כללי תמונות טלאי צהוב, טנקים / מלחמת עולם שניה

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
אשמח מאד אם יהיה מי שיביא לי תמונה של טלאי צהוב
ועוד כמה תמונות מלחמה ממלחמת העולם השניה (לא של אנשים) כמו: טנקים ושות'
תודה מראש
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
עמנואל? למה רק התמונות הנ"ל?
חפשו תמונות גם על הבג"ץ, ותשלבו עם KKK זה ירוץ כמו לחמניות, זה גם ידליק את התקשורת....
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
כבר חשבתי שקבלתי תמונות...
לא עמנואל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י מקארתור;409720:
עמנואל? למה רק התמונות הנ"ל?
חפשו תמונות גם על הבג"ץ, ותשלבו עם KKK זה ירוץ כמו לחמניות, זה גם ידליק את התקשורת....
לחצ/י כדי להרחיב...
אני חושב שעל אף המלחמה של הבג"ץ בציבור החרדי,
זה קצת מוגזם להשוות אותם לkkk שזה אירגון גזעני ואנטישמי,
שאחד מהם התבטא שהיהודים בשבילו הם כמו נמלים,
ואם היה יכול היה דורס את כולם,
זה כמו שאנשי מא"ש צועקים נאצי לשוטרים יהודים,
סליחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
..
 

קבצים מצורפים

  • Brama.jpg
    KB 110 · צפיות: 106
  • burner.jpg
    KB 138.5 · צפיות: 88
  • shaharheld339429.jpg
    KB 107.9 · צפיות: 81
  • טלאי צהוב[.jpg
    KB 57.6 · צפיות: 106
  • הוסף לסימניות
  • #6
נכתב ע"י איציק'ל;409743:
אני חושב שעל אף המלחמה של הבג"ץ בציבור החרדי,
זה קצת מוגזם להשוות אותם לkkk שזה אירגון גזעני ואנטישמי,
שאחד מהם התבטא שהיהודים בשבילו הם כמו נמלים,
ואם היה יכול היה דורס את כולם,
זה כמו שאנשי מא"ש צועקים נאצי לשוטרים יהודים,
סליחה.
לחצ/י כדי להרחיב...

לתשומת לבך, הKKK הוצא אחר כבוד מהארון והודבק לחרדים אשכנזים, היום בתקשורת, זה מה שנקרא תזמון, אתה מאלו שמעדיפים לא לתזמן אלא שיתזמנו אותם?!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

אשכולות דומים

  • 192
    • ע
    בקשה עולם של נוער
  • עם ישראל חי!!! //
    • ביום הם מצטיינים, בלילה הם מתמודדים.
    עולם אחד בפרופיל, עולם אחר בסתר. ואותו לב, באותו גוף.👈




    עולם של נוער

    הטקסט שלפניכם נכתב ממקום אמיתי, על לב של נערה או נער שחיים היום בתוך העולם החרדי- אבל גם בתוך המציאות הכואבת של הדור שלנו.

    זה לא סיפור על אחרים, לא ידע, לא רכילות. זה זעקה שקטה של המון לבבות טהורים שמנסים לשמור על עצמם, בתוך עולם שמושך לכל כיוון. אם זה נוגע בך- כנראה שאת/ה לא לבד.





    -----

    מכפתרת את הכפתורים בבוקר

    מלבישה גם חצאית כפלים,

    מגוהצת.

    גרבים.

    לוק מושלם,

    שרה שנירר הייתה גאה.

    גם הוא,

    מלביש את החולצה הלבנה,

    חליפה,

    הולך עם גב ישר,

    אף אחד לא מתבלבל,

    לאיזה מגזר הם שייכים.

    אבל.

    זה לא נגמר בה,

    וגם לא בו.

    זה ממשיך רחוק,

    אולי יותר מידי רחוק.



    לא,

    הם לא התכוונו,

    לא רצו.

    שומרים על עצמם,

    משתדלים.

    אבל העולם הזה קשוח,

    וצריך לברוח מהר,

    כדי לא ליפול,

    לא להתבלבל.



    זה שתי עולמות,

    עולם אחד נראה,

    נוכח.

    וגם מרשים.

    הגברת רוצה אותה לבן שלה,

    והראש ישיבה שם עין עליו,

    לקטנה שלו.



    אבל,

    קיים גם עולם נוסף.

    עולם ענק,

    מושך,

    לא פחות מציף.

    ועליו לא הרבה יודעים.

    הוא קיים בעיקר בלילה

    ---

    היא לא נבהלת,

    כי יודעת שכולן רואות,

    שומעות

    ככה לפחות אומרת לעצמה.

    מרגיעה מצפון,

    הוא גם,

    לא באמת רוצה.

    אבל הסרט הלילה בישיבה

    רואים בחדר שלו.

    ואיך שהוא

    הוא לא יודע איך

    גם הוא מחכה לפרק הבא...



    מפה לשם,

    זה פוסע עוד פסיעה,

    ועוד אחת.

    ובאיזה שהוא שלב,

    זה כבר רץ.

    והם-

    פוחדים.

    לא רק שישימו לב,

    הם פוחדים על עצמם.

    על הנשמה.

    על כל מה שמאבדים.

    עולם של נוער.



    ---

    הם כן-

    חושבים

    על מה יקימו,

    איזה הורים יהיו,

    יחנכו,

    הם לא קטנים,

    לא טיפשים,

    לא מרדנים.

    לא מחפשים דרך אחרת,

    טוב להם פה.

    אוהבים את החיים שלהם,

    נהנו במשפחה הגדולה.

    אהבו את השבתות,

    את החגים.

    ובעיקר-

    אוהבים את ה'

    מאמינים בו.

    וכן, מאמינים גם בדרך

    בסך הכל-

    ילדים טובים.



    ואז

    פתאום זה קורה

    לא בגלל שהם רצו,

    לא בגלל שהתכוונו,

    הגיל עושה את שלו,

    החוויות מתחלפות,

    משתנות,

    חדשות.

    רגשות חזקים,

    רצונות חדשים,

    ובעוצמות

    מה שבאמת מחפשים

    הוא עדיין לא נכון.

    ממתינים בסבלנות.

    כדי להישאר שווים

    אחד אל השנייה.



    ואז בשלב הזה

    שהרגש מבולבל, לא יציב

    לא כ"כ מבינים מה הולך.

    זה פשוט נכנס,

    פולש.

    וכן,

    זה עוד ידע,

    עוד מראות,

    לא דברים שהיו רצים לחפש

    אולי אפילו היו נגעלים.

    אבל שזה כ"כ בקלות,

    כל כך נגיש

    הם אפילו לא שמים לב.

    שזה לא עוד תמונה

    שאמורה להיות להם בראש.

    הרגישות משתבשת,

    הצניעות מתערערת,

    ולא משנה כמה נפלו שם

    בעולם

    המלוכלך הזה.

    יש עוד שלבים למטה.



    והם,

    ילדים טובים.

    עם נפש גבוהה,

    שלא שייכים לשם.

    נכנסו לזה מסקרנות,

    מרצון לדעת עוד.

    אבל לא ידעו כמה מסוכן זה,

    הם היו תמימים

    מאד.

    עכשיו הם כבר יודעים את זה.

    הם בוכים על מה שעשו,

    מצטערים במה השתתפו.

    מתבאסים ממה שצחקו.

    לא רוצים להתחתן ככה.

    ובעיקר,

    לא רוצים לחזור ככה אל ה'

    הם מנסים לצאת,

    זה יותר קשה ממה שהם חושבים.



    ---

    וזה לא סיפור אחד,

    לא מקרה קיצוני.

    כל כך לא.

    זה התמודדות של דור

    עולם שלם של נוער

    סקרן.

    שנולד ומרגיש

    שיש יקום מקביל,

    נגיש

    נגיש מאד.



    והוא יכול ללכת לתפילה בבוקר,

    ללמוד, לסיים מסכת.

    אבל בזמן המאוחר שלו, הפנוי.

    לשבת ולהנות, ולצחוק מאותם תכנים

    של מי שמכחיש את קיומו של בורא עולם.

    והיא, אוהבת להתפלל,

    להתחבר.

    קונה את הבגדים המכוסים, הצנועים.

    מדברת בעדינות.

    אבל מול המחשב היא יודעת טוב טוב

    על איזה לבוש היא מתלהבת.

    היא כבר נכנסה לזה.

    גם אם עוד הרבה בחורות

    שרוקדות מול הטלפון בשבת,

    אוהבות את המראה הזה.



    אוצצ.

    צביטה,

    מתאפסים.

    חוזרים לחיים.

    מסתכלים על עצמם במראה.

    כועסים

    רוצים לצעוק

    על ה"אני" שנמצא מולם,

    עולם זוועה.

    עולם צבוע.

    מי קרא להם צדיקים?

    עולם של שקר.

    לא,

    לא יפה.

    זה בוטא.

    זה שופט

    זה לא עולם של צבועים.

    לא עולם של שקרנים.

    ממש לא.

    זה עולם של גיבורים,

    מתמודדים בקרב

    קרב אכזרי,

    קשה,

    מאתגר.

    אסור להתעלם,

    להוריד אחריות

    כי המשפט "כל אחד עובר את זה"

    לא מדויק פה.

    צריך להאמין,

    לתת גב,

    לסמוך.

    על דור שלם

    שמתמודד,

    ממשיך להתלבש שונה,

    מול כולם.

    לדבר שונה,

    לחשוב שונה,

    זה לא שהם מקבלים הערכה.

    על התאמצות,

    הם בסה"כ סיימו את הילדות,

    וכבר שומעים משפטי שנאה ברחוב,

    כבר שומעים צחוק גס,

    פוגע.

    ולמרות הזלזול,

    ולמרות הבלבול,

    הם עדיין יודעים מה הם רוצים,

    והם בעיקר יודעים

    מה הם לא רוצים.

    אז רק תאמינו עוד קצת,

    כי אלוקים, שהיה שם איתם

    כל הזמן.

    חיבק, תמך.

    והמשיך לאהוב.

    הולך לקבל המון נחת בקרוב.

    ---
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוקי., אווטר AI, israel therapy ועוד 28 משתמשים31 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אחת שחושבת.
    צודקת. גם אני
  • 99
    • S
    סיפור בהמשכים השכנה במקלט/סיפורי מלחמה
  • Sidi //
    • היי חברים אני כותב סדרה של סיפורים קצרים (אמיתיים) על המלחמה שנקרא סיפורי מלחמה אני אשתף פה סיפור פעם בכמה זמן. תהנו.

    השכנה במקלט/ סיפורי מלחמה


    מאת: משה דרור

    ---

    הצפירה עלתה וירדה כמעלית הדמים בשִלהי הלילה הצעיר, היה קר, ארזתי מטלטלי את בקבוק המים האדום, נעלי הספורט השחורות. הקצתי את אימי ואחותי הרדומה והקדמתי את אחי בדלת.

    ירדנו למטה עם בִּלבּול-בוקר ושינה זעירה ובלִיל-קולות ילדים - ילדי השכנים, חלקם הורגלו, אחרים פחדו, וַאחדים הוטלו על כתף ועיניהם סגורות ופיהם פתוח למחצה. ואם תהין ותשית אזנך, אולי תאזין לחלומות ירוקים וסיפורי הלילה הקטנים מפכּים מתוכם.

    ”כולם בפנים?“ קרא שאל השכן והגיף את הדלת באנחה כבדה, מעייפות החומר או שמא כוחו כבר לא במתניו וכדי נהמה.

    סחי, לכלוך האבק תחוב בפינות החדר, אז מה אם עברו ימים ארוכים ממלחמת המצווה, פשוט אף לא אחד טרח לנקות את זה-המחסה, וכולם עסוקים בדיכְּאון- הקיץ, סליחה, שִׁכרוֹן-מלחמה.

    יושבים דוממים, ולולא הטף ובחורי-הבית הייתי גומר בדעתי שכינוס-הועד הזה החליף מקומו עקב... אני מסתכל סביב, לידי יוסף אחי הצעיר קורא רמב"ם או פרק תהילים הוא זה. אחותי פוקחת עיניה ופוהקת לסרוגין. ואימי, שתהיה בריאה, כבר כֲּחלה ופִרכסה וכמו מוכנה לשלוח ידה ללוח העץ וללמד דבר או שניים בשפה.

    אל מולי השכן הנאנח ונדמה שעבר קרב או שניים בחייו, ואני בדמיוני רואהו אי שם בתעלת סואץ, מסתער עם חייליו לעבר בני חם המוקעים ונועץ הדגל בעמוד התורן ומכריז כבשנו את...

    ”ארבעים וחמש, מה ארבעים וחמש?“
    אני זועף גבותיי, מנסה להתרכז במספר ששמעתי או יותר לומר, ממי אני שומע את זוג הספרות המייצגות... הופס, אני שומע שוב.

    מימיני, ליד אחותי, יושבת שושנה — השכנה מתחתינו, שושנה זאת, דוברת אנגלית שפת אם ובקושי מקלפת ולוהגת בדיבור הקודש, ולא סתם אנגליש, כזה עם מבטא בריטי כבד, ואני בּבוֹקרי חרשׁ-פוסע בדלת ביתה לבל תפתח עימי בשיחה המבוגרת, וחלילה לך מלחשוב עליי מחשבות זרות ומוזרות, שהרי היו פעמים שברכתיה לשלום ”היי“ ו”גוד מורנינג“. אך הלועזת כבר גמרה, ששולט אני שבעים שפות ועוד, ומתחילה להרצות את גלגול חייה הקודמים בלונדון ועוד איזה פרבר שאיני מכירו גאוגרפית...

    ”ארבעים וחמש?“ שאלתי באנגלית עם ניסיון ללהג בריטי ששגה, ועובדה היא זאת שהרי אחותי הבליעה חיוך מתחת עיניה הסגורות למחצה.

    ”אלף תשע מאות ארבעים וחמש,“ תיקנה המבוגרת בחיוך לעברי ונַקבה בשנה שמי כמונו יודע שלהי מלחמת העולם השניה, ואני במבטי הסקרן מאיץ בה להמשיך בתוכנו של המספר ההיסטורי הזה.

    ”הכל קרה כשמטוסי הגרמנים הפציצו את הבירה,“ פתחה בדבריה השכנה.
    ”באותה עת, שלחו את אימי ואת כלל היולדות דאז הרחק מהעיר אל פרבר הסמוך ללונדון, מתחת לעובי אדמה, שם נולדתי אני. איני זוכרת הרבה מאותו זמן, אבל עיניה המפוחדות של אימי, כמו כן של הסובבים את ילדותי, אמרו את גדלו של אסון...“

    תוך כדי דיבורה עלה במוחי שאלמלא הצפירה הארורה לא היינו שומעים וחווים את סיפור המבוגרת. ברעיון, כבר הפיקוד דיבר על חזרה לבתים, איש איש לדירתו, אך השכנה המבוגרת המשיכה בסיפורה, ובמהלכו עינִי פנתה-סובב לאחיי השכנים, שאט אט היטו אזנם, ואחר כך הפנו ראשם ולבסוף רגליהם לעבר השכנה מקומה שניה השקועה בילדותה אי שם ב... ארבעים וחמש.

    ---

    סיוון תשפה
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: בינגו משחקים, CynicalExplorer, אש קודש! ועוד 11 משתמשים14 //
    0 תגובות
  • 2 3 2K
    • א
    סיפור בהמשכים עולם בסכנה
  • איה סופר //
    • גילוי נאות הפרולוג הוא ורק הוא נכתב באמצעות הבינה המלאכותית בהכוונתי האדיבה
    אשמח מאד לביקורת (בונה)     ואם אפשר גם מילה טובה...;)​
    פרולוג
    6 באוגוסט 1945. השמש זרחה על הירושימה, עיר של חיים שגרתיים – דייגים בנהר, ילדים בדרכם לבית הספר, רוכלים פותחים דוכנים. איש לא שיער כי בעוד דקות תינחת על העיר קללה כבדה משמים.

    גובה רב מעל העיר, מפציץ בודד, "אנולה גיי", שייט בשקט קר. הדממה הופרעה רק בידי רחשי המנועים ואורו המסנוור של הבוקר. בלב המטוס נח פצצה אחת – "ילד קטן". בתוך רגע תהפוך עיר שלמה למקום אחר, ובעולם ייפער סדק עמוק, כזה שלא ניתן לרפא.

    ב־08:15 בדיוק, נפערה הדלת התחתונה של המטוס. הפצצה שוחררה, צונחת לאיטה, נדמית כמעט כבלתי מזיקה – רק מתכת כבדה שחותכת את האוויר בשקט מוחלט, בדרכה להפוך את ההיסטוריה.

    רעם לבן, עיוור, נישא פתאום לשמים. תחילה אור, אחר־כך חום. גל הלם נע במהירות עצומה וסוחף אחריו בניינים, גשרים, חלומות. הצללים של האנשים נחרטים בקירות, זכר אחרון לרגע שהיה. גשם שחור יורד, שותק, כבד, רווי אבק ואשמה.

    באותו היום העולם הישן מת. התום נשרף יחד עם הירושימה. בני אדם הביטו בשמים והבינו – מה שהיה הוא לא מה שיהיה. הכוח לשנות עולמות כבר לא היה אגדה; עתה היה בידיהם, מפחיד ומפתה גם יחד.

    האנושות נכנסה לעידן חדש – עידן שבו צל הפחד, תקוות הישועה ואימת ההשמדה ילוו אותה תמיד.

    פרק א

    דממה. חשיכה.

    אורי נשאר לשכב ממתין בדריכות הוא הציץ בזהירות בשעונו השעה הייתה 3 אחרי חצות הוא הגיע ראשון בזה הוא בטוח. שעה עגולה נוספת חלפה כשדמות שחורה הגיחה לאפילה למרות החשיכה הבחין אורי בבליטה בכיסה הדמות חיפשה גם היא מקום טוב לתצפית, אורי שיער שמדובר בסוכן CIA למרות שהבא נראה מקצוען היה אורי רגוע לחלוטין ההסוואה שלו הייתה יותר ממושלמת דקות ארוכות נוספות חלפו ואז זה קרה...

    הסוכן חשף את עצמו ראשון לא מסוגל יותר להמתין הוא נע בזריזות מרשימה ובדממה מוחלטת אורי החניק קריאת התפעלות הוא כבר ראה סוכן בפעולה בחיים... אבל זה היה משהו אחר. המהירות הדיוק והעוצמה התאחדו כולם והפכו את הסוכן למכונת מלחמה בלתי מנוצחת, אורי שיער שמדובר באחד הטובים סוכן על, הרי גם המוסד הישראלי שלח לכאן את הטופ אחרי הכל ידע אורי להעריך את עצמו

    אורי התלבט למשך כמה עשיריות השניה אם לחשוף את עצמו ולסייע לסוכן במלאכתו אך משראה שהלה מסתדר היטיב העדיף להישאר במקומו אין לדעת איך האמריקאים יגיבו, הם עוד עלולים להיעלב שישראל אינה סומכת עליהם.

    המשימה הושלמה במהירות. הקרב כלל לא היה שקול. למרות שהם היו שלשה מול אחד. הסוכן נעלם במהירות. אורי שהיה סקרן נורא להכיר את סוכן העל הלזה השתעשע שניה במחשבה על מעקב אחר סוכן העל אך דחה אותה מייד סוכן על שכזה יקלוט אותו במיידי אין סיבה להסתכן לחינם. הוא הכניע בקלות את רגש הסקרנות כמו שכבר עשה עשרות פעמים בחייו. הוא המתין דקה אחת נוספת ונעלם כרוח.

    מחר יהיה לעיתונאים הרבה מה לכתוב...
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: forty thousand feet, דה לה מייארו, מילת ערך ועוד 21 משתמשים24 //
    53 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הלוויתן הכחול
    וואו! דחוף המשך! וכל הכבוד על עבודת המחקר, הצורה בה הוא חווה את הפיצוץ כתוב בצורה ממש אמינה...
    הצטרפות לקהילת מעצבי כריכות
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה