אני לא אוהבת בכלל (יותר נכון לא סובלת) שהיום הופכים כל דבר לבעיה.
אם המצב הוא כמו שאת מתארת, כעין סוג של מרובעות מסויימת או נוקשות חשיבתית,
אז יש 2 אופציות לדעתי -
אם זה לא מפריע, לא לך ולא לסובבים אותך, המשיכי לחיים טובים ולשלום.
אם זה מפריע ואת מרגישה שצריך לעשות שינוי,
תנסי להתחיל 'להכריח' את עצמך לזרום יותר.
למשל, אם הלכת למכולת ובסוף התברר שלא היה צורך, תכריחי את עצמך לחזור בידיים ריקות.
תכננת לאפות עוגה ובסוף אין צורך? תכריחי את עצמך לא לאפות.
אם את ממש רגילה לזה, בתחילה זה יהיה לך קשה.
תקבעי שרק פעם ביום את מרגילה את עצמך לזרום ולא להיות מקובעת,
ולאט-לאט זה יהפוך לקל יותר ותוכלי להעלות את המינון, עד שבע"ה תהיי זורמת יותר.
לדעתי זה הרבה עניין של אופי, אין עניין להשתנות מהקצה לקצה,
כן יש עניין לאמן את המוח לזרום יותר עם השינויים התכופים בחיים שלנו ולהיות זורמים יותר.
המון הצלחה
(אגב, אני לא מטפלת רגשית משום כיוון, רק משתדלת לאמץ הגיון בריא (מקווה...

)
אז קחי את דברי בעירבון מוגבל)