שיתוף - לביקורת תחשוב טוב תהיה טוב

  • הוסף לסימניות
  • #1
פרק א'

את השם "מוישה קולברג" שמעתי כשקפצתי רגע לחדר קפה, ודווקא לא מבטלני הכולל.
אדרבה. שניים מחשובי האברכים דנו אודותיו וכשראו אותי השתתקו.
אחרי כמה ימים שמעתי שוב בחטף את השם הזה מראש הכולל בכבודו. הבנתי שיש פה משהו שכדאי לברר.
בשביל זה היה את שייע. זה הטיפוס היודע-כל שהקב"ה שתל כמוהו בכל מקום תורה בארץ. הוא יודע מה רמת העירוב בכל מושב. הוא מייבין בכשרויות גם של חו"ל. הוא מעודכן בכל חומרה חדשה. יש לו ידע היסטורי כולל כל הפרשיות העלומות שהיו במהלך הדורות. שייע. בלי שם משפחה.
ידעתי מתי לבוא אליו. בשעת הפסקת צהריים הוא נוהג ללמוד יחידי, ספק יושב ספק שוכב, לפניו פתוח חזו"א או חו"ב ע"פ רוב, ועיניו משוטטות בחלון שמעל הארון קודש רואות ואינן רואות.

באותו יום הזדרזתי לאכול ויצאתי מהבית ללא מנוחת צהרים שהייתי אדוק בה ביותר, באמתלא של הפקדת כסף דחופה לבנק.
שייע ישב שם ולשם שינוי היה מהורהר. מכיון שכך הרשיתי לעצמי להפריע לו.
"שייע, מה אתה יודע על מוישה קולברג?"
שייע נדרך. "מוישה קולברג? מה אתה יודע עליו?"
"אני שאלתי אותך", אמרתי לו.
הוא השתתק והחל לנגן איזה ניגון, מה שלא היה אופייני לו כלל. הבנתי שהמצב רגיש.
החלטתי ללכת על כל הקופה.
"הראש כולל המליץ לי לדבר איתו", שיקרתי ברהיטות.
שייע זקף בי עיניים מתפעלות.
"אזוי? לא הייתי חושב לבד, אבל נו, יש הפתעות".
הנהנתי. פחדתי להוסיף עוד מילה כדי לא להטיל עלי חשד.
"אם כבר אתה הולך אליו, תמסור לו ד"ש ממני", הפטיר שייע ופתח את הגמרא.
"רגע, אבל מה דעתך, באמת כדאי לי ללכת אליו?"
ניסיתי למשוך בלשונו.
הוא נדהם. "ודאי, מה השאלה. אתה יודע מי היה אצלו?" כאן נקב בשמו של אחד מגדולי הדיינים. "ולא רק הוא אלא גם .......... היה בא אליו תמידים כסדרן".
סקרנותי נסקה לגבהים. מי האיש.

חלפו כמה ימים. החברותא שלי היה נראה טרוד ולא מרוכז. "מה קורה?" ניסיתי לדובב אותו.
"סתם הכל בסדר", פטר אותי.
"אמר רב יהודה אמר שמואל", פתח כשלפתע שלף את הטלפון מכיסו, "כן ר' מוישה" אמר, תוך שהוא מתקדם בזריזות לעבר הדלת. היתה לי תחושה חזקה שזהו ר' מוישה "שלי". החברותא חזר אחרי כמה דקות בפנים זחוחות.
המשכתי ללמוד איתו בלי לומר מילה. אחרי חצי שעה שאלתי אותו, "אפשר טלפון רגע?" הוא נתן.
יצאתי ובדקתי בשיחות הנכנסות והעתקתי את המספר. אחר הצהריים התקשרתי לאחי שיש לו כל מיני אפליקציות חכמות שמגלות שם לפי מספר.
"השם הוא: הרב קולברג מאמן אישי". אמר לי אחי אחרי כמה שניות. "מה קרה, אתה הולך לאימון אישי? למצות את הפוטנציאל הגלום בך?" התלוצץ בי.
"כן, חחח, תודה רבה". סיימתי איתו את השיחה מהר.
מה מיוחד במאמן אישי?
החלטתי להתקשר אליו וזהו.

כןןןןן? ארוך ומתמשך ענה לי.
"הרב קולברג? שולם. רציתי לבוא אליכם לשיעור ניסיון", פלטתי בלי לחשוב הרבה.
היתה שתיקה. ארוכה מידי.
"מי שלח אותך?" שאל לבסוף.
"ה... ראש כולל".
לרווחתי הוא לא שאל מי זה.
"בסיידר. תבוא מחר בשעה שמונה". הוא נתן לי את הכתובת, קינח בכל טוב וניתק.

הרב קולברג היה אדם רגיל למראה, ר"מ ממוצע בישיבה גדולה, הייתי מגדיר אותו. ועדיין לא ידעתי מה תפקידו האמיתי.
הוא נתן בי עיניים חודרות. "אם אתה כאן, כנראה נועדת לגדולות. לפחות ככה חושבים הסובבים אותך".
נבוכתי. האם עלי להביע הסכמה?
"בעזרת השם", אמרתי לבסוף את שתי המילים שפוטרות מכל תשובה רלוונטית אחרת.

הוא התיישב מול השולחן והחווה לי להתיישב מולו. החדר היה מלא ספרים. מלמעלה עד למטה כל ארבעת הכתלים. התבוננתי סביב.
"מוצא חן בעיניך המקום?" שאל.
"כן, מסתמא, אהמממ... כן". עניתי. הוא גיחך.
"מה אתה יודע היום? בבלי? ירושלמי? טור בית יוסף?"
לא ידעתי מה לענות.
נו, דחק בי. זה לא הזמן לענווה.
אני יודע קצת בבלי, עניתי לבסוף.
וירושלמי? פוסקים? ש"ותים?
נענעתי לשלילה.
תמיהה הצטיירה על פניו.
מי אמרת ששלח אותך?
לא עניתי.
מוזר. הוא המהם לעצמו משהו, שלף דף ועט והחל לדבר.
זה נראה שיש כאן טעות. בדרך כלל אני לא מתעסק עם אנשים כמוך, אלא כמה רמות מעל. אנשים שבאמצע הדרך לפחות.
כנראה הבטתי בו כתרנגול בבן אדם, כי הוא שאל אותי, "אתה יודע מה התפקיד שלי?"
"מאמן אישי" עניתי מיד.
פיו נפער בתדהמה ואחר כך חיוך התפשט על פניו. שיהיה ככה. נקרא לזה מאמן אישי לגדוילים.
אתה מבין, יש אנשים כמו ר' ישעיה גולדשך לדוגמא (הבנתי שהוא מתכוון לשייע), אני חושב שהוא מהאזור שלך. הבן אדם הזה בא אלי אחרי שידע כבר בבלי וירושלמי רמב"ם טור ושולחן ערוך על בוריים.
אבל פה זה נתקע. הוא כבר לא מצא אנשים בסביבה שלו לתקשר איתם בלימוד והרגיש שהוא מסתובב מסביב לזנב של עצמו.
הוא בא אלי כמעט מדוכא. הראיתי לו שיש עוד הרבה תקרות זכוכית שהוא יכול לפרוץ. אני החזרתי לו את השמחת חיים. קישרתי אותו לאנשים אחרים ש... קידמו אותו. היום הוא עושה חיל. תמסור לו ד"ש ממני.

הרגשתי שאני נמצא על סיפו של מועדון סגור שרק במקרה נודע לי על קיומו.
מי יודע איזה עוד אנשים שאני מכיר עברו וצמחו פה. ומה הסוד של ר' מוישה קולברג עצמו?

תשמע. אני יכול להתחיל איתך עם השיטות הרגילות, אבל לא בטוח שזה יעבוד, אתה מבין, זה כמו להרכיב מנוע של מכונית על בימבה. אני חושש שהבימבה תתפרק.
הבימבה זה אני, כך מסתבר.
גל של אדרנלין הציף אותי.
הרב יכול הכל. אני מוכן.
הוא הביט בי בעיניים מאמינות. אתה עוד תגיע רחוק. אבל קודם נתחיל באלף בית.
נכון אתה מגיע כל יום לסדר א' בתשע וחצי? מחר אתה אוכל ארוחת בוקר מהר ומיד לכולל.
וזהו? שאלתי.
סמוך עלי. עוד שבוע ניפגש.
יצאתי והרגשתי בתוך חלום. אני בליגה של הגדולים.
החברותא התפלא למצוא אותי למחרת מוקף ספרים ושקוע בהם ראשי ורובי.
אין צריך לומר שמיוזמתי ויתרתי על מנוחת הצהריים וטסתי לבית המדרש אחרי הארוחה. חשתי צורך להצדיק את האימון שנתן בי הרב קולברג. השבוע עבר עלי בשטייגן שלא הכרתי.

פרק ב'

מקץ שבוע נפגשנו.
איך היה? שאל אותי בידידות. חייכתי.
יפה. אני רואה שאפשר לעבוד איתך. היה קשה?
בכלל לא. עניתי. להיפך.
טוב טוב, אל תסחף. יש תקופות.
תחשוב עכשיו על זמנים מתים במהלך השבוע. אני רוצה שבזמנים האלה תשנן בעל פה מסכתות שלמדו בשנים הקודמות.
אבל אני לא זוכר אותם, אמרתי.
הוא רק הביט בי ושתק. כאן אין מקום לקטנים.
הבנתי שהפגישה נגמרה. קמתי לצאת.
תבוא שבוע הבא, קרא מאחורי. נשמתי לרווחה. עוד לא אבדה תקוות(נ)ו. אבל עלי להתאמץ.

הרב קולברג לא עשה לי חיים קלים. בכלל לא. אבל מקץ אותה שנה מצאתי את עצמי בעמדה שונה לגמרי ממה שהייתי לפני שהכרתי אותו.
התחזקתי בכל התחומים. גם כאלה שלא הוזכרו כלל בפגישות.
לאחר תקופה אמר לי שאני בכיוון הנכון ונעשה הפסקה של כמה חודשים. קיבלתי את דבריו.

אותו היום, ישבתי בבית המדרש בהפסקת הצהריים כדרכי תקופה ארוכה מאז עליתי על מסלול הטיסה לגדול הדור. כמה ספסלים מאחורי ישב שייע שביני לביני כיניתי אותו הגאון רבי שייע, והמהם מול ספר פתוח.
היה קשה להתרכז. החום העיק ודבור גדול שוטט בתקרה בזמזום לא נעים.
הדלת חרקה מאחורי. פעם, הייתי מסובב את הראש. לא היום. לא אני. מישהו נכנס ופתח בשיחה עם שייע. הקול היה מוכר. שלא מרצוני קמתי כביכול להביא ספר מהארון ונתקלתי בו. ר' מוישה קולברג המאמן סודי שלי פה בבית המדרש הריק. הוא סימן לי לא להתייחס אליו.
חזרתי ללמוד.
בסוף היום סימן לי שייע להתקרב.
ראית מי היה פה היום? אני חייב לו את החיים שלי.
אני יודע, אמרתי לו.
מה אתה יודע? שאל שייע.
אני יודע. הוא סיפר לי שלא מצאת עם מי לדבר בלימוד ברמה שלך והוא קישר אותך לתלמידי חכמים מופלגים...
שייע הביט בי במבט מוזר.

אני לא יודע מה הוא סיפר לך. מה שאני כן יודע שהייתי הבטלן של הכולל והאיש הזה שהוא ראש ישיבה לנושרים וגם מטפל בבחורים באופן פרטי, יש לו שיטות מיוחדות לעודד. והוא בנה אותי מאפס.

פיסות פאזל החלו מתנגשות בראשי. מאמן אישי לגדוילים? איך האמנתי לשטות הזאת. המועדון הסגור. פנטזיות.

שמע, המשיך שייע, ראיתי אותך מטייל פה ובעיקר מבזבז את החיים שנה אחרי שנה. והרי יש לך ראש טוב. אז עם שיתוף פעולה קטן ביני לבינו ועוד כמה אברכים, אני חושב שהגענו לתוצאה יפה.

"רגע, אבל אמרת שדיין פלוני היה בא אליו תמידין כסדרן?"
"אוי, זה ממש פעם בתקופה שהם היו שכנים ומוישה היה מוכר טיטולים".

לא העזתי לשאול את שייע אם הוא באמת יודע ירושלמי. לא רציתי להרוס לעצמי את התפאורה לגמרי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
עוד לא קראתי.
אישית התגעגעתי לחומרים שלך.

עריכה:
קראתי.
התעגעתי בצדק רב...
גאוני, מפתיע, משוכתב היטב, ועם מסר עמוק לפנים.
תיקון אחד קטנטן:
מוצא חן בעיניך המקום?

מעט קשה בלי מרכאות ציטוט.

ומה שבעיקר חסר לי, זה הטלפון של ר' מוישה. יש מצב בפרטי לפחות?
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
בלי לגלוש לכל מיני פינות, (והיו המון כאלו...)
עצם הקטע והמסר הקולע שלו פשוט מעורר געגועים...
הלוואי שיהיה לי מפגש עם ר' מוישה.
אגב, לדעתי היה כדאי לארגן מפגש קבוצתי של כמה וכמה מהמוכשרים והמעולים שמסתובבים בפורום זה והסמוכים אליו...
תוך זמן לא רב נרוויח עוד כמה גדולי תורה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אוי זה טוב
וואו
וואו
וואו
וואו
אהבתי נורא
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
מקורי, מפתיע, כתוב היטב, מותח, משכנע, מצחיק במידה, מעורר מחשבה, סוחף, מרגש עד דמעות, שובר לבבות, מרוקן קופות, עלילה מקורית שאינה משאירה עין יבשה אחת בקהל.
(נכון שזה שורה היישר ל'מתוך הביקורות' במאחורה של הספר?)
----------------

אוי, @יאן , אתה והפאנצ'ים שלך...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
תפס אותי. לגמרי.
אם תפגוש את ר' מוישה תמסור לו דרישת שלום ממני.
לא שנזקקתי לאימון אישי אתו, סתם חברים ותיקים מהתקופה שמכר טיטולים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
----------------

אוי, @יאן , אתה והפאנצ'ים שלך...
אגב, גם אני בהתחלה
עוד לא קראתי.
אישית התגעגעתי לחומרים שלך.
אבל אחר כך
קראתי.
התעגעתי בצדק רב...
גאוני, מפתיע, משוכתב היטב, ועם מסר עמוק לפנים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
קראתי מיד ובשקיקה
עבודה מקצועית, נהדרת, מפעימת שכלים עד מרום.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

"די, זהו, אני גמור!" דוד שייע היה מיואש.

"מה קרה?" חיים משה היה נכון לעזור.

"מה מה קרה? כאילו שאתה לא יודע..." קולו נשבר.

"אה, אופס... הפשיטה על המפעל שלך..." הוא באמת שלא התכוון לפגוע.

"אה, אתה אפילו לא מעודכן. מצאו פערים של כמה מיליונים בדיווחים, שחררו אותי עם מעקב עד המשפט בעוד שבוע. הולכים לגזור עליי איזה שלושים שנה!" אמר דוד שיי'ע באימה.

"אתה לא אמיתיי! מה אתה אומר... רחמונע'ס! אתה צריך ל.... רגע! יש לי רעיון אדיר!" חיים משה קפץ באחת.

"מה רעיון, מה אדיר? אתה לא מבין שאני במצב ש..." הוא לא מיהר להתרגש.

"לא, אתה לא מבין! נכון יש לי את הבית ספר לחינוך מיוחד?"

"כן, אבל למה בדיוק זה קשור לכסף העצום שהרווחתי ועכשיו הלך לקנסות. שלא לדבר על שנות הכלא הנוראי שאני עומד לעבור?"

"תקשיב!!!!!! עוד יומיים יש ביקור של טראמפ אצלנו בבית הספר! משהו שהוא עושה כל שנה לכמה בתי הספר ענקיים לילדים מיוחדים... בקיצור, יש איזה שעה שהוא הולך להסתובב איתי בבית ספר, אתה תבוא איתנו לסיבוב, דבר איתו, ספר לו את המצב שלך, תבכה, תסביר לו שמהיום אתה סרגל במיסים! אני אומר לך זה יעבוד, כך זה עובד איתו, אתה תרוויח את הכסף של הקנס אפילו!"

"וואו, אני לא מאמין, תודה, אין מילים!" דוויד שיי'ע דמע ברגש.

---------------------------------------

לאחר יומיים:

חצי שעה אחרי בואו של הנשיא:

"טוב, דוויד שיי'ע, תקשיב! עכשיו זה הזמן שלך, גש אליו!" לחש חיים משה באוזנו של הנ"ל.

"חח דקה, אתה לא מבין איזה סרטון שלחו לי עכשיו במייל, יואו, זה גדול!" דוויד שייע היה שקוע במסך.

"נו נו" הניד חיים משה את ראשו ברחמים. 'במה הוא מתעסק עכשיו...'

וכעבור עשרים דקות:

"דוויד שיי'ע!! אתה מוכן כבר לגשת אליו?" חיים משה לא ידע את נפשו מלחץ. פחד שמלווי טראמפ יראו את פרצופו האדום ומי יודע מה יחשבו עליו...

"שנייה, אני יושב פה, הולכות לי הרגליים!"

כעבור עוד חמש דקות:

"נווווו?" לחש חיים משה בזעקה אילמת לדוד שיי'ע.

"רגע, אני צמא נורא!" אמר ופרש לכיוון ברזיה קרובה.

חיים משה התנצל בפני פמליית הנשיא במבוכה נוראה, שהוא זקוק לצאת לשנייה.

הוא צעד נמרצות בעקבותיו של דוד שייע', תופס אותו בחוזקה מאחורי עמוד שיסתיר אותו.

"תגיד לי אתה נורמליייייייייי?????? טראמפ כבר בדלת!!!! עוד שנייה הוא יוצא!!!! זו ההזדמנות האחרונה שלך לדבר איתו לפני שהוא הולך!!!! אתה יכול עכשיו בשיחה הזו להרוויח בחזרה את כל המיליונים ולהיפך, אם אתה לא מדבר איתו עכשיו, אתה יכול לאבד את כל העתיד שלך!!!!!!"

-----------------------------------

להבדיל אלף אלפי הבדלות.

עם ישראל!! תאחזו, השם בדלת!!!! עוד שנייה הוא יוצא!!!! עכשיו לפני יום הכיפורים וביום הקדוש זו ההזדמנות האחרונה שלכם לדבר איתו לפני שהוא הולך!!!! אתם יכולים עכשיו בתפילות שלכם, בחזרה בתשובה על העבר, בבכיה על העוונות ובקבלה לעתיד, להרוויח טוב בלי גבול!!!! ולהיפך, אם אתם לא תפעלו עכשיו בעת רצון המופלאה הזו, אתם עלולים חלילה לאבד את כל העתיד שלכם!!!!
שיתוף - לביקורת X איפה אתה????
הולך ברחוב, אוטובוס חולף לו לידי. עולה, משלם מתיישב.

ואז.... ראיתי אותו.
הוא הסתכל עליי, עיניים קרות יש לו. אני חושב.

" X מה אתה עושה פה???"
הוא שותק. הוא כזה חמוד...

"אה, שלום, " הוא עונה לי, "מה קורה????"

"בסדר, כאילו ב"ה, איזה יופי לפגוש אותך"

"אה" הוא שותק.

ואז רציתי לשאול אותו, מאוווודד.

הוא שתק.

"תגיד, עכשיו את כל האמת, זה היה לך כיף להציק לי, לחפור לי, להקניט אותי, להגיד שהאנגלית שלי גרועה, לקרוא לי "גולם"? זה היה לך כיף?"

הוא עוד שותק. מביט עליי. חצוף!

"לא, זה אפילו לא מצחיק, אתה אולי, מה שעשית, קידם אותך, מאוד, אבל האם חשבת עליי, כמה שאני בכיתי, אתה.... אתהה" הכעס נעצר לי בגרון, חנקתי אותו. "אתה, אתה בסדר?? אתה בחור נורמלי?? אתה חושב שאנשים אהבו אותך? אתה חושב שהם רצו להיות איתך?? אתה חושב שהם לא הגיעו אליי לבכות אצלי בשקט, וזה שלא דיברת עם ברגמן וזיגמן וחיימקה? אתה חושב שאף אחד לא ידע??"
הקול שלי עובר ללחישה " X למה עשית את זה? מיררת לי, לכולם את החיים, זה היה לך כיף?? תגיד את האמת! מה היה האינטרס שלך??"

"זה כיף לך??"


משהו בעניים שלו קצת התחלחל,

"אז, מה?" הוא אומר לי לבסוף, "אני, זה היה הטבע שלי, זה מה שרציתי, זה מה שהיה לי, ככה נולדתי, אתה לא יכולת לשנות אותי, אתה לא!
אתה חושב שזה היה לי טוב??"

אני שותק.

איך הוא דיבר.

בסוף כולם עזבו אותו, השאירו אותו לבד, בודד עצוב ומושפל עד אפר.

"תדע לך X אני אהבתי אותך, באמת אתה היית בחור מתוק" קולי מתמלא ברחמים, "עכשיו, לך תבקש סליחה"

"אפילו אם עבר יוהכ"פ?"

ווואי עוד שנייה הוא בוכה לי באוטבוס, לא נעים....

"אפילו"

האוטובוס עוצר, חורק, הוא יורד, משאיר אותי.

לבד.
היי חמוד! קום!
מי אני?
כן כן, אלוקים מחכה לתפילה שלך.
וואלה.
נו? מה אתה דכאוני? לך למקווה. תתעורר תתפלל!!
אוקיי.

עכשיו, אני מבקש ממך תתחיל להתפלל יפה.
בסדר. "ברושאמרוהיעולם"
אמממ...
מה? מה? הקמת אותי מהמיטה מה אתה רוצה??
סליחה שאני אומר אני לא מבין מילה. :rolleyes::rolleyes:
דיי! בא לי! אין לי כוח להתפלל. בסדר!? נמאס לי סופית, ועוד תפילה ארוכה עם מוסף!!!
בבקשה, זה אלוקים. מה ככה אתה מדבר אליו??
כן! אני קם כי אני כמו רובוט ללא חיות, ואתה סתם מעצבן!!
אני לא מבין, ה' ברא אותך, נתן לך לחם לאכול ובגד ללבוש, כך אתה מדבר אליו? בושה!!
אתה באמת חושב שתפילה שלי יכולה לשנות משהו?? קצת שכל!
מההה????
מה מה? אתה חושב שה' שומע לתפילתי, נראה לך? אז למה, איפה הוא? למה הוא לא מגיע אליי. חוץ מזה הכל טוב לי בחיים. יש לי חיים מאושרים, בנים, אישה, כסף, מעמד טוב בקהילה. אז מה אתה דכאוני???
אני בהלם!
ממי?
ממך!
למה?
אתה...
מה?
הוא נעצר, קצת בהלם, מסתכל עליי בתדהמה ואז... הוא פותח את פיו ואומר לי.
תדע לך, שאם אתה! לא תברח אל אלוקים, לא תהיה לו בררה, והוא ידחוף אותך עד לקיר, עד שתזכור אותו, ותצעק לו. מכאבים אליו.
ומרוב המכות שתקבל.

אמממ....
כן!

פותח את הסידור. מתחיל לבכות.
שיתוף - לביקורת נעל
חניתי ברחוב צדדי, והדלקתי את הנורה מעל הראש.
הוצאתי את צרור הניירות מהכיס לשנן שוב את מהלך הסוגיה.
כיביתי את המזגן ופתחתי חלון במקומו.
תמיד לפני שיעור כללי אני טיפה לחוץ. גם אחרי כמה מחזורים עולה בי החשש שאתבלבל בסדר הדברים. נסיון או לא נסיון, אתה פוחד מהתלמידים שלך, ילדים בני תשע עשרה. ככה זה.

לפתע התכופף אל חלוני איש מבוגר מאד ושאל אותי לשמי.
אמרתי לו.
"מיד זיהיתי אותך" חייך, שיניו צחורות וישרות מכדי להיות טבעיות.
בטח רוצה להכניס את הנכד שלו לישיבה, או פרוטקציה אחרת, חשבתי.
"אתה לא זוכר אותי"? שאל.
צמצמתי עיניים וניסיתי להשיל מדמותו את מעמסת השנים.
"הייתי הָרֶבֶּה שלך בכיתה ח".
הרב גלוזקנט - נזכרתי.
נזכרתי כמה שנאתי אותו.

הוא עשה לי את המוות, ולא הפסיק לומר לי שאני בטלן, וחסר כל רצון טוב, ורק סנדלר יצא ממני. אני לא אשכח איך פעם כשפטפטתי תוך כדי שיעור עם הילד שמאחוריי, הוא חלץ את נעלו והניח אותה בשקט על השולחן.
נראה לך שתוכן לתקן את זה? שאל. והכיתה התגלגלה מצחוק.

"אתה גר באיזור"? שאל, נשען בשתי ידיו על חלון הרכב.
"לא בדיוק, אני רק עובר פה".
"ההורים שלך עוד בחיים? אני זוכר את אבא שלך, תלמיד חכם היה".
"היה ועדיין. אמא שלי נפטרה והוא גר אצלי".

הוא עזב את האוטו וידיו עיסו את גבו כשהתיישר.
"היית שובב אתה", אמר וחיוכו חשף שוב את התותבות המושלמות שלו. "כמה שניסיתי לעשות ממך בנאדם, לא... היית קשה, קשה מאד, ולמרות כל המומחיות שלי...לא הצלחתי" הוא צחקק קצת ואחר כך הציץ בפניי החתומות והבעתו התחלפה לנבוכה קצת.
"נו טוב, ככה זה בחיים, לפעמים" אמר ושפשף את ידיו זו בזו.
"אתה עוד עובד בהוראה?" שאלתי.
"מפקח", אמר בגאווה מהולה בעייפות. "ואתה, מה אתה עושה היום?"
"יש לי סנדלריה", אמרתי.
הוא הביט בי, ממשיך לשפשף את ידיו לאיטו.
"די מצליחה, אנשים מרוצים מאד, ברוך השם".
"נו, ברוך השם ברוך השם", מלמל.
הוא החל לפסוע לאחור, "אתה יודע, היה לך פוטנציאל לא רע", אמר פתאום בקול אחר.
עיניו שוטטו לאורך הרכב וחזרו אליי, "בן כמה אתה, ארבעים וחמש? חמישים? יש לך כבר כסף, אתה עדיין יכול ל... אתה יודע רבי עקיבא התחיל בגיל..." הוא השתתק פתאום והניף בידו "אני זקן חסר תקנה, מה אני רוצה ממך" צחק במבוכה "היה נעים לפגוש בך" אמר כשהוא גורר את רגליו על המדרכה ומתרחק, "תמסור דש לאבא".

סגרתי את החלון והדלקתי את המזגן.
כיביתי את האור וישבתי בחושך כמה דקות.
אחר כך הכנסתי את צרור המראה-מקומות לכיס הפנימי של הפראק, התנעתי את הרכב ונסעתי אל הישיבה, למסור את השיעור כללי כמו בכל יום שלישי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה