שיר תנוחה

[ח.ד. וחלק]

בס"ד

בתוך תחרות בלתי הגיונית,
של שגרה.
ניצב אני,
צמא למנוחה.

בוכה לכרית,
את נשמתי.
צועק ליקום,
את תסכולי.

המיטה כבר חורקת,
מהתהפכויות בלתי נגמרות.
למה עוד אצפה מעצמי?
אחרי ים של אכזבות.
ותקוות,
שהתנפצו,
מול פרצופי.

הכישלונות צורבים בגרון,
מוותר על הכול בחרון.
ועדיין לא נוח לי,
במיטה שגונחת בגללי.

הצעקה מהדהדת בפנים,
כמו אגרוף,
ישר לפנים.

למה בדיוק ציפיתי,
בשביל מה התאמצתי,
ובשביל מי?

בראיה לאחור,
תמיד רואה שש שש.
ומתוך הבור,
החור השחור,
מי לא מתרושש,
מהטוב.

מה כבר ביקשתי,
רק להמשיך להתכרבל,
להסתובב מצד לצד.

למצוא תנוחה.
נוחה.