התייעצות תיבות דואר. מה הסיפור?

  • הוסף לסימניות
  • #2
מה חושבים האנשים שאין להם שם על תיבות הדואר? לא הבנתי הם לא רוצים שיכניסו להם דברים? תמיד כשאני רואה את זה אני מתפלא מחדש.
או שהם מפחדים ממס הכנסה.
או שהם עצנקים - עריקים שמפחדים מהצבא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
או שנמחק והם לא שמו לב עדיין...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
פשוט אין צורך בתיבת דואר
מי שצריך אותי שולח לי במייל

אם המכתבים שלהם מתגלגלים בין כולם,שים מדבקה על התיבת דואר שלהם.
אם מישהו הציע לי עבודה של שליחת הזמנות, ואני מחפש את התיבת דואר שלך, ולא מוצא.
ובבניין שלך יש 48 תיבות דואר... ואחרי מבט מלמעלה שלא מצאתי, עכשיו צריך לחפש רמזים, אולי היה כתוב ונמחק, אולי זה כתוב בקטן, אולי משו אחר?

זה רחמים על המחלק הנאמן (כי הלא נאמן מעיף את זה ללמעלה או למקום אחר)

ואגב, יש כאלה שאין גם שם על הדלת, יש סיכוי שזה אותו קשר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אם מישהו הציע לי עבודה של שליחת הזמנות, ואני מחפש את התיבת דואר שלך, ולא מוצא.
ובבניין שלך יש 48 תיבות דואר... ואחרי מבט מלמעלה שלא מצאתי, עכשיו צריך לחפש רמזים, אולי היה כתוב ונמחק, אולי זה כתוב בקטן, אולי משו אחר?

זה רחמים על המחלק הנאמן (כי הלא נאמן מעיף את זה ללמעלה או למקום אחר)

ואגב, יש כאלה שאין גם שם על הדלת, יש סיכוי שזה אותו קשר.
זה לא שלא שמתי מדבקה,אבל זה נמחק/יוצא
בכל אופן אין הזמנה או מכתב שצריכים להגיע אלי לתיבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
זה לא שלא שמתי מדבקה,אבל זה נמחק/יוצא
בכל אופן אין הזמנה או מכתב שצריכים להגיע אלי לתיבה.
א. גילינו אחד כזה. (שאין לו כרגע שם על התיבה...)
ומי אמר שאין עבורך מכתבים???
אולי אתה לא רוצה אותם, אבל שלחו לך?
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אני בדיוק להיפך, מתפלאת בשביל מה צריך שמות על התיבה אם ממילא הדוור זורק את כל המכתבים בכניסה לבניין וכל אחד מחפש את שלו.
מה רק אצלנו זה כך? חשבתי אצל כולם...
גילוי נאות - בני ברק
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אני בדיוק להיפך, מתפלאת בשביל מה צריך שמות על התיבה אם ממילא הדוור זורק את כל המכתבים בכניסה לבניין וכל אחד מחפש את שלו.
מה רק אצלנו זה כך? חשבתי אצל כולם...
גילוי נאות - בני ברק
איך נדע מה הביצה ומה התרנגולת
אולי בבניין הסמוך עבד קשה מידי....
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
מה כבר אני מקבל בתיבת דואר??
הכל במייל היום...
רוב המכתבים שכן מקבל ישר לפח
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אני בדיוק להיפך, מתפלאת בשביל מה צריך שמות על התיבה אם ממילא הדוור זורק את כל המכתבים בכניסה לבניין וכל אחד מחפש את שלו.
מה רק אצלנו זה כך? חשבתי אצל כולם...
גילוי נאות - בני ברק
אפשר להגיד לדוור שישים אצלך את כל המעטפות ואתה תחלק כך אנחנו עושים אצלנו לעזור ליהודי
ודבר שני באמת מעצבן הקטע של השמות גם על הדלתות למה אין שם משפחה??
מי שאומר שלא מקבל בדואר זה כנארה שלא רשום לו שם על התיבה ובאמת לא מקבל כי לא מוצאים
למה אני מוציאה מהתיבה לפחות שתי מעטפות או יותר ביום חשמל, מים, חתונות (למי שעוד שולח בתבות)
לא מספיק?
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אני מבין שזה ממש מפריע לך התחום של השמות כללית מהשם של הפרופיל @יוסף יוסף יוסף יוסף ....
יוסף אחד מספיק לא??.:LOL::LOL::LOL:
1צריכים שם שאין במערכת ובאמת יוסף אחד מספיק
2 כל בן אדם נורמלי מקבל פה ושם דברים לתיבו הדואר כך שבטח צריכים את זה
3 אתמול חילקתי הזמנות וזה פשוט סיוט
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
מכאן נקרא לציבור
1. שימו שם ברור על תיבת הדואר!
2. עברתם דירה? תנסו לחזור לכל האנשים שאתם מעודכנים אצלם, לעדן את הכתובת החדשה. בנקים- סלולר - ביטוחים - קופות צדקה - ועד הבוגרים - משפחה מצד הבעל - משפחה מצד האשה .
3. הודיעו לכם שהגיע מכתב בשבילכם? קחו את זה מיד, או שתבקשו שיפתחו ויזרקו.

ולגבי שמות על תיבות הדואר שימו לב שהשם לא נמחק, דהה, התקלף.

וגם אם לכם אין צורך, אבל זה עזרה למי שרוצה לשים דואר, או מישו שמחפש אותכם לבוא אליכם, ולדעת שאתם נמצאים בבניין הזה.

אגב אכן יש יחידות דיור וכדומה, שמשתמשים באותה התיבת דואר. וניתן לראות פתק שבו כתוב למחלק העיתונים, נא לשים בתיבה זו X 2
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

יש לי שכנים, קצת בעייתיים.
השבוע יום אחד אני בחדר מדרגות, שומעת מהבית שלהם צעקות מחרידות, קללות מזעזעות, (לא משהו בטווך הסביר בכלל. כלומר אני יודעת שכמעט בכל בית, בפרט בחופש, ובפרט שלא ברור לי מה המצב המשפחתי שם בכלל, יש הרמת קול, ואפילו הרמת יד. אני מדברת לא מדברת על צעקות בנוסח "ילדה רעה" "תכף תקבל סטירה" או דברים כאלו. הרבה הרבה יותר גרוע. מילים שאי אפשר להעלות על הכתב, ומזעזע לשמוע שילד קטן שומע בכלל מילים כאלו. אם הייתי עם הילדים הייתי בורחת משם כל עוד רוחי בי שלא ישמעו). וכל זה מופנה לילדה שנראית בת 5-6 בערך (שמעתי גם שם.)
מצד שני בין השאר היה משפט של "אל תדאגי זה כבר הגיע לרווחה".
מפניה לרב שלא מכיר את הסיפור, הוא אמר לפנות לרב שלהם.
הבעיה היא שאין לי מושג מיהו, לא בטוחה שיש אחד כזה, כי כאמור אני לא בטוחה שהם בכלל נשואים.
מה הייתם עושים? איך אפשר לברר דברים כאלו?
יש להם ילד בן 10-11 בערך- אין לי מושג אם הוא הולך לבית כנסת, כי כאמור לא ברור לי אם האבא בתמונה או לא, וילדה בת 5-6. עוד ילדה שנעלמה מהבניין. אולי הם באמת לא נשואים והיא אצל האבא.
ביום הם מצטיינים, בלילה הם מתמודדים.
עולם אחד בפרופיל, עולם אחר בסתר. ואותו לב, באותו גוף.👈





עולם של נוער

הטקסט שלפניכם נכתב ממקום אמיתי, על לב של נערה או נער שחיים היום בתוך העולם החרדי- אבל גם בתוך המציאות הכואבת של הדור שלנו.

זה לא סיפור על אחרים, לא ידע, לא רכילות. זה זעקה שקטה של המון לבבות טהורים שמנסים לשמור על עצמם, בתוך עולם שמושך לכל כיוון. אם זה נוגע בך- כנראה שאת/ה לא לבד.





-----


מכפתרת את הכפתורים בבוקר

מלבישה גם חצאית כפלים,

מגוהצת.

גרבים.

לוק מושלם,

שרה שנירר הייתה גאה.

גם הוא,

מלביש את החולצה הלבנה,

חליפה,

הולך עם גב ישר,

אף אחד לא מתבלבל,

לאיזה מגזר הם שייכים.

אבל.

זה לא נגמר בה,

וגם לא בו.

זה ממשיך רחוק,

אולי יותר מידי רחוק.



לא,

הם לא התכוונו,

לא רצו.

שומרים על עצמם,

משתדלים.

אבל העולם הזה קשוח,

וצריך לברוח מהר,

כדי לא ליפול,

לא להתבלבל.



זה שתי עולמות,

עולם אחד נראה,

נוכח.

וגם מרשים.

הגברת רוצה אותה לבן שלה,

והראש ישיבה שם עין עליו,

לקטנה שלו.



אבל,

קיים גם עולם נוסף.

עולם ענק,

מושך,

לא פחות מציף.

ועליו לא הרבה יודעים.

הוא קיים בעיקר בלילה

---

היא לא נבהלת,

כי יודעת שכולן רואות,

שומעות

ככה לפחות אומרת לעצמה.

מרגיעה מצפון,

הוא גם,

לא באמת רוצה.

אבל הסרט הלילה בישיבה

רואים בחדר שלו.

ואיך שהוא

הוא לא יודע איך

גם הוא מחכה לפרק הבא...



מפה לשם,

זה פוסע עוד פסיעה,

ועוד אחת.

ובאיזה שהוא שלב,

זה כבר רץ.

והם-

פוחדים.

לא רק שישימו לב,

הם פוחדים על עצמם.

על הנשמה.

על כל מה שמאבדים.

עולם של נוער.



---

הם כן-

חושבים

על מה יקימו,

איזה הורים יהיו,

יחנכו,

הם לא קטנים,

לא טיפשים,

לא מרדנים.

לא מחפשים דרך אחרת,

טוב להם פה.

אוהבים את החיים שלהם,

נהנו במשפחה הגדולה.

אהבו את השבתות,

את החגים.

ובעיקר-

אוהבים את ה'

מאמינים בו.

וכן, מאמינים גם בדרך

בסך הכל-

ילדים טובים.



ואז

פתאום זה קורה

לא בגלל שהם רצו,

לא בגלל שהתכוונו,

הגיל עושה את שלו,

החוויות מתחלפות,

משתנות,

חדשות.

רגשות חזקים,

רצונות חדשים,

ובעוצמות

מה שבאמת מחפשים

הוא עדיין לא נכון.

ממתינים בסבלנות.

כדי להישאר שווים

אחד אל השנייה.



ואז בשלב הזה

שהרגש מבולבל, לא יציב

לא כ"כ מבינים מה הולך.

זה פשוט נכנס,

פולש.

וכן,

זה עוד ידע,

עוד מראות,

לא דברים שהיו רצים לחפש

אולי אפילו היו נגעלים.

אבל שזה כ"כ בקלות,

כל כך נגיש

הם אפילו לא שמים לב.

שזה לא עוד תמונה

שאמורה להיות להם בראש.

הרגישות משתבשת,

הצניעות מתערערת,

ולא משנה כמה נפלו שם

בעולם

המלוכלך הזה.

יש עוד שלבים למטה.



והם,

ילדים טובים.

עם נפש גבוהה,

שלא שייכים לשם.

נכנסו לזה מסקרנות,

מרצון לדעת עוד.

אבל לא ידעו כמה מסוכן זה,

הם היו תמימים

מאד.

עכשיו הם כבר יודעים את זה.

הם בוכים על מה שעשו,

מצטערים במה השתתפו.

מתבאסים ממה שצחקו.

לא רוצים להתחתן ככה.

ובעיקר,

לא רוצים לחזור ככה אל ה'

הם מנסים לצאת,

זה יותר קשה ממה שהם חושבים.



---


וזה לא סיפור אחד,

לא מקרה קיצוני.

כל כך לא.

זה התמודדות של דור

עולם שלם של נוער

סקרן.

שנולד ומרגיש

שיש יקום מקביל,

נגיש

נגיש מאד.



והוא יכול ללכת לתפילה בבוקר,

ללמוד, לסיים מסכת.

אבל בזמן המאוחר שלו, הפנוי.

לשבת ולהנות, ולצחוק מאותם תכנים

של מי שמכחיש את קיומו של בורא עולם.

והיא, אוהבת להתפלל,

להתחבר.

קונה את הבגדים המכוסים, הצנועים.

מדברת בעדינות.

אבל מול המחשב היא יודעת טוב טוב

על איזה לבוש היא מתלהבת.

היא כבר נכנסה לזה.

גם אם עוד הרבה בחורות

שרוקדות מול הטלפון בשבת,

אוהבות את המראה הזה.



אוצצ.

צביטה,

מתאפסים.

חוזרים לחיים.

מסתכלים על עצמם במראה.

כועסים

רוצים לצעוק

על ה"אני" שנמצא מולם,

עולם זוועה.

עולם צבוע.

מי קרא להם צדיקים?

עולם של שקר.

לא,

לא יפה.

זה בוטא.

זה שופט

זה לא עולם של צבועים.

לא עולם של שקרנים.

ממש לא.

זה עולם של גיבורים,

מתמודדים בקרב

קרב אכזרי,

קשה,

מאתגר.

אסור להתעלם,

להוריד אחריות

כי המשפט "כל אחד עובר את זה"

לא מדויק פה.

צריך להאמין,

לתת גב,

לסמוך.

על דור שלם

שמתמודד,

ממשיך להתלבש שונה,

מול כולם.

לדבר שונה,

לחשוב שונה,

זה לא שהם מקבלים הערכה.

על התאמצות,

הם בסה"כ סיימו את הילדות,

וכבר שומעים משפטי שנאה ברחוב,

כבר שומעים צחוק גס,

פוגע.

ולמרות הזלזול,

ולמרות הבלבול,

הם עדיין יודעים מה הם רוצים,

והם בעיקר יודעים

מה הם לא רוצים.

אז רק תאמינו עוד קצת,

כי אלוקים, שהיה שם איתם

כל הזמן.

חיבק, תמך.

והמשיך לאהוב.

הולך לקבל המון נחת בקרוב.

---

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה