שיתוף - לביקורת תיבת הג'ונגל

  • הוסף לסימניות
  • #1
בג'ונגל יש חוקים,
חוקי הג'ונגל.

שם, בתוככי יערות עד ללא שמש, ברור שהחיות החזקות שולטות, יש להן שליטה ומרחבי מחיה שהם רק שלהן.
שם החזקים שולטים.
נלחמים על עוד מקום לשלוט ולהיאחז.
וזה המצב הנוח, הרגיל.

בג'ונגל ברור שאם את חיה חלשה - אין לך מקום.
ברור שכל מי שחזק - גובר.
ולא משנה אם מזג האוויר חם או קר, אין דרך להילחם בטבע.

שם, במקום היפה הזה, אין מחשבה.
אין רצון אחר מלבד לשרוד.
אין נדיבות או תחושת חמלה.
אין דרישה לצדק.

יש אינסטינקטים.
יש טבע,
יש חיים.

אין גשמים
ואין שמש מאירה.

*

אנחנו לא בג'ונגל.
אנחנו בני אדם.
עם ערכים, מוסר, רצון טוב.

כבני אדם - מצופה מאיתנו לא להיות חיות הג'ונגל.
מצופה מאיתנו להיות מלכותיים.
להביט על הזולת.
לסייע איפה שצריך.
במה שאפשר.

לא לדהור ביום יום של חוקים בהם החזק שורד -
כי זה הטבע.

זה לא הטבע, אלא טבעו של מבול,
ואנו רוצים להיות בתיבה,
להכניס את החיות לתוך סדר.

כך שאם אתה חזק,
כי זה המתנה שקיבלת,
תחזור אחורה,
לימים בהם היית חלש.
תקשיב לאלו שאין להם את מה שיש לך.

תנסה לנסח חוקים אחרים,
שהם אינם חוקי ג'ונגל.


תצא מהתיבה,
אתה וכל אשר לך,
אל תבכה מהחורבן של חוקי הג'ונגל.
אל תשתה יין כדי לברוח.

פשוט
תנסה לבנות עולם טוב.
עולם חדש.
זה לא קשה.

זה אתה - האדם, שבסך הכל חוזר למי שהוא באמת.
והאדם אינו חיית טרף שחייבת שליטה.

ובעולם,
בו חוקי הג'ונגל
נשארים בג'ונגל,
האדם נזכר
שיש לו חובות בעולמו,
והחובות הרי הן זכויותיו.

החובות הן יהלומים, הן אושר.
עזרה לזולת,
רצון טוב, תרומה למי שצריך
במה שאפשר
סתם ככה כי יש נשמה שרוצה לחיות
להיות, לתרום, לחוש אושר.

והתרומה -
היא לא כדי לקבל,
אלא היא
סתם כך,
אדם שנדבנו ליבו.

זה אדם שמבין שחובתו בעולמו
לצאת מהג'ונגל, מהטבע החייתי,
ולחפש לעשות טוב
שם טוב משמן טוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
כמה נכון!
רצף נקודות מעוררות שמתחברות לכדי מסר עוצמתי.
כתיבה מאוד מעניינת,
עניינית וחותרת אבל עשירה.
אהבתי במיוחד את:
כך שאם אתה חזק,
כי זה המתנה שקיבלת,
תחזור אחורה,
לימים בהם היית חלש.
תקשיב לאלו שאין להם את מה שיש לך.
וגם את:
תצא מהתיבה,
אתה וכל אשר לך,
אל תבכה מהחורבן של חוקי הג'ונגל.
אל תשתה יין כדי לברוח.
הערה אחת, קטנה:
בג'ונגל יש חוקים,
חוקי הג'ונגל.
לדעתי השורה השניה מיותרת, כי הראשונה הקפיצה לנו מיד את המושג.
בקיצור, היה ארוך (...) אבל שווה!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת להקים אימפריה
כל אחד מאיתנו הוא עולם.
יש בנו הכל: ים יבשה, אור חושך, מלחמה ושלום.

בכל אחד פועם עולם מדהים ויחודי שרוצה לקבל ביטוי ולהשפיע.
ולמה להשפיע?
מכיוון שאנחנו אמנם חיים בתוך עולמנו הפרטי,
אבל אנחנו חלק מהכלל, ויש לנו רצון לתרום, רצון זה הוא החלק האלוקי שבנו שרוצה להשפיע על העולם.
והוא לא יתן לנו מנוחה עד שלא נסכים להקשיב לו ולמצוא את ייעודנו הייחודי.
*
כדי להגיע לעולם מושלם, צריך שכל אחד יכיר את כוחותיו, יכיר בכך שיש עוד אנשים מלבדו, ויצליח לחיות את עצמו בשילוב עם העולם מסביב.
לכן האדם צריך ללמוד גם לתת וגם לקחת.
לתת מה שיש לו לתת: כסף, יכולת, כשרון או רעיונות וכו'
וגם להסכים לקחת.
*
איך אפשר לתת?
האם לרדוף אחרי אנשים שיקחו?
לא. אין צורך לרדוף, כל אחד מלך,
וכל אחד צריך להקים אימפריה.
*
איך מקימים אימפריה?
להבין שאני - אני.
להסכים לעצמי להיות, לחיות, לחשוב, להבין שאין אף אחד מעלי, אלא כולם שווים.
ואז להסכים לעצמי ליצור משהו חדש: עסק, לימודים, ספר, קורס, או כל דבר אחר.
כמובן שכדי ליצור משהו צריך לעבור תהליך של ערך עצמי והתגברות על חרדות וכו', אבל להזכיר לעצמי כל העת שיש לי ערך.
יש לי ערך.
אולי לא ערך חיצוני עצום, של הערצת קהל חיצוני וכו'.
אבל יש לי ערך אמיתי, הכי אמיתי והכי פשוט שיש. יש בי משהו ייחודי.
ומשם - אפשר רק להתקדם.
*
הערך האמיתי שלי הוא אינסופי בגלל שה' נמצא בתוכי.
אם ככה - אין צורך שמישהו חיצוני יאשר לי כל הזמן שאני בסדר.
אלא אני צריך לאשר לעצמי שאני בסדר, וזה יעשה על ידי עבודה מול עצמי.
אפשר ללמוד מהסביבה אבל לזכור שאני העיקר.
כי אני - אני.
אין לי יכולת השפעה על אנשים אחרים, כי כל אחד חושב אחרת, וכל אחד בוחר איך יושפע, ממי ומתי.
כן יש לי יכולת השפעה על עצמי.
*
בקיצור, לפי דעתי להקים אימפריה זה להקים עסק או משהו אחר שיעזור לאדם לבוא לידי ביטוי, כמו עיצוב אופנה, ספר, עיתון, עלון, קורס, פודקאסט, אתר וכו'
כל זה בלי שיש קהל שמתעניין.
אלא אתה מגדיר את עצמך בתור מאסטר בתחום מסוים שאתה טוב בו ומתפתח בתחום הזה, בלי לצפות להגיע לקהל.
בשלב זה, אתה מקים אימפריה מול עצמך.
אתה משווק את עצמך - לעצמך בתור: " סופר", "מעצב", "הוגה דעות", "מומחה לבוטניקה", "יועץ", "עיתונאי", "מרצה" וכו', אפילו שאין לך קהל אלא האדם היחיד שמכיר באימפריה שלך זה אתה עצמך.
ואז אט אט אתה מחפש איך האימפריה שלך תתרום לעולם.
בקצב שלך, כי תמיד האדם נשאר מול עצמו.
מקשיב לעולם - אם יש התעלמות, דחיה, כישלון זה כי צריך עדיין לחפש או לתקן משהו.

אין צורך להקים אימפריה חיצונית מהדהדת.
האדם צריך את הערכת עצמו, את ההסכמה של עצמו לעצמו להתקדם ולהתבטא, ואת זה שהוא מכיר בערך של עצמו.
כל השאר בונוס.
שיתוף - לביקורת החרדים והתקווה
החרדים הם התקווה של האנשים השפויים במדינה


התוכן הבא הוא תוכן שקראתי במאמר שהתפרסם וקיבלתי רשות להעביר הלאה, עם עריכה קלה שלי.

החרדים הם התקווה.

איך שזה נראה, המדינה נמצאת בשפל, ולאט לאט אנו רואים שהיא נשענת על קנה רצוץ.

כוחות עלומים לקחו לעצמם בעלות על המדינה, אנחנו לא יודעים מי הם, אנחנו מרגישים אותם:
בפינוי של ישוב ביו"ש, לדוגמה, חייל התבטא נגד הריסת ביתו וצה"ל הודיע שהחייל יטופל.

אתם מבינים?

בגלל שאתה חייל אסור לך להתבטא גם בנושא חשוב מאוד מבחינתך.
אתה, מבחינת הצבא, כלום.

אם אתה כלום, בפני מי אתה צריך להתכופף? בפני הראש? מי זה הראש? היכן הוא?
בפני חוקים? איזה חוקים? מי אחראי עליהם?
*
זה לא מוסד רבני ש'כופה את דעתו' בשם התורה, שחוקיה חוקי חיים.
אלא מדובר במוסד צבאי שכופה את דעתו בשם האויר. הכלום.
*
וזה הצבא שהתעלם מהתצפיתניות.
שלא מסכים לחייליו להגן על עצמם בגלל 'טוהר הנשק' (אני ממש בעת טוהר הנשק אבל לא במחיר חייו של יהודי).
זו מערכת שלמה, לא ברורה, שגם ביבי (גם הוא לא ממש קשור לעם, בדרכו) לא יודע לתפעל, כי הדלתות שם סגורות, נכנעות בפני אל זר.
מי זו הישות המסתורית שהצבא והמדינה כפופים רח"ל כלפיה?
לא ידוע.

אבל צבא כזה ומדינה כזו שעובדים את האויר,
צריכים כח שמאמין בבורא כדי לצאת מהבוץ.
ברגע שהצבא והמדינה יכנעו לפני הבורא, הכל ייעשה פשוט מאוד.
ואז יהיה שלום בארץ.
*
וזה הכח של העולם החרדי, שבסיעתא דשמיא מסרב להיכנע לאוויר, ומצפה למלכותו השלמה של ה' בעולם.
*
איך המדינה תפסיק להיכנע לאוויר ותתחיל להיכנע לבורא עולם?
1. דעת תורה
2. הקשבה לאזרחים
3. להקים מערך של פקידים מסורים ואכפתיים
4.בהירות לגבי המטרה ומציאת דרכים להגיע לאותה מטרה.
5. הגשמה עצמית ולתת סמכויות אמתיות לכל אזרח לפי הכשרון שלו.
ועוד ועוד...

ויותר מכך: אין יותר היררכיה ואין הסתרה.
יש בהירות בהכל.

אין כזה דבר אזרחים שעובדים קשה למען מנהיגים.
יש כזה דבר שיוויון מלא ומציאת תעסוקה איכותית לכל אחד.
באופן שכל אזרח יזכה להשפיע ולקבל פרנסה יציבה.
יש בכל מקום ראש נחש.

לא ברור לי אם הוא קיים במציאות
או רק בדמיון:
אם באמת יש לראש נחש אחיזה, שליחים שיצרו לעצמם שליחות עבורו, או שמדובר בדמיון שבנינו לעצמנו.

אבל הראש נחש הזה מונע מאיתנו לקיים עולם יצרני, משגשג, מתוקן.
הוא נמצא בכל מקום...

אצל ראש הממשלה, השרים, חברי הכנסת, תקשורת, שופטים, משטרה, אכיפת החוק וגם אצל אנשים פשוטים יותר ופחות, אנשים שיש להם סמכויות ואלו שאין.

כשהוא אצל אנשים שיש להם סמכויות אז מדובר בכך שהוא משתמש בסמכות שלהם עבורו, הם כלי בשבילו.

אצל אלו שאין להם סמכויות הוא נהנה סתם לתת הרגשה לא טובה.

ראש הנחש הזה הוא הנפרדות, האגו, טובות הנאה, חוסר אכפתיות, עצלנות, נצלנות, ביקורת, השלכה, אשמה, התעלמות, חוסר אמונה בטוב, כוחי ועוצם ידי, פחד ועוד...

ראש הנחש מתבטא אצל המנהיגים בצורה מסוימת בה הם לא רואים את הכלל, את טובת הכלל, את צורך הכלל.

יש להם עניין במגזריות, בהעדפות אדם או מגזר מסוים, בהכנעה לכח שהוא לא לטובת העם ועוד...

שימו לב: כל אדם הוא בפני עצמו.
כל אדם יש לו כח מוגבל.
בדרך כלל מישהו חיצוני מביא לאדם כח או סמכות.
מי מביא לשרים כח
מי מביא לשוטרים כח
מי מביא לתקשורת כח
מי מביא לראש הממשלה כח
מי מביא לבגץ סמכות
מי מביא לכך אלה כח?

כרגע זה ראש נחש. זה משהו שהוא לא מדויק, לא אמיתי.

ולמה זה לדעתי ראש נחש? כי התפקיד של כולם נפרד , אין יעילות ואין הקשבה ואין חזון אלא אינטרסנטי, בירוקרטיה, חוסר עניין בזולת, חוסר אמת.

אותו ראש נחש נמצא גם בתוכנו.

להשתחרר מראש נחש זה אומר להתחיל לחיות בהכנעה, אמונה בטוב, אם עוד אדם ועוד אדם יאמינו בטוב יהיו יותר ויותר אנשים עם מטרה משותפת.

אם כולנו נבין שכולנו רוצים טוב, טוב פשוט, אז הרב זמיר כהן ה ונאור נרקיס, לדוגמה, יוכלו להביט זה בעיניים של זה ולומר זה לזה: אתה קדוש.

כי כשנבין שכולנו רוצים טוב, נצחק לפתע צחוק גדול של הקלה ונגיד: אה, רגע מה מונע מאיתנו לזכות לטוב? ראש נחש, תחושת נפרדות? יואו בעצם כולנו מבינים מה זה טוב, טוב זה לחיות בשותפות בלי ראש נחש.

אם לא יהיה את הראש נחש נזכה שכל בעל סמכות יגייס את הסמכות שלו לטובת העם ולטובת כולם.

יהיה בביטול מוחלט למען העם.

וזה תפקיד כל אדם לשבור את הראש נחש הזה.

ולזכות לתחושת אחדות בה נביט על כל אדם ונחשוב: אתה קדוש.

בשביל שהסמכויות ישברו את ראש הנחש ונזכה לעולם מתוקן, עולם בו ,יהיה סיוע לכל אדם להפיק את הפוטנציאל שלו באופן יציב ונכון, עולם בו מה שלא טוב יטופל בלי שהיות, עולם בו מה שלא טוב יצא מחיינו ומה שטוב יישאר.
אמנם לכל אחד יש סולם ערכים שונה וטוב שונה,

אבל ברגע שנבין שאנחנו כאן כדי לדון על מהות על הרצון להגיע לטוב, הכל ישתנה לטובה בעזרת ה'.

איך אפשר לדעת מה הראש נחש הפרטי שלי?
זה ניתן לדעת כשאנו במצוקה או פחד, אז מציפה אותנו האמת, הפספוס, פתאום האדם אומר:
"אוף, לא יכולתי לוותר ל...?"
או: "יואו אני צריך לתת יותר זמן לעצמי",
או "אוף כל הזמן 'אני, ואני ואני, מה קורה איתי יש עוד אנשים מלבדי".
או "למה שנאתי את כל העולם? איך כולם טובים, סתם אני שונא אנשים".
בעת מצוקה האדם קולט מה הראש נחש שלו.

ולמה חשוב, לדעתי שכל אחד יטפל בראש נחש הפרטי שלו?
בגלל שאנחנו קולקטיב, משפיעים אלו על אלו, ואם כל אדם יטפל בראש נחש שלו, נוכל להשפיע על העולם ולהכניע את הראש נחש העולמי.

אחרי שנצליח להכניע את הראש נחש הזה, כל האלילים יכרתו מהעולם, אז נגיע למצב בו "ה' הוא האלוקים אין עוד".
כמובן שגם עכשיו ה' הוא האלוקים ואין עוד, אבל כל עוד אנחנו נותנים מקום לראש נחש אנחנו אלה שלא נותנים מקום להשגחה העליונה כי אנחנו כביכול דוחקים את רגלי השכינה, אם נצליח להיות בשמחה, באחדות ובאמונה תמיד,
נזכה לכל הברכות.
שיתוף - לביקורת השיבה שופטינו
אנחנו גדלים לתוך חברה בקורתית.

מדוע שיפוטיות וביקורתיות חשובות?
בגלל ששיפוטיות עוזרת לחנך לדרך טובה, עוזרת להבדיל את האדם ולהרחיק מהתנהגות של אנשים פגומים מוסרית או אמונית.
אבל ביקורת היא גם רעל, המבקר הופך לאדם שלילי, מתוסכל, שלא חי את עצמו באמת.
כשהתחלתי לרצות לצאת לחיים טובים יותר, הבנתי שאני מאוד מאוד ביקורתית, בעיקר כלפי עצמי.
והתחלתי לשחרר את הביקורת העצמית.
הביקורתיות שלי כלפי עצמי היתה ברמה גבוהה, לא נתתי לעצמי מנוחה.
כל היום השבט הזה רדף אחרי: מחשבות שלי זלזול, מצוקה, רדיפה עצמית.
ואז החלטתי לשחרר.
זה בסדר לטעות, אם טעיתי - אשתדל לתקן כדי להרגיש טוב.
גם כלפי הזולת הפחתתי ביקורת.
כל כך הפחתתי - עד שכיום המציאות שקופה בעיני.
אני לא שופטת אנשים , מתוך הבנה שכולנו לא תמיד בסדר כי בלתי אפשרי להיות בסדר בכל תחום תמיד, אלא שופטת התנהלויות לא נכונות או חשיבה לא נכונה - כי הבעיה אינה אצל בני אדם שהם אנושיים ולפעמים מבולבלים, אלא הבעיה היא בהתנהלויות לא נכונות!
והתנהלויות נחשבות לא נכונות כשהן פוגעניות כלפי העולם וגם כלפי הפרט וכן אם יש בהן תוצאות לא טובות, אבל האמת שהתוצאות הטובות יותר או פחות זה יותר בידי שמים.
מה יוצא לנו אם נלמד לשפוט התנהלויות ולא בני אדם?
אני חושבת שכשנחליף את השיח הפנימי ונשפוט התנהגויות - יהיה לנו קל יותר להתחבר לאמת.
כי באמת בני האדם טובים בדרך כלל.
רובנו עושים דברים, טובים או רעים, מתוך אנושיות, חינוך מסוים, או רצון טוב.
מעטים או לא קיימים האנשים שהם רעים.
אם נלך אפילו ללמוד את שליט קוריאה הצפונית, גם הוא מתנהל אין שהוא בגלל ש: הוא פוחד, לימדו אותו שהוא מלך בלעדי.
גם אזרחיו מתנהלים ככה בגלל פחד ובגלל חינוך קשוח.
אני חושבת שברגע שנפסיק לבקר את עצמנו ואת הסביבה, יהיה לנו קל יותר להשתנות, כי נראה את העולם בבהירות.
נסתכל על התוצאה, ולא נהנה מתחושת העליונות שיש בלשפוט אדם אחר.
על זה נאמר: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.
אנחנו לא יכולים לדון, כן יכולים להבין, לקחת מוסר, ולהשתדל להיות טובים יותר גם לסביבה ובעיקר כלפי עצמנו.
אני חושבת שעיקר העברות וההתמכרויות הן בגלל ביקורת עצמית שגורמת לאדם לחוש רע ולחפש לברוח, וחוזר חלילה.
ברגע שנלמד שאנחנו בני אדם, רוצים טוב, שיש לנו סגולה ויחודיות, וכן אנחנו לא אשמים אלא סך הכל צודקים כי חלק מהמסע שלנו זה גם לחוות טעויות, נוכל לחוש חזקים יותר מנטלית ולהתקדם ממקום עוצמתי יותר, בעזרת ה' יתברך.

ביקורת כלפי התנהלות או התנהגות ולא כלפי בני אדם תעזור לנו גם לצאת מהרגלים לא נכונים כי לאדם קל יותר לשפוט את ההרגל ולא את עצמו, וכך קל יותר להשתנות.
מישהי שלחה לי קטע שכתבה וביקשה שאפרסם עבורה.
הקטע חשוב מבחינתה.
קראתי, הבנתי שהקטע צריך להגיע לציבור.
אבל לא יכולתי לפרסם.
'אין לי כ"כ קהל' אמרתי לה, 'אני עצמי מוצפת בחומר שאני כותבת ולא מפרסמת את כולו כי אין לי למי, אין לי גישה לציבור הרחב, אין לי מושג איך לבנות קהל'.
'תפרסמי איפה שאת תמיד מפרסמת' אמרה.
*
אני בעד שחומר שנכתב צריך להגיע לציבור, בעיקר אם הכותבים חשים שהתוכן חשוב מבחינתם.
אני מבינה ביותר את הקושי: כשאנו כותבים אין לנו כח להתעסק עם הפרסום וההפצה.
בד"כ הכותבים הם אנשים עם רגש גבוה, ולעיתים אין להם את הפניות הרגשית להשקיע ולו קמצוץ בהפצה.

כתבתי? יאללה שיגיע איכשהו לציבור, או שלא יגיע...

אבל צריך לדעת שמי שרוצה שדבריו ישמעו - צריך להשמיע אותם.
זה לא מוריד מהכבוד שלנו, זה לא אמור להשפיע עלינו, למרות שזה נשמע מאתגר להגיע לציבור הקוראים, למרות שזה קצת מוציא מאיזור הנוחות, זה באמת מאתגר, אבל פעמים רבות זה יותר קושי תודעתי, מקום בו האדם לא מבין למה בכלל הקהל או הציבור אמור להתעניין בכתיבה שלו ברמה שדורשת ממנו להתאמץ.
*
אין לי תשובה לכך, נכון שזה קשה מאוד להפיץ את הכתיבה.
אבל צריך להגיע לתחושה של אכפתיות מאוד משמעותית ולהבנה מאוד משמעותית שכל אמירה טובה חשובה, וצריכה להגיע לעולם הרחב, גם אם יש סיכוי לקבל דחיה או זלזול או התעלמות, כדי שאדם יסכים לעצמו להעביר הלאה את דבריו.

אנשים רבים לא מוכנים להתעמת מול הקושי הזה.
אך זה העולם: כדי להתעקש שישמעו אותך, צריך להיות עם רצון גבוה ובהירות.
מה המטרה שלי?
האם היא באמת חשובה לי עד כדי שתצליח לבטל את הקולות המחלישים?

המטרה הכי חזקה לדעתי היא:
1. שאיפה לעולם טוב ומתוקן.
2. הבנה שהעולם מלא בדיבורים, חלקם ממש לא ראויים, וחשוב שגם אני יהיה שליח של ה' ואדבר דיבורים שבאים מתוך רצון טוב.
3. זה לא משנה מה הדיבורים - אם הם קודש או חול - כל עוד המטרה היא לעשות טוב בעולם, הדיבורים הופכים לראויים.
לא רק ראויים אלא הם ממש חשובים, כי כל שיח, תוכן או טקסט של שומרי מצוות, הוא בעל פוטנציאל לגאולה.

זה קצת מסובך, כי האדם חושב: למה מי יקרא אותי? מי יתייחס לדברי?

זה נכון, אבל על זה נאמר: "לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין לבטל ממנה".
לאדם אין יכולת להשפיע על התוצאה, אבל גם אם אינו יכול להשפיע על התוצאה, זה לא אומר שהוא צריך להימנע ולא להשקיע איפה שהוא כן מסוגל ויכול.

אז נכון, כל אחד יעשה מה שביכולתו לפי כוחותיו ויכולתו, שגם הם מאת ההשגחה, אבל אדם לא יכול לכבול את עצמו, להשאר באזור הנוחות, ולא לעשות כלום...
לא בגלל שהוא מחויב, אלא כי זו הזכות של כולם.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה