תענוג בלימוד?

[עט להשקיע]

סיפור אמיתי..
תהנו (או שלא) ...

====

מקטנותו, חלם שימקה על הישיבה, המקום בו ילמד את תורת הבורא, ויעביר את מיטב שנותיו בדושנה של תורה.

השנים חלפו, והנה בא היום הגדול, שימקה סיים כיתה ח' ועולה לישיבה.

הישיבה מוקמה בפרבר צדדי של העיר הגדולה, מקום פסטורלי, יער עבות מסובבו, שטחי דשא מוריקים ובריכת שחיה להפיג את המתחים והלחצים מהלימוד.

*

באמצע השנה, החליט שימקה שהוא חפץ ללמוד מסכת נוספת מלבד זו שלומדים בסדרי הישיבה.

מכות הייתה המסכת הנבחרת, והוא החל להגות בה בשקיקה.

כעבור תקופה, לפתע שם שימקה לב לכך שהוא פשוט נהנה מהלימוד, עוד הפעם "מנין לעדות מיוחדת שהיא פסולה", ועוד פעם נוספת בשביל הגישמאק..

ההנאה שבתה את ליבו, והוא פשוט התמסר ללימוד.

*

אולם לפתע מחשבות החלו לנקר במוחו, מדוע אני נהנה מהלימוד, הרי בחרתי ללמוד בכדי לסיים את המסכת, ולכן אני צריך להינות רק מהסיום ולא מעצם הלימוד...

אט אט חדרו המחשבות וחלחלו פנימה, והכיף שהיה לו בלימוד נמוג,

במו ידיו חנק שימקה לעצמו את השמחה והחשק בגמרא...

 

[שב נא הסופר]

יפה יפה!

תשמין אותו - את הסיפור, הוא ייראה עוד יותר יפה.

אכן,
יש אנשים שנהנים יותר בלימוד חוזר מאשר להקיף חומר, זה בעיקר אנשים שניחנו בעומק עיוני, מה שקרוי בלשון חז"ל - עוקר הרים.
זה כנראה מיודעינו שימקוש.
אבל ישנם כאלו שנהנים יותר בלהקיף ולסיים מסכתות, וזה בעיקר אנשים שניחנו בזכרון חזק ופחות בעומק עיוני, מה שקרוי בלשון חז"ל - סיני.

המשך הלאה הלאה
עלה והצלח
לתפארתך ולתפארת קהילתינו המעטירה!!

 

[עט להשקיע]

באמת אחד התיאורים היותר אהובים עלי זה תיאור מהלך סוגיה בלי להכנס לאיזכור של ממשותה.
אבל אני מאותגר עדיין בניפוח שסוטה מהעובדות המקוריות..

 

[כנפיים]

בניפוח שסוטה מהעובדות המקוריות..

יפה מאד, ולטעמי יש לו פוטנציאל אבל לדעתי בהחלט זקוק בדחיפות לדיאטת השמנה
(אפשר לקבל מתכונים מהאתגר "משמינים מנחת")
כל חלק ראוי ליותר מקום: הציפיה, התממשותה, החוויה, הדילמה עם עצמו, והסוף.
והסוף גם חותך מדי.
נשמע כאילו אמרת:
תראו איך הוא הרס לעצמו את ההנאה בלימוד. ככה זה קרה: תק. תק. תק.

 

[אשר שרבר]

אני מאמין שאפשר לתת לו קצת רומנטיקה. לשלבים של האהבה ותחושת הנטישה.

התוכן.
אממ, אחת הבעיות הבנה של דחפים המשמשים כגורמי הנעה (ו/או חרדות) היא התקיעה באוויר בלי סיבה ואנרגיה.
זה קורה הרבה לאנשים. וזה שלב מאוד קריטי בריפוי נפשי. ומאוד מסוכן.
זה קצת דומה לתהליך שיש אצל הרבה מתבגרים ותחושת הצביעות. אם אני לא מאמין שחייבים ללכת עם חולצה לבנה, ואני כן הולך. אני צבוע?
טוב. מקווה שהובנתי. לא רוצה להתפלסף מידי