מה ההבדל הגדול בין קנאביס למתילפאנידט?
מה הרווח של לעזוב את המתילפאנידט לטובת הקנאביס?
שניהם נחשבים נוירוטיים.
לא מצליחה להבין את ההיגיון.
סקירת הקוקריין, שכללה מחקרים קצרי טווח, לא מצאה עדויות לעלייה בשיעור של תופעות לוואי מסכנות חיים, ואולם מחקרים שבהם נערך מעקב ממושך אחר הילדים העלו ממצאים מדאיגים, וככל שתקופת המעקב הייתה ארוכה יותר, כך הממצאים היו מדאיגים יותר.
כך לדוגמה, מחקר שנערך ב־2007 ועקב במשך 2.3 שנים אחר ילדים הנוטלים תרופות ADHD, מצא סיכון מוגבר קטן, של 1.2%, לאירועי לב וכלי דם. אלא שמחקר שעקב אחר 714,258 ילדים במשך 9.5 שנים בממוצע מצא שהשימוש בתרופות אלה עלול להכפיל את הסיכון לאירועי לב.
המחקר, שפורסם ב־2014 בכתב העת Journal of Child and Adolescent Psychopharmacology, מצא שהסיכון של הילדים שאובחנו כבעלי קשב וריכוז וטופלו בתרופות מעוררות ללקות באירועי לב וכלי דם, בהם בעיקר הפרעות קצב, יתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם ומחלות כלי דם במוח, היה גבוה פי שניים לעומת אלה שלא נטלו תרופות אלה.
יתר על כן, החוקרים מצאו שהקשר בין נטילת התרופות המעוררות ובין אירועי לב וכלי דם היה תלוי מינון. הילדים שטופלו במינונים גבוהים של התרופות (יותר מ־30 מיליגרם מתילפנידאט) היו בסיכון גבוה פי 2.24 לאירוע לב או כלי דם, בעוד שאלה שטופלו במינונים קטנים יותר (פחות מ־15 מיליגרם), היו בסיכון גבוה פי 1.43 לאירוע כזה. "תרופות ממריצות בהחלט יכולות לגרום לתופעת לוואי מסוכנת, המתבטאת לא רק בדופק מהיר אלא בהפרעת קצב שעלולה להיות קטלנית", מאשר פרופ' שרייבר.
ואכן, מתברר שכבר ב־2005 דיווח ה־FDA על 19 מקרים של מוות פתאומי בצעירים שטופלו בתרופות ADHD ועל 26 מקרים של אירוע לב וכלי דם, בהם שבץ מוחי וקצב לב מהיר. בנוסף, נמצא שלתרופות האלה יש אפקט אדרנרגי (הדומה לזה של אדרנלין), שעלול להוביל לעלייה מתונה אך משמעותית בלחץ הדם ובדופק.
בעקבות זאת הורה ה־FDA ב־2006 על התוויית נגד במתן תרופות מעוררות למי שנמצא בסיכון למחלות לב וכלי דם, וב־2008 פרסם האיגוד האמריקאי לקרדיולוגיה (AHA) קווים מנחים הממליצים לבצע, פרט לבדיקה גופנית ובדיקת היסטוריה משפחתית לאירועי לב וכלי דם, גם בדיקת אק"ג לפני תחילת הטיפול ב־ADHD ולהמשיך לבצע בדיקות אק"ג במהלך הטיפול בתרופה.
אז איך בעצם ממשיכים מכאן? מסקנת החוקרים בסקירת הקוקריין הייתה שנחוצים בדחיפות מחקרי מעקב גדולים, איכותיים וארוכי טווח. כדי להתגבר על ההטיה הנובעת מכך שתופעות הלוואי המוכרות של תרופות ה־ADHD עלולות לחשוף את הקבוצה שאליה השתייכו הנחקרים, מציעים החוקרים לתכנן מחקרים שישוו את התרופה עם פלצבו שייצר תופעות לוואי דומות לאלה של התרופה עצמה אך לא יכיל שום מרכיב פעיל אחר.
אבל עד שהמחקרים האלה ייצאו לפועל, ועד שתוצאותיהם יפורסמו, מה אמורים לעשות מיליוני ההורים שילדיהם אובחנו כבעלי ADHD? כיצד הם אמורים להחליט על המשך התהליך הטיפולי? ההחלטה הזאת, מן הסתם, אישית מאוד ותלויה בהשקפת עולמם של ההורים. בכל מקרה, לפני שאתם מקבלים אותה, כדאי שתדעו את העובדות.
הכותבת היא בעלת דוקטורט (.Phd) בתקשורת בריאות וחוקרת באוניברסיטת חיפה