למסירה תילבושות של ערביות

  • הוסף לסימניות
  • #1
לא יודעת אם זה קשור לכאן אבל יש כאן הרבה עוברי אורח...
יש אצלי כ 10 תילבושות אותנטיות של ערביות שמלות, חיג'אב, ועוד.
להצגות, תחפושות או לא משנה מה.
יש למישו רעיון מה לעשות איתם?
בתודה
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
איזה מידות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
וואן סייז כזה... לנערות כמובן.
אני מאיזור ירושלים...
אולי גמחי"ם זה הפיתרון באמת...
תודה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

תופעת החרדי המכוער

טביאל עיר יפה, כעיקרון. כיכרות, צמחים, ובעיקר יופי פנימי.
המוני יהודים יראי שמיים, משפחות ובתים של תורה, מוסדות לימוד מכל הסוגים, רובם ככולם במבני קבע ראויים לשמם.

בתי כנסת גדולים ונהדרים, מחופים באבן ומצויידים במדרגות שיש וארונות קודש מגולפים, והמוני מנייני תפילה בכל שעות היממה, כולל גם פינת קפה לשירות הציבור.

אה! אשרינו!




אלא שיש קוץ מעצבן באליה:

תופעת הטביאליסט המכוער. כפראפראזה על "הישראלי המכוער" הידוע בכל העולם.
הטביאליסט המכוער. אינו התושב הקלאסי של העיר, אך לעיתים נדמה כי יש רבים ממנו.


קווים לדמותו.
הט"מ יחתום על הוראת קבע ענקית לקהילה שלו, כדי שהיא תוכל לבנות בית כנסת אדיר ויפהפה יותר מבית הכנסת ממול, אך לא יטרח לומר שלום חם ונעים לזר כי ייקלע בטעות לארמון הקהילתי שלו.
שירגיש לא נעים, עדיף. כך לא יתנחל פה. פה מתפללים ורצויים רק אנ"ש.

הט"מ לא יתרה בילדיו שאסור להם לגרור עד הבית עגלת מכולת, כיוון שהיא, מה לעשות, רכוש הסופרמרקט. התוצאה? ניתן לראות לא מעט עגלות מכולת מונחות בכניסה לבנייני מגורים, ממתינים לעובד הסופרמרקט שאולי יקח אותם ואולי לא.

הט"מ לא יאמר שלום לשכנים החדשים המתגוררים ביחידת הדיור על הגג. הוא יסתכל עליהם – ומבטו יעבור דרכם. בייחוד אם הם לא לבושים בדיוק בדיוק כמו הצורה והצבע שלו עצמו.

הט"מ ילביש את משפחתו בבגדים הכי עדכניים ויקרים שיש בנמצא, כך שיראו כאילו נגזרו מתוך פרסומת משובבת נפש של קידי קיש. אז מה אם אין קשר בין ההכנסות המזעריות שלו ובין הצורך הכפייתי לנקר את עיני השכנים-גיסים-חברים.

הט"מ מקפיד להחזיק בבעלותו ולנהוג ברכב יקר. רצוי חשמלי ועדיף עם שכבת לקס + ווקס + פוליש נוצצת ומרשימה. הוא אוהב במיוחד, משום מה, רכב גבוה עם גריל ענק מקדימה, המשרה את יראת הכבוד הרצויה.

מה הקשר בין אברך צעיר, פעמים רבות מלמד בחיידר או בעל תפקיד זוטר בחנות טמבור, או סתם איש אחזקה במוסד – ולרכב מנהלים כזה? אין לדעת.


הט"מ יקפיד לזעום אם עובר אורח יתפוס לו את החניה הפרטית המחושמלת שלו, אך לעולם לא יעשה מאמץ מיוחד להחנות רכבו בצורה מסודרת במקום שבו יש להתחשב בנוספים. בייחוד הוא לא יטרח לחנות באופן שמאפשר לאם עם עגלה לעבור בנחת בלי להסתכן בחייה ולרדת לכביש.

ואגב הסעיף הקודם; נדמה כי יש לט"מ הנאה מיוחדת לחנות כמו פריץ הכפר, ולחסום את מרבית המדרכה - העיקר שהוא עצמו לא ייאלץ ללכת יותר מעשרים שניות מפתח רכבו עד פתח השטיבלאך או מחוז חפצו...

אך כל אלו עניינים זניחים. זכותו של כל אדם לרכוש כל כלי תחבורה שעולה על דעתו, כל זמן שהדבר מסב לו הנאה ונחת.



מה שהופך את הנהג הטביאליסט המצוי למכוער, היא התנהגותו בכביש.

הט"מ ינהג בעירו ברוכת הילדים במהירות גבוהה. למה חמישים. אולי שישים, אולי שבעים או תשעים. הוא לא דואג, הרכב החשמלי המוגזם שלו יודע לעצור ממש בנגיעה על דוושת הגז. מה זה משנה אם פה ושם הוא כמעט דורס עוברי אורח?

הט"מ מפגין זלזול מוחלט בשאר הנהגים בעיר שלו.

כאשר נהג של רכב חונה מתחיל לצאת מהחניה, הטביאליסט המכוער יקפיד להגביר מהירות ולעקוף אותו, כדי שחס וחלילה לא ייאלץ להתעכב בנסיעתו לשטיבלך בעוד חצי דקה. מה אכפת לו שהרכב המסכן ייתקע בחניה עוד 5 דקות בגלל ט"מ נוספים.



הט"מ חסר סבלנות באופן קומי כמעט. כאשר לפניו נוהג אוטובוס עירוני, הב"מ לעולם ינסה לעקוף אותו. הוא לא יתן לאוטובוס את "מנת החסד" ויסכים להמתין 10 שניות. לא. הוא מייד ינסה לעקוף – וכמעט יתנגש ברכב הבא ממולו הנוסע במהירות, כזכור, מעל החמישים המותרים בחוק...



הטביאליסט המכוער לא ירחם על ילדה קטנה שרק רוצה לחצות במעבר חציה. הצחקתם אותו! הוא עסוק בשיחה נרגשת מלאת פוליטיקה באמצעות אוזנית הבלוטות' התלויה על אוזנו, אותה קנה במכירה הסמוכה לשטיבלאך. הוא יתן גז עוד לפני שהיא תספיק להציב את כף רגלה הקטנה והמפוחדת על מעבר החציה. שתפחד, מה זה משנה. היא לא הילדה שלו.


יש בעיר טביאל נהגים רבים זהירים, מכבדים את הזולת, חונים בצורה מסודרת, מאפשרים לרכב לצאת מהנחיה, ועוצרים לבטח מול הולכי רגל המבקשים לחצות את הכביש. ברור שיש כאלו. אבל הם לא מורגשים. בכלל.

אין בעיר אווירה של "מענטש". של:
את רוצה לחצות את הכביש? תחצי, בשמחה, אחכה לך בנחת.
אין לי חניה מתחת השטבילאך? אז מה אם יש תו נכה שחבר השיג לי. בגלל זה אחנה כמו פסיכי ואצער את כל העוברים ושבים? לא. אחנה במרחק 4 דקות הליכה בצורה מסודרת.
אני מטעין את הרכב החשמלי שלי מידי לילה? אציב שלט מסודר ונעים, ולא שלט אזהרה צהוב מאיים נבחני.
אני ממילא נוסע החוצה מהעיר? אתקרב לתחנות אוטובוס בדרכי, אציע לאברים הסעה לכניסה לעיר.
אני מתקרב למחסום? אמתין בסוף התור, לא אעקוף את כולו ואגרום צער וכעס לכל 10 הרכבים שלפניי.

כשאתה פוגש את הט"מ אחד על אחד, אתה מגלה בתשעים ותשע מהמקרים אברך עדין נפש, ירא שמיים, תורני, ממש אדם נהדר. מותק אפילו.

מישהו שלעולם לא יגזול מרעהו שקל, יקפיד להשיב כל אבידה, יעשר ממונו ויתרום לקהילתו סכומים נכבדים.

מה גורם לו להיות ב"מ? מהו הסוד?

ובכן -

אני לא יודע.

(אתם יודעים איזה חילול ה' מחריד קורה בכל פעם שאורח זר מגיע לטביאל? הוא יוצא מדעתו! לא חבל עליו? לא חבל עלינו? למה אנחנו לא מחנכים את עצמנו? קודם כל אתהמבוגרים? לתת כבוד זה לזה, לכבד, להאיר פנים, להיות מענטש?
ביום הם מצטיינים, בלילה הם מתמודדים.
עולם אחד בפרופיל, עולם אחר בסתר. ואותו לב, באותו גוף.👈





עולם של נוער

הטקסט שלפניכם נכתב ממקום אמיתי, על לב של נערה או נער שחיים היום בתוך העולם החרדי- אבל גם בתוך המציאות הכואבת של הדור שלנו.

זה לא סיפור על אחרים, לא ידע, לא רכילות. זה זעקה שקטה של המון לבבות טהורים שמנסים לשמור על עצמם, בתוך עולם שמושך לכל כיוון. אם זה נוגע בך- כנראה שאת/ה לא לבד.





-----


מכפתרת את הכפתורים בבוקר

מלבישה גם חצאית כפלים,

מגוהצת.

גרבים.

לוק מושלם,

שרה שנירר הייתה גאה.

גם הוא,

מלביש את החולצה הלבנה,

חליפה,

הולך עם גב ישר,

אף אחד לא מתבלבל,

לאיזה מגזר הם שייכים.

אבל.

זה לא נגמר בה,

וגם לא בו.

זה ממשיך רחוק,

אולי יותר מידי רחוק.



לא,

הם לא התכוונו,

לא רצו.

שומרים על עצמם,

משתדלים.

אבל העולם הזה קשוח,

וצריך לברוח מהר,

כדי לא ליפול,

לא להתבלבל.



זה שתי עולמות,

עולם אחד נראה,

נוכח.

וגם מרשים.

הגברת רוצה אותה לבן שלה,

והראש ישיבה שם עין עליו,

לקטנה שלו.



אבל,

קיים גם עולם נוסף.

עולם ענק,

מושך,

לא פחות מציף.

ועליו לא הרבה יודעים.

הוא קיים בעיקר בלילה

---

היא לא נבהלת,

כי יודעת שכולן רואות,

שומעות

ככה לפחות אומרת לעצמה.

מרגיעה מצפון,

הוא גם,

לא באמת רוצה.

אבל הסרט הלילה בישיבה

רואים בחדר שלו.

ואיך שהוא

הוא לא יודע איך

גם הוא מחכה לפרק הבא...



מפה לשם,

זה פוסע עוד פסיעה,

ועוד אחת.

ובאיזה שהוא שלב,

זה כבר רץ.

והם-

פוחדים.

לא רק שישימו לב,

הם פוחדים על עצמם.

על הנשמה.

על כל מה שמאבדים.

עולם של נוער.



---

הם כן-

חושבים

על מה יקימו,

איזה הורים יהיו,

יחנכו,

הם לא קטנים,

לא טיפשים,

לא מרדנים.

לא מחפשים דרך אחרת,

טוב להם פה.

אוהבים את החיים שלהם,

נהנו במשפחה הגדולה.

אהבו את השבתות,

את החגים.

ובעיקר-

אוהבים את ה'

מאמינים בו.

וכן, מאמינים גם בדרך

בסך הכל-

ילדים טובים.



ואז

פתאום זה קורה

לא בגלל שהם רצו,

לא בגלל שהתכוונו,

הגיל עושה את שלו,

החוויות מתחלפות,

משתנות,

חדשות.

רגשות חזקים,

רצונות חדשים,

ובעוצמות

מה שבאמת מחפשים

הוא עדיין לא נכון.

ממתינים בסבלנות.

כדי להישאר שווים

אחד אל השנייה.



ואז בשלב הזה

שהרגש מבולבל, לא יציב

לא כ"כ מבינים מה הולך.

זה פשוט נכנס,

פולש.

וכן,

זה עוד ידע,

עוד מראות,

לא דברים שהיו רצים לחפש

אולי אפילו היו נגעלים.

אבל שזה כ"כ בקלות,

כל כך נגיש

הם אפילו לא שמים לב.

שזה לא עוד תמונה

שאמורה להיות להם בראש.

הרגישות משתבשת,

הצניעות מתערערת,

ולא משנה כמה נפלו שם

בעולם

המלוכלך הזה.

יש עוד שלבים למטה.



והם,

ילדים טובים.

עם נפש גבוהה,

שלא שייכים לשם.

נכנסו לזה מסקרנות,

מרצון לדעת עוד.

אבל לא ידעו כמה מסוכן זה,

הם היו תמימים

מאד.

עכשיו הם כבר יודעים את זה.

הם בוכים על מה שעשו,

מצטערים במה השתתפו.

מתבאסים ממה שצחקו.

לא רוצים להתחתן ככה.

ובעיקר,

לא רוצים לחזור ככה אל ה'

הם מנסים לצאת,

זה יותר קשה ממה שהם חושבים.



---


וזה לא סיפור אחד,

לא מקרה קיצוני.

כל כך לא.

זה התמודדות של דור

עולם שלם של נוער

סקרן.

שנולד ומרגיש

שיש יקום מקביל,

נגיש

נגיש מאד.



והוא יכול ללכת לתפילה בבוקר,

ללמוד, לסיים מסכת.

אבל בזמן המאוחר שלו, הפנוי.

לשבת ולהנות, ולצחוק מאותם תכנים

של מי שמכחיש את קיומו של בורא עולם.

והיא, אוהבת להתפלל,

להתחבר.

קונה את הבגדים המכוסים, הצנועים.

מדברת בעדינות.

אבל מול המחשב היא יודעת טוב טוב

על איזה לבוש היא מתלהבת.

היא כבר נכנסה לזה.

גם אם עוד הרבה בחורות

שרוקדות מול הטלפון בשבת,

אוהבות את המראה הזה.



אוצצ.

צביטה,

מתאפסים.

חוזרים לחיים.

מסתכלים על עצמם במראה.

כועסים

רוצים לצעוק

על ה"אני" שנמצא מולם,

עולם זוועה.

עולם צבוע.

מי קרא להם צדיקים?

עולם של שקר.

לא,

לא יפה.

זה בוטא.

זה שופט

זה לא עולם של צבועים.

לא עולם של שקרנים.

ממש לא.

זה עולם של גיבורים,

מתמודדים בקרב

קרב אכזרי,

קשה,

מאתגר.

אסור להתעלם,

להוריד אחריות

כי המשפט "כל אחד עובר את זה"

לא מדויק פה.

צריך להאמין,

לתת גב,

לסמוך.

על דור שלם

שמתמודד,

ממשיך להתלבש שונה,

מול כולם.

לדבר שונה,

לחשוב שונה,

זה לא שהם מקבלים הערכה.

על התאמצות,

הם בסה"כ סיימו את הילדות,

וכבר שומעים משפטי שנאה ברחוב,

כבר שומעים צחוק גס,

פוגע.

ולמרות הזלזול,

ולמרות הבלבול,

הם עדיין יודעים מה הם רוצים,

והם בעיקר יודעים

מה הם לא רוצים.

אז רק תאמינו עוד קצת,

כי אלוקים, שהיה שם איתם

כל הזמן.

חיבק, תמך.

והמשיך לאהוב.

הולך לקבל המון נחת בקרוב.

---

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה