מקומו, אבל אין צריך לתת לו מותרות ותפנוקים, אפילו אם כבר הורגל העני בהם, זולת בעשיר שירד מנכסיו, שחייבים לתת לו כפי הרגלו, אף על פי שהוא יותר ממה שרגילים בו אנשי אותו מקום"

 

[כל מה שמעוצב]

מצות צדקה היא רק לפרנס את העני ולמלאות מחסורו, אבל לא לעשרו, ולכן צריך לתת לעני כל מחסורו כפי הרגלו וההרגל הממוצע בין אנשי מקומו,

יראו עיניך מה שהמקלדת שלך כותבת.
אף אחד לא דיבר על להעשיר.
סט בגדים מזמן הפך להיות ההרגל הממוצע בין אנשי מקומו.
ויכול להיות שגם שואב שוטף.....

בכל מקרה, יהי חלקי עם הכותבים (והנותנים) שחושבים שזו צדקה גדולה לרומם אשה ולתת לה הזדמנות להרגיש "שווה" ואל יהי חלקי עם הכותבים גבוהי הלב שלא יודעים שום דבר על מצוקה אמיתית ומדמיינים שהם יודעים מהו נצרך ומהם צרכיו ומדקדקים עימו דקדוקי עניות וגם חושבים שלעולם חוסן...

 

[חני בנני]

סט בגדים מזמן הפך להיות ההרגל הממוצע בין אנשי מקומו.

סט בקידישיק בתחילת עונה?
לא ראיתי סטנדרט כזה

 

[רינהרינה]

יראו עיניך מה שהמקלדת שלך כותבת.
אף אחד לא דיבר על להעשיר.
סט בגדים מזמן הפך להיות ההרגל הממוצע בין אנשי מקומו.
ויכול להיות שגם שואב שוטף.....

בכל מקרה, יהי חלקי עם הכותבים (והנותנים) שחושבים שזו צדקה גדולה לרומם אשה ולתת לה הזדמנות להרגיש "שווה" ואל יהי חלקי עם הכותבים גבוהי הלב שלא יודעים שום דבר על מצוקה אמיתית ומדמיינים שהם יודעים מהו נצרך ומהם צרכיו ומדקדקים עימו דקדוקי עניות וגם חושבים שלעולם חוסן...

העולם לא מחולק לעשירים ועניים,
אלא קצת עשירים והרבה עניים על סקאלה מאד גדולה- מי יותר ומי פחות,
כשהקצת עני נותן צדקה הגיוני שירצה לתת צדקה למי שעני יותר ממנו,
זכותו לא לראות בשכנים שמפרגנים לעצמם יותר מותרות ממה שהוא מפרגן לעצמו עניים שראוי שהוא יתרום להם.
אם בעיניים שלך סטים יקרים לילדים בתחילת כל עונה זה ממוצע ראוי שתתרום את זה למי שאין לו,
בעיני לדוג' זה עשירות.

 

[מה יש]

סט בקידישיק בתחילת עונה?
לא ראיתי סטנדרט כזה

כמעט כולם לבושים בסט.
מי שיש לו מלבושי כבוד- קנה שם
מי שהיה לו אפשרות קנה בסופעונה קודמת.
כשאין שקל מיותר לא תמיד מצליחים לעשות את התכנון החכם ולקנות בסופעונה לתחילת עונה הבאה.
(ולפעמים הבעיה היא לא של כסף, אלא של התארגנות. את בעיית הכסף הרבה יותר קל לפתור)

 

[כובע הנזיר]

יראו עיניך מה שהמקלדת שלך כותבת.
אף אחד לא דיבר על להעשיר.
סט בגדים מזמן הפך להיות ההרגל הממוצע בין אנשי מקומו.
ויכול להיות שגם שואב שוטף.....

בכל מקרה, יהי חלקי עם הכותבים (והנותנים) שחושבים שזו צדקה גדולה לרומם אשה ולתת לה הזדמנות להרגיש "שווה" ואל יהי חלקי עם הכותבים גבוהי הלב שלא יודעים שום דבר על מצוקה אמיתית ומדמיינים שהם יודעים מהו נצרך ומהם צרכיו ומדקדקים עימו דקדוקי עניות וגם חושבים שלעולם חוסן...

את כותבת בכאב
אבל שימי לב שבסוף זו עוגה אחת שמתחלקת בין כל הנצרכים

אם אפשר היה לתת לכולם את כל מחסורם, מה טוב.
במציאות שכל צדקה היא על חשבון צדקה אחרת,
צריך לנהוג בצורה מושכלת.

(והרמבם כותב שהרבה מהלכות צדקה הן נכונות בקהילות בהן יש מספיק להכל. לא ממש המצוי אצלינו. אם אין אז ההלכות שונות)

מאחר ואני רוצה לקיים את המצווה בהידור, אני מפעילה שיקול דעת:

1. מתעדפת עני תלמיד חכם.
2. מעדיפה תמיד לתת חכות ולא דגים (הלוואות להשקעה לקניית נכס ממנו יחתנו את הילדים, מימון קורסים ועוד)
3. והכי חשוב לענייננו -
מתעדפת קנייה של בסיס על פני מותרות. לא נכון בעיני שבמטרה ליצור רווחה נפשית אצל x נוותר על מחיה בסיסית של y.
מציאות של משפחה שאינה אוכלת חלבונים, אינה מטפלת רפואית או מנטלית בילדיה או חייה בתת תנאים, קודמת בעיניי לצרכים רגשיים של מילוי חסכים.
והלוואי והנתינה לא היתה על חשבון מישהו אחר אבל המציאות היא כזו.

כמובן שלכל אחד נקודת מבט שונה ולכן גם סדרי עדיפות שונים.
לא באה להגיד שאת טועה רק שתביני שברוב המקרים יש לוגיקה מאחורי ההחלטות.

 

[מאופסת]

את כותבת בכאב
אבל שימי לב שבסוף זו עוגה אחת שמתחלקת בין כל הנצרכים

אם אפשר היה לתת לכולם את כל מחסורם, מה טוב.
במציאות שכל צדקה היא על חשבון צדקה אחרת,
צריך לנהוג בצורה מושכלת.

(והרמבם כותב שהרבה מהלכות צדקה הן נכונות בקהילות בהן יש מספיק להכל. לא ממש המצוי אצלינו. אם אין אז ההלכות שונות)

מאחר ואני רוצה לקיים את המצווה בהידור, אני מפעילה שיקול דעת:

1. מתעדפת עני תלמיד חכם.
2. מעדיפה תמיד לתת חכות ולא דגים (הלוואות להשקעה לקניית נכס ממנו יחתנו את הילדים, מימון קורסים ועוד)
3. והכי חשוב לענייננו -
מתעדפת קנייה של בסיס על פני מותרות. לא נכון בעיני שבמטרה ליצור רווחה נפשית אצל x נוותר על מחיה בסיסית של y.
מציאות של משפחה שאינה אוכלת חלבונים, אינה מטפלת רפואית או מנטלית בילדיה או חייה בתת תנאים, קודמת בעיניי לצרכים רגשיים של מילוי חסכים.
והלוואי והנתינה לא היתה על חשבון מישהו אחר אבל המציאות היא כזו.

כמובן שלכל אחד נקודת מבט שונה ולכן גם סדרי עדיפות שונים.
לא באה להגיד שאת טועה רק שתביני שברוב המקרים יש לוגיקה מאחורי ההחלטות.

מזכיר לי את הסיפור על הבריסקער שהיה לו עני מהודר לפורים,
וכל השנה דאג שלא יתנו לו כסף, כדי שישאר עני מהודר.
וודאי שאם יש מקרה יותר קיצוני צריך לתת להם,
אבל זה לא אומר שמי שיש לו בסיס והוא עדיין נצרך אין צורך לתת לו.