תעתועי לשון

  • הוסף לסימניות
  • #1
זכור לי שהסתובב פעם איזה קובץ של תעתועי לשון
דוגמת: כחול לבן ורוד_______המשך.
רובינו נגיד לבת אך הכוונה לבן צבע ולא לבן המין.
אם למישהו יש משהו דומה או כזה אשמח לקבלו.
תודה רבה מראש
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
מה פרה שותה?
(יש שיתבלבלו ויגידו חלב...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
מהם שלשת המילים הראשונות של 'יעלה ויבוא'?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מי היה האבא של בנות צלפחד?
איך קראו לאבא של יהושע בן נון / אבנר בן נר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
נכתב ע"י חנון;1329966:
מי היה האבא של בנות צלפחד?
איך קראו לאבא של יהושע בן נון / אבנר בן נר?

מי היה אבא של יואב בן צרויה?
(צרויה! לא נכון, צרויה היתה אמא שלו...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
איזה צבע מגיע ברמזור אחרי כתום?
מיד אומרים ירוק, אבל זה לא נכון, אחרי כתום בלבד מגיע אדום!
(ירוק מגיע אחרי כתום ואדום)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
הרגע קיבלתי במייל:

מחבל מסג'עייה יצא בבוקר כשביתו עמד על תילו וכשחזר בערב טילו עמד על ביתו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
1. לאבא של דני היו שלושה בנים.
אברהם יצחק ו_________

2. ואת מלאכי-חזקיה בטח כולם מכירים...

3. איזה דבר הוא שלי ואחרים משתמשים בו הרבה יותר ממני (-השם שלי)

4. מי יש לו רגליים והולך על הראש (כינים)
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
שאלה 1:
כמה זמן נמשכה מלחמת מאה השנים?
-140 שנה
-116 שנה
-99 שנה
-100 שנה

שאלה 2:
באיזו מדינה הומצא הכובע הפנמי
-פנמה
-ברזיל
-אקוודור
-צ'ילה

שאלה 3:
באיזה חודש התרחשה מהפכת אוקטובר?
-נובמבר
-אוקטובר
-ינואר
-ספטמבר

שאלה 4:
מה שמו של המלך ג'ורג' השישי?
-אלברט
-ג'ורג'
-שמעון
-הנרי

שאלה 5:
על שם איזה חיה נקראו האיים הקנריים?
-קנגרו
-כלב
-ציפור קנרית
-טווס

תשובות:
מלחמת מאה השנים נמשכה 116 שנים
כובעי פנמה הומצאו באקודור
מהפכת אוקטובר התרחשה בנובמבר
שמו של המלך ג'ורג' השישי היה אלברט והוא שינה את שמו ב1936
האיים הקנריים נקראים על שם כלב, שם האיים בלטינית הוא canaria שפירושו ''אי הכלבים''וזה בשל כלבי הפרא הרבים באי
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
צימחוני חס על חי וחי על חסה
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
תגידו מזלג 10 פעמים
עם מה אוכלים מרק????

תגידו זרת 10 פעמים.
מי אשתו של אחשורוש?
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
שאלה : כמה זמן נמשכה מלחמת מאה השנים?‏
תשובה: מלחמת מאה השנים נמשכה 116 שנים.‏
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
שאלה: באיזה חודש התרחשה מהפכת אוקטובר?‏
תשובה: מהפכת אוקטובר התרחשה בנובמבר
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

אשמח לחוות דעתכם, אני לא הכותבת!

פרק א


איילת הכירה כל סלע וכל חורבה באתר החפירות שבו שהתה שעות רבות, כחלק בלתי נפרד מלימודיה האקדמיים. גילוי תרבות יהודית עתיקה מצא משכן רגשי עמוק בנפשה, עד כי ידעה לאתר בעיניים עצומות היכן מקומה של כל אבן. היא מעולם לא התחרטה על המקצוע שבחרה. היסטוריה ותולדות עם ישראל שאבו אותה כליל ונתנו לה תעצומות נפש להתחבר אל עמה, אל היהדות. בשיחותיה הרבות עם חברותיה לספסל הלימודים הייתה שואלת בתום לב: אנו יהודים כבר אלפי שנים ולא מעניין אתכן מה השורש, מאיפה צמחתן? אבל אז הייתה נתקלת במשיכת כתף ובחוסר עניין. מה זה קשור אלינו? ומה יצא לי מהיהדות או מההיסטוריה?

מה מאוד הופתעה לגלות שמכל חברי הקבוצה במגמה שהתמחתה בה, לא הרבה התרגשו כמוה. כל ממצא שהתגלה בחפירות התקבל בשריקת התפעלות ממנה ומהפרופסור. מלבדם נכחו עוד שני סטודנטים שוחרי היסטוריה שהתמגנטו לכל בליל השברים והמטבעות העתיקים שפרצו מרגבי האדמה. לימודיה האקדמיים לא הלחיצו אותה בכלל אלא היו ריפוי בעיסוק בשבילה. ימי החופשה, הניתנים לסטודנטים לנקות ראש ולעסוק בתחביבים נוספים, לא הוציאו ממנה אנחת רווחה. נפשה הוליכה אותה אל ההיסטוריה הנלמדת כתחביב מהנה.

בשיעורי תאוריה בלעה בצמא כל מילה שיצאה מפיו של המרצה דיקמן. הוא העניק לכל צבא מאזיניו שיעור מרתק על ימי עם ישראל לפני הספירה. איילת אהבה במיוחד את הסבריו המרתקים לכל מה שנגלה עד כה באתר החפירות. היא אהבה את אדמת הקודש שטומנת בחובה כל כך הרבה גילויים שמגרים את המחשבה ומקשרים את ליבה ללבבות הקדומים.

כמו תמיד אהבה להעלות את הנושאים האחרונים שנלמדו, להקשות וליישב בינה לבין עצמה מה היה ואיך נראו מלחמות היהודים בזמן בית שני, ומדוע כך היה אמור להתרחש. חברותיה לספסל גיחכו על שהעלתה סברות והקשתה על דברי המרצה. היא לא הרפתה עד אשר התיישבו התשובות במוחה.

"הורדוס הגיע למלכות בדרך תככים. הוא נקרא מלך יהודי אך לא היה מזרע ישראל. בניו היו יהודים כי נולדו ממרים היהודייה, שהייתה מזרע החשמונאים". כך הפליג דיקמן בתיאוריו, והניח על השולחן את מבנה הזכוכית שבו שברי חרסים ומטבעות. תפקיד הסטודנטים היה לשחזר ולפענח את המוצגים והאותיות.

דיקמן, שהרצה כבר כמעט שעתיים, חש בעיניהם המעורפלות של חניכיו והבין שהחומר עמוס וכבד, ואולי ארוך מדי לפעם אחת. הוא הביט בחטף בשעונו והתנצל שנסחף לתוך ההפסקה. הסטודנטים שפיהקו בשעמום ניעורו לפתע ובלעו ברצון את דקות החסד לריענון.

רק זוג עיניים אחד הביע אכזבה.

דיקמן הכיר היטב את קהל מאזיניו וידע אל נכון מי מחובר לחומר מנשמתו ומי כפוהו הוריו. מי יישאר ומי ינשור וימצא את מקומו לבסוף בהוראה או במנהל עסקים. הוא חייך בהחזירו את ניירותיו לתיקו, כשראה מזווית עינו את איילת ניגשת וכבר עומדת מולו, וידע ששוב תלבן איתו את החלקים שלא התיישבו במוחה. איזו ילדה תמימה. גם פרופסורים לא יודעים הכול. מדוע רק היא לא מקבלת הכול כמו שהוא?

"סליחה, רציתי לשאול אם אוכל לקחת את המטבע הזה ולהחזירו מחר. פשוט תכננתי היום לבקר באתר החפירות ואולי אמצא את חצי העיגול השני. אוכל לפענח מה כתוב".

"מצטער. אני לא רשאי לעשות זאת. את יודעת שממצא שנמצא שייך למערכת המחקר. מקומו במעבדה".

"אבל זה לצורך לימוד?"

"אני יודע שאת תלמידה מצטיינת, ואת היחידה שאוכל לסמוך שתעשה במטבע שימוש שלשמו הוא קיים".

לפתע נמלך בדעתו והושיט לה את מבוקשה. "במחשבה שנייה, אולי דווקא את עוד תעלי את רמת הפקולטה. קחי אותו איתך".

בדרך חזור הייתה שבעת רצון. הוא סומך עליה. היא לא תאכזב אותו.

>>>>

הרכב החדש מדגם יונדאי שקנה לה אביה החליק בקלות על הכביש. רק כעת חשה ברעב המכרסם במעיה. מדוע לא קנתה משהו בקפטריה כמו כולם? היא שוכחת מצרכיה הגופניים. מדוע היא כל כך משונה שלא מוצאת עניין בשיחות ההבל? מדוע רק אותה לא מעניין איזה מופע עלה לאחרונה? אולי היא צריכה לעגל פינות ולהיות כמו כולם? היא עוד תברר זאת.

רק כעת שמה ליבה למכשיר הנייד שהיה שעות רבות במצב רטט. מסתבר שמעיין חיפשה אותה וחייגה מספר פעמים. היא כבר מכירה אותה ויודעת בדיוק מה יש לה לספר, דווקא לכן לא מיהרה לחזור אליה. אוף, שתרד ממני כבר. היא לא מבינה שאני אחרת ולא מוכנה להתבשל בדרך שבחרה. נכון שהיינו חברות שנים רבות ביסודי ובתיכון וידענו הכול זו על זו, אבל ברגע שנשטף מוחה של מעיין וחזרה בתשובה, היא הפכה לבן אדם אחר, ממש לא מוכר. היא מנסה בכל דרך למצוא פרצה ולהעביר לי את האור. די כבר, מעיין, אם נפלת ברשת החרדית, תיהני. אני מסתדרת עם היהדות שלי נפלא. היה לנו נהדר ביחד. שוב ושוב הרהרה בכל השיחות שניהלה עם חברתה אך נוכחה שאין תקווה להבנה. נשארה רק גחלת הקשר הנפשי הנטועה עמוק מדי בלב.

*******

כמה ימים לאחר מכן.

"אתמול מנהל המדרשייה הציע לי שידוך", פלטה מעיין ולא ידעה שהטילה פצצה נוספת על זו שהנחיתה בידיעה שחזרה בתשובה.

"באמת?" קראה איילת והביטה אל חברתה היושבת לצידה בקדמת הרכב. מעיין לא סיימה להפתיע אותה.

"הוא נראה די מתאים. גם לו יש רקע כשלי. חוזר בתשובה ושואף לרוחניות".

"את רוצה להגיד לי שנראה אותך בעוד חמש שנים נשרכת עם עדה של ילדים, מחתלת, רודפת, מבשלת ורצה אחר זאטוטים קטנים, ואחרי הכול משרתת את בעלך שלא עושה דבר מלבד לימוד תורה???"

"הלוואי ואזכה לכך. ואם היית זוכה לאור האמונה, היית אומרת את אותן מילים רק בפנים מאירות ולא במנגינה לועגת ונדכאת".

איילת הביטה על צדודית חברתה היושבת לצידה, ולא עיכלה מה ששמעה. איזו שטיפת מוח. האם זו מעיין הריאלית, המפוכחת והנאורה שנאומיה חוצבי הלהבות היו תמיד נגד כל מה שמסמל דת וחרדים? מישהו פה משוגע, ואולי זו היא עצמה. זו הפעם המי יודע כמה שהיא מתחרטת על קלות דעתה להצטרף לשבת רווקות. מדוע היא לא יכולה להגיד לא? אם מדובר במעיין, העניינים מסתבכים. היא תמיד יודעת לפרוט על מיתר חבוי ונסתר, משכנעת בדרך חכמה. די, צריך לפרום את החוטים האחרונים של החברות הזו. היא עלולה להחזיר אותי בתשובה. האם זו אני שנוסעת במכוניתי לבני ברק עם מעיין כדי לטעום את טעם גן העדן שמעיין רוצה להטעימני?

"איילת, זה לא מה שאת חושבת. באות לשם בנות כמוך. בסך הכול תכירי מקרוב את המקום שממנו את רוצה להתרחק. זה רק עד מוצאי שבת".

הן הגיעו לכתובת האכסניה מוקדם מהרגיל אך כבר בשעות הקרובות המתח ירד. הגיעו בנות מתחזקות וחילוניות. איילת הביטה ונרגעה. היא כבר תמצא פה מישהי כלבבה כדי לבנות חומת מגן ולבצר אותה מפני רוחות פנטיות.

***********

איילת הרגישה עצמה טיפשה למדי. חבל שלא עשתה שיעורי בית. היא בהחלט חשה לחוצה אל הקיר. זו הייתה ההרגשה לאחר הרצאה מרתקת במחשבת ישראל מפי הרב רוט בשבת אחר הצהריים, בעודן נתונות תחת הרושם של שביתה מלאה מכל חולין שהוא, לאחר שכל זוג בנות התארח לסעודה אצל משפחות מארחות. רובן ככולן סיפרו בעיניים בורקות שהרושם היה אדיר ולמה, למען השם, דבר כה נהדר נמנע מהן. למישהו במערכת שבה הם גדלו הייתה מגמה להסתיר את האמת. למה?

איילת חשה שמשהו חזק ממנה חרש סדקים בחומת ההגנה שבנתה. התאוריה הברורה לה מימי ילדותה להיות יהודי חופשי בארצנו ללא כבלי הדת, זקוקה בדחיפות לביצורים איתנים מהראשונים. היא לא תיכנע במהרה. היא מבינה בשטיפת מוח. היא מבינה בהיסטוריה ואפילו התווכחה עם הרב שניסה להסביר שבכל הדורות יהודים היו שומרי תורה ומצוות, ורק ב־200 השנים האחרונות הומצא היהודי החדש, יהודי של חולין. ההיסטוריה הוכיחה שאולי קם עם חדש, אבל יהודי הוא כבר לא, מלבד שרידי מסורת שעוד קושרים אותו בחוט דקיק לשמו היהודי, אבל גם הנותר ייטמע בין העמים ויתנתק בעוד דור. חוק טבע הוא שליבת היהדות, שהיא חיי תורה ואמונה, היא היחידה שהוכיחה את קיום שרשרת הדורות לאלפי שנים.

הדברים הקפיצו אותה עד כי לא נתנה לו לסיים משפט ונכנסה לתוך דבריו. "אבל עובדה שלפני אלפיים שנה היו דתיים וחילונים, שאז נקראו פרושים וצדוקים, ואפילו מגזר של יהודי ביניים. איך זה מתיישב עם הדברים שהשמעת? במקרה אני עוסקת בארכאולוגיה ואני רואה במו עיניי ממצאים המאשרים את דבריי".

"הוא שאמרתי. כל אלה שהיו יהודים שלמים אבל אט אט זלזלו בחובתם לשמור תורה ומצוות, בסוף התהליך נהיו חילונים ודור אחד אחריהם כבר נטמעו באומות. כך יצא ממילא שתוך זמן קצר כבר לא ניכר שהם היו אי פעם יהודים".

"איך אתה יכול לבטל אותם? הם היו אחוז גבוה".

"משך אלפי שנה היו יחידים ולפעמים קבוצות שחיפשו דרך חדשה בגלל אינטרסים צרים ואנוכיים, אך בוודאי לא מתוך אידאולוגיה. כל רפורמה חדשה ביהדות קמה מתוך רצון לברוח ממנה. מבחן התוצאה הוא דור ההמשך, שבעט בשקר והרחיק לכת להמרת דת או לחלופין לדרך המסורה מדור לדור, למי שחיפש את האמת".

בשלב זה לא היו לה תשובות, אבל ברור שיש. אולי היא לא יודעת אותן, אבל איך הוא מסביר את המדינה המתקדמת ביותר במזרח התיכון שקמה בזכות היהודים החילוניים? האם היהודים החרדים בנו או התנגדו לציונות? היא חייבת תשובות קודם כול לעצמה כדי ללכת בראש מורם.

במוצאי שבת, עת נפרדה מחברתה מעיין, נשאלה על ידה: "את כועסת ששכנעתי אותך לבוא?"

"את לא תרצי לשמוע את האמת".

"אני יודעת שאת בטוחה שעשו לי שטיפת מוח, אבל לי היה חשוב שלפחות כעת את יודעת שיהדות היא משהו עמוק ורחב יותר. הרבה יותר מלזרוק אבנים בשבת ולצאת להפגנות בעד סגירת כבישים".

"קשה לי לסתור את דברייך, אבל את יודעת שאני לא נשארת חייבת. בתקופה הקרובה אמצא תשובה ברורה ליהדות החילונית, ואז אפרוס אותה לפני הרב רוט. אני חושבת שזה מחדל של היהדות החילונית שלא השכילה לחבר משהו מסודר, כמו משנה סדורה של היהדות המתקדמת".

"אין חיה כזאת".

"אני לא יהודייה בעינייך? הורי והורייך, הסבים והסבתות? אני קשורה לאדמה הזו יותר ממך. את הולכת לגדל ילדים. איזה דבר יהודי יש בזה? אני חוקרת את היהדות. אני לא חושבת שהידיים שמדפדפות דפי גמרא יהודיות יותר מידיים שמקלפות את ההיסטוריה וחול גולש מבין אצבעותיהן".

"בואי נעצור כאן. אני אוהבת אותך ולא רוצה לגלוש למריבות. נישאר חברות. אני לא רוצה לקחת לך את זכות הבחירה".

היא תקעה את מפתחות הרכב. לפתע נשר על רצפת הרכב חצי מטבע שהאיר באור מוזר.

"מה זה?"

"שום דבר", ענתה איילת. "חלק ממה שטמון באדמה. הוא שייך לתקופת הורדוס. אני לומדת על התקופה".

מעיין מיששה את חצי המטבע הקדום והתאמצה להבין את הכתב המקוטע. "מעניין, הוא נראה כמו שמות קודש או משהו בקבלה".

"אני אמורה לצאת לשטח ולמצוא את החצי השני".

"שמת לב שיש לו אור מוזר? אולי אם תשלימי אותו הוא יהיה שלם. אולי צירופי המילים אולי זה... לא יודעת... מי יודע איזה כוח יש לו".

"אל תיסחפי. יאללה, ביי, להתראות".

"איילת, תשמרי על עצמך". את המשפט הזה איילת כבר לא שמעה. היא טסה במכוניתה. מעיין מצמצה בעיניה בגלל ההדף שנפלט. היא לא ידעה להסביר אבל תחושת בטן חזקה שידרה לה: איילת בסכנה, התפללי עליה.
תעתועי הזמן פרק י'
פרק י

איילת וציפורה נכנסו לביתן. דמות חדשה לא מוכרת ישבה בידידות גלויה עם יעל ושוחחה בהתרגשות.

"הינה היא, צפורה ילדתי". קראה יעל.

לפתע התרוממה האישה הלא מוכרת. היא התקרבה לציפורה בהבעה מופתעת. "הזוהי התינוקת ציפורה, שראיתיה טרם נגמלה מחלב אימה והיום היא נועדת לאיש? הן לא ייאמן כיצד גדלה ואיך היא כה מלבבת".

ציפורה מצאה עצמה חבוקה בידי הזרה הנושקת לה בחוזקה.

"ציפורה, חמדתי, זוהי בת דודתי יוליאנה, המשרתת בבית המלך. התזכרי שסיפרתי לך עליה? לעיתים היא שולחת איגרת. כשהיינו קטנות גרנו ביחד".

ציפורה חייכה חיוך מבויש ובהתרגשות שאלה: "אם כך, הסוסים בוודאי שלך?"

"לא בדיוק, הם שייכים לבית המלוכה וכל המשרת את האדונים ממילא מקבל גם לצרכיו".

"אם תשאירי אותם בחוץ עוד שעה קלה, יתאספו כל ילדי הפלך לחזות בהם. כדאי שאכניס אותם לאורווה", קראה יעל בדאגה. "כל אורח חשוב בכפר הקטן מושך סקרנים רבים".

יוליאנה השמיעה אנחה כאובה ואמרה: "מי ייתן לי חמור פשוט וחיים שלווים מאשר סוסים אבירים וג'ונגל של חיות טורפות, גם אם הם אנשי מלוכה בארמון פאר".

איילת עמדה מן הצד והציעה את עזרתה ליעל. "אני אכניס אותם לאורווה, אל תטרחי".

יעל הביטה בה משתוממת. "אמרת שאת פוחדת מסוסים".

"מזמן כבר לא".

"אבל הפעם אני פוחדת שיקרה משהו לסוסים". יעל קמה ממקומה יצאה מן הבית ואיילת בעקבותיה. "את לא סומכת עליי? למדתי אייך לנהוג בהם".

"הפעם אין לזה קשר אלייך, אני פשוט נזהרת מצרות. אילו עברת ניסיון מר כמוני", יעל עצרה לבלוע את רוקה, "אינני יודעת עד כמה את מפוכחת להבחין בסכנה מתקרבת". את המילים האחרונות אמרה בלחישה.

איילת הביטה בה משתאה על דבריה. "איזו סכנה יכולה להיות בשני סוסים אבירים?"

"כעת את כבר יודעת על משתה האירוסין של ציפורה". איילת נשקה לה ואיחלה מזל טוב תוך חיבוק אוהד.

"תודה, שמחתי תהיה שלמה כשנשב במשתה לכבוד אירוסייך. הביטי, יוליאנה הייתה לי כאחות. אימה ואביה היו מהפרושים, עבדי השם אמיתיים מאנשי הסנהדרין הגדולה. בהיותה ילדה כבת שלוש נהרגו הוריה, עם עוד משפחות חשובות, בידי אלכסנדר ינאי שלא חמל על איש".

"אם אני לא טועה אשתו הייתה המלכה שלומציון".

"אכן, אמת דיברת. תהליך הריפוי שלך משביע רצון, את זוכרת דברים מצוין".

איילת התעלמה מהפגיעה. "אבל שלומציון הייתה צדיקה במעשיה ולא עשתה שום צעד בלא אישור הסנהדרין?"

"כל זה רק לאחר מות המלך אלכסנדר, הוא היה צדוקי. ראית פעם צדוקי צדיק?

"ולענייננו, יוליאנה נשארה יתומה. אימי, אחות אימה, אימצה אותה לבת. ואז, כמה עצוב. ביגונה הרב לא קיבלה את האהבה הרבה שרצינו להרעיף עליה. היא נעלמה לימים שלמים. הסתובבה ופגשה בדרכיה הרבות משפחות פורקי עול. לימים סירבה לכל הצעות הנישואין שהצענו לה. עד שיום אחד הופיעה בביתנו עם סרדיוט - מפקד יווני", המשיכה יעל לספר, קושרת את רצועת הסוס למוט שהעידה לו מחוץ לאורוות בהמות המסע. איילת קשרה את הסוס השני.

"זה לא יהיה אכזרי להשאיר את הסוסים המפונקים מחוץ לאורווה המוצלת?" התבדחה איילת.

"אני לא דואגת שהם ילשינו עלינו", גיחכה יעל.

"ומה היה ההמשך עם יוליאנה והמפקד היווני?"

"היא נישאה לו. לא הייתה לנו שום דרך להשפיע עליה שהיא ממיטה אסון על עמה ומשפחתה".

איילת נזכרה מייד באחיה אסף וארוסתו הנוצרייה, אך הסירה את ההיקש ממוחה. זה לא אותו דבר. "ומה הקשר שלה לארמון המלוכה?"

"היווני הערל ששמו היה אנטוניו היה מקורב להורדוס שקידם אותו ומינהו למפקד חשוב וכך הגיעה לארמון".

"אם קשרת את הסוסים מחוץ לאורווה מאחורי הבית, מדוע לא השארת אותם במקומם בשער הראשי?" הסתקרנה איילת. אולי זה קשור לסכנה שדיברה עליה קודם.

"אני נזהרת לא לפטפט יותר מדי אבל מכירה בליבך הישר שלא תעבירי את הדברים שאומר לשום אדם. אף לאדם הקרוב לך ביותר ואפילו בחדרי חדרים, כי עוף השמיים יוליך את הקול".

"אינני מכירה אישה גדולה ממך בצדקות. אילו סודות אפלים כבר יכולים להיות לך?"

"זה קשור ליוחאי, הוא נדבק לקנאים. הוא אינו מבין שמעשיו יביאו כליה על העם הנותר בציון. הוא משתתף בפעולות חבלה שמקשות על הורדוס ואנשיו. כל קנאי כזה מבוקש ודינו מיתה. המלך ואנשיו עושים הכול לגלותם. כבר חודשים מספר הוא מגיע לבית דרך הפתח האחורי לזהירות יתר. חשוב לי שיראה את הסוסים ויתעכב מלהיכנס".

"אבל, אינני מבינה. יוליאנה היא בת דודתך ופניה לשלום. מה רע בכך שתפגוש בו?"

"כל מה שקשור לבית המלוכה, סכנה הוא. ומי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין".

"יוליאנה הוא שמה המקורי? נראה לי שזה שם יווני".

"זה שמה המקורי. התרבות כל כך התפשטה עד שהרבה קראו לילדיהם בשמות יווניים. כמובן כל אחד וסיבותיו. הוריה החליטו ששם יווני, גם אם הוא לא רצוי הוא ודאי יהיה לתועלת. הם היו יהודים שנרדפו עקב יהדותם. הם חשבו ששם לא יהודי יקל על חיי ילדיהם בזמן גזרות".
תעתועי הזמן פרק י"ח
פרק יח


אריסטובולוס לא היה רגיל ליחס לבבי כל כך מגיסו הגדול הורדוס. זו כבר הכוסית השלישית של יין שיכר שהוא מוזג לו בחיוך אוהב. אולי משהו ישתנה ביחסו הקר, אולי הכול המשך למתנות שהעניק לו. קודם כהונת כהן גדול וכעת משתה גדול בעיר יריחו, שנעשה לכבודו בלבד.

"היית נראה אתמול כמו מלאך אלוקים". החמיא לו המלך. "העם העניק לך יקר וגדולה. עיניהם נצצו בדמעות גיל".

"זה היה צפוי". החזיר לו אריסטובולוס. "ברור שהכול יתגעגעו לראות את זרע החשמונאים בעבודת הקודש משכבר הימים".

הם עמדו צופים על בריכת השחייה, שנערי שרי המלך וקציניו משתעשעים בתוכה ומתיזים תוך כדי משחקם זה על זה. הנערים שמו לב לשניים ששוחחו וקראו לאריסטובולוס להצטרף לחגיגת המים. הוא סימן להם שהמעמד לא מתאים אף על פי שמאוד אוהב שעשועי מים.

"הם קוראים לך להצטרף, אשמח שתיהנה, זה הרי היום שלך". הורדוס הביט בו בסקרנות. "אולי בעצם זה לא מתאים למעמד הגבוה שלך?"

הזיק הנערי שנדלק בעיני אריסטובולוס לא נעלם מעיני המלך.

הנערים חידשו את הפצרותיהם לכהן החדש שיבוא ויצטרף למשחקיהם.

הורדוס לא גרע את עיניו ממנו, החיוך לא מש מפניו והאהדה שנשבה ממנו הייתה חדשה עבור אריסטובולוס. הוא הביט במלך ובנערים לסירוגין וקיבל החלטה.

"אני מצטרף". הוא ירד במדרגות בזריזות ונכנס בעליצות רבה למים. הוא שמע מסביבו עליצות ושמחה על בואו.

רק כעת שם ליבו למשחק המים החדש. אחד מטביע את רעהו והכול בצחוק. הוא לא אהב את המשחק הזה וחיפש דרך לצאת. הנערים, שהיו חזקים ממנו, משכו אותו כלפי מטה. הוא חיפש בעיניו את גיסו המלך, אבל הוא נעלם.

ראשו מוחזק בחוזקה מתחת לפני המים. רגע, משהו השתבש. לא. זה בצחוק. הוא חש מחנק נוראי. הוא בעט בידיו וברגליו אך מסתבר שהכול היה מתוכנן מראש ומישהו קיבל פקודה להורגו.

קלי שבשמיים, הצילני נא. זו הייתה תפילתו האחרונה.
<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
"חשבתי שכבר לא אראה אותך היום", שמחה יוספה כשראתה את מרתה מתקרבת ועל ראשה סל כביסה.

"איחרתי מעט אבל אמהר לכבס את השמלות והכותנות שבכליי".

"דווקא היום יש לי חדשות מרתקות. הסכיתי ושמעי. הורדוס הטביע את אריסטובולוס הכהן הגדול".

מרתה נדהמה. לאחר רגע ארוך התבוננה כה וכה בפחד. כשראתה שאין אף אחד היסתה את חברתה. "ששש, העוף יוליך את הקול. בימים אלו גם משפט כזה הוא מסוכן".

"אין זאת אלא השנאה המעבירה אותו על דעתו". הפעם המשיכה בלחישה.

"רשע ארור שכמותו". המשיכה יוספה בלחישה.

"ומי יהיה הכהן הגדול אחריו?"

"הוא מינה כהן משלנו, מהצדוקים. הייתי קרוב לבית המקדש כשמינו אותו. הספקתי לראותו מרחוק".

"עם מלך כזה אינני יודעת כמה עוד נשאר לכהן החדש לחיות".

"הייתה לו בעיה עם כהן מזרע החשמונאים ולא עם אחרים. הוא לא יכול היה לסבול שהוא נחות ממנו בייחוס, והוא לא יכול היה לסבול שיסתובב בעולם עוד נצר אחד מזרע המלוכה".

"לכן הוא הכריח את מרים החשמונאית להינשא לו. היא בעצם קיומה נותנת לו חותמת של מלוכה".

"מסכנה מרים, הנצר האחרון שחי לצד הנחש הורדוס".

"שם רשעים ירקב".

"ראיתי את המלך בירושלים. נאלצתי כמו כולם לצעוק 'יחי הורדוס המלך', ובליבי צעקתי ארור המלך. טוב שלא קרא את מחשבותיי, כי אז כבר הייתי בעולם שכולו טוב. אחרי שעה, בעת שהמלך עבר עם פמלייתו וכל הסוסים האבירים, נעצרה השיירה באחת. הצטופפתי בין ההמון המריע ולהפתעתי ראיתי אישה אחת עם תינוק נשכבת לפני המרכבה ועוצרת את תנועת הפמליה המלכותית".

"מה לה לאישה שעשתה כך? איך היא מעיזה לעצור את התנועה? האם היא לא חסה על חייה?" נדהמה מרתה.

"כך עושים כל אלה שזקוקים לרחמי המלך ובדרך הרגילה אין להם סיכוי".

"מה רצתה האומללה?"

"תחילה הניפו שומרי הראש את כידונם מעל ראשה, שתפנה מייד את הדרך, אבל להפתעת כל ההמון, התעקשה שהיא חייבת לדבר אל המלך. היא ביקשה חנינה לבעלה. המלך גילה שנשאר לו קמצוץ של רחמים, וביקש לדעת מי זה בעלה ואיך לעזור לו. היא ענתה לשאלותיו ואז ענה בתקיפות שבעלה הוא בן מוות. הוא פושע ועליו לתת את הדין. זמן רב היה מבוקש כפושע מחבורת ליסטים ששדדה עוברי דרכים. שוטרי וחיילי המחוז לא בקלות גילו את הפושע החמקמק. רק אחרי עבודת בילוש וחקירה עקבית עלו על עקבותיו. 'הרבה מאוד פשעים עשה בעלך ואין רחמים על פושע מועד. גזר דין מוות יבוצע בו בקרוב ועלייך לשכוח ממנו'.

"'רחם עליי ועל תינוקי הקטן. בעלי הוא הנפש היחידה שנשארה בעולמי'. בכתה האישה מרה. משלא נענו תחנוניה ביקשה לפחות שתינתן לה רשות בכתב לבקר את בעלה במצודת הנידונים למוות. לראותו עוד פעם אחת בחייה".

"אישה אומללה. האם ניתנה לה הרשות?"

"למרבה הפלא הוא הסכים לבקשתה. לאחר שעברה פמלייתו ניגשנו לנחם אותה ולעודדה במילים. לפלא היה בעיניי איך אישה עדינה כמוה נישאה לבן בלייעל זה".

"הוא ודאי סיפר לה כזבים רבים לפני שנישא לה".

"ממש כמו שאיילת המוזרה ממשיכה לספר לנו כזבים ואנו מתנהגות כפתיות ומאמינות לה". כך עברה יוספה לנושא אחר.

"איילת לא משקרת. היא דוברת אמת. לכן גם הכנסתי אותה לביתי שתגור עימי. היא עוזרת לי עם ילדיי בבית ובשדה. חוץ מזה אני עושה עימה חסד".

"מרתה, יש לך ראש גויי שמסוגל להאמין לדמיונות אבל ליבך למרבה הפלא הוא יהודי. את מרבה להתנהג כעברייה כשרה, כעדת הפרושים. שמתי ליבי לעובדה שפסוקים שגורים על פיך. האם איילת החליטה לגייר אותך?"

"ראיתי הרבה אמונות הבל והסקתי שעם ישראל הוא העם הנבחר. לצערי את ועוד הרבה כמוך לא קולטות כלל שעליכן לשמוח שנבחרתם מכל האומות".

"אז למה את לא מתגיירת?"

"לא נולדתי לעם הנכון. אבל מהמקום שלי אפשר הרבה לעשות. אין לי אפשרות להילחם נגד בעלי ומשפחתי".

"נראה שאתן חברות טובות. האם את באמת מאמינה לה שהיא מהעתיד?"

"ברור. אפילו הסנהדרין אמרו שכל חפציה המכושפים הם רק חוכמת הטבע ואין שם שום כישוף".

"את תמימה כל כך. הייתי סקרנית לדעת מה היו אומרים עליה בסנהדרין שלנו, של הצדוקים. שם היו מוציאים את האמת לאור".

"את עולה עליי בתמימות שלך. איזה משפט צדק אחד הוציאו חבורת הליצנים מהסנהדרין שלכם?"

"די, די, תמיד אנו חייבות לסיים במריבה?"

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה