תזמורת (כמעט) אמיתית

  • הוסף לסימניות
  • #1
בין הזמנים, ימים ארוכים, חמים, וחבורת ילדים מחוסרי מסגרת, שקופצים על הקירות במקרה הטוב, ועל הראש של אמא במקרה הפחות טוב, אז איך משחררים אנרגיה בתוך הבית הקריר והממוזג? מוציאים את כל הסירים והמקלות שיש, מפעילים שירים בקולי קולות, ויאללה בלאגן.

אבל סירים זה לא מספיק. צריך תזמורת אמיתית.
אז מה עושים?

הנה כמה רעיונות:
חשבתי שצילמתי, מסתבר שרק הסרטתי, אז יש לי רק כמה קטעים שחיברתי לסרטון אחד.
ולא רואים את הכל, אז אני אכתוב:

1. מיקרופון, אפשר להכין לבד, גליל נייר טואלט, או של נייר סופג, ובראש מחברים כדור ספוג או קלקר , עוטפים בשחור, או צובעים בספרי. (לנו היה איזה צעצוע שלא עובד אבל נראה ממש אמיתי). לקחנו פומפה, הוצאנו לה את המקל, חיברנו מקל ארוך יותר, ועם דאק טייפ חיברנו את הרמקול למקל, והנה יש לנו מקרופון אמיתי!!

2. בוקסה שבאמת עובדת: קופסת נעלים קטנה, עושים חור בחצי התחתון, אפשר לשים בד רשת או משהו, שייראה ממש אמיתי, משפריצים ספריי שחור, מכניסים מאחורה רמקול בלוטוס. והנה בוקסה שממש מנגנת. אם יש לכם חצובה של מצלמה, אפשר לחבר את ה"בוקסה" שהכנתם, וזה ממש נראה אמיתי.

3. מערכת הגברה - "מיקסר": לנו היה מזוודה של סכו"ם, אבל כל קופסא גדולה יכולה להיות מצויינת, לוקחים קאפה, חותכים ממש טיפה יותר גדול מגודל הקופסא שלכם, דוחסים את הקאפה בתוך הקופסה, כך שלא תידחף עמוק פנימה אלה רק תכסה מלמעלה.
עם סכין חיתוך מחוררים פסים ארוכים, בחור שנוצר, דוחפים מחזיקים של מדפים, (האלה עם המסמרים), מעבירים כמה פעמים הלוך ושוב, עד שזה זז בקלות.

כפתור הווליום שמסתובב: לקחנו מכסה של ספריי, ותקענו בורג ארוך ארוך, שעובר מראש המכסה עד לתוך הקאפה. מסמנים מספרים, והיי, יש לנו כפתור ווליום כמעט אמיתי.
אפשר להוסיף "כפתורים" מחרוזים, ועוד כל מיני אלמנטים מתאימים.
אצלי הילדים כבר איבדו סבלנות אז הפסקנו באמצע.

לוקחים כל מיני חוטים חשמליים, יו אס בי, אוזניות, וכד'.
תוקעים בתוך הקאפה, אפשר להעביר חוט מהקאפה למקרופון, או למגבר וכו'.


אפשר להכין גם כל מיני כלי נגינה מעניינים, מקל פעמונים, כוסות עם אורז וכו'.
וזהו.

מפעילים על פול ווליום ומתחילים לדפוק, לשיר ולצרוח....
אחר כך עוברים בין כל השכנים, ומבקשים סליחה.... (לא נורא, להם סלחנו אתמול...)

מצרפת את הסרטון, מקווה שמצליחים לראות משהו.
‏‏לכידה.JPG
 

קבצים מצורפים

  • תזמורת.mp4
    19.2 MB · צפיות: 359
  • הוסף לסימניות
  • #3
איזה כיף לילדים שלך.
מרגישים את האוירה המקפיצה והמפורגנת אפילו בדקה הקצרה הזו.
שתמיד תוכלי לשמח ולשמוח
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
איזה חמוד...
ממש אהבתי!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
וואו.
מושלם
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אמא חברהמנית שאת!!!
מקנאה בילדים שלך!
אפשר לשדרג את זה לחתונה ואז בכלל
חתן כלה וסעודה ותזמורת וריקודים וכל מה שרק עולה להם בדמיון...
הילדים ירחפו באוויר מרוב אושר!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
@bracha
בזכותך הבוקר התחיל לי שמח ועליז!
הסרטון ממש מכניס לאווירה....
פול יצירתיות!!!

כל הכבוד לך על ההשקעה בפירוט
והכתיבה ממש כייפית וחמודה :)

נרגעתי לראות בסרטון שיש עוד משפחות יחפות בעולם :- 0
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אהבתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
חחח, פצצה! מותר להעביר הלאה? (לילדים/לנכדים שלי)

בוודאי, בשביל זה הנחתי את זה פה.

@bracha
בזכותך הבוקר התחיל לי שמח ועליז!
הסרטון ממש מכניס לאווירה....
פול יצירתיות!!!

כל הכבוד לך על ההשקעה בפירוט
והכתיבה ממש כייפית וחמודה :)

נרגעתי לראות בסרטון שיש עוד משפחות יחפות בעולם :- 0
תודה.

אוהבת את הפרגונים שלך.
שופעים מכל הלב.

והיחפים? זה חלק מסממני החופש.
מתחילים להתלבש בבוקר ומסיימים בערב...
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
  • הוסף לסימניות
  • #14
@bracha
איזה רעיונות!!!
כל דבר שאת עושה יוצא מושלם...
עדיין לא הבנתי מאיפה בוקעת המוסיקה ... (האמת אני עייפה וכנראה לא התרכזתי בקריאה היה נראה לי מסובך )
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
@bracha
איזה רעיונות!!!
כל דבר שאת עושה יוצא מושלם...
עדיין לא הבנתי מאיפה בוקעת המוסיקה ... (האמת אני עייפה וכנראה לא התרכזתי בקריאה היה נראה לי מסובך )
תודה רותי.

הקופסא עומדת לאורך, מבפנים הכנסתי רמקול בלוטוס.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
תודה רותי.

הקופסא עומדת לאורך, מבפנים הכנסתי רמקול בלוטוס.
הבעיה מתחילה שאני לא יודעת מזה רמקול בלוטוס והבנים שלי ישתגעו אם אכין להם כזה דבר
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
מקסים!!
איזה יצירתית, ואמא סופר משקיענית :)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

קראתי בשקיקה עשרות אשכולות (חלקם ממומנים) שמנסים למצוא פתרון ומזור לבעיית מעוכבי השידוך
הרבה מאוד אנשים דנים ומתווכחים באיך לפתור את הבעיה הזאת.

היו שהציעו לעלות שכר השדכנים
והיו שביקשו דווקא להוריד את שכרם.
היו שכתבו לפתוח את העיניים ולהציע לבני דודים
והיו שאמרו להפגיש את ראשי הישיבות עם מנהלות הסמינרים.
היו שדחפו לגעור בהורים שיפסיקו כבר להוריד
והיו כעסו על המתבגרים שיש להם דרישות.
היו...
והיו...
אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

לא מתווכחת עם האמור למעלה, רק רוצה להציע כיוון חשיבה חדש!

הסיבה לכמות המטורפת של מעוכבי השידוך, היא בגלל שכיום אין במערכת החינוכית שלנו הסבר אמיתי ומשכנע לשאלת ה - למה להתחתן?
זאת אומרת לפני ששואלים למה הם לא מתחתנים, צריך לשאול למה הם כן צריכים להתחתן.

ואני אסביר:
אם תפגשי בחורה רנדומלית ברחוב (החרדי כמובן) ותשאלי אותה למה את רוצה להתחתן? התשובה תהיה ארוכה שבלונית ועם המון קלישאות
כנ"ל אם נשאל בחורי ישיבה קלאסי, למה אתה רוצה להתחתן, הוא יגיד לנו דרשה שלמה על "מצא אישה מצא טוב" ועוד כל מיני רעיונות תורניים למיניהם, בתוך תוכו הוא יודע שהסיבה להתחתן היא כי כל החברים שלו מהוועד כבר מאורסים...

ואז כשהשידוכים לא הולכים חלק, ופתאום הדרישות מתחילות לטפס, הפגישות והשידוכים המבוטלים מגבירים את שברון הלב, מתחיל לצוץ השאלה האנושית הבסיסית ביותר, למה בכלל להיכנס לנישואין, למה להתחייב על מסגרת כל כך חונקת, למה לגזור על עצמינו מחויבויות ענקיות.

ובעיניי זוהי נקודת השבר, כי כשאין מוטיבציה אין רצון, וכשאין מנוע אמיתי שדוחף את הבחור או את הבחורה אז למה שינסו לסגור שידוך?
הרצון הטוב של ההורים, או הלחץ החברתי הכללי הוא לא מספיק בשביל לסגור, וזאת התוצאה העגומה.


ברור לי שקצת הקצנתי
ברור לי שזאת לא סיבה מסכמת
ברור לי שיש כאלו שלא חושבים ככה

אבל אם נצליח להשקיע בחינוך פנימי אמיתי, להסביר למה מתחתנים, איך זה עובד, מה תפקידו של אחד מבני הזוג, למה חשוב לבנות בית נאמן בישראל, מה זה נותן לנפש, מה זה נותן לגוף, מה זה עושה לנשמה. הכל ייראה אחרת, פתאום נראה שהדרישות מתגמדות, פתאום נראה גמישות מחשבתית, הכל ייראה נקי יותר, החיבור לתהליך של השידוך יהיה מעניין ומהנה, ככה יבנו הרבה יותר בתים להשם ולתורתו.

נ.ב.
לצערי מכירה זוגות שגם אחרי חמש או עשר שנות נישואין לא ממש הבינו למה הם עושים את זה, לכן זאת סתם המלצה לכו תלמדו את הנושא לעומק ותנסו להתחבר מחדש, תמיד תגלו דברים חדשים.



אם יש למישהו רעיון פרקטי איך מיישמים את זה בשטח תבוא עליו הברכה!
עוגות/עוגיות מנצלש"ים----
מה זה אומר?

מנצלים שאריות!
כבר למדתם. אני אוהבת לנצל שאריות.
לא שתמיד אני עושה את זה.
וכן, הרבה פעמים יש שאריות שאיכשהו נוחתות בפח האשפה.
אבל את השאריות הפעם החלטתי לנצל.
למה?
כי בעצם, אלו היו שאריות לא ממש "שארתיות".

בחידות היא מדברת.
אה?!

אז ככה,
היתה אצלי היום ילדה מתוקה מדבש.
לילדה הזו יש אמא מיוחדת ממש!
החליטה להעניק לה מתנה לבת מצווה.
מתנה שהיא נכס לחיים.
וגם כזו שבונה דימוי עצמי ובטחון.
וגם כזו שהיא כייפית
ויצירתית.

אז מה עוד צריך בשביל מתנה?

אז הילדה החמודה הזו מגיעה אלי פעמיים בשבוע לחוג פרטי. שעה וחצי של איכות ויצירה במטבח.
בשעה וחצי האלו אנחנו מכינות יחד, או מדוייק יותר, היא מכינה את הדברים לבר של הבת מצווה של עצמה.
בקיצור- כיף אמיתי.

היום היא הכינה עוגיות על מקל. ונשארתי עם די הרבה בצק שהכנתי מראש, ומיותר.
הבצק היה של עוגת מספרים.

החלטתי לנצל אותו לעוגיות.
אבל לא כאלו שגרתיות.

אז,
שטחתי את הבצק ב-2 תבניות אינגליש מרופדות בניר אפיה בשכבה של כ-1/2 ס"מ
בשוליים הנחתי נחש בצק. הידקתי וכך קיבלת עוגיה - בסיס ושוליים.
בתבנית אחת מרחתי ממרח שוקולד איכותי בחלק הפנימי ומעליו פיזרתי פיסטוק.
בשני מרחתי קרם חלבה [כן, שאריות מהעוגה של שבוע שעבר עם החלבה], ומעל לזה פיזרתי שוקולד צ'יפס לבן וקרוקנט לוז
אפיתי ב 180 מעלות להשחמה נאה.
זילפתי שוקולד מומס מעל לעוגיה הגדולה. לבן על העוגיה עם הממרח שוקולד ומריר על ההיא עם קרם החלבה. ציננתי שהשוקולד יתקשה ובסכין חדה פרסתי בזהירות כדי לא לשבור את העוגיה הגדולה- לעוגיות אצבע.

החבאתי מהר במקפיא לאורחים שיבואו השבת בעז"ה.

כך זה נראה לפני הפריסה:
IMG_9697_682x1024.jpg

וכך אחרי:
IMG_9699_682x1024.jpg

אני אהבתי,
ואתם?

