כללי תחילת עבודה.... הערות והארות עדיין רלוונטיות!

  • הוסף לסימניות
  • #1
מה אתם אומרים?
על הצבעים
על העיצוב
ובכלל על הפריסה

(מגיע כאן גם הבלטות בלינד + UV + זהב ו/או כסף, ובחלון מודבק שקף מבפנים)
 

קבצים מצורפים

  • פריסה לפרוג.jpg
    1.2 MB · צפיות: 13
  • הדמיה לפרוג.jpg
    KB 708.4 · צפיות: 15
  • הוסף לסימניות
  • #2
סתם משהו קטן: רבנו ולא רבינו
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אין מילים, פשוט מושלם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
עבודה מרשימה ביותר!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
עבודה יפה, הגם שהמסגרת קצת עבה לדעתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
לא הייתי מתנגדת לקבל כזה דבר, פשוט מקסים!
שים לב שהאיגרת לא יושבת כ"כ טוב, זה שהיא יוצאת מהמסגרת לא עושה את זה כ"כ.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
זה תחילת עבודה?
ציפיתי לקבל פה סקיצה.
זה יפיפיה ישר לדפוס.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
מדהים ביופיו,
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
משהו מיוחד
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מדהים. עבודה מושקעת במיוחד!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
הסגול מאוד תלוש מהצבעוניות של האיורים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
מאוד יפה.
(המסגרת הלבנה לא מתאימה כ"כ לצבעוניות)

אם מותר לשאול כמה עולה הדפסה כזאת? ואיפה עושים כאלה דברים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
משהו משהו!!!
ממש מיוחד!
המשך הצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
הציורים מקסימים אבל הרקע...
אם סגול אז סגול לילך, בהיר ונעים, לא החציל לדעתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
דווקא אהבתי את הסגול. הוא מלכותי ועצמתי.

לגבי ציורי העצים, אחד מהם (לפחות) מופיע על מוצר של מלכות וזה די מפריע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אז ככה:
המסגרת בצבע לבן מגיע בעצם עם הטבעת כסף שגם מתאים יותר לסגול הכהה.


אבל.... הלקוח לא אהב, אז אני מנסה כעת עוד סקיצה. (אמרתי לכם שזה רק תחילת העבודה, חלקכם אולי לא הבינו מה התחלתי בזה, אבל אני באמת התכוונתי התחלתי ממבט ראייתו של הלקוח!).

הצעתי לו כעת לעשות את כל הקופסא בהטבעת כסף או לחילופין על קרטון מוכסף מבריק עם הבלטות עיטוריים כולל הטבעות זהב במוקומות שונים.
דהיינו עבודה יותר בכיוון של גלופות ובכלל לא בצבעים.

הלקוח דווקא אהב, כרגע אני מתקדם לכיוון סקיצה ראשונית!
מה דעתכם על הרעיון?
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
נשמח אם תשתף אותנו בהמשך במה שיצא...
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
טוב שהלקוח לא אהב :)
סתם סתם..
הסגול לא אהבתי והיו שם עוד כמה דברים שלדעתי לא משתלבים יפה בקופסת אתרוג

נשמח לראות את הסקיצה השניה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
דוקא אהבתי את העיצוב הקודם, אך גם לדעתי הסגול לא התאים,
(אני דוקא תארתי לעצמי שהמסגרת הלבנה היא הטבעה של זהב או כסף,
וזה השתלב לי נהדר דוקא עם זהב, בהתאמה -לשאר הצבעים שמופיעים באיורים.... למגילת הקלף.... וכו')
לגבי ההצעה החדשה: נייר כסוף עם הטבעות זהב? לא לטעמי לפחות...
או זהב. או כסף. לטעמי כסף וזהב זה על זה הם לא בדיוק שילוב מנצח,
לכל אחד בפני עצמו יש את העוצמה והיופי שלו, וביחד הצבעים האלו די מאבדים מהאלגנטיות....
לטעמי בכל אופן.
אבל מעניין לראות מה יצא בסוף...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

בהתחלה, פשוט שמחתי שאני כבר מחוץ לבית הכלא, בן אדם חופשי, יכול לקום מאוחר, לא צריך לעמוד במסדר כל בוקר, אני אדון לעצמי: אף אחד לא יחלק לי הוראות, אני לא צריך לישון במיטה נמוכה, לקבל כל היום בדיחות מעליבות משישא, הבוס של התא.
אני יכול להסתכל על השמיים כמה שבא לי, לא רק בשעת חצר היומית.
הכיף הזה, אתם לא יכולים לדמיין, לעשות מקלחת במשך יותר משבע דקות, בלי לשמוע צרחות אימים של הסוהרים: "תצא! תצא!" ופתאום המים הופכים לקפואים ואני שומע צחוק מרושע.
כיף להיות אדם חופשי. ככה חשבתי.
אלא ש... לצערי, חוויית השחרור לא הייתה כפי שחשבתי, ולמעשה רחוקה מאוד מהחלומות הורודים אותן רקמתי בליבי בשנות כליאתי הארוכות.

זמן קצר לאחר השחרור התחלתי בעבודה הראשונה שלי. שוטף כלים במסעדת הברון הרזה, בפאתי יפו הערבית. הייתי שומע ניגונים בווליום, מלהתענג על האפשרות ליהנות בפרטיות. בלי ששישא חצוף מתערב לי ומכבה ומדליק לי כמה שבא לו.
אני שמח בכך שמצאתי עבודה ויש לי אפשרות לשלם על השכירות, ועל השתייה ומתענג על החופש.
אלא שאז, בערך כשבועיים לאחר תחילת עבודתי, הגיע אליי קוסקוס הרזה, הבעלים של המסעדה. תפס אותי באמצע שטיפת הכלים. ניער לי את הצווארון אפילו יותר מפחיד ממה ששישא היה אוהב לעשות, וצעק עליי:
מה נראה לך שאתה עושה פה? שמעתי שאתה אסיר משוחרר!

הסתכלתי עליו בלי לדבר, הידיים שלי עדיין טבולות במים הסבוניים. הלב התחיל לדפוק לי כמו פטיש על סדן. כמו שישא על הכתף שלי אם הוא דמיין שהסתרתי לו את הנוף של הרצפה או משהו. "אני עובד כאן כבר שבועיים," גמגמתי. "לא עשיתי שום דבר רע."

קוסקוס, מצידו, צחק צחוק קר: "לא עשית שום דבר רע? אתה לא עשית שום דבר רע גם כשישבת בכלא, נכון?" הוא התקרב אליי עוד יותר, והריח של הדיאודורנט הזול שהוא אהב להשתמש בו הכה באפי כמו שריקה: "תקשיב לי טוב, פשעון קטן. אני לא רוצה פה בעיות. לא רוצה משטרה, לא רוצה לקוחות שיברחו, ובטח לא רוצה שאיזה גנב יעבור לי על הקופה..."

מה יכולתי להגיד? אוקיי, הייתי בכלא, אני אסיר משוחרר - הנה אמרתי את המילים האלו! - אבל... אבל... "אבל אני לא גנב!!" ניסיתי להגן על עצמי. נראה לכם שהוא התרשם? פחח.

"כולם אומרים ככה," הוא ירק על רצפת המטבח שגם ככה לא הייתה שיא הנקיון. "שמע, יש לי משפחה לפרנס ועסק לנהל. אני לא יכול להרשות לעצמי להסתכן איתך. ביי"

וזהו. הרגשתי איך הקרקע נמסה מתחת לרגליי. שוב הייתי הופך למישהו שאף אחד לא רוצה, מישהו שכולם פוחדים ממנו, מישהו שלא מגיע לו הזדמנות שנייה. א-ס-י-ר מ-ש-ו-ח-ר-ר. מילים צורבות כל כך.

"בבקשה," לחשתי. "אני צריך את העבודה הזאת. אני לא אעשה בעיות, מבטיח לך. וגם... אני... אני... לא גנב...".
מזל שלא יצא כלום מהעיניים, נס.

אבל קוסקוס לא התרגש, פנה ללכת, גבו מדבר אליי: "תקח את השכר עד היום ותיעלם מפה. אל תחזור."

*
ועכשיו אני יושב כאן, בחדר השכור הזה שמריח כמו פחית בירה מעוכה בוואדי, כותב. בחוץ יורד גשם, והטיפות על החלון נשמעות כמו מחיאות כפיים איטיות, לעגניות.

אכן, כבר חמישה חודשים עברו מאז קוסקוס זרק אותי. חמישה חודשים של דלתות שנטרקות בפנים, של מבטים חשדניים, של המילה "אסיר משוחרר" שהופכת אותי לאדם בלתי נראה. לא, זה לא נכון. אני נראה מאוד טוב. יותר מידי. אמהות רצות לשמור ילדותיהן לצידן, קשישים ממהרים להניח יד על ארנקם כשאני עובר. הקופאי השכונתי שמחייך לכולם מביט בי במבט קפוא.

אתמול קיבלתי עוד תשובה שלילית לבקשת עבודה. הפעם מחברת ניקיון. אפילו לא רצו שאבוא לראיון. "בגלל הרקע הפלילי," הסבירה לי המזכירה בקול מנומנם, כאילו היא מספרת על מזג האוויר. "מצטער, ובהצלחה".

הרקע הפלילי. זה מה שאני עכשיו. לא בן אדם, לא אדם שטעה ושילם על הטעות שלו. רק שתי מילים מעורפלות. רקע פלילי.

אני חושב לפעמים על שישא מהכלא. איך הוא אמר לי יום אחד: "תראה, לוזר, בחוץ זה לא מחכה לך פיקניק. הם לא מחכים לך עם פרחים ונשיקות. הם מחכים לך עם פטיש, מסמר וסדן".

צחקתי עליו אז. חשבתי שהוא שישא. עכשיו אני מבין שהוא אמר לי את האמת הכי כנה שמישהו אמר לי אי פעם.

החופש שלי זה לא חופש. זה כלא אחר, גדול יותר, עם חומות בלתי נראות. הפרק שבין הסורגים לחוץ לא קיים. השחרור הוא אשליה. האמת היא שהחברה ממשיכה להעניש אותך גם אחרי שסיימת את הזמן שלך. היא מסמנת אותך בחותמת בלתי נמחקת ואומרת לכולם: "הנה, זה המסוכן. תיזהרו ממנו."

מחר אני חוזר לביקור אצל הקצין מבחן. אגיד לו שהכל בסדר, שאני מחפש עבודה, שאני משתדל להשתלב. כמובן. כל מה שהוא צריך לשמוע ולרשום בטפסים הארורים שלו. לא אגיד לו שאתמול חשבתי לרגע אחד, רק לרגע קטן, שאולי שישא צדק כשאמר שכדאי לחזור פנימה. לפחות שם יודעים מי אתה. ואם אתה לא דורך בטעות על הבוהן הלא נכונה, אתה גם זוכה ביחס די סביר מהחברה סביבך. אתה לא שקוף, לפחות. גם משהו, לא?

אז אני מבקש ממכם, ההגונים, שוחרי החופש. אם תיתקלו בי פעם, או באחד מחבריי למעמד הלא מכובד, תנו לנו צ'אנס, זה הכל.
לא ויתורים, לא הטבות, לא יחס מועדף, לא שאלות מטופשות, רק צ'אנס.

אהלן, ביי. תודה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה