הבת שלי היתה מאד מאד ביישנית - ועדיין היתה בגן רגיל.
בגן טרום חובה הגננת ניסתה (לדעתי יותר מידי) לגרום לה לדבר, מה שהחריף את הבעיה מאד. היא היתה שואלת אותה שאלות בריכוז וכו'.
היו כאלה שחשבו שיש לה אילמות סלקטיבית- אבל זה לא היה נכון, היתה לה ביישנות אקטיבית שקיבלה בגנים היהודיים שלה במינון יותר גדול מהרגיל... בבית היא דיברה מצוין (וגם צרחה בלי בעיות)
החברה לא יודעת איך להתמודד עם המאד ביישנים, מנסה לפתוח ולדובב (וזה לא דבר רע בעיקרון) אבל לפעמים לחץ מיותר רק מקצין את ההתנהגות.
שלחנו אותה לגן שפה בגן חובה- מסגרת יותר קטנה וכו'. באמת זה הקל עליה, היה לה שם מאד נחמד. בסוף השנה הצוות התלבט אם לשלוח אותה לכיתה קטנה או לא: לי לא היה שום ספק... לא היתה שום סיבה לשלוח אותה לשם. המפקחת של גני השפה היתה בעד כיתה קטנה- בשום אופן לא הסכמנו.
כ"בוגרת" גן שפה היא עברה ועדת השמה ואישרו לה 2 שיעורי עזר בשבוע אצל מורה מקדמת (בשעות הלימודים).
מכיתה א' עד כיתה ד' היא קיבלה את העזרה הזו, ואכן ב"ה הצליחה בלימודים וקיבלה תעודות טובות. עדיין היה צריך הרבה תיווך שלי כאמא (היא אף פעם לא ידעה מתי יש מבחן ועל מה... ומה צריך להביא למסיבה)
לפני כיתה ה' ההנהלה ביקשה שנעבור שוב ועדת השמה, וסירבנו. סברתי שמאחר והיא תלמידה טובה בהחלט, אין שום צורך. בי"הס לחץ- לאחר מעשה הוברר לי שאת השעות המוקצבות הם מחלקים בין עוד תלמידות... כך שזה משתלם להם. לא הסכמנו.
לקראת סוף כיתה ד' המורה המקדמת הציעה לעשות אבחון קשב. בכלל לא חשבנו על זה עד אז...
עשינו אבחון מוקסו (ולכל המזלזלים- יש בהחלט ערך לאבחון כזה) ולהפתעתנו גילינו שיש לה בעית ריכוז.
הילדה התחילה לקבל ריטלין כסדר מתחילת השנה, ב"ה היא לא צריכה מורה מקדמת ולא שיעורי עזר, היא לחלוטין בענינים במה שקורה בכיתה, זוכרת מצוין מה המורה אמרה, ומה ביקשו להביא.
היא לא אוהבת את חוסר התיאבון שהריטלין עושה, ואני משתדלת שתאכל ארוחה של ממש לפני היציאה.
כשהיא מתעצבנת על זה שהיא לוקחת ריטלין (אוף, אני לא אוכל לאכול כלום...) אנחנו חושבות ביחד איזה מקצועות יש ואם כדאי או לא.
היא זו שתמיד אומרת שכדאי... היא לוקחת אחריות וזה פשוט תענוג.
העצמאות שלה מבחינה לימודית גם השפיעה על השגשוג שלה מבחינה חברתית ב"ה, והעלתה את הדימוי העצמי שלה בחברה מאד.
אמא/אבא יקרים- תחשבו טוב לפני שאתם מונעים מהילד להרגיש מצליח ושווה בין שווים בין חבריו. הציונים במבחנים הם בכלל לא הענין- העיקר הוא ההרגשה הטובה של הילד כשהוא מתפקד כמו כולם ומצליח.
ואם לכם עצמכם בתור תלמידים היו קפיצים או עופפתם- אז תרחמו עליו כפליים: אתם יודעים איך זה מרגיש, וממי הוא ירש את זה...
הנושאים החמים