אפשר להשתמש בכל מלית. או בריבה.

השוליים לא צריכות להיות גבוהות. רק בגובה שיכילו את המלית והוא לא יגלוש החוצה וכך תתקבלנה עוגיות יפות.

כל בצק עוגיות יתאים. לא אופים לרמה של פריכות ממש כי אז העוגיה תישבר בפריסה אם נפרוס אחרי שהתקררה לגמרי. ואם נפרוס לפני, המילוי יהיה חם וייזל וילכלך לנו האת העוגיות.
 תגובה אחרונה 
כשיצאתי לאור (הכוונה – כשהסכמתי לעצמי להשתדל בכל דרך לפרסם את ספריי ובהמשך את רעיונותיי וכתיבתי וכו') חשבתי שיש לי מטרה לשנות את העולם.

היתה לי בזה מטרה מסוימת, אישית, שלא אוכל לפרט.

עם הזמן אני מתחילה להבין את הפואנטה.

אני לא פונקציה, לא הייתי ולא אהיה פונקציה - אני לא חשובה בתמונה הכללית, אפילו לא מעט, בטח לא יותר מאדם אחר.

אני לא צריכה לשנות. אני לא צריכה להיות במרכז.

מצד שני, אני קצת מצטערת שלא הגעתי למרכז, זה היה מעניין לראות, אם היה לי קהל משמעותי מאוד או אם דעתי היתה מקבלת במה ציבורית, זה היה מעניין לראות אם היה לי אכפת מאנשים אחרים או הייתי מתרכזת בשליחות שלי.

היה מעניין לראות אם הייתי עוזרת לאנשים אחרים לצאת לאור או הייתי רוצה שיקשיבו רק לי.
מצד שני, זה קצת מפחיד לעמוד בניסיון כזה. לא בטוחה שיש אדם שהיה מסוגל לעמוד בזה.
לפעמים אני רואה אדם שמקבל במה וחושבת שהיה נחמד אם היה מביא לכל אחד במה - אבל זו חשיבה לא הגיונית, על זה נאמר "מרוב עצים לא רואים את היער" - כן יש מקום לאומן וקהל. זה העולם...

*

כיום אני מבינה שהתפקיד של כל אחד זה לקבל את השני באופן שוויוני.

אולי אני טועה (ואני טועה הרבה פעמים).
אולי כן יש מקום לדמויות מפתח, למנהיגים, כי העם חייב מנהיג, דמות אחת עם קו ברור שתנהיג את כולם.

אבל אני חושבת מצד שני, שבתודעה – צריך לזכור שכולנו שווים, אין צורך להתלהב מאדם ספציפי אלא לתת ערך לכל אדם.

זו תודעה שהביטוי "ציבור למען הציבור", מסביר אותה היטב.

לציבור יש כח. האמת היא שהכח היחיד שקיים הוא הכח הציבורי.

הבעיה שכיחידים אין לאף אחד כח, כמעט.

כציבור – יש לנו כח עצום.

ככל שהציבור יותר רחב ומאוחד כך הכח שלו גדל.

"איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק".

אם הציבור יכיר בכח שלו, יכנע לעובדה הפשוטה שהכח שלנו הוא באחדות שלנו! אז נזכה אט אט להשתקם.

לכן הממסד עמל להפריד, לסכסך, לפלג, להשפיל, לבזות את היחידים, כדי שכל אחד ילקק את פצעיו ונשכח שאנו יכולים להאיר פנים זה לזה, לתמוך, לעודד, להיות בשביל השני, ל

שמעתי לאחרונה שהטבע הבסיסי הנכון שלנו הוא אהבה.

לכן אנחנו רוצים מחמאות, רוצים לייקים, רצים לצאת לאור.

הכל זה כדי להגיע לאהבה.

אבל לא צריך לאהוב בגלל סיבה.

לא צריך לאהוב את האדם מכיוון שהוא מפורסם ויש לו קהל או כסף, או נראות טובה, או כי זה יביא לנו ערך.

צריך לאהוב אהבת חינם.

המון מילים טובות סתם ככה, איפה שאפשר...

זה מביא תודעה בריאה, שמחה, יציבה.

זה יביא טוב לעולם.

*

אם נאהב אהבת חינם, סתם ככה, נלמד לחלק מחמאות סתם כי בא לנו לחפש את הטוב.

נחפש לראות את האנשים האנונימיים, הרגילים, ולא להסתנוור דווקא ממפורסמים.

נאמר שהתורה באה דווקא מהר סיני, ממקום נמוך, לאנשים האנונימיים יש חכמה, צריך להקשיב לה.

וגם אם יש אדם שמדבר שטויות, להבנתנו, אפשר לאהוב אותו ולהעריך את דבריו כי 'הוא', חלק אלוק ממעל, אמר אותם.

בפרקי אבות יש במה לכל דעה.

וזה כיף גדול לנטרל את השיפוטיות, מתוך ענווה, ולהקשיב לכל אדם, כי כל אדם מתקן איזה ניצוצות של קדושה.

אני בהחלט חושבת שצריך לחזור למי שאנחנו – עם ישראל בתפארתו – שנותן במה תודעתית, לכל יהודי, לאו דווקא כדי להיות מושפעים, כי האמת היא פנימית ולא חיצונית, ולכל אחד יש שליחות עצמאית, אלא כי כולנו צריכים אחדות אמיתית.

באופן אישי אני למדתי להקשיב גם לאנשים כופרים (אבל זה רק לאחר שחקרתי היטב וביססתי בעצמי את החשיבה המאמינה, וגם אין לי אינטרס לכפור), ולמדתי להקשיב לכל מיני אנשים.

אמנם בהתחלה, כשהייתי מקשיבה להם, הייתי למרבה הבושה שמחה לאיד (אוף, מה לעשות...) כי היה לי קשה לקבל שיש אנשים מלבדי, אבל עם הזמן אני לומדת שאמונה בה' היא משהו פנימי ולא שיכלי. הכוונה – האמונה היא מלשון אימון, כמו בחדר כושר שמתאמנים, אז גם אמונה היא לפתח את התודעה ולא לצמצם אותה, להכניס חשיבה של אור, של תקווה וכו'. ומי לנו גדול כהרמב"ם ששילב הקשבה לעולם והגיע למקום רחב.

התורה רחבה מיני ים ונמצאת בכל העולם, וכל הדרכים מובילות אליה.

יש לי דודה שהתחנכה בקיבוץ ותמיד היו לה דברי כפירה, זלזול או דיבורים ציניים ובדיחות.

לאחרונה היא מדברת מעצמה דיבורים של אמונה. הופתעתי שאמרה לא פעם, מעצמה, בלי לחזור בתשובה: "רק מצוות רק תורה זה מה שצריך".

כל אחד כשמתחבר לפנימיות שלו, לומד בכוחות עצמו שמשה אמת ותורתו אמת, כך שדעות של אנשים לא מפחידות, לדעתי, כי האמת היא אמת, וכל דעה שבעולם לא יכולה לשנות את האמת.

מצד שני, דיבורי כפירה כן יכולים להשפיע כי נאמר "תנו עוז לאלוקים", האדם מביא עוז לבורא עולם בעצם האמונה שלנו בו יתברך, כך שצריך להשאר באמונה תמימה כל הזמן.

כמו שנאמר על אברהם אבינו שהתחסד עם בוראו.

צריך להשאר תמיד באמונה ובתודעה מחוברת לה', אבל להבין שאם אדם כופר, זו הדרך שלו, המסלול בדרך לאסוף ניצוצות קדושה עבור עולם מתוקן יותר.

לסיכום, כמו שארבעת המינים מאוגדים (אבל אתרוג קצת נפרד, רמז ללומדי התורה שתמיד צריכים להיות מובדלים מעט בגלל תפקידם), אז כמו ארבעת המינים כך יש מקום אמיתי להסכים לקבל כל יהודי, לא לדחות, ולסגל חשיבה מקרבת ואוהדת.

וזה ייעשה אם נבין שכולנו שווים, כי רק ה' קיים ואין עוד מלבדו.

אני חושבת שצריך להגיע למקום בו אנחנו שמחים בשמחת הזולת ורוצים שיהיה טוב לכולם ולא מרגישים שמשהו לוקח לנו משהו, אלא הכל קיים בתוכנו. זה קשה, מאתגר ביותר ואפילו בלתי אפשרי, אבל אין מה לעשות - זה אנחנו:
ערבים זה לזה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה