הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
לתועלת הכלל, תפיצו למי שצריך עוד קצת להבין שזה לא משחק ילדים:
פוסט מרגש של אחות בית חולים 'שערי צדק'
אודיה אייזנברג היא אחות במחלקת הבידוד, שם מאושפזים חולי הקורונה, ולפוסט שהיא העלתה ביום שישי האחרון, לא תוכלו להישאר אדישים. "בבקשה אל תקראו את הפוסט הזה. יש לכם מספיק דאגות גם בלי שאעציב אתכם יותר", היא פותחת וכותבת.
"אבל אני חייבת להוציא, ולא פייר לחזור למעונות ולבכות שוב ושוב לאותן חברות. היי, קוראים לי אודיה, אני אחות טיפול נמרץ. או לפחות הייתי. היום אני כבר לא מצליחה להיות אחות, בקושי רבע בן אדם. התנדבתי לעבוד במחלקת כתר עם אש בעיניים ואש בלב, אבל האש הייתה לפני שבועיים. היום צולמה התמונה הזאת, באמצע משמרת של 15 שעות - בלי זמן לאכול, שלא לדבר על לשבת. אחרי שלוש שעות שהייתי בתוך המחלקה עצמה, כשהמקסימום שמותר לנו הוא שעתיים ברצף, וחייבים לצאת חזרה לחמ"ל. היום כבר אין יותר ברירה.
לא רואים בתמונה את החריטות של המיגון בתוך העור. לא רואים בתמונה את החולה שהתחנן שנרדים וננשים אותו כי נגמר לו הכוח לנשום. שיקרתי לו שרק עוד קצת. לא רואים את החולה שלוחש בקושי, שאשב לידו ולא אעזוב. שיקרתי לו שאני כאן ושהוא יכול לנוח. הוא עצם עיניים ואני הלכתי. לא רואים את החולה שהסברנו לה שאנחנו באים להרדים ולהנשים אותה, וכששאלתי אותה אחרי שהרופא הלך אם יש לה שאלות ואם היא מבינה מה הרופא אמר היא אמרה: 'בטח שהבנתי, אני נפרדת מהעולם'. בכיתי ושיקרתי, והכנתי לה תה. והיא אמרה שאני נדירה ותודה על התה. לא רואים את הבת שלה שבכתה לי בטלפון, לה לא שיקרתי. לא יצאו מילים, רק דמעות. לא רואים בתמונה שגזרתי על עצמי בדידות, שזה יותר גרוע מבידוד. כי בדידות אני בחרתי, רק לא לסכן את המשפחה שלי.
"ולא רואים את שבע השעות שאחרי התמונה הזאת. אל תשתפו, אל תעשו לייק. אפילו לא מתחננת שתישארו בבתים, כי אני בטוחה שאתם כבר לא מסתובבים יותר. אתם יודעים מה כן תעשו? תקרעו את השמיים, בבקשה. תקרעו אותם, תתחננו בשבילנו שיהיה לנו כוח לטפל באהובים שלכם, שלנו. אין לנו זמן להתפלל, ואין לנו כוח. ואנחנו רק בהתחלה...", היא מסכמת.
פוסט מרגש של אחות בית חולים 'שערי צדק'
אודיה אייזנברג היא אחות במחלקת הבידוד, שם מאושפזים חולי הקורונה, ולפוסט שהיא העלתה ביום שישי האחרון, לא תוכלו להישאר אדישים. "בבקשה אל תקראו את הפוסט הזה. יש לכם מספיק דאגות גם בלי שאעציב אתכם יותר", היא פותחת וכותבת.
"אבל אני חייבת להוציא, ולא פייר לחזור למעונות ולבכות שוב ושוב לאותן חברות. היי, קוראים לי אודיה, אני אחות טיפול נמרץ. או לפחות הייתי. היום אני כבר לא מצליחה להיות אחות, בקושי רבע בן אדם. התנדבתי לעבוד במחלקת כתר עם אש בעיניים ואש בלב, אבל האש הייתה לפני שבועיים. היום צולמה התמונה הזאת, באמצע משמרת של 15 שעות - בלי זמן לאכול, שלא לדבר על לשבת. אחרי שלוש שעות שהייתי בתוך המחלקה עצמה, כשהמקסימום שמותר לנו הוא שעתיים ברצף, וחייבים לצאת חזרה לחמ"ל. היום כבר אין יותר ברירה.
לא רואים בתמונה את החריטות של המיגון בתוך העור. לא רואים בתמונה את החולה שהתחנן שנרדים וננשים אותו כי נגמר לו הכוח לנשום. שיקרתי לו שרק עוד קצת. לא רואים את החולה שלוחש בקושי, שאשב לידו ולא אעזוב. שיקרתי לו שאני כאן ושהוא יכול לנוח. הוא עצם עיניים ואני הלכתי. לא רואים את החולה שהסברנו לה שאנחנו באים להרדים ולהנשים אותה, וכששאלתי אותה אחרי שהרופא הלך אם יש לה שאלות ואם היא מבינה מה הרופא אמר היא אמרה: 'בטח שהבנתי, אני נפרדת מהעולם'. בכיתי ושיקרתי, והכנתי לה תה. והיא אמרה שאני נדירה ותודה על התה. לא רואים את הבת שלה שבכתה לי בטלפון, לה לא שיקרתי. לא יצאו מילים, רק דמעות. לא רואים בתמונה שגזרתי על עצמי בדידות, שזה יותר גרוע מבידוד. כי בדידות אני בחרתי, רק לא לסכן את המשפחה שלי.
"ולא רואים את שבע השעות שאחרי התמונה הזאת. אל תשתפו, אל תעשו לייק. אפילו לא מתחננת שתישארו בבתים, כי אני בטוחה שאתם כבר לא מסתובבים יותר. אתם יודעים מה כן תעשו? תקרעו את השמיים, בבקשה. תקרעו אותם, תתחננו בשבילנו שיהיה לנו כוח לטפל באהובים שלכם, שלנו. אין לנו זמן להתפלל, ואין לנו כוח. ואנחנו רק בהתחלה...", היא מסכמת.
