התייעצות תודעת שירות: כל דאלים גבר

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #41
דין פרוטה כדין מאה, (אגב, ההלכה הזו נאמרה בדיוק לגבי העניין הזה שלא יקדים את הדיון על הסכום הגדול יותר)
ובכלל על ניוד לפעמים אפשר להרוויח יותר ממכירת מכשיר.
לא באתי להכריע הלכתית. בכלל לא יודע אם התכוונת לזווית של הלוקח שבזה נראה שאתה צודק, אסור לו לעקוף בלי קבלת רשות מכולם. אבל מהזווית של המוכר, כן נראה שזכותו להחליט לקבוע פרמטר של שירות לפי "ניהול זמן".
אמחיש בדוגמא קיצונית:
אני משרת עכשיו לקוח בבנק. תוך כדי שאני משרת אותו נכנס לקוח נוסף שרוצה לפתוח חשבון בנק חדש או לחתום על משכנתא. אחריו נכנס לקוח נוסף שרוצה לברר את היתרה שלו בחשבון (הוא שכח את הסיסמא הטלפונית שלו). אני חייב לשרת את הראשון קודם?
עכשיו תשאל, בצדק, "אם כן, אין לדבר סוף", אם יגיעו כל הזמן אנשים עם משימות קצרות, אז מתי נשרת את בעל המשימה הארוכה?
התשובה היא, כשהצטברות מילוי המשימות הקצרות יתקרבו לזמן מילוי המשימה הארוכה.
למשל, אם תהליך לקיחת משכנתא לוקחת שעה, אז עד פחות משעה, אני אמור להעדיף את אלו עם המשימות הקצרות.
למשל, אם הגיעו 20 איש שהטיפול בכל אחד מהם אורך 5 דקות, ביחד כשעתיים, אני אמור להעדיף את ה-11 הראשונים לפני זה שהטיפול בו יקח שעה.
אחר כך, בעל המשימה הארוכה כבר משתווה לבעלי המשימות הקצרות. משימה של שעה היא עדיין קצרה יותר מאשר 13 משימות קצרות של 5 דקות.
כתבתי פעם את העיקרון הזה לגבי המתנה לנוסע שמתמהמה לעלות לאוטובוס.
שם כמו כאן, צריך להוסיף שלפעמים דקה איכותית שווה יותר מדקה פחות איכותית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
אתה אמור לחכות, כי הוא היה שם לפניך. ואם הוא לא יתנסה הוא לא ילמד. כשהוא בקופה המוצרים עליהם הוא משלם כבר ביד ולא במדף, ואם הוא מסתבך עם הקראת המספר אפשר להציע לו לתת את הפתק/טלפון ישירות למוכר.
תחשוב על ילד קטן שיצא לקנות משהו ו120 איש עוקפים אותו בזה אחר זה רק כי הוא קצת ביישןץ מה זה יעשה לביטחון שלו??
אם הוא ילד בן 5 שעושה קניה לא תואמת גיל - באמת לא בסדר לשלוח אותו כך לסופר. אבל אם הוא כבר בסיטואציה תעקוף אותו - תהיה גם אתה לא בסדר.
אם ההורים שלו לא מתחשבים בו, אני אמור להתחשב בו ??? (כמובן צריך לעשות את זה בצורה מכבדת שלא לביישו)

מבחינתי שיספר להורים שהוא חיכה שלשת רבעי שעה וידעו לא לשלוח אותו פעם נוספת
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
לא באתי להכריע הלכתית. בכלל לא יודע אם התכוונת לזווית של הלוקח שבזה נראה שאתה צודק, אסור לו לעקוף בלי קבלת רשות מכולם. אבל מהזווית של המוכר, כן נראה שזכותו להחליט לקבוע פרמטר של שירות לפי "ניהול זמן".
אמחיש בדוגמא קיצונית:
אני משרת עכשיו לקוח בבנק. תוך כדי שאני משרת אותו נכנס לקוח נוסף שרוצה לפתוח חשבון בנק חדש או לחתום על משכנתא. אחריו נכנס לקוח נוסף שרוצה לברר את היתרה שלו בחשבון (הוא שכח את הסיסמא הטלפונית שלו). אני חייב לשרת את הראשון קודם?
עכשיו תשאל, בצדק, "אם כן, אין לדבר סוף", אם יגיעו כל הזמן אנשים עם משימות קצרות, אז מתי נשרת את בעל המשימה הארוכה?
התשובה היא, כשהצטברות מילוי המשימות הקצרות יתקרבו לזמן מילוי המשימה הארוכה.
למשל, אם תהליך לקיחת משכנתא לוקחת שעה, אז עד פחות משעה, אני אמור להעדיף את אלו עם המשימות הקצרות.
למשל, אם הגיעו 20 איש שהטיפול בכל אחד מהם אורך 5 דקות, ביחד כשעתיים, אני אמור להעדיף את ה-11 הראשונים לפני זה שהטיפול בו יקח שעה.
אחר כך, בעל המשימה הארוכה כבר משתווה לבעלי המשימות הקצרות. משימה של שעה היא עדיין קצרה יותר מאשר 13 משימות קצרות של 5 דקות.
כתבתי פעם את העיקרון הזה לגבי המתנה לנוסע שמתמהמה לעלות לאוטובוס.
שם כמו כאן, צריך להוסיף שלפעמים דקה איכותית שווה יותר מדקה פחות איכותית.
פרטי ההלכה תמצא בספר תורת התור
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
קראתי את כל התגובות.
אולי לא הובנתי,
פותח האשכול טען טענה מוסרית והוא צדק בה כמו שהדגשתי.
אבל הוא גם טען טענה כלכלית, שלא כדאי למוכר לתת לאגרסיבי לעקוף את התור, מול טענה זו עניתי טיעון כלכלי סותר, שעדיף לו לתת לו לעקוף את התור.
נניח שהוא ידחה אותו, הלקוח או ימתין או יברח, אם ימתין הוא יעמוד כל הזמן וינחר ויתעצבן ויעצבן את כל מה שבסביבה שלו, יגרום אי נעימות לכל הלקוחות ויבריח לקוחות שוהים.
אם יעזוב את החנות הוא ילכלך עליה בכל מקום אפשרי, ויש הרבה מקומות כאלה.
אז מה עדיף לטובת העסק?
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
מול טענה זו עניתי טיעון כלכלי סותר, שעדיף לו לתת לו לעקוף את התור.
ברור שעדיף לבעל העסק להיכנע לבריון – ואולי גם לשלם לו פרוטקשן כדי שלא ישרוף לו את החנות.
האם כספר בבנק שמרוקן את הכספת לשק של שודד עם אקדח טעון עושה זאת ממניע כלכלי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
אם ההורים שלו לא מתחשבים בו, אני אמור להתחשב בו ??? (כמובן צריך לעשות את זה בצורה מכבדת שלא לביישו)

מבחינתי שיספר להורים שהוא חיכה שלשת רבעי שעה וידעו לא לשלוח אותו פעם נוספת
כן. מה זה משנה מה אחרים עושים? להיפך, אם להורים לא אכפת לבפחות שלמישהו אחר יהיה!
איך עוקפים בצורה מכבדת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
כשמנסים לעקוף אותי בתור אני נועץ מבט ישיר בעוקף בלי להסיר את העיניים לרגע.
גם חשובערס עם פראקים שזה למעלה מכבודם לשים לב לקיומו של תור שמכיל בני אנוש שיתכן שהם קודמים לו. (ועצם הימצאותם בחנות זה רק בגלל ענווה יתירה...
וגם ילדים שרואים רק את היציאה מהחנות למול עיניהם.
וגם נשים שמאוד ממהרות לילדיהן (גם לי יש כמה ב"ה ואני שומר עליהם לא מעט.)
וכן כאלו שבטוחים משום מה שרק אצלם חל יום שישי היום...
וכל שאר הקטגוריות תוך פרק זמן מסוים שואלים בתמימות מעושה "רגע, הייתה בתור לפני?"
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
אם ימתין הוא יעמוד כל הזמן וינחר ויתעצבן ויעצבן את כל מה שבסביבה שלו, יגרום אי נעימות לכל הלקוחות ויבריח לקוחות שוהים
יצאנו מנקודת הנחה שמדובר באדם בוגר ונורמטיבי שלא ישתטה במקום ציבורי
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
מענין לענין באותו ענין
כשאני עורך קניות ביום חמישי כשהזמן לחוץ
ולפניי עומד בתור ילד/ה
שחוץ מלאסוף מוצרים מהמדפים לפי הוראות האמא בטלפון
ולהקריא למוכר מספר אשראי עם 10 טעויות לא יודע כלום
רק כדי לחסוך לאמא שלו/ה זמן לקניות

האם אז צודק לעקוף אותו/ה ?
או שאני אמור לחכות עכשיו 10 דקות ? (כי אמא שלו/ה חוסכת זמן על חשבוני)
אם לגישתך ילד אינו בן אדם
תשנן שוב את 'דרך ארץ קדמה לתורה'
ממתי גיל מהווה פקטור לזכאות להתנהגות אנושית ויהודית?
ואם זה זקן שיכול להיות סבא של אבא שלך, שמתקשה במשימותיו בקופה?
קראתי את כל התגובות.
אולי לא הובנתי,
פותח האשכול טען טענה מוסרית והוא צדק בה כמו שהדגשתי.
אבל הוא גם טען טענה כלכלית, שלא כדאי למוכר לתת לאגרסיבי לעקוף את התור, מול טענה זו עניתי טיעון כלכלי סותר, שעדיף לו לתת לו לעקוף את התור.
נניח שהוא ידחה אותו, הלקוח או ימתין או יברח, אם ימתין הוא יעמוד כל הזמן וינחר ויתעצבן ויעצבן את כל מה שבסביבה שלו, יגרום אי נעימות לכל הלקוחות ויבריח לקוחות שוהים.
אם יעזוב את החנות הוא ילכלך עליה בכל מקום אפשרי, ויש הרבה מקומות כאלה.
אז מה עדיף לטובת העסק?
קשקוש
אם הוא יתעצבן אז לקוחות אחרים יברחו?
על כל שירות לא ראוי ולא הגון שהוא לא יקבל הוא יפתח פה ללכלך? איפה אנחנו חיים, בג'ונגל?
אחרי שהוא יקבל את מלוא השירות הבלתי הגון שהוא רוצה, הוא ימצא מחר על מה להתלונן
לקוח מסוג כזה אף עסק לא צריך.
גם כן טענה כלכלית
לא באתי להכריע הלכתית. בכלל לא יודע אם התכוונת לזווית של הלוקח שבזה נראה שאתה צודק, אסור לו לעקוף בלי קבלת רשות מכולם. אבל מהזווית של המוכר, כן נראה שזכותו להחליט לקבוע פרמטר של שירות לפי "ניהול זמן".
אמחיש בדוגמא קיצונית:
אני משרת עכשיו לקוח בבנק. תוך כדי שאני משרת אותו נכנס לקוח נוסף שרוצה לפתוח חשבון בנק חדש או לחתום על משכנתא. אחריו נכנס לקוח נוסף שרוצה לברר את היתרה שלו בחשבון (הוא שכח את הסיסמא הטלפונית שלו). אני חייב לשרת את הראשון קודם?
עכשיו תשאל, בצדק, "אם כן, אין לדבר סוף", אם יגיעו כל הזמן אנשים עם משימות קצרות, אז מתי נשרת את בעל המשימה הארוכה?
התשובה היא, כשהצטברות מילוי המשימות הקצרות יתקרבו לזמן מילוי המשימה הארוכה.
למשל, אם תהליך לקיחת משכנתא לוקחת שעה, אז עד פחות משעה, אני אמור להעדיף את אלו עם המשימות הקצרות.
למשל, אם הגיעו 20 איש שהטיפול בכל אחד מהם אורך 5 דקות, ביחד כשעתיים, אני אמור להעדיף את ה-11 הראשונים לפני זה שהטיפול בו יקח שעה.
אחר כך, בעל המשימה הארוכה כבר משתווה לבעלי המשימות הקצרות. משימה של שעה היא עדיין קצרה יותר מאשר 13 משימות קצרות של 5 דקות.
כתבתי פעם את העיקרון הזה לגבי המתנה לנוסע שמתמהמה לעלות לאוטובוס.
שם כמו כאן, צריך להוסיף שלפעמים דקה איכותית שווה יותר מדקה פחות איכותית.
וגם זו טענה כלכלית גאונית
על לקיחת משכנתא הבנק מרוויח פי עשר מכל עשרת הלקוחות שרק רוצים שירות קטנטן כמו להזכיר את הסיסמא או להפקיד צ'ק, גם יחד!
כך גם על פתיחת חשבון חדש
אם הלקוחות הללו יברחו מהסניף בגלל שנתנו להם להמתין זמן רב בגלל 'חישובים פיננסיים' מהסוג הזה, מנהל הסניף יחזיר את הפקיד לכיתה ב' כדי ללמוד מחדש את לוח הכפל.

סליחה על החריפות
אבל זה נראה שהפכנו להיות חסרי צלם אנוש
אפי' כלכלה מנהלים כמו בסוואנה
לא צריך להיות 'גודוייל' במצוות ואהבת לרעך כמוך בשביל להמתין בסבלנות בתור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
הנה לכם תיאור מקרה בשינוי ובטשטוש מגדרים, מגזרים, ושאר פרטים מזהים. הטלפון הסלולרי שלי (להלן: הפלאפון) שבק חיים לכל חי, ובשל העובדה שהתיקון שלו עולה בדמים מרובים וכן הוא שייך לדור 3 הגוסס, שמתי פעמי אל חנות פלאפונים בעירי הקטנה.

בבואי אל הקיטון הצנוע שבו שוכן החנות, התגלה בפני מוכרן נחמד וידידותי למשתמש, שהיה עסוק בלהבהיר ולהסביר לקונה כלשהו את החסרונות והמעלות של המכשיר הספציפי שאותו הוא ביקש לקנות. נעמדתי בצד ממתין בסבלנות לתורי. אך ההסבר התארך מאחר שהקונה החליט לנייד כמה מספרים לחברת סלולר אחרת על מנת לקבל הנחה על קניית הפלאפון, (גלוי נאות: אף אנוכי תכננתי לעשות זאת) המשכתי להמתין בסבלנות לתורי.

תוך כדי התרחשות הניוד התגלעו מספר תקלות שפתרונן נמשך משך כמה דקות ארוכות נוספות, עדיין המתנתי בסבלנות לתורי, ובינתיים אף נוספה אחרי לקוחה נוספת שהמתינה לקבל שירות כלשהו. לאחר פתרון כל התקלות, הפעלה מחדש של מסוף האשראי וחתימה על תעודת האחריות, נפנה הלוקח המאושר לצאת מן החנות ופלאפונו בידו.

והנה רק פונה אלי המוכרן לשאול לרצוני, נכנס אל החנות איש נכבד לבוש בחליפה מוקפדת פאותיו וזקנו עשויים מעשה חושב, וכל כולו אומר כבוד האדם, הוא פוסע פסיעה גסה ומעודנת אל עבר הדלפק ותיכף מתחיל להנחית את שאלותיו, מה ההבדל בין 4x4 ל־5x5 והאם זה נכון שחברת QLYX וחברת Escolls הם בעצם אותה החברה שיש לה שני מותגים ובעצם אין שום הבדל טכני בין Q22 ל־6x6.

אני לא יודע מה גרם לאיש הנחמד מאחורי הדלפק לענות לשאלותיו של הלה במקום לעזור לי. אבל ברגע שזה קרה, הסבלנות הנצחית שלי, שעזרה לי להמתין בתור במשך רבע שעה בלי לפלוט שום רמז לחוסר נחת או לשעמום גובר, אותה מידה מפוארת התאיידה ובמקומה הופיעו כעס ועלבון.

אך היות שאני אדם ביישן (יש שיקראו לזה: פראייר או נמושה), מסוג האנשים שישלמו קנס שהם קיבלו מהפקח שלא בצדק ולוּ כדי לא להרים טלפון כדי להסביר או להתחנן. מאלו שאם אתה גורם להרגיש שאתה מאכזב אותם הם ייקנו ממך מקרר בשלושת אלפים ₪ מאותם טיפוסים שנכנסים לחנות מודדים חליפה ותוך חמש דקות הם בחוץ, למרות שהם לא לגמרי בטוחים שהדוגמא מוצאת חן בעיניהם והשרוול נראה להם קצר מדי, רק בגלל שהזבן אמר שזה בסדר. בגלל כל זה – לא דפקתי על הדלפק, לא צווחתי ולא צעקתי, גם לא אמרתי את דברי באסרטיביות – פשוט הלכתי משם.

וזאת לא הפעם הראשונה, הסיטואציה הזאת חוזרת על עצמה בחיים שלי לא פעם, בכל מקום שבו נדרשים מרפקים כדי לקבל שירות אני פשוט הולך, ולכן יש חנויות שלעולם לא אכנס אליהם כמו אותה חנות שנמצאת ליד ביתי חנות מסוג "טמבור" (אין לי מושג מה המילה הזאת אומרת). וכשאני זקוק לכל מיני דברים שנמצאים בה, אני תמיד אצעד עשרים דקות כדי להגיע לחנות שנמצאת בצד השני של השכונה והיא יקרה יותר בעשרה אחוזים בממוצע רק כי אני יודע שאם אמתין בסבלנות, אני פשוט אקבל שרות.

אני לא יודע כמה אחוזים מאנשי העולם יש להם אישיות מזעזעת כמו שלי, אבל גם אם אלו רק חמישה אחוזים תדעו לכם שאלו הלקוחות הכי טובים שתוכלו לקבל לעסק שלכם, רק תנו להם שירות כמו שאתם נותנים לאנשים שיודעים להתעלם מהתור, והם לא יעזבו את החנות שלכם לעולם. רק אל תדחו אותם מפני אנשים "חשובים ועסוקים" והם ייקנו אצלכם וישובו כלקוחות חוזרים, ולא יתלוננו (כמעט) על שום דבר, לא יבקשו הנחות, לא ישגעו אתכם חצי שעה ובסוף יצאו בלי לקנות.

ולאותם אנשים שהם כמוני, שחוזרים הבייתה אחרי ביקור כזה ואין להם פלאפון עכשיו, כי הוא נשבר ולחנות היחידה בסביבה יש תודעת שירות של חדר אוכל בישיבה גדולה בליל שישי – נכון, אתם פגומים, אין לכם את כישורי החיים כדי להסתדר לבד בעולם הזה. אבל מי שמתעלם מכם, הוא לא רק פגום הוא גם טיפש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
הנה לכם תיאור מקרה בשינוי ובטשטוש מגדרים, מגזרים, ושאר פרטים מזהים. הטלפון הסלולרי שלי (להלן: הפלאפון) שבק חיים לכל חי, ובשל העובדה שהתיקון שלו עולה בדמים מרובים וכן הוא שייך לדור 3 הגוסס, שמתי פעמי אל חנות פלאפונים בעירי הקטנה.

בבואי אל הקיטון הצנוע שבו שוכן החנות, התגלה בפני מוכרן נחמד וידידותי למשתמש, שהיה עסוק בלהבהיר ולהסביר לקונה כלשהו את החסרונות והמעלות של המכשיר הספציפי שאותו הוא ביקש לקנות. נעמדתי בצד ממתין בסבלנות לתורי. אך ההסבר התארך מאחר שהקונה החליט לנייד כמה מספרים לחברת סלולר אחרת על מנת לקבל הנחה על קניית הפלאפון, (גלוי נאות: אף אנוכי תכננתי לעשות זאת) המשכתי להמתין בסבלנות לתורי.

תוך כדי התרחשות הניוד התגלעו מספר תקלות שפתרונן נמשך משך כמה דקות ארוכות נוספות, עדיין המתנתי בסבלנות לתורי, ובינתיים אף נוספה אחרי לקוחה נוספת שהמתינה לקבל שירות כלשהו. לאחר פתרון כל התקלות, הפעלה מחדש של מסוף האשראי וחתימה על תעודת האחריות, נפנה הלוקח המאושר לצאת מן החנות ופלאפונו בידו.

והנה רק פונה אלי המוכרן לשאול לרצוני, נכנס אל החנות איש נכבד לבוש בחליפה מוקפדת פאותיו וזקנו עשויים מעשה חושב, וכל כולו אומר כבוד האדם, הוא פוסע פסיעה גסה ומעודנת אל עבר הדלפק ותיכף מתחיל להנחית את שאלותיו, מה ההבדל בין 4x4 ל־5x5 והאם זה נכון שחברת QLYX וחברת Escolls הם בעצם אותה החברה שיש לה שני מותגים ובעצם אין שום הבדל טכני בין Q22 ל־6x6.

אני לא יודע מה גרם לאיש הנחמד מאחורי הדלפק לענות לשאלותיו של הלה במקום לעזור לי. אבל ברגע שזה קרה, הסבלנות הנצחית שלי, שעזרה לי להמתין בתור במשך רבע שעה בלי לפלוט שום רמז לחוסר נחת או לשעמום גובר, אותה מידה מפוארת התאיידה ובמקומה הופיעו כעס ועלבון.

אך היות שאני אדם ביישן (יש שיקראו לזה: פראייר או נמושה), מסוג האנשים שישלמו קנס שהם קיבלו מהפקח שלא בצדק ולוּ כדי לא להרים טלפון כדי להסביר או להתחנן. מאלו שאם אתה גורם להרגיש שאתה מאכזב אותם הם ייקנו ממך מקרר בשלושת אלפים ₪ מאותם טיפוסים שנכנסים לחנות מודדים חליפה ותוך חמש דקות הם בחוץ, למרות שהם לא לגמרי בטוחים שהדוגמא מוצאת חן בעיניהם והשרוול נראה להם קצר מדי, רק בגלל שהזבן אמר שזה בסדר. בגלל כל זה – לא דפקתי על הדלפק, לא צווחתי ולא צעקתי, גם לא אמרתי את דברי באסרטיביות – פשוט הלכתי משם.

וזאת לא הפעם הראשונה, הסיטואציה הזאת חוזרת על עצמה בחיים שלי לא פעם, בכל מקום שבו נדרשים מרפקים כדי לקבל שירות אני פשוט הולך, ולכן יש חנויות שלעולם לא אכנס אליהם כמו אותה חנות שנמצאת ליד ביתי חנות מסוג "טמבור" (אין לי מושג מה המילה הזאת אומרת). וכשאני זקוק לכל מיני דברים שנמצאים בה, אני תמיד אצעד עשרים דקות כדי להגיע לחנות שנמצאת בצד השני של השכונה והיא יקרה יותר בעשרה אחוזים בממוצע רק כי אני יודע שאם אמתין בסבלנות, אני פשוט אקבל שרות.

אני לא יודע כמה אחוזים מאנשי העולם יש להם אישיות מזעזעת כמו שלי, אבל גם אם אלו רק חמישה אחוזים תדעו לכם שאלו הלקוחות הכי טובים שתוכלו לקבל לעסק שלכם, רק תנו להם שירות כמו שאתם נותנים לאנשים שיודעים להתעלם מהתור, והם לא יעזבו את החנות שלכם לעולם. רק אל תדחו אותם מפני אנשים "חשובים ועסוקים" והם ייקנו אצלכם וישובו כלקוחות חוזרים, ולא יתלוננו (כמעט) על שום דבר, לא יבקשו הנחות, לא ישגעו אתכם חצי שעה ובסוף יצאו בלי לקנות.

ולאותם אנשים שהם כמוני, שחוזרים הבייתה אחרי ביקור כזה ואין להם פלאפון עכשיו, כי הוא נשבר ולחנות היחידה בסביבה יש תודעת שירות של חדר אוכל בישיבה גדולה בליל שישי – נכון, אתם פגומים, אין לכם את כישורי החיים כדי להסתדר לבד בעולם הזה. אבל מי שמתעלם מכם, הוא לא רק פגום הוא גם טיפש.
לעניין פתיחת האשכול.-
הסיפור עצמו לא פייר ולא נעים בכלל לעבור שוב ושוב בכל מיני סיטואציות.
סתם מציעה-
יש היום כל מיני קורסים קצרים או הדרכות לשיפור צורת תקשורת והעלאת ביטחון עצמי,
אולי כדאי לברר על זה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
זה גם תלוי מאוד בסוג האנשים, יש אנשים שחושבים שבשבילהם נברא העולם ומתנהגים בצורה בהמית ולא יעזור אפילו אם תעיר להם.

פעם הייתי למשל בתחנת דלק והיה תור של מכוניות, לפני שהגיע התור שלי הגיע אופנוען ועצר בעמדה והתחיל לתדלק בזמן שהוא לא היה בכלל בתור, ניגשתי אליו ואמרתי לו 'נראה לי שהייתי כאן לפניך' תגובותו הייתה 'מה יש לך?? כולה מתדלק שנייה!! למה מי מת???'.

לנסות לחנך? לא בא בחשבון, זה סוג האנשים וסוג התרבות.​
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
נותן השירות הוא לא גננת שאמור לעשות סדר!
הוא צריך לעבוד בהוגנות, נכון, אבל אם בא מישהו אגרסיבי - חובת ההוכחה מוטלת על הלקוחות בדיוק כמו על נותן השירות. ואם הם לא מוחים, והוא ראש קטן - למה שיתערב?

(כבר יצא לי לא פעם ולא פעמיים להעיר ואף לנזוף בעוקפי תורים שניסו לעבוד בשיטת מצליח.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
קראתי את כל התגובות.
אולי לא הובנתי,
פותח האשכול טען טענה מוסרית והוא צדק בה כמו שהדגשתי.
אבל הוא גם טען טענה כלכלית, שלא כדאי למוכר לתת לאגרסיבי לעקוף את התור, מול טענה זו עניתי טיעון כלכלי סותר, שעדיף לו לתת לו לעקוף את התור.
נניח שהוא ידחה אותו, הלקוח או ימתין או יברח, אם ימתין הוא יעמוד כל הזמן וינחר ויתעצבן ויעצבן את כל מה שבסביבה שלו, יגרום אי נעימות לכל הלקוחות ויבריח לקוחות שוהים.
אם יעזוב את החנות הוא ילכלך עליה בכל מקום אפשרי, ויש הרבה מקומות כאלה.
אז מה עדיף לטובת העסק?
אנסה להתגבר על תחושת הגועל...
אבל איך הגעת למסקנה שדווקא הבריונים האלימים הם אלו שמביאים לו את הפרנסה????????
בעיניי הרבה יותר רוחי למכור לחברה' השקטים והביישנים
1.
הם לא יחרפנו אותך על כל שטות וידרשו ויצעקו בקול גדול
2. הם לא יתמקחו על המחיר למרות שהוא הכי הוגן בעולם
3. להם אנשים באמת מאמינים לביקורת שלהם - ברור לי שאם היתי חבר שלך ושל פותח האשכול (ע"פ מה שנכתב כאן) היתי מתיחס לביקורות שלו הרבה יותר משל אדם שרואה רק את עצמו וכשלא נותנים לו לעקוף תור מתהפך העולם

הולך לשטוף ידיים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
עברתי כאן על כל התשובות והעצות.
ולצערי את רובם לא הצלחתי להבין, ואשמח לקבל הסבר מניח את הדעת...
גם אם אתם לא רוצים לחכות בתור מכל סיבה שהיא כגון שיש ילד עם פתק לפניך ואתה רוצבה לחנך את הוריו... או שלפניך מישהו שנראה שייקח לו הרבה זמן ולך יש רק משהו קטן שיקח אחוז אחד מהזמן שייקח לו. או שנמצא לפניך מישהו ביישן וכדו’ ובין אם אתה המוכר או הפקיד שיודע לחשב כמה זמן יקח לכל אחד ועל פי זה מקדים או מאחר לכל אחד את התוכן שלו.
א. מה עם כל העניין של גזל זמן? גם ההוא שלפניך המתין כאן בתור והגיע תורו וגם הוא ממהר, מה ראית שהזמן שלך שווה יותר?
ב. אין זה תפקידך גם בתור מוכר וק”ו בתור קונה לחנך אף אחד! זה התור של מי שהגיע תורו ואין מה לעשות! אתה ממהר? פעם הבאה תגיע רגע לפניו....
ג. למיטב הבנתך במקרה הספציפי שנמצא מולך כדאי שהמבוגר/המכובד/הרכלן/הזקנה/העשיר וכדו’ יכנס קודם? תבקש רשות ממי שעכשיו תורו! אל תפעל בגסות ותתעדף מישהו אחד על פני השני שעכשיו באמת תורו.תשאל אותו אם הוא מסכים לוותר מכל סיבה שהיא. ואם זה ילד שמסתבך עם פתק, אולי כדאי שתהיה נחמד ותעזור לו אתה, וכך הילד יצא מרווח וגם אתה שהכל נהיה מהר יותר?
נ.ב. אני לצערי עברתי את כל המקרים האלו הן בתור קונה בתור שממהר ועם פריט אחד וכדו’ והן בתור לקוח עם קנייה ענקית שהגיעה גברת נכבדה עם מוצר אחד וניסתה לעקוף בלי לבקש ממני רשות... והן בתור מוכר שהיו לו את כל המקרים האלו ועוד מקרים הזויים...
ועל פי נסיוני המר אני אומר שהפתרון היחיד שעובד בכל המקרים היה לבקש רשות! היו מקרים שהנעקף הסכים והיו מקרים שלא, אבל תמיד זה התנהל בצורה נינוחה ואף פעם לא הפסדתי לקוחות בגלל זה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
וואי שם הניק גם מבטא את הרגשתך

אך היות שאני אדם ביישן (יש שיקראו לזה: פראייר או נמושה), מסוג האנשים שישלמו קנס שהם קיבלו מהפקח שלא בצדק ולוּ כדי לא להרים טלפון כדי להסביר או להתחנן. מאלו שאם אתה גורם להרגיש שאתה מאכזב אותם הם ייקנו ממך מקרר בשלושת אלפים ₪ מאותם טיפוסים שנכנסים לחנות מודדים חליפה ותוך חמש דקות הם בחוץ, למרות שהם לא לגמרי בטוחים שהדוגמא מוצאת חן בעיניהם והשרוול נראה להם קצר מדי, רק בגלל שהזבן אמר שזה בסדר. בגלל כל זה – לא דפקתי על הדלפק, לא צווחתי ולא צעקתי, גם לא אמרתי את דברי באסרטיביות
תפנים שאתה משלם כמו הטיפוס האנוכי והאגרסיבי ועפ"ר יותר כי הוא יסחט את המוכר במחיר וידרוש הנחה וממילא אתה לא פחות ממנו אפשר לנסות ולהעיר בחיוך עדין, סליחה אני כבר ממתין רבע שעה מאמין ש- 80 % ייסוגו לאחור ויתנצלו מה- 20 % הנותרים שימשיכו לעמוד 10 % ירגישו שלא בנוח אם תקום ותצא לפחות זה, וה- 10 % האחרונים המוכר עוד יתחרט ע"כ שהוא הקדים אותו
כמו אותה חנות שנמצאת ליד ביתי חנות מסוג "טמבור" (אין לי מושג מה המילה הזאת אומרת).
פשוט חברת הצבעים "טמבור" לפני כארבעים חמישים שנה נתנו על חשבונם שלטים מעל פתחי חנויות חומרי הבניין כשהאותיות טמבור בענק ולמטה מופיע שם העסק בקטן ומכאן נקבע שמם של חנויות חומרי בניין
אך היות שאני אדם ביישן (יש שיקראו לזה: פראייר או נמושה),
אני לא יודע כמה אחוזים מאנשי העולם יש להם אישיות מזעזעת כמו שלי
נכון, אתם פגומים, אין לכם את כישורי החיים כדי להסתדר לבד בעולם הזה.
חס וחלילה: שלשה סימנים יש באומה זו – הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים.
זה מאוד מאוד מתסכל,
אבל ממתי המוכר אמור להיות גם שוטר ?
לא שוטר אלא מענטש: פשוט להיות הגון וישר הוא יכול וחייב לומר וכך אני נוהג וזה אפשרי בעדינות ואפי' בנימה מתנצלת
כבר איתך רק שהוא היה קודם
דקה אני מסיים ומטפל בכך
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
בלת"ק חלקי.
אני לא טיפוס אסרטיבי, אבל גם לא ביישן גדול, ובכל זאת מידי פעם אני חווה יחס קיצוני מאנשים שאמורים לתת לי שירות, וזה ממש מוריד לי את הביטחון העצמי, כאילו אני אדם שקוףףף. 2 מקרים שצפים לי עכשיו בתודעה:
1. פעם נכנסתי לחנות חד פעמי, אספתי כמות די גדולה של מוצרים, נגשתי לקופה, ו.. המוכר באמצע להאזין בנייד לקו כל שהוא כשראשו מונח על הדלפק... בהתחלה כחכחתי, אחר כך קראתי ואף התחננתי "סליחה אדוני, אפשר בבקשה לשלם?" אך אין קול ואין קשב.. רק אחרי כ-2 דקות הוא הועיל בטובו להמהם משהו מתחת לשפמו העבות, ועשה לי חשבון.
זה היה מביך, מתסכל ומכעיס כאחד, לולי הייתי חייב את המוצרים וכבר השקעתי מזמני ואספתי אותם הייתי בורח מזמן... [וכן.. זה היה בעל החנות בעצמו].
2. יום שישי חורפי, נסעתי במיוחד ממקום מגורי לעיר הקודש בני ברק כדי לקנות חליפה חדשה בחנות יוקרתית למדי, כשהגעתי אני רואה שנותן השירות, בחור צעיר, עסוק בלקוח קודם.
המתנתי, אבל כשהוא סיים הוא לא פנה אלי אלא הלך לעיסוקיו, פניתי למוכר בקופה שקרא לו לגשת אלי, הוא הביא לי חליפה אחת למדוד וחזר לעיסוקיו.
כשסיימתי [אחרי דקה] למדוד, פניתי לחפש את נותן השירות, רציתי למדוד מידה אחרת ולראות דגמים נוספים, אלא שבאותו רגע נכנסו לחנות זוג חילונים, כשהאשה לבושה בצורה שאינה מכבדת את אופי המקום בלשון המעטה... לתדהמתי הבחורצ'יק עטה על הלקוחות החדשים כמוצא שלל רב ופנה אליהם ברוב נימוס והדר...
חשבתי שהוא יוציא להם חליפה ויחזור אלי, אך לא.. הוא עומד לידם, מסתכל.. מביא לו למדוד חליפה נוספת, מביע את דעתו, כך במשך דקות ארוכות..
לא עמדתי בזה, פשוט תפסתי את הרגלים וברחתי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
קראתי את כל התגובות.
אולי לא הובנתי,
פותח האשכול טען טענה מוסרית והוא צדק בה כמו שהדגשתי.
אבל הוא גם טען טענה כלכלית, שלא כדאי למוכר לתת לאגרסיבי לעקוף את התור, מול טענה זו עניתי טיעון כלכלי סותר, שעדיף לו לתת לו לעקוף את התור.
נניח שהוא ידחה אותו, הלקוח או ימתין או יברח, אם ימתין הוא יעמוד כל הזמן וינחר ויתעצבן ויעצבן את כל מה שבסביבה שלו, יגרום אי נעימות לכל הלקוחות ויבריח לקוחות שוהים.
אם יעזוב את החנות הוא ילכלך עליה בכל מקום אפשרי, ויש הרבה מקומות כאלה.
אז מה עדיף לטובת העסק?
הבריונים המגעילים שמלכלכים בכל מקום ורוטנים כי העולם לא זז לפי הרצונות שלהם ידועים לרוב
לכן בהתחשב בזה שכל מי שמכיר את הבריון התורן וישמע על חנות שהוא מלכלך על השירות או כל דבר אחר בה רוב בני האדם ההגיוניים יבינו שכנראה מדובר במקום עם שירות טוב

לכן כלכלית משתלם מאוד להסביר לבריון התורן לחכות וכך מרוויחים לקוחות שרואים שאכפת לך מהם
ואם הבריון התעצבן וילכלך זו גם פרסומת מצידו שידעו שבאמת מומלץ לקנות באותו מקום
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
1. פעם נכנסתי לחנות חד פעמי, אספתי כמות די גדולה של מוצרים, נגשתי לקופה, ו.. המוכר באמצע להאזין בנייד לקו כל שהוא כשראשו מונח על הדלפק... בהתחלה כחכחתי, אחר כך קראתי ואף התחננתי "סליחה אדוני, אפשר בבקשה לשלם?" אך אין קול ואין קשב.. רק אחרי כ-2 דקות הוא הועיל בטובו להמהם משהו מתחת לשפמו העבות, ועשה לי חשבון.
במקרה עם קווי דמיון שקרה איתי, השארתי עגלה מלאה בקופה והלכתי.
אם הוא לא רוצה לעשות חשבון, שיחזיר למדפים את מה שאספתי.
וזו הייתה עגלה די מלאה והיו בה גם מוצרי קירור.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה