הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
תעתועי הזמן פרק יא'
פרק יא
עוזיהו בן הארבע עשרה, החתן הצעיר, ישב מעט מבויש. אביו לימינו וחמיו לשמאלו וכל האורחים סביבו מזמרים ועיניהם מבריקות משמחה. הנה בית יהודי נוסף הולך ונבנה לעיני בני ציון הדוויים. תשובה ניצחת ליהדות האמיתית שתמשיך ללבלב על אף שניתנה לרמיסת הורדוס והצדוקים.
גם הנשים לא טמנו את ידן בצלחת ובעלות קול ערב פתחו בשירה מלוות בתופים. חברותיה של צפורה הכלה רקדו מולה, בשמלותיהן זרי פרחים, ועלים טריים מעטרים את ראשן.
לפתע הס הושלך בקהל, אורח חשוב הגיע.
"בני בתירה הגיעו". לחשה יעל לצפורה הנרגשת.
"בני בתירה הקדושים?"
"ודאי, בתי, הם דודים של חתנך".
"נקווה שנהיה ראויים להם. עד לא מזמן נחשבו לנשיאי ישראל".
השקט ששרר בין כותלי הבית לא הופר. הכול נתנו כבוד לאלה שעמדו בראש הסנהדרין עד לבואו של הלל הזקן שירש את הנשיאות. צדקותם הידועה של בני בתירה הטילה יראת כבוד של ממש על כל העם הירא את אלוקיו. כעת בני הבית החוגגים עמדו וציפו למשפחה הכבודה שתשב ותצטרף.
החוגגות והרוקדות התיישבו ישיבה מזרחית על מחצלת וטעמו מכל טוב שהוכן מבעוד מועד. חלקן עסוקות בפטפוט חרישי ואחרות באכילה, חלקן היטו אוזנן כאפרכסת לשמוע את דברי התורה הנאמרים מפי גדולי הדור, במיוחד התאמצה לכך יעל והיסתה כל כמה רגעים את הנשים הפטפטניות, ששכחו לאחר זמן קצר את בקשתה ושבו לעיסוקן המענג.
איילת, שהייתה שותפה להכנת הכיבוד ולסידור הבית, חשה שביטחונה חוזר אליה אט אט. היא נהנתה לראות את צפורה החמודה מקושטת בזר הירק שעיטר את מצחה ואת המטבעות הענקיים שעיטרו את צווארה. במצב אחר הפוזה הייתה גורמת לה לגחך, אך היא הייתה חייבת להודות בינה לבין עצמה שהמאורסת הקטנה חיננית להפליא. היא העבירה מבטה על כל החוגגים מבעד לפתח הפונה לאכסדרה הרחבה.
תלמידי חכמים נשאו ונתנו בדברי תורה והזכירו את תקנות בית הלל, שיצאו לאחרונה וניתנו לדורות. הוזכרו שם בין השאר תקנת פרוזבול ונטילת ידיים.
הינה ניתנה לה הזדמנות ממש מהמקור להיכנס להיסטוריה ולהבין על מצוות וטעמיהן. היא התקרבה בלאט לפתח ונעמדה מאחורי הקיר. היא חשה תאווה של ממש להבין. כך, שעונה אל הקיר, הקשיבה לכל מילה שנאמרה. דא עקא שחצי מהדברים לא הבינה. שפת הקודש והארמית לא נהירות לה דיין.
איילת חזרה לחדר הנשים. יוליאנה, שעסוקה הייתה באכילת מרקחת אפרסקים, סימנה לה בידה שתתקרב.
היא התיישבה לידה.
"יעל כבר סיפרה לי עלייך, שאת מעמק האלונים והורייך נהרגו במלחמה". עיני יוליאנה הביעו צער אמיתי. "צר לי לשמוע".
איילת השפילה את עיניה.
"ודאי גם בעל וילדים היו לך. הלא כן?"
"לא".
"עדיין לא נישאת לאיש?"
"עדיין לא. מדוע זה מפליא את כולם? אין פה רווקות בנות עשרים ואחת או שתיים?"
"זה חריג. מפליא אותי הכיצד נערה פורחת ומלבבת שכמותך, חכמה ולא בעלת מום עומדת ברווקותה".
"בעמק האלונים זה לא כל כך חריג". הבליעה איילת חיוך וזרמה עם סיפורי הבדים שנאמרו עליה.
"יעל הוסיפה לספר שאת אינך נמנית עם עדת הפרושים".
"לא סיפרתי לה עם איזו עדה אני נמנית".
"צדוקים ובייתוסים הם היינו הך".
"מה זה בעצם משנה?"
"אם את אינך מהפרושים ואת פנויה, יש לי רעיון עצום".
איילת הסתקרנה והביטה לתוך עיניה בציפייה.
"אקח אותך איתי. תשמשי בבית המלוכה ותעזרי לי שם. אני רשאית להביא מבחוץ משרתת שתעמוד לימיני".
"שמעתי היום שדיברת על הג'ונגל בבית המלוכה".
"את לא תהיי כבולה. תוכלי לחזור בכל עת שתחפצי".
"הורדוס ייתן לי לחזור אם אני לא אמצא חן בעיניו? נראה שגם את לא מאמינה במה שאת אומרת".
"הוא מדי גדול מכדי לראות או להתייחס למשרתות פשוטות. הוא מסוכן יותר לקרובים אליו".
"ולמה את חושבת שכדאי לי?"
"תיהני ממשכורת שמנה, מתנאים מלכותיים. ממסעות מרתקים. בתנאי שאת אינך מהפרושים".
"ומה אצטרך לעשות?"
"ללוות את מרימי המלכה לתחרויות, לעזור לה לארוז לסדר את חדרה, לדאוג לסידוריה ולעזור לה עם התינוקות".
"ומה תפקידך שם?"
"אני מלווה של אימה אלכסנדרה. היא זו שביקשה ממני למצוא מחליפה נאמנת למשרתת החולה עד שתתאושש ממחלתה".
"אחשוב על כך".
יוליאנה התרוממה ויישרה את גלימתה. "עליי ללכת".
"מה, את לא נשארת לבוקר?"
יעל, שצפתה בנעשה, מיהרה לעברה. "יוליאנה, לא אוכל לראות ברעה הזו, שאת יוצאת לדרכך בחצות ליל".
"הניחי לי, אני יודעת את אשר אני עושה, יש לי חיסיון. אף לא אחד יעז להתעסק עם מקורבי בית המלוכה".
"אבל דהרת הסוסים תכבה את העששיות שיאירו את דרכך".
"הלילה הוא ליל ירח".
איילת ליוותה את האורחת ועששית בידה להאיר את החצר החשוכה. הסוסים חשו במגע האנושי וצהלו. לאחר רגע ארוך ישבה יוליאנה במרומי העגלה. מעל לראשה גגון קטן, עששית לצידה הימני והיא, כעגלון מנוסה, מנתבת את הסוסים האבירים לכיוון דרך המלך.
איילת נופפה בידה לשלום.
"הכיני איגרת תשובה, מסרי אותה לשליח שיגיע ביום שני בשבת".
איילת פנתה לאחוריה. דמות הגיחה מאחורי הבית והתקרבה.
"יוחאי!" קראה איילת בדאגה.
יוחאי התקרב לאט מנסה לאמוד את המרחק שהספיקו הסוסים לגמוע. הוא פשט את ידיו והראה מה הן נושאות. בשפתיו סימן הס.
היא כופפה ראשה לכפות ידיו וקריאת בהלה נפלט מפיה.
חותמות של בית הורדוס, שנשאו הסוסים על מצחם, קרועות, וחוליות השרשרת נחו בידיו.
"מדוע עשית זאת?"
"מפני שריחמתי עליהם, אחרת---" הוציא לפתע פגיון חד תער ממותניו. איילת נרתעה לאחר "אחרת הייתי משסף את גרונם".
"למה?"
"מי שצריך להישחט הוא הורדוס הנבל, לא הסוסים. החותמות שקרעתי ממצחם הן רק סימן שעוד נעשה חשבון עם הרשע".
פרק יא
עוזיהו בן הארבע עשרה, החתן הצעיר, ישב מעט מבויש. אביו לימינו וחמיו לשמאלו וכל האורחים סביבו מזמרים ועיניהם מבריקות משמחה. הנה בית יהודי נוסף הולך ונבנה לעיני בני ציון הדוויים. תשובה ניצחת ליהדות האמיתית שתמשיך ללבלב על אף שניתנה לרמיסת הורדוס והצדוקים.
גם הנשים לא טמנו את ידן בצלחת ובעלות קול ערב פתחו בשירה מלוות בתופים. חברותיה של צפורה הכלה רקדו מולה, בשמלותיהן זרי פרחים, ועלים טריים מעטרים את ראשן.
לפתע הס הושלך בקהל, אורח חשוב הגיע.
"בני בתירה הגיעו". לחשה יעל לצפורה הנרגשת.
"בני בתירה הקדושים?"
"ודאי, בתי, הם דודים של חתנך".
"נקווה שנהיה ראויים להם. עד לא מזמן נחשבו לנשיאי ישראל".
השקט ששרר בין כותלי הבית לא הופר. הכול נתנו כבוד לאלה שעמדו בראש הסנהדרין עד לבואו של הלל הזקן שירש את הנשיאות. צדקותם הידועה של בני בתירה הטילה יראת כבוד של ממש על כל העם הירא את אלוקיו. כעת בני הבית החוגגים עמדו וציפו למשפחה הכבודה שתשב ותצטרף.
החוגגות והרוקדות התיישבו ישיבה מזרחית על מחצלת וטעמו מכל טוב שהוכן מבעוד מועד. חלקן עסוקות בפטפוט חרישי ואחרות באכילה, חלקן היטו אוזנן כאפרכסת לשמוע את דברי התורה הנאמרים מפי גדולי הדור, במיוחד התאמצה לכך יעל והיסתה כל כמה רגעים את הנשים הפטפטניות, ששכחו לאחר זמן קצר את בקשתה ושבו לעיסוקן המענג.
איילת, שהייתה שותפה להכנת הכיבוד ולסידור הבית, חשה שביטחונה חוזר אליה אט אט. היא נהנתה לראות את צפורה החמודה מקושטת בזר הירק שעיטר את מצחה ואת המטבעות הענקיים שעיטרו את צווארה. במצב אחר הפוזה הייתה גורמת לה לגחך, אך היא הייתה חייבת להודות בינה לבין עצמה שהמאורסת הקטנה חיננית להפליא. היא העבירה מבטה על כל החוגגים מבעד לפתח הפונה לאכסדרה הרחבה.
תלמידי חכמים נשאו ונתנו בדברי תורה והזכירו את תקנות בית הלל, שיצאו לאחרונה וניתנו לדורות. הוזכרו שם בין השאר תקנת פרוזבול ונטילת ידיים.
הינה ניתנה לה הזדמנות ממש מהמקור להיכנס להיסטוריה ולהבין על מצוות וטעמיהן. היא התקרבה בלאט לפתח ונעמדה מאחורי הקיר. היא חשה תאווה של ממש להבין. כך, שעונה אל הקיר, הקשיבה לכל מילה שנאמרה. דא עקא שחצי מהדברים לא הבינה. שפת הקודש והארמית לא נהירות לה דיין.
איילת חזרה לחדר הנשים. יוליאנה, שעסוקה הייתה באכילת מרקחת אפרסקים, סימנה לה בידה שתתקרב.
היא התיישבה לידה.
"יעל כבר סיפרה לי עלייך, שאת מעמק האלונים והורייך נהרגו במלחמה". עיני יוליאנה הביעו צער אמיתי. "צר לי לשמוע".
איילת השפילה את עיניה.
"ודאי גם בעל וילדים היו לך. הלא כן?"
"לא".
"עדיין לא נישאת לאיש?"
"עדיין לא. מדוע זה מפליא את כולם? אין פה רווקות בנות עשרים ואחת או שתיים?"
"זה חריג. מפליא אותי הכיצד נערה פורחת ומלבבת שכמותך, חכמה ולא בעלת מום עומדת ברווקותה".
"בעמק האלונים זה לא כל כך חריג". הבליעה איילת חיוך וזרמה עם סיפורי הבדים שנאמרו עליה.
"יעל הוסיפה לספר שאת אינך נמנית עם עדת הפרושים".
"לא סיפרתי לה עם איזו עדה אני נמנית".
"צדוקים ובייתוסים הם היינו הך".
"מה זה בעצם משנה?"
"אם את אינך מהפרושים ואת פנויה, יש לי רעיון עצום".
איילת הסתקרנה והביטה לתוך עיניה בציפייה.
"אקח אותך איתי. תשמשי בבית המלוכה ותעזרי לי שם. אני רשאית להביא מבחוץ משרתת שתעמוד לימיני".
"שמעתי היום שדיברת על הג'ונגל בבית המלוכה".
"את לא תהיי כבולה. תוכלי לחזור בכל עת שתחפצי".
"הורדוס ייתן לי לחזור אם אני לא אמצא חן בעיניו? נראה שגם את לא מאמינה במה שאת אומרת".
"הוא מדי גדול מכדי לראות או להתייחס למשרתות פשוטות. הוא מסוכן יותר לקרובים אליו".
"ולמה את חושבת שכדאי לי?"
"תיהני ממשכורת שמנה, מתנאים מלכותיים. ממסעות מרתקים. בתנאי שאת אינך מהפרושים".
"ומה אצטרך לעשות?"
"ללוות את מרימי המלכה לתחרויות, לעזור לה לארוז לסדר את חדרה, לדאוג לסידוריה ולעזור לה עם התינוקות".
"ומה תפקידך שם?"
"אני מלווה של אימה אלכסנדרה. היא זו שביקשה ממני למצוא מחליפה נאמנת למשרתת החולה עד שתתאושש ממחלתה".
"אחשוב על כך".
יוליאנה התרוממה ויישרה את גלימתה. "עליי ללכת".
"מה, את לא נשארת לבוקר?"
יעל, שצפתה בנעשה, מיהרה לעברה. "יוליאנה, לא אוכל לראות ברעה הזו, שאת יוצאת לדרכך בחצות ליל".
"הניחי לי, אני יודעת את אשר אני עושה, יש לי חיסיון. אף לא אחד יעז להתעסק עם מקורבי בית המלוכה".
"אבל דהרת הסוסים תכבה את העששיות שיאירו את דרכך".
"הלילה הוא ליל ירח".
איילת ליוותה את האורחת ועששית בידה להאיר את החצר החשוכה. הסוסים חשו במגע האנושי וצהלו. לאחר רגע ארוך ישבה יוליאנה במרומי העגלה. מעל לראשה גגון קטן, עששית לצידה הימני והיא, כעגלון מנוסה, מנתבת את הסוסים האבירים לכיוון דרך המלך.
איילת נופפה בידה לשלום.
"הכיני איגרת תשובה, מסרי אותה לשליח שיגיע ביום שני בשבת".
איילת פנתה לאחוריה. דמות הגיחה מאחורי הבית והתקרבה.
"יוחאי!" קראה איילת בדאגה.
יוחאי התקרב לאט מנסה לאמוד את המרחק שהספיקו הסוסים לגמוע. הוא פשט את ידיו והראה מה הן נושאות. בשפתיו סימן הס.
היא כופפה ראשה לכפות ידיו וקריאת בהלה נפלט מפיה.
חותמות של בית הורדוס, שנשאו הסוסים על מצחם, קרועות, וחוליות השרשרת נחו בידיו.
"מדוע עשית זאת?"
"מפני שריחמתי עליהם, אחרת---" הוציא לפתע פגיון חד תער ממותניו. איילת נרתעה לאחר "אחרת הייתי משסף את גרונם".
"למה?"
"מי שצריך להישחט הוא הורדוס הנבל, לא הסוסים. החותמות שקרעתי ממצחם הן רק סימן שעוד נעשה חשבון עם הרשע".
Reactions: שיוותי ה’ לנגדי תמיד, ללי99, אקורד ועוד 29 משתמשים32 //