אני מלווה כעת הורים לילד חולה מאודדד.
אצלם זה מה שראיתי:
להורים -
רק להתחזק באמונה, שום דבר אחר לא יוכל להחזיק אותם. אולי בנאלי אבל אמיתי.
*לקרא או לשמוע או לראות שיחות חיזוק(הרצאות שמע, הרצאות צפייה, ספרים, חוברות)
*לדבר ממש עם אנשים שמחזקים(הרב בידרמן, הרב מרגלית וכד', מטפל רגשי עם מימד רוחני להעצמת הכח הנפשי),
*לקרוא פסוקי ביטחון.
*לשמוע מעוד הורים לילדים חולים, איך הם עוברים את התקופה ולהתחזק יחד.
(ומצד הסובבים - לשמוע אותם ולהקשיב להם באמת מתוך רצון טוב)
זה דבר שבאמת נותן כח.
לילדה -
לדאוג כל הזמן לשמח אותה. וזה כולל כל מה שמשמח אנשים.
מוזיקה, קניות, מתנות, הפעלות, זמרות, שיחות, חברות, (אולי תפילות).
ודבר נוסף - לדאוג שתהיה לה נישה שהיא תוכל לתת, כח הנתינה הוא משהו מדהים!
אולי לשבת בין הטיפולים עם ילד שג"כ חולה, וקטן ממנה, ולספר לו סיפור.
אולי לעזור לילדה חולה באותה מחלה ליצור משהו אומנותי, או לשבת איתה ליד כלי נגינה וללמד אותה שיר אחד שתדע בע"פ.
ללטף ראש של תינוק חולה ל"ע תוך כדי שעובר טיפול.
זה דבר אדיר בשביל חולה.
מניסיון עצוב של קרובים.
לא קשור לגיל הנערה- אבל יכול לתת כח לרצות לשמח אותה בכל מחיר, וברמה שלה.
[לאחרונה שמרתי על ילד חולה כמה ימים, הבאתי לוח ע-נ-ק, ומדבקות של סמיילי ענקיות, ואמרתי לו שכל פעם שהוא מחייך, אני מדביקה מדבקת חיוך, ואם עד סוף המשמרת שלי הכל מלא בחיוכים, אני יגרום לו לא להפסיק לצחוק--- עד מחר שאבוא שוב.
מי שלא ראה את הילד הזה מתאמץ בכוחות מטורפים לחייך אליי בשביל המדבקה, ובשביל מופע הצחוק שערכתי בסיום המשמרת, לא למד פרק בחייו.
הצוות שם אמר לי בסיום התקופה הזאת, שהילד פשוט מתחייה מזה.
הפסיכולוגית שמלווה אותו הראתה לי מחקרים על כך שחולה- בכל גיל, שמחייך אפי' לא מרצונו, זה עובד איכשהוא על תאים במח שעובדים על כח הרצון להתגבר ולרצות להתמודד]
רפואה שלמה וקרובה!!
הנושאים החמים
